“חוץ מלהיות נהג משאית שנוסע בכבישי המישורים הגדולים בארצות הברית, האופציה השנייה שאני נותן לשאלה מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול היא מוכר ספרים. כמו בדברים רבים אחרים בחיי לא עשיתי דבר כדי להפוך את החלום הזה למציאות, פעולותיי בעניין הסתכמו בביקורים תכופים בחנויות ספרי יד שניה ומחשבות רבות על איך להפוך אותן לטובות יותר, בעיקר בהיבט הוויזואלי. לצערי, רוב חנויות הספרים המשומשים נראות כמו מחסן לאחר רעידת אדמה בשלב בינוני/גבוה של סולם ריכטר. יוצאות מן הכלל שאני מכיר הן הולצר ספרים בירושלים שנראית כמו מקום ששווה לגור בו, על אף שאוסף הספרים שלהם הוא לא מהמרשימים שראיתי; הגלריה לספרות בירושלים שאמנם יש מקום לשיפורים מבחינת הסדר ויחסי האנוש אבל האוסף שלו הוא עצום ומלא בכל טוב, והמחירים מעולים; האחים גרין בתל אביב הוא גם מקום שאני אוהב לבקר בו, החנות מסודרת תמיד ושוררת בה אווירה נעימה וריח של ספריה ישנה שארשת הפנים הנונשלנטית וחמורת הסבר של המוכרנים בחנות לא פוגמת בה כהוא זה. ועל אף שמדובר בחנות קטנה מאוד האוסף שבה עשיר בפריטים נדירים ויפים (איפה עוד תמצאו את "מסיכות מקסיקניות" של אוקטאביו פס למשל?). אבל אל תשכחו שזו תל אביב והמחירים באחים גרין לא מביישים את התדמית של העיר ללא הפסקה. עוד ראויים לציון הם דוסטוייבסקי, הלפר והנסיך הקטן בתל אביב, ובוקסטור ושטיין ספרים בירושלים שכל כמה שנים מנהל החנות שם מאיים לסגור אותה ואז איכשהו מתחרט. ויש כמובן את רשת סיפור חוזר החביבה, חוץ מהסניף בתל אביב. מנהלת החנות אלימה.

המאכזבות בשורה הן חנויות שבעת ביקורי בהן אני עסוק במחשבות על איך לשפר אותן ופחות על חיפוש ושיטוט הן חפציבה ברחובות שלמרות שהאוסף שלה הוא מהמרשימים בארץ החנות מבולגנת, רועשת ומועדת לתאונות מסוכנות: פעמיים ריסקתי מגדל דיסקים מרשים בגובהו שעמד בפינה ולא הבחנתי בו למרבה המבוכה, ופעם בניסיון נואש ומיוזע להוריד ספר מהמדף הגבוה במחלקת השירה הפלתי על ראשי את אוסף השירים הכבד להפליא בשלושה כרכים של חיים גורי. מעוצמת החבטה הגלגול הקודם חזר לי לתודעה. ובכלל כדי למצוא שם איזה ספר מהרשימה שהבאתם צריך את עזרת הצוות שלמרות שהוא חביב ביותר ונכון לעזור הוא מייתר את השיטוט בחנות שזה החלק העקרי מהבילוי בחנויות האלה מלכתחילה; עוד מקום בעל פוטנציאל גדול אבל עם ביצועים חלשים הוא דני ספרים בירושלים. חנות גדולה מאוד עם אוסף עלוב אשר מורכב בעיקר מרבי מכר וספרי עם עובד מרופטים (כולל איזה 70 עותקים של "אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות" מאת לוסיה אצ'ווריה. מישהו קרא את הספר הזה?) שמפוזרים באקראי על מדפי החנות, אוסף ספרי העיון שלהם גרוע ומבולגן אפילו יותר ומורכב מעותקים שמוצאים בדרך כלל ליד מכולות האשפה. החנות משרה עצבות משונה כזאת ובעל המקום הוא טיפוס שהיה יכול לעשות אחלה קריירה בתור רס"ר משמעת בצאלים. עוד ראויים לשיפור: ספרים באלנבי (אני: אני מחפש את הספר אנשי רומי מאת פלוטארכוס. המוכר: תבדוק במדף מאחוריך. אני: יש פה את אנשי יוון. המוכר: נו ו..? אני: רציתי את אנשי רומי. המוכר: חחח מצחיק), ואינטלקט ספרים ברחוב יפו בבירה. איכשהו הם מפרסמים בסימניה שיש להם את הכול, אבל כששואלים את המוכר בחנות לרוב התשובה תהיה: זה במחסן תבוא בעוד יומיים. ובלי כל קשר החנות היא תמיד ברדק אחד גדול.

לשון ביתל כותב הספר שלשמו התכנסנו כאן לא היה חלום להיות מוכר ספרים. לאחר שיחה מקרית עם מכר שהציע לו לקנות את חנותו בשנת 2001 הוא הפך לבעל חנות ספרים מיתולגית בוויגטאון, עיירה קטנה מאוד ותוססת בסקוטלנד שהקטע שלה הוא חנויות ספרים יד שנייה. הספר הוא אכן יומן של שנה קלנדרית אחת המחולקת לפי ימים. כל יום פותח במספר הספרים שהוזמנו באינטרנט ומסתיים במספר הספרים שנקנו בחנות ובסכום שהופקד בקופה. בין לבין מתאר ביתל את הטיפוסים השונים והצבעוניים שמבקרים בחנות, את מלאכת מכירת הספרים בתוספת אנקדוטות משפחתיות שנונות ויפות. הספר הזה הוא לא מאלה שבדרך כלל ימשכו את תשומת ליבי בחנות. עטיפה מצועצעת, ציטוט המלצה של איזה עיתון בחזיתו ומיקומו באי רבי המכר, השני ב-50%. גם הכותרת הגנרית לא מעוררת את מיצי טעם הספרותי שלי ובכל זאת האינטואיציה בישרה טובות ואמרתי יאללה נעיף מבט. ציטוט משעשע של ג'ורג' אורוול פותח את הספר ואחר כך כמה פסקאות שנונות על אורוול, על ויגטאון ועל מכירת ספרים. זה הספיק כדי לקחת אותו אמנם בחשש קל. שון ביתל - שנראה כמו הכלאה בין ליאור שליין לסולן סימפלי רד - כותב בצורה משעשעת ומטפל בסרקזם מענג גם את הצדדים הפחות נעימים בניהול חנות ספרים משומשים. אז נכון שלא מדובר כאן בספרות גדולה אבל הספר הזה מצחיק, מהנה מאוד ואפילו מרגש.

"הלקוחה הראשונה של היום הייתה אוסטרלית שלא יכלה לבטא את האות ט', וכששאלה על "הדירה הנאה" שלחתי אותה למדפי הספרים בנושא עיצוב פנים. התברר שהיא מחפשת את "הטירה הנעה". (עמ' 123)

נ.ב - גם המוכר בהולצר ספרים בירושלים דומה לסולן של סימפלי רד. כל כך דומה שלאחרונה אני מוצא את עצמי חושב ברצינות שזה אשכרה הוא.”