כתגובה לאחת הביקורות שכתבתי, הציע לי קורא חביב להימנע מפוליטיקה, כאילו ספרות ופוליטיקה הן שני תחומים זרים ומנוגדים. אולי במקרה דנן בו אני כותב על ספר שנכתב על ידי ראש הממשלה אותו קורא יסלח לי.
קראתי את "מקום תחת השמש" בפעם הראשונה לפני קרוב לחמש עשרה שנים. נתניהו היה אז אזרח רגיל לאחר קדנציה סוערת כראש ממשלה ולאחר תבוסה קשה לאהוד ברק שהוביל את המדינה מדחי אל דחי. נתניהו בכתיבה מקצועית ומרתקת שוטח בספר את משנתו הפוליטית ובדרך מנסה לנפץ את הנרטיב הפלסטיני, ואת צביעותם של האו"ם ושל מנהיגי העולם. קראתי בו שוב לאחרונה. לא את כולו, אלא חלקים נבחרים. גיליתי דבר שמתנגדיו לא יעזו להודות למרות שהם מודעים לכך באופן מוחלט. נתניהו הוא אחרון האידיאלוגיים. בימין בפרט ובפוליטיקה בכלל. דעתו על מדינה פלסטינית, על הכיבוש, על הטרנספר וכן משנתו הכלכלית כמעט ולא השתנתה. הוא מאמין בה ופועל לפיה בצורה מרשימה. בתקופתנו בה האידיאולוגיה היחידה של הפוליטיקאים היא להגיד כמה שהאחרים גרועים, מרגיע אותי לדעת שראש ממשלתנו הוא בעל השקפת עולם ברורה ומוגדרת. זאת הסיבה שהוא נבחר פעם אחר פעם, זאת הסיבה שהשמאל ימשיך לשבת על ספסל האופוזיציה עוד שנים רבות. ככה זה שאין אידיאולוגיה.











![יער נורווגי [מהדורת 2015]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/980977.jpg)




