"דניס, דניס," נזף המורה בדניס הקטן, "ממך מצפים ליותר. אי לכך, אעניק לך רק שתי נקודות מתוך חמש. ובפעם הבאה, אם תתאמץ קצת יותר, תראה נקודות הרבה."

במקרה עגום זה, אנכי היא המורה הקפדן ודניס הוא כמובן דניס ליהיין, שכתב את שאטר איילנד ואת מיסטיק ריבר.

YAELHAR כתבה בביקורתה על הספר הזה, כי כנראה מר ליהיין היה חייב להוצאה ספר כדי להחזיר את המקדמה שלו ולכן כתב את הספר הזה. ואנוכי מוסיפה כי מר ליהיין פישפש במגירותיו, אסף כל מיני דפים תלושים עם רעיונות לא בשלים, הניח אותם בקדרה על האש, הוסיף כמה תבלינים והקדיח את התבשיל.

פשוט חבל. כי דניס ליהיין הוא פצצת כישרון חכמה ושנונה ומצחיקה להפליא. אבל כל הנתונים הנ"ל מוסיפים תיבלון לספר שנשען על חומרים ממשיים, לא על אוויר. וכך, מה שנותר הוא ספר מבולבל, שבקטעים מסויימים ממנו פרצתי בצחוק רם, אבל באמת, דניס פשוט תחמן לא קטן אם הצליח להוציא ספר כזה לאור.

הספר פותח בתמונה מקסימה ומורכבת שמיד אחר כך מתבררת כתלושה לחלוטין מהסיפור המרכזי וכל תפקידה הוא להוכיח לנו משהו על בעיותיו של פטריק קנזי הבלש.

ואז אנחנו לומדים כי זוג הבלשים פטריק ואנג'י קנזי הם גיבוריו המועדפים של דניס ליהיין, אבל לא קראנו ספר קודם, אז אין לנו אלא לסמוך על דניס. ואחר כך פוצח הספר בפרק בית של פרשה מן העבר. לתוך הדייסה הזאת ליהיין זורק מסוממים, עובדי רווחה מפוקפקים, אנשי מאפיה רוסית, תיכון יוקרתי-בעייתי ונערה אחת, בת שבע עשרה עם שכל של בת ארבעים ושבע (לא כתבתי שבעים, פן תצקצקו בלשונכם ותדמיינו שיטיון או משהו דומה...)

את הספר קראתי בתור אתנחתא בין חייבים לדבר על קווין המופתי לספר הבא. מסתבר שזו אכן אתנחתא אוורירית ולא יותר. דפים עבים, שורות קצרות, הומור ותסבוכות שלא מביישות שום בלש, אבל מביישות את דניס ליהיין.

"בוש והכלם, דניס, ממך ציפיתי ליותר. ומכיוון שאנשי ההוצאה לאור מרחו סופרלטיבים למכביר על הכריכה האחורית, מהם אני מצפה לפחות."

(נדמה לי שגם אתם, חברים יקרים, עתידים לומר: ממך אפרתי, ציפינו ליותר. אלא שזה מה שיש לי לתת על הספר הזה. הייתם מצליחים לכתוב ביקורת על דפים לבנים? אני לא. אז זה כל מה שהצלחתי להפיק מעצמי אחרי קריאת הספר הזה...)

דניס ליהיין הוא מלך!!!!!!! איזה כיף, אחרי כ"כ הרבה ספרי מתח גרועים שקראתי לאחרונה, סוף סוף אחד משובח!!! אני אפילו לא זוכרת איך הספר הזה הגיע אלי, לא זוכרת אם קניתי אותו או קיבלתי אותו או מתי זה קרה. רק יודעת שאחרי שגמרתי את הערימות שקניתי/קיבלתי ליומולדת (שהיה בינואר) נשאר הספר הזה אחרון ובודד בערימת ה"לא קראתי עדיין" וחיכה לי שאקח אותו, אפתח אותו ואצלול לתוכו. את דניס ליהיין הכרתי ב"שאטר איילנד" אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בחיי (וזה אומר דווקא הרבה, כי קראתי ה-מ-ו-ן ספרי מתח בחיי). לא הרבה מכירים את "שאטר איילנד" וחבל כי הוא כתוב מצוין. אבל לא בו עסקינן, ובכל מקרה לדעתי כתבתי עליו כבר ביקרות אוהדת לפני שנים. גם "במרחק אור ירח" או "ב.א.י" כפי שנכנה אותו מעתה הוא מצוין. איך יודעים שספר הוא מצוין?! בשבילי (בכל הקשור לספרי מתח) הוא צריך לעמוד ב2 קריטריונים-
1.לא צפוי- ממש לא צפוי! יש טוויסטים מעניינים בעלילה שלא היו צפויים לגמרי ולא אוסיף על מנת לא להרוס לאחרים.
2. מושך לקריאה: ב.א.י בהחלט מושך לקריאה! התחלתי אותו הבוקר ואם לא הייתי צריכה לטפל ב2 בנותיי בנות השנה ושבע, לנסוע להורים לארוחת צהריים, לחזור מהם, לסדר את הבית, להעמיד סיר אורז, ללכת עם הבנות לטיול בחוץ, להוריד כביסה, לקלח אותן, להשכיב אותן לישון, לספר להם סיפור, ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד אחרון, לשטוף כלים, ללכת להשכיב אחת מהן בחזרה במיטה, להרגיע את הבכי שלה, למצוא מוצץ שנפל, לתת עוד נשיקה, וחיבוק ועוד חיבוק, לצאת ולהיכנס מהחדר שלהן עוד 1000 פעמים (בלי להגזים!) עד שנרדמו לגמרי, להתקלח, לעשות לבעל קיצי בגב, להיכנס למיטה, להירדם עם הספר על הפרצוף, להתעורר מהבכי של השנייה, לחכות שהבעל ירגיע אותה ולהמשיך לקרוא את הספר לקול הבכי שלה המתמזג חליפות עם קולו של בעלי ששר לה "נומי נומי", סביר להניח שהייתי גומרת אותו לפני 03:10 לפנות בוקר.
חיסרון אחד יש לספר, (די זניח לעומת מעלותיו האחרות): יש קצת תחושה שדניס (פיתחנו יחסי קרבה כמו שאתם רואים) כבר כתב על הדמות הראשית ספר או שניים ואנחנו הקוראים אמורים להכיר אותו מספרים קודמים, אני לא יודעת אם זה נכון,או אולי זו רק תחושה שלי. לעברית תורגמו, למיטב ידיעתי, רק 3 ספרים שלו:מיסטיק ריבר (שלא טרחתי לקרוא כי התחלתי לראות את הסרט ואחרי 1/4 שעה פענחתי את ה"תעלומה" והלכתי לישון רק כדי לגלות בבוקר מבעלי שכן ישב לראות עד הסוף שאכן צדקתי), שאטר איילנד, וב.א.י. אולי הדמות הזו מופיעה בספרים אחרים שלו שטרם תורגמו... אני לא יודעת וככל הנראה לא אדע לעולם כי אין לי כרגע כוונות לבדוק את זה,במיוחד אם זה ידרוש ממני להתחיל לקרוא באנגלית, דבר שאין לי כוח, זמן או רצון לעשות. בכל מקרה זה דבר פעוט שניתן להתגבר עליו בקלות, ובכל זאת ליהנות מהספר הזה הנאה שלמה. בקיצור- מומלץ.

כ״כ סתמי, שקשה להאמין שאותו סופר כתב את ׳שאטר איילנד׳ ואת הספר הזה.

חוקר פרטי עם פה גדול ומשפחה מתפקדת אך חסרת אמצעים (זו אולי ההפתעה היחידה בספר- בלש עם משפחה מתפקדת שהעלילה לא גורמת לו לחזור לזרועות אשתו- היא שם כל הזמן) וחבר בריון בשם ׳בובה׳ מתבקש לאתר את אמנדה- ילדה בת 16 שהוא כבר איתר כשנחטפה ע״י דודה בגיל 4 והחזיר לאימה הלא מתפקדת.
ה׳טוויסטים׳ בעלילה פשוט מגוחכים- יותר מדי דאוס אקס מכינה, שמתברר לבסוף כתכנון מזהיר של ילדה בת 16 שהיא סוג של ליסבת סלאנדר בעורו היודע להסתגל של דקסטר.

וזה חבל, כי פטריק ואנג׳לה הגיבורים הם דמויות שקל לחבב וממש ׳מגיעה׳ להם עלילה הגיונית ומתוחכמת יותר..

דניס ליהיין כתב את "שאטר איילנד" עם עלילה גאונית, והוא משטה בקורא מרוט העצבים לאורך כל הספר, עד סופו המפתיע. הוא כתב גם את "מיסטיק ריבר" עם עלילה מורכבת ומפתיעה ודמויות בנויות לתלפיות. למה אני מזכירה את ספריו הקודמים? כי את הספר הזה הוא כנראה היה חייב להוצאה, כי לא התחשק לו להחזיר את המקדמה, או כי הוא חתם על חוזה "5 ספרים ב 4.5 שנים" או משהו כזה.

הספר הזה הוא מותחן אמריקאי שיגרתי, משתמש בכל הקלישאות האמריקאיות המקובלות, עם עלילה מופרכת (לא רק לא אמינה) ומחסור רב בתחקיר רציני. קלישאות למשל: לבלש זוגיות מופלאה ואהבה עמוקה, הוא אב נהדר ומבין לביתו, יש לו חבר נפש שמוכן להקריב את עצמו למענו ולמען משפחתו, הוא מוסרי ומתייסר על החלטות עבר שלו...וכו'.
הספר כתוב בסדר, מותח בדרך כלל אבל כמו שאמרתי - לגמרי לא אמין. מה שכן - אל העלילה זולגת מציאות לא בדיונית של החיים באמריקה: ילדים שייכים להוריהם גם אם ההורים לא מתפקדים ואין רשויות שיתעניינו בגורלם. לאדם עובד אין שום ביטחון תעסוקתי (אין מה לדבר על בית הדין לעבודה...) והוא עלול להיות מפוטר מהרגע לרגע הבא. ביטחון רפואי הוא חלום סוציאליסטי: אין לך כסף ואתה חולה - בעיה שלך. האימרה ההולמת היא "העולם (ואמריקה) שייך לצעירים (ולבריאים)"

לא סבלתי. העברתי שעתיים של קריאה בכייף. אבל התאכזבתי בגלל ציפיותי הגבוהות מהסופר.

ספר מתח מצוין, פתלתל וחריף מאוד.
דמויות מורכבות ובנויות כל כך טוב שהרגשתי כאילו אני חלק מהם, דמויות אנושיות ובלתי אנושיות להפליא, עלילה שמעלה שאלות נוקבות קשות וקונפליקטים איתיים שמעמתים אותנו אל מול השאלה מה הדבר הנכון? ספר שהיה לי מאוד קשה להניח מהיד, מעורר מחשבות ומהדהד הרבה אחרי סיומו-כל המרכיבים לספר מצוין שמנער אותנו.
ממליצה באמת ספר מטלטל.

ספר מתח פרווה.
לא ספר מתח ענק, לא ספר מתח גרוע -איפשהו שם באמצע -בסדר.
בני זוג פטריק ואנגלה מקנזי -הוא בלש מתוסכל במקצת, המצפה לקידום ובעל אידאלוגיה ברורה מוטת צדק, היא אמא לגבי, בתם, נראית פצצה לגילה-42.
לפני 12 שנה שניהם סייעו למציאת אמנדה מרקיידי ולהחזרתה לאמה, הלן- מכורה לאלכוהול, גברים בעייתיםומה לא -האם המעשה היה נכון? וכעת 12 שנה לאחר מכן שאמנדה, נערה אינטילגנטית בצורה יוצאת דופן נעלמת -האם ייצא לחפשה?
דמויות ססגוניות כמו בובה הפולני האימתני, יפים וקיריל מהמאפיה הרוסית וכן עלילה של סחר בתינוקות וסמים והחלפת זהויות ,רופא בעל חובות הימורים ושני בני זוג עם חוש צדק ואהבה בלתי פוסקת ביניהם -כל אלו מקנים אווירה של ספר מתח קליל.
בסדר לא יותר

ספר בלשי טוב. מותח, מפתיע לפעמים, כתוב ברמה. לא הבנתי את התשבחות המופיעות על כריכת הספר, אבל אולי זו בעיה שלי