ביקורת ספרותית על התאהבויות מאת חוויאר מריאס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 20 בינואר, 2017
ע"י cujo


חוויאר מריאס יודע להעמיד את הקורא בסצינה או סיטואציה בצורה מדויקת כמו היה שם , הוא גם יודע לרדת לנפשה של דמות ולזגזג בין עולמה הפנימי והחיצוני אבל מה שעבד בצורה מצויינת ב"לב לבן כל כך " ובצורה פחותה ב"כל הנשמות " פשוט לא עובד כאן.
מריה , עורכת בבית הוצאה לאור , צופה מדי בוקר בזוג נשוי שיושב בקפה בו היא שותה את קפה הבוקר אבל כאשר הגבר נרצח באכזריות היא נשאבת לתוך סיפורם. זהו לא ספוילר כך נפתח הספר הספר : " הפעם האחרונה שראיתי את מיגל דסוורן או דוורנה, היתה גם הפעם האחרונה שראתה אותו אישתו ..." פתיחה מצויינת ולכאורה יש כאן את המרכיבים לספר טוב : אהבה נכזבת , רצח בלי יכולת להאשים , תעלומה ודיבורים על ספרות , אבל הספר פטפטני , הדמויות נוטות למנולוגים ארוכים ומחשבותיה הארוכות והמתפתלות והחוזרות על עצמן של המספרת מקשרות בינהן.
בנוסף , ואיני יודע אם זו החלטת המתרגמת , העורכים או שהדבר נובע מהמקור , מחשבותיה של המספרת מסומנות כמו שמסמנים שיחה על ידי "" וכשהן משתלבות בין משפטים קשה להבדיל בין הנאמר לנחשב ( יש מקומות שאני אוהב כזה בלבול אבל פה זה לא משרת דבר ) . הספר כתוב בפרקים קצרים , אבל אין כמעט שבירת פסקאות ובהרבה מקומות במקום שנגמר פרק אחד ממשיך השני – דבר שמוסיף לתחושת הפטפוט המתמשך ובשבילי גם קצת מחנק - קצת כמו שמדבר אליך מישהו שלא יודע מתי להפסיק וכל הזמן מישיר אליך מבט ולא משחרר את השיחה.
בסופו של הדבר ,השדרה של הסיפור דלה ולהרגשתי מריאס ניסה לעבות נובלה שהייתה צריכה להיות קצרה יותר. לא בגלל שיש בשר עודף אלא כי הוא חוזר על עצמו בצורה שלא מקדמת את הסיפור או את התחושה.
עם זאת , מריאס כותב טוב והחלק השני של הספר משתפר . יש בספר פנינים כמו הקטע הדן בעמעום הזכרון הן של האבל והן בפרידות הרגילות : איך האדם שהיינו נרגשים כל כך לפגוש או מחכים לשיחה ממנו הופך להיות זכרון עמום ואף נשכח לגמרי מחיינו.
בנוסף יש בספר מספר הפניות ספרותיות שזה דבר שתמיד אני אוהב לקרוא בספרים. שתיים עיקריות סיקרנו אותי ,למרות שלטעמי שילובן היה מעט מאולץ :
הראשונה היא לנובלה של בלזק על קולונל שאבר האומלל ששב מהמתים.
השניה היא לשלושת המוסקטרים והצגתה של מיליידי כדמות טראגית בעולם של גברים. אני לא זוכר אם קראתי את שלושת המוסקטרים בילדות , אני בטוח שראיתי גרסא קולנועית אחת של הסיפור אבל איני זוכר את הפרטים.
את בלזק טרם קראתי ואיני יודע אם אקרא אבל את שלושת המוסקטרים אני מוסיף לרשימה. ממריאס אני אמשיך לטעום גם בעתיד.
זה לא ספר גרוע אבל הוא רק בסדר.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חגית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
כן cujo אלה אנשי טרף (במקום חיות טרף) לשיחה. מחכים לתפוס מישהו ולא להניח לו עם הסיפורים המשמימים שלהם והמכבידים. ואתה, או אני, רק מחפשים אמתלה כדי לברוח.
כן, מכירה כאלה.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
cujo גם אני קראתי אותו בזכות השם... רק אומרת.
cujo (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
יעל תודה:) זו אכן אותה חוויה. וזו לא הפעם הראשונה שאני שומע אותה על "מחר בקרב חשוב עלי " אבל השם שלו והעטיפה מפתים אותי אז כנראה שאפול למלכודת הזאת שוב אבל לפחות במודע.
cujo (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
חגית שמח לשעשע נתקלת בכאלו? כשיש לך הפרעת קשב קלה שיחה עם אנשים כאלו הופכת לסיוט.
yaelhar (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
יפה!
זה מה שחשבתי (מזמן...) על הספר היחיד שקראתי שלו - "מחר בקרב חשוב עלי": "נראה כי הסופר לא הסכים לוותר על שום הגיג ושום ארוע, חשוב כשולי, כאילו אם כל הפרטים יופיעו בסיפור, נוכל להבין את נפש הגיבור. התוצאה היא פטפטנות בלתי פוסקת והתשת הקורא (אני)." נראה לי חווייה די דומה...
חגית (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
הצחיק אותי המשפט: "קצת כמו שמדבר אליך מישהו שלא לא יודע מתי להפסיק וכל הזמן מישיר אליך מבט ולא משחרר את השיחה."





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ