ספר מעולה מעולה מעולהההה!!!
מותח, מעניין, מרגש, עצוב, סוחף הכל ביחד.
וואוו מה אני יכולה לומר לכם על ספר כל כך טוב? אתם מכירים את ההרגשה שיש אחרי שספר טוב מסתיים? כאילו מן מועקה כזו ועצב על כך שנאלצים להיפרד מדמויות כל כך עמוקות שנכנסו לכם עמוק לתוך הלב ואתם נאלצים להיפרד מהם.
אז זה מה שאני מרגישה. רייצ'ל נכנסה לי עמוק לתוך הלב. כן כן הבחורה על הרכבת האלכוהוליסטית, הרזה לשעבר זאת שעכשיו שמנה, יפה לשעבר זאת שכבר לא כל כך יפה ומעוררת גועל בגרוש שלה, זאת שבמו ידיה הורסת את החיים שלה נכנסה לי עמוק לתוך הלב. גרמה לי להיסחף איתה לתוך עולם חשוך לתוך הלא נודע, להתרגש איתה, לבכות איתה, לכעוס על הגרוש שלה ובעיקר לרחם עליה.
רייצ'ל היא בחורה אלכוהוליסטית,גרושה שבעלה עזב אותה לטובת בחורה אחרת ובנוסף הביא איתה ילדה לעולם מה שלא הצליחה רייצ'ל לעשות ובעקבות כך רייצ'ל מתחילה לשתות עוד טרם הגירושים, מדי יום ביומו עולה על הרכבת ומשקיפה דרכות על בתים ועל בית אחד במיוחד שבתוכו גרים זוג מיוחד שהחיים שלהם והזוגיות שלהם מעוררים ברייצ'ל קינאה אבל כמו שהפיתגם הנפוץ אומר "הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר" והוא באמת רק נראה. אמנם יום אחד רייצ'ל נוסעת ברכבת ורואה את הבחורה שעד כה חשבה שמנהלת חיי זוגיות מושלמים מתנשקת עם גבר זר שאיננו בן זוגה ולמחרת מתפרסמת כתבה בעיתון שהבחורה הזו נעלמה.
רייצ'ל שהופכת עד מהרה לחשודה ולאחר מכן מתחילה בעצמה לנסות לפתור את התעלומה, ממשיכה להטריד את הגרוש שלה לשעבר ואת אישתו תוך כדי שתיית הלכוהול מרובה. יש רגעים שכל כך ריחמתי עלייה ואפילו בכיתי בשבילה והיו גם רגעים שבן זוגה עורר בי רחמים וקצת חמלה אבל עד מהרה הכל נגוז.
יש לציין שכבר מההתחלה הייתה לי הרגשה מי הוא הרוצח אבל זה לא פגם לי בהנאת הקריאה.
הספר הוא בעיקר מסופר מנקודת מבטה של רייצ'ל אבל הוא מסופר גם מנקודת מבטן של שתי דמויות נוספות, מייגן- הנעלמת, ואנה- אישתו של הגרוש של רייצ'ל. מה שרק מוסיף עיניין לעלילה. הספר מסופר בהווה תוך כדי מעברים לעבר.
בקיצור מומלץ בחום.














