#
<mark>דניס ליהיין</mark> הוא, לטעמי, אחד מקבוצה קטנה מאד של סופרים אמריקאים טובים, הכותבים היום מתח. מתוך אלפי סופרים אמריקאים עכשוויים – שחלק גדול מהם כותבים מתח – הוא מתבלט ומתייחד. אולי מפני שהוא כותב סיפורים מורכבים, לא מזלזל בדמויותיו ובעיקר לא מזלזל באינטליגנציה של קוראיו. הדילמות שהוא מעלה קיימות במציאות ואמריקה המתוארת על ידו קיימת במציאות ומתנגשת עם "האמריקה" מהסרטים.

המשפט הראשון בספר הזה הוא "

"דניס, דניס," נזף המורה בדניס הקטן, "ממך מצפים ליותר. אי לכך, אעניק לך רק שתי נקודות מתוך חמש. ובפעם הבאה, אם תתאמץ קצת יותר, תראה נקודות הרבה."

במקרה עגום זה, אנכי היא המורה הקפדן ודניס הוא כמובן <mark>דניס ליהיין</mark>, שכתב את שאטר איילנד ואת מיסטיק ריבר.

YAELHAR כתבה בביקורתה על הספר הזה, כי כנראה מר ליהיין היה חייב להוצאה ספר כדי להחזיר את המקדמה שלו ולכן כתב את הספר הזה. ואנוכי מוסיפה כי מר ליהיין

"ואנשים הרגו בקיץ שעבר. איש מהם לא היה חף מפשע, אני יודע. אני הייתי אחד מהם. התבוננתי, מעל הקנה הצר של אקדח, לתוך עיניים מטורפות מאימה ושנאה, ושם ראיתי את בבואתי. כדי לסלק אותה משם היה עלי ללחוץ על ההדק" (עמוד 10).

על הספר "משקה לפני מלחמה" מאת <mark>דניס ליהיין</mark> (הוצאת מעריב, 2004) המליץ לי בחום אורן נהרי. ניגשתי להמלצה בחשש, למרות היותי חובב גדול של תת־הז'אנר הספרותי העוסק בבלשים פרטיים, אבל ספרים א

<mark>דניס ליהיין</mark> כתב את "שאטר איילנד" עם עלילה גאונית, והוא משטה בקורא מרוט העצבים לאורך כל הספר, עד סופו המפתיע. הוא כתב גם את "מיסטיק ריבר" עם עלילה מורכבת ומפתיעה ודמויות בנויות לתלפיות. למה אני מזכירה את ספריו הקודמים? כי את הספר הזה הוא כנראה היה חייב להוצאה, כי לא התחשק לו להחזיר את המקדמה, או כי הוא חתם על חוזה "5 ספרים ב 4.5 שנים" או משהו כזה.

הספר הזה הוא מותחן אמריקאי שיגרתי, משתמש בכל הקל

האם המציאות מטורפת או שהטרוף הוא המציאות?... סביב נושא זה בנה הסופר <mark>דניס ליהיין</mark> עלילה מרתקת שבה מתערבבים מציאות, דמיון, טרוף, הזיות וזיכרונות כואבים.

הזמן: 1954. שנה שבה ארה"ב נמצאת בתחילתו של בום כלכלי כשבמקביל פצעי המלחמות (מלחה"ע ה-2 וקוריאה) עדיין לא הגלידו והפצועים, גופנית ונפשית, נשארים מאחור.
המקום: האי שאטר. אי מבודד מול חופי מסצ'וסטס, בו קיים מבצר ישן שבו כלואים חולי נפש מסוכנים, רוב

לא ראיתי את הסרט, אבל כן קראתי את הספר (עם כריכת הסרט... זה מה שהיה על המדף בספריה, אז לקחתי; יש גבול גם לבררנות. חוץ מזה חשוב התוכן, לא הקנקן).
<mark>דניס ליהיין</mark> הוכיח שוב - מבחינתי - שהוא סופר גדול. "שאטר איילנד" הוא ספר מרתק, שמומלץ רק למי שלא הרס לעצמו את עלילה וראה כבר את הסרט.
מדובר ברומן מתח פסיכולוגי מרתק, תרתי משמע, שקשה להניח מהיד. לא מדובר בספר אימה, אבל האמת שנחשפת מעוררת חלחלה נפשית; לא מ

<mark>דניס ליהיין</mark> הוא מלך!!!!!!! איזה כיף, אחרי כ"כ הרבה ספרי מתח גרועים שקראתי לאחרונה, סוף סוף אחד משובח!!! אני אפילו לא זוכרת איך הספר הזה הגיע אלי, לא זוכרת אם קניתי אותו או קיבלתי אותו או מתי זה קרה. רק יודעת שאחרי שגמרתי את הערימות שקניתי/קיבלתי ליומולדת (שהיה בינואר) נשאר הספר הזה אחרון ובודד בערימת ה"לא קראתי עדיין" וחיכה לי שאקח אותו, אפתח אותו ואצלול לתוכו. את <mark>דניס ליהיין</mark> הכרתי ב"שאטר איילנד"

ל<mark>דניס ליהיין</mark> היכולת ליצור ספר מתח טוב.
הכתיבה שלו מחוספסת ומעניינת למרות שלא כל מה שקורה בספר מפתיע.
קראתי את הספר בנשימה.

בוב הוא ברמן בודד ומתבודד. הוא מעביר את זמנו בין ביתו לבין הבר. הוא משתוקק לאהבה אך מפחד ממחויבות ומהקירבה.
הבר מהווה תחנה להסתרת כספים עבור המאפיה המקומית, הצ'צ'נית בשכונה מוזנחת ואלימה בבוסטון.
בלילה קר בדרכו מהעבודה, כיומיים לאחר חג המולד, מוצא בוב גור כלבים מוכה ונט

ספר מעולה, סיפור אמריקאי מהשוליים, מצחיק חכם ומותח לפעמים, בחלקים מהספר הסיטואציות הזכירו לי דמויות מסרטי האחים כהן, וכמוהם <mark>דניס ליהיין</mark> מצטיין ב לתאר את ״המיץ של הזבל״ של אמריקה.
השילוב ההרסני של בורות, יצר רע וזמינות לנשק זה בעצם אחת הבעיות הגדולות של אמריקה, והסיפור נוגע בעניין הבעייתי הזה. כשהדמויות אמינות עד כדי גאונות המתח והסיפור הופכים משניים במידה מסויימת ויחד עם זאת עדיין הקריאה פשוט תענ