• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

מאת טל ניצן

הביקורת של פני

תמונה של פני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

מאת טל ניצן

הביקורת של פני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של פני
הוצאה לאור:אחוזת בית
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
בר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני שנתיים

“"כמה שברירי הקיום שלנו שדי במעט כל כך, במגוחך כל כך כדי לערער אותו.... די שילד יצא מביתו וכבר הוא מו”

6/13
ביקורות על את כל הילדים בעולם
הבאה
תושיק
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•2 דקות קריאה

את כל הילדים שבעולם – טל ניצן

יש ספרים שהוצאות לאור עושות לך שטיפות מוח על כי הנם "רבי מכר", ישנם ספרים שכולם מדברים עליהם וכאלה המומלצים בחום ועוברים מפה לאוזן לכן, אתה רץ לספריה לקרוא אותם. אך מה קורה עם ספרים שלא עושים לך שטיפות מוח לגביהם? הם פשוט מונחים על המדף בספריה, בין עשרות אחרות של ספרים, וידך לא מכוונת אליו וחבל מאוד, כי ביניהם ישנם ספרים מצוינים. הספר "כל הילדים שבעולם" מונח בצניעות על המדף באותיות "ניצ" וממתין שתשלוף אותו, כי רק כך תזכה לקרוא ספר טוב, רגיש, הנוגע בנקודות כואבות של החיים שכל אחד יכול למצוא את עצמו באותו מקום.

טל ניצן, שזה לה ספר הביכורים, הצליחה לתאר במילים את הדמויות שבספר, מצבם, חששותיהם וכמיהתם. הבדידות לאדם באשר הוא היא הגרועה מכל ועלולה להובילו לאסון. הפחד מהחיים עצמם, הרצון להתרחק מהחברה, הדאגה שיום אחד לא תוכל לפרנס ולגדל את ילדך רודף אותך. כבר בהיותך ילד אתה נתקל באלימות החברה, אינך יכול להושיע או להתגונן, אתה קטן, הם חזקים ממך, אבל אתה חייב לשרוד ומצפה להגנת הבוגרים והקרובים אליך. אך בין בני האנוש ישנם כאלה שניחנו בטוב לב, שנועדו לתת כתף, לעזור, לתמוך ולעודד, לאו דווקא במילים, ובזכות מעשיהם החברה יכולה להמשיך להתקיים.

בשפה קולחת וביד אומן הסופרת מאחדת את ארבעה הדמויות שייצרה: אם חד הורית וילד, מורה בתיכון הגר בדירה מולה ונערה רווקה תלמידת המורה בתיכון. הדמויות נפגשו באקראי אך גורל הבדידות משותף לכולן. בשפה כה משכנעת מעבירה אלינו הסופרת, אולי, את רגשותיה האישיות, כי אני אישית חשתי שבתוכה פנימה קיימת התנגדות לאלימות על כל צורותיה, וכן חשתי את אהבתה הגדולה לילדים ואפילו "את כל הילדים שבעולם," למרות ששם הספר ניתן בסיטואציה שונה.

טל ניצן נולדה בארץ. שנים רבות גדלה והתגוררה בארגנטינה ובקולומביה, שם רכשה את השפה הספרדית, בה שולטת היטב. בעלת תואר שני בספרות כללית והשוואתית שרכשה באוניברסיטה העברית בירושלים. תרגמה לעברית כשמונים יצירות בשירה, פרוזה ותיאטרון, בחלקם זכתה בפרסי ספרות רבים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של שין שין
שין שין
ט
טלטל
תמונה של אזדרכת
אזדרכת
תמונה של IRomi
IRomi
תמונה של זרש קרש
זרש קרש
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של חני
חני
17קוראים|גיל ממוצע54|71%נשים

על המבקרת

תמונה של פני

פני

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
80 ביקורות•3 נבחרות•518 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של פני
פני
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות80
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה518
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת53ספרות מקורית13מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

9 תגובות
פני
פני•לפני 9 שנים
לחני ועמיר, תודה רבה על המידע. ניצן זה שם המשפחה. ותודה כמובן שאהבתם.
חני
חני •לפני 9 שנים

וואו קראתי כל כך מזמן את באדולינה..זכורני שהיה מיוחד.

סקירה יפה פני
•לפני 9 שנים

באדולינה זה גבי ניצן כתב.

פני
פני•לפני 9 שנים
לרץ, תודה רבה ואני שמחה מאוד. אגב, הסופרת תושבת כפר סבא. אימא שלה מורה לספרדית אחיה גם סופר והספר "בדולינה" נכתב על ידי אחד מהם, או האח או טל, איני זוכרת בדיוק.
רץ
רץ•לפני 9 שנים

הביקורת שלך גרמה לי לרצות לקרוא את הספר

פני
פני•לפני 9 שנים
נכון, דינה. תודה.
dina
dina•לפני 9 שנים
ספר מקסים עדין ורגיש.
פני
פני•לפני 9 שנים
אכן, כן. ספר נחמד למדי. תודה.
On The Road
On The Road•לפני 9 שנים

ביקורת שעושה חשק לקרוא :)

9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של פני

איש קטן, מה עכשיו?

איש קטן, מה עכשיו?

הנס פאלאדה

איש קטן, מה עכשיו? – הנס פאלאדה

לא ויתרתי לפאלאדה. לא סיימתי לקרוא את "השתיין" מאחר ולא יכולתי לשאת את אומללות הדמות, יחד עם זאת, נהניתי מאוד מספרו "לבד בברלין" ולכן לא ויתרתי והמשכתי לספר הנוכחי:

מסתבר, כי כתיבת הספר הייתה עבור הסופר תרפיה לאחר כל שנות הסבל שעבר בשתייה מופרזת ואשפוז בבית חולים לחולי רוח. לאחר מכן, הגיעה תקופת השלווה בה הכיר את רעייתו ולאחר זמן נולד בנם. ייתכן מאוד, כי אשתו שמשה לו כמודל ליצירת גיבורת העלילה.

בכתיבתו הוא בוחר את התקופה הכלכלית הקשה בין מלחמת העולם הראשונה והשנייה, בתחילת שנות ה-30. תקופה בה האבטלה הגיעה בגרמניה לארבעים אחוזים והפרנסה הייתה קשה במיוחד. הוא בוחר את הדמויות מהשכבה הנמוכה, קשות היום, עם הרצון הכביר לעבודה ולפרנסה, מעבידים אכזריים, כאשר רודף אותם הפחד והייאוש מהאבטלה. אינו פוסח על הקשיים בהשגת דיור למשפחה צעירה בהתהוותה, כשכל מאוויהם הוא לחיות חיים פשוטים למרות החישובים הכספיים היום יומיים. לכן, הסופר מתמקד בספרו בעוני וטוען ש"העוני אינו רק מצוקה, העוני הוא גם בר ענישה, העוני הוא גם פגם, העוני פירושו להיות חשוד..." ואנו נוכחים במהלך הקריאה כי צדק בדבריו.

הסופר לא שוכח לספר לנו על האושר שבאהבה. האושר שבזוגיות למרות ה"אין" ולא שוכח לשלב משפטי הומור ולהקל על הקורא את התוכן הכבד:
...לפני זמן מה רצתה לעשות משהו טוב עבורו והוסיפה לו ביצה לצד תפוחי האדמה המטוגנים...
...בואי הנה מגעילה שלי, מגעילה גדולה שלי, מגעילה יפה שלי, תתקרבי קצת, מגעילתי...

הוא לא שוכח חשבון קטן עם אלוהים, אך אני בטוחה שלא עושה זאת בכוונה רעה אך בכל זאת ייתכן שקיימת אצלו צביטה בלב:
...היהודי הקטן והמכוער שאלוהים לא התייחס אליו ברוב חסד בשעה שיצר אותו...

קיימת גם שמחת ההורות בהיוולד תינוק המחפה על הדלות הקשה בה הם חיים. הסופר ממשיך בסגנון ההומור ומהנה את הקורא:
...ובזרועותיה צרור לבן, ובצרור היה פרצוף זקן מופלג, אדום כעגבנייה, מכוער, מקומט בעל ראש מחודד בצורת אגס והדבר הזה צווח בקול רם, חודר ויללני...
...ושם הוא ראה אותם, בתוך שמונים או שישים מיטות, גמדים וננסים, זקנים ומקומטים, חיוורים ואדומים... הוא נעשה רגוע למחצה...

הוכחתי לכם במספר ציטוטים ובהבעת דעתי על איכות הספר. לא פלא שתורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים. מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

החברה הגאונה – אלנה פרנטה

המקום - שכונה קשת יום בנאפולי. התקופה - תחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

תקופה בה הבנים במשפחה היו עובדים בעסק המשפחתי. במקום ללכת ללמוד היה בן האופה מצטרף למאפית אביו. הירקן בעל הסוס שמכר פירות וירקות, בכורו היה מסתובב ברחובות עם העגלה והסוס מדי בוקר, בקיץ ובחורף, בגשם ובשמש, למכור את מרכולתו. בנו של הסנדלר תיקן עם אביו את סוליות הנעליים. אחותו רצתה ללמוד: "אם תלך לבית ספר הקשה הזה שנקרא גימנסיה, תוכל לכתוב ספר לבד ואולי להיות עשירה." התגובה לא אחרה לבוא: "אז למה אחותך שהיא נקבה צריכה ללמוד?" תפקידן של הבנות לעזור לאימא. לערוך קניות, לבשל, לכבס ולתלות את הכביסה לייבוש בשמש.

זו הייתה תקופה בה הבעל הכה את האישה וזרק חפצים מהחלון. האח סטר לאחותו כאשר, לדעתו, לא התנהגה כיאות. תקופה בה אסור היה לבן לנגוע בבת, אפילו לא ברפרוף על כף ידה. אם עשה זאת, חטף מכות מאחיה. תקופה בה את הכלה רחצו ביום חופתה בגיגית נחושת.

נסחפתי לתקופה שנראתה לי עתיקת יומין ונהניתי במיוחד להכיר את שתי הדמויות המרכזיות שבספר שבהן הסופרת מתמקדת. אותן חברות בלב ובנפש, קשורות בקשר הדוק ומשפיעות אחת על השנייה לעיתים ללא מילים, כשכל אחת פונה לגורלה בין אם הוא מיועד לה ובין אם לאו ובין אם הוא מטרת חייה. אליהן משלבת הסופרת את דמויות השכונה שאינן יוצאות מחוצה לה, פרט ליוצאי הדופן שהפרוטה מצויה בכיסם. אותה שכונה נידחת שקיימים בה אלימות ועוני שקשה לצאת מהם. נהניתי מאוד לקרוא את ספרה של פרנטה.

ספרה של פרנטה הינו הראשון בסדרה של הרומנים הנפוליטניים הדן בילדות ונערות. בין כתביה הקודמים: אהבה מטרידה, ימי נטישה והבת האפלה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
השתיין

השתיין

הנס פאלאדה

ה ש ת י י ן - הנס פאלאדה

לאחר שקראתי את ספרו של פאלאדה "לבד בברלין" רציתי לעבור חוויה נוספת בספר אחר שלו. קיבלתי מהספרייה את ה"שתיין", כי לא היה להם משהו אחר פנוי.

ובכן, כשמו כן הוא – השתיין. אותו אדם שהטיפה המרה גורמת לו לשכוח את הדברים שאינו רוצה לזכור, מתחיל בקטנה ולאט נגרר עד שהופך לכזה שאינו יכול לוותר על השתייה. הכתיבה זורמת ועניינית. הסופר מתאר נפלא את הדמות, את המצבים בו הוא נמצא, התסכולים, האכזבות והידרדרות השליטה על חייו. הסופר מתאר כל כך טוב את הדמות הדיכאונית שכבר בעמוד 70 החלטתי שאיני ממשיכה לקרוא את ספרו, מאחר ואם בעמוד 70 הגיעה הדמות למצב דיכאוני כזה, מה יהיה מצבו לקראת סוף הספר? ולזה לא היה לי כוח נפשי כלל.

הסופר, למעשה, הגיע למטרתו גם מבלי שסיימתי לקרוא את ספרו. תיאור דמות על פרטיה ומצבו המדרדר של השתיין, ענו על כל הציפיות כבר עד עמוד 70. למי שיש את הכוח הנפשי מוזמן להמשיך ולקרוא את אחד מפלאי היצירה של הסופר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

הארנבת עם עיני הענבר – אדמונד דה ואל

חלוקות הדעות בקשר לספר. רבים אמרו לי שעזבו את הקריאה לאחר כמה דפים, כי לא הייתה להם סבלנות להמשיך וכאלה שלא מצאו עניין. זה היה ציבור הקוראים שלא אהב את הספר, אך כנגדם ישנם כאלה שאהבו, קראו בשקיקה ונהנו לדעת עוד ולקבל מידע נרחב על...

ובכן, אני מודיעה מראש לכל מי שמצפה לעלילה, למתח, להתפתחויות – זה לא הספר המתאים וטוב יהיה שלא יתחילו לקרוא בו. לעומת זאת, אני לקרוא ולדעת עוד ועוד.
כבוד גדול להיות נצר למשפחת אפרוסי. כבוד גדול יותר הוא שאותו נצר מחליט לחקור, לקרוא, לתרגם, לראיין, לנסוע לכל המקומות בהם היה חלק למשפחה ענפה זו, ולכתוב על שורשיה ועל התקופה במשך ארבעה דורות. תחילתה באודסה, שם חלשה על התבואה, לאחר מכן, חלקם עבר לפריז, משם לווינה, כאשר לאחר מלחמת העולם השנייה מצאה את מקומה שארית הפליטה של משפחת אפרוסי באירופה, אמריקה ויפאן. הסופר מציין שאינו יודע אם זה ספר על המשפחה שלו, על הזיכרון או על עצמו או שזה ספר על חפצים יפניים קטנים.

ובכן, לדעתי, הספר נותן לקורא תמונה מלאה על תקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועל מעמדם של היהודים בתפוצות. וינה הייתה העיר השלישית באירופה, לאחר ורשה ובודפשט, בכמות היהודים שחיו בה. בווינה במאה העשרים יהודים חלשו על כל חיי הציבור. הכול היה נתון בידיהם. חלקם של היהודים על הבנקים היה 71 אחוזים, 65 אחוזים היו עורכי הדין. 59 אחוזים מכלל הרופאים ומחצית מהעיתונאים היו יהודים. יהודים היו עשירים מאוד, חיו ברמת חיים גבוהה, השתתפו במסיבות ובנשפים והיו כחלק מהאוכלוסייה. היהודים אהבו אמנות ורכשו דברי אמנות בעלי ערך. הקנאה בשל מעמדם הכלכלי והתרבותי בעבעה לעברם, הולידה לאט לאט את האנטישמיות שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בעת שהיטלר נכנס לאוסטריה ללא התנגדות האוסטרים ובשיתוף פעולה הדוק - אנשלוס. אז החלו רדיפות השנאה שנצברה שנים על ידי האוסטרים, הלאמת הרכוש, חלוקת דברי האמנות אם להיטלר או לאחרים כאשר חלקם נמכרו לאספנים לסיוע במימון המלחמה. חלק ממשפחת אפרוסי שנשאר בווינה, מצא את עצמו חסר כל, מעונה ומושפל.

האם הספר על חפצים יפניים קטנים? תוהה הסופר ואכן, הוא מגולל לנו את סיפור ה"נצקות" שעברו ארבעה בתים בכל תקופת ארבעת הדורות. אותן נצקות, פסלים יפאניים מזעריים בעלי ערך אמנותי רב מאוד, עשויים משנהב ומחומרים קשים אחרים, מקושטים לעיתים באבני חן, כמו הארנבת עם עיני הענבר. 264 פסלונים נרכשו על ידי ראש משפחת אפרוסי בדור הראשון ועברו בירושה מדור לדור עד אשר הגיעו ליורש האחרון שהוא הסופר – אדמונד דה ואל, אשר חקר אודותם ואודות אמניהם. בין דברי האמנות הבודדים ניצלו הנצקות משוד הנאצים.

ממליצה בחום לקרוא את הספר ולהיוודע על מעמד היהודים באירופה, החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

לבד בברלין – הנס פאלאדה

אני תמיד מגיעה באיחור רב לספר שמחצית המדינה כבר קראה אותו וכך קרה עם "לבד בברלין". לכן, כאשר לקחתי את הספר בידי הייתי בדעה שלא אכתוב דבר מאחר שכולם קראו אותו. אך במקרה זה, שהוא יוצא דופן בהחלט, שיניתי את החלטתי.

שלוש נקודות חשובות שגרמו לי להביע את דעתי:
משך זמן כתיבת הספר;
החשיפה לעולם הגרמני, מעלליהם והבדלי המעמדות בעת מלחמת העולם השנייה;
התמקדות תקופת השואה שאינה ביהודים ובמחנות השמדה.

מה הייתם מצליחים לכתוב במשך 24 יום? ודאי כמה מכתבים, אולי סיפור קטן או שיר אחד או שניים שהייתם חוזרים אליהם מדי יום עם תיקונים והוספות. אבל ספר? ספר בן 658 עמודים? האם הייתם מצליחים לכתוב ספר עב כרס, לבנות דמויות מקסימות שתשלמנה את העלילה? לתאר את העלילה לכל פרטיה כפי שהייתה באותה תקופה כאשר הדמויות משלימות את התמונה? אתם ודאי לא הייתם מצליחים לעשות זאת, אך הנס פאלאדה עשה זאת ב-24 יום ועשה זאת בהצלחה רבה.

הנס פאלאדה, גרמני, לוקח אותנו לתקופת השואה, למלחמת העולם השנייה, בה הוא חי ונושם את האווירה והמצב. בשונה מכל ספרי השואה שקראתי, הסופר מגלה לנו את פרצופו האמיתי של העם שלו ומתמקד בערב רב של דמויות גרמניות כמו: קציני ס.ס., חוקרים, כאלה המשרתים את המפלגה הנאצית הנחשבים לאליטה, עובר לקשיי היום הגרמניים, רעבים ללחם המוצאים את פרנסתם על ידי הלשנות וגנבות, או פועלים גרמניים העובדים בבתי חרושת תחת עיניהם הפקוחה של אלה מעליהם. בין כל הדמויות הגרמניות משלב הסופר מספר דמויות יהודיות שלא שפר עליהן גורלן.

בתיאוריו המפורטים על חיי היום-יום של הגרמנים, העוני, הסבל, הלשנות על חבריהם, גניבות, מחנות הריכוז שלשם היו מועברים והוצאות להורג של גרמניים "בוגדים" או שאינם נאמנים למפלגה, אין לסופר עכבות מלתאר את אופן החשיבה של השלטון והמפלגה הנאצית כלפי העם שלו, העם הגרמני:

...המפלגה הייתה הכול והעם – לא כלום; לתגמל ולהעניש – זו הדרך הטובה ביותר לשלוט; הם לא צריכים לחשוב רק לבצע. אנחנו חושבים בשבילם; שרצים נרדפים שיש להשמידם (בני אדם); הוא רדף אחרי אנשים כמו שציידים רודפים אחרי חזירים; בני העם האזרחים בחוץ, ברחובות ובבתי החרושת, חסרי משמעות בהשוואה לחברי המפלגה; הפועלים העניים, האנשים הקטנים וחסרי החשיבות, שבגלל מילה אחת יכולים להיכחד, כשנגדם ניצבים הפיהרר, המפלגה, כל המכונה המפלצתית זאת, עם כל העוצמה והברק שלה ...

אהבתי מאוד את תיאורי הדמויות כפי שתוארו במקרים רבים על ידי דמות אחרת בסיפור:

...פשפש פחדן שמוצץ את הדם של הנקבה; פרחח, תלמיד בית ספר בדמות מנהיג בהיטלריונגר...; זה מה שהמציא לעצמו הנחש הארסי בעל המשקפיים הנוצצים. פרחח ארור; חבר מפלגה שרוף, מלשין קטן, מוג לב, נבחן... הוא קצת מהכול: מרביץ מכות ומלשין וגם גנב...

מעניין היה לקרוא, כי השלטונות ביקשו מהסופר לכתוב ספר על היהודים בזמן המלחמה והסופר שלא רצה לכתוב על כך, העביר את הזמן בכתיבת שלושה ספרים מסוג אחר. מעניין דבר נוסף, הסופר מת לפני הוצאתו לאור של הספר "לבן בברלין". האם היה זה מוות טבעי??? זאת, כנראה, לא נדע אף פעם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
האנאלפביתית שידעה לספור

האנאלפביתית שידעה לספור

יונס יונסון

האנאלפביתית שידעה לספור – יונס יונסון

הסופר יונסון חוזר אלינו לאחר ספרו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" ושוב בכתיבה מלאת הומור והשתלשלות של אירועים הזויים.

במהלך כל הקריאה העליתי חיוך על פני, נהניתי מההומור, מהאירועים ההזויים שמתחילים ולא נגמרים לכל אורך הספר. הנאתי הגיעה לשיאה כאשר הגעתי לקטע הראשון בו אותו סופר שבדי, אשר חי בעולם אחר משלנו, מחליט לשלב בספרו את...המוסד, את סוכני המוסד וכמובן שבשלב מאוחר יותר הוא מגיע לראש הממשלה אהוד אולמרט, והדרך לא רחוקה להזכיר את ציפי לבני. אנחנו, כנראה, הכי טובים בתחומים רבים וייתכן מאוד שכל העולם מכיר בידע ובמיומנות שלנו למרות שלא תמיד העולם מצדד בעדנו:

"...כולם ממילא נגד ישראל... כי עם המוסד לא מתווכחים... סוכן מוסד ישראלי לעולם אינו מאבד עשתונות..."

ואביא מעט מההומור שכלל כינויים לגיבורים או שמה של המפלגה הנקראת "תהרסו את כל הזבל הזה" והכול זורם בשפה מליצית:

"כך שמר על טמפרטורה קרירה של שק האשכים."
"אז ככה. אם את תעמדי על הראש בזמן שאנחנו... עושים את זה... אזי לזירעונים יותר קל..."
"להגיע לארמון עוד לפני השעה שש, כשהנשיא ירביץ כניסה."

קראתי בשקיקה את הספר ותוך ארבע ימים סיימתי אותו וזה אומר דרשני (רק להזכירכם, שאת הספר הקודם "המלכה היחפה" לקח לי חודש ימים לסיים וזה לא בגלל אורכו).

הספר זכה להצלחה כבירה ומבסס את מעמדו כיום של הסופר כאחד מגדולי ההומוריסטים בספרות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
המלכה היחפה

המלכה היחפה

אילדפונסו פלקונס

המלכה היחפה – אילדפונסו פלקונס

הסופר, המתמחה בהיסטוריה, חוזר אלינו לאחר "הקתדרלה ליד הים" עם ספרו "המלכה היחפה", הדן וחודר לנבכי נשמתם של הצוענים בתקופת המאה ה-18.

אתה יכול להשכיל מספרו אודות העם האומלל, אך יחד עם זאת, אתה פוגש בעם שלא ויתר על גאוותו, כאשר כל מעייני הממשל באותה תקופה היה להשמידו ולהכחידו מכל רחבי ספרד. היה מעניין לקרוא אודות הצוענים, בשילוב של אישה כושית ששוחררה מעבדות, הייתה מומחיות בייצור והכנת הטבק והגיעה לספרד מקובה שהיה אז המקור לייצור הטבק. מקור פרנסת הצוענים בספרד היה בין היתר בטבק וכלל גידול, גלגול, הברחות ועסקאות לא חוקיות.

בשפה רהוטה ועשירה מוביל אותנו הסופר לאותה תקופה ולעולם אחר שאנו מתוודעים אליו. עולם של סבל, עוני, רעב, עינויי הגוף והנפש, בהם לא בחלו השלטונות להשתמש בעם רצוץ ונדכא שרק פיתרון אחד עמד לנגד עיניהם והוא מאסר, עבודות פרך והשמדה המונית.

נהניתי להיוודע לכל מהלך חייהם של הצוענים, אך לדעתי, הסופר המשיך באריכות יתרה שהגיעה ל-640 עמוד (זכור לי, שגם בספרו "הקתדרלה ליד הים", דעתי הייתה שאפשר היה לקצר) וייתכן מאוד שדעתם של קוראים רבים שאפשר היה לצמצם מעט את הספר ולהוציא דברים שוליים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
גלבי

גלבי

איריס אליה-כהן

ג ל ב י – איריס אליה כהן

כבר בתחילת הקריאה שמחתי להיווכח כי הסופרת הרימה את הכפפה לכתיבת הנושא העלום ביותר במדינת ישראל במשך כיובל שנים, ואשר עד היום טרם פורסם לציבור הרחב פיתרון התעלומה.
מדובר על נושא כואב למדי - "חטיפת ילדי תימן ובני עדות המזרח מקום המדינה ועד אמצע שנות החמישים." כפי שמציינת הסופרת, למעלה משמונה מאות ילדים נעלמו, בלעה אותם האדמה. נלקחו בבוקר בריאים לבית החולים ולמחרת, כאשר הגיעו ההורים לבקר, הודיעו להם כי הילד או הילדה מתו. עשרות שנים נשאו המשפחות את כאבם המר. המתינו תוך חיפוש, בירור, הליכה שוב לבית החולים ושאלות לכל מי שרק יכול להמציא להם קרן אור אחת. על כל אלה לא קיבלו מענה ולא העלו דבר בחכתם. הם נשאו אתם את הכאב והגעגועים, לעיתים, עד קברם.
טבעי בעיני שאקרא בשקיקה את הספר על מנת לגלות שמץ של מידע, משהו, גרגר קטן מסוד גדול, אך לצערי הסופרת לא חידשה לי מאומה. לא חידשה דבר מכל מה ש"ידענו" עד כה. והאמת ניתנת להאמר, כי לא ידענו דבר בעבר וכיום המצב אינו שונה. בספרה משתמשת הסופרת בבלש כדי שאולי דרכו תימצא אחותה התאומה שנעלמה, אך לצערי אין חשיפת מידע על ידי הבלש מסיבת "סודיות". מאחר והנושא הוגדר על ידי הממשלה כ"סודי" ואין אפשרות לגשת למסמכים, הסתתר הבלש בספר מאחרי סיבה זו, וחבל.
הסופרת מספרת לנו בעיקר על שתי משפחות. אחת, היא המשפחה התימנית שלה נעלמה האחות תאומה לבתם. והשנייה, משפחה אשכנזית שהילדות חברות מילדות ונשארו בקשר כל השנים. על הסיבה הנוספת תקראו בספר. הסופרת מחלקת את העלילה לתקופות, משנת 1959 ועד 1983, תוך שהיא עוברת מתקופה לתקופה ללא סדר כרונולוגי, מספרת על כל משפחה וחוזר חלילה.
אהבתי לחזור אחורה לבית הספר העממי ולהווי אותה תקופה. הסופרת מספרת לנו על לכידת אייכמן ומשפטו בישראל בתחילת שנות השישים. מחזירה אותנו לימי השואה לסבל היהודים במחנות, בהם הייתה גם אם המשפחה האשכנזית. אהבתי את הדמות של האימא במשפחה האשכנזית המתבטא בחוש ההומור הגלותי המתובל באידיש ובאופן הדיבור שלה. משפטים ארוכים שיכולים לכלול את מצבה הנפשי העגום, הוראות ליד השולחן, לחזור למצבה ולחנך את הבן. כל זה ללא אתנחתא כלל:
..."אדיבה מה את חושבת שיש לי כוח לטפל בכל המשפחה חסר לי צרות משלי ותרחיקי את הכוס מקצה השולחן עוד רגע היא תיפול ותתנפץ אוי אלוהים למה זה מגיע לי מה עשיתי שזה מגיע לי בן עמי אומרים תודה כשקמים מהשולחן..."
זה ספרה השלישי של הסופרת – "מכתוב" שזכה בפרסי שרת התרבות ורמת-גן "ו"דושינקא, נשמה" אשר היה מועמד לפרס ספיר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
רסיסים

רסיסים

אן מייקלס

ר ס י ס י ם

קיבלתי המלצה לקרוא את הספר "רסיסים". כאשר בקשתי אותו בספריה הסתבר ששלושה סופרים הוציאו ספר בשם "רסיסים": אסתר קר, אן מייקלס וארן סודרי. כמובן שלא ידעתי איזה מהם הוא המומלץ, לכן ביקשתי אותם. נמסרו לי השניים הראשונים, והרי דעתי על ספרה של אן מייקלס (את "רסיסים" של אסתר קר קראו בעמודה שלה):


רסיסים מאת אן מייקלס – כפי שנכתב בכריכה האחורית, הספר בנוי משני חלקים. אהבתי מאוד את החלק הראשון שהוא קצר יותר. הפרק מספר על השואה, כאשר הפעם המקום הוא האי זקינטוס היווני. מעניין היה להיוודע, שגם במקום זעיר ושכוח אל פעלו הנאצים ללא רחם במלחמת העולם השנייה.

לצערי הרב, לחלקו השני של הספר לא התחברתי ולא אהבתי. הסופרת, שהיא משוררת וזהו ספר הביכורים שלה, השתמשה בפילוסופיה רבה מדי וזאת בנוסף לקפיצות בדמויות, באירועים ובתקופות, ללא מתח, ללא הפתעות או אירועים חריגים. פשוט את החלק הזה של הספר לא אהבתי, אך בשום אופן לא מוותרת על חלקו הראשון. לא אחדש לכם - הכול עניין של טעם אישי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני

ביקורות נוספות על "את כל הילדים בעולם"

את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

בדידות לאין קץ

לפני שנים רבות שלחתי מכתב לאהובה והמתנתי ימים לתשובה. מאז חלפו שנים ואת הנייר ככלי הבעה החלפתי במחשב נייד. חשבתי שבכך השגתי לעצמי שליטה טובה יותר על חיי, ביכולתי להפיץ משפטים שדופים וחלולים, מכל מקום ובכל עת, מצב הגורם לי לעתים להרגיש תחושת ניכור וייאוש, בעיקר בשיחות הזום, ההופכות די מהר לקקופוניה וירטואלית נטולת אנושיות.

ספרה של טל ניצן, את כל הילדים בעולם, עוסק אף הוא בסביבות אורבניות ווירטואליות מנוכרות הקשורות לאובדן מסגרות מסורתיות (בית, עבודה, אהבה וזוגיות), הגורמות לבני אדם תחושת תלישות, בדידות ולפחדים המשתלטים עליהם והופכים את חייהם למאבקי הישרדות סיזיפיים.

טל ניצן, משייכת את הבדידות גם לילדות, ובכך היא אומרת שהבדידות היא לעתים מכת גורל (הפוך ממתת אל), המעוררת תהומות עצב וכאב על דבר שאין לנו עליו תמיד שליטה. מצב בו משפחה מתפרקת וההופכת לחד הורית בסביבה מנוכרת, ותוסיפו לכך ילד שהיגר עם אימו מחבר העמים, וגדל כילד מסורבל ורגיש נפשית לכל עוול, המשמש בכך מטרה לרשעותם של ילדים אחרים, או נערה בודדה שהוריה מרוכזים בעצמם, השונאת את גופה ומוחרמת על ידי חבריה לשכבה. בכך ניצן מציבה שאלה גדולה, האם עוול וטראומות ילדות הם גזרת גורל לאומללות חשוכת מרפא בבגרות?

גיבורי הרומן הנפלא הזה הם: נועם, ילד בן ארבע, יפה ונבון, הנופל קורבן לילדים בני גילו המתאכזרים אליו כשצוות הגן מתעלם ממצוקתו, יש לו אימה חד הורית, הנושאת את שם החיבה אלי, שזה מעט ציני למצבה, משום שגורלה נטול אלוהים. היא עצמה סובלת התעללות מצד הבוסית שלה, ונלחמת בשיניים כלכלית ונפשית בכדי לשרוד. היא ממש מרגישה רגשי אשמה על ששכחה לסגור את הדוד בזמן, היא יודעת שהטעות הזאת תמנע ממנה ומבנה מענה לצורך בסיסי אחר.

ישנה גם נערה בשם סיוון, ילדה חכמה ורגישה הנמצאת במצוקה. המורה של סיוון, הוא אלכס השכן של אלי, מי שהתאכזרו אליו בילדותו, כעת הוא מורה ומחנך המבקש באמצעות מקצועו לתקן את העולם, להושיט יד מבינה ורגישה לילדים הנתונים במצוקה. הוא מתקשה ביצירת זוגיות, תקיעות שנוצרה בעטיה של טראומת ילדות. השאלה שתרחף לאורכו של הרומן, האם ארבעת הנפשות הבודדות והעצבות שלו, ימצאו תיקון ונחמה באמצעות חיבור שעשוי להתקיים ביניהם?

את גיבורי העלילה ממקמת ניצן, בסביבה אורבנית מנוכרת, המשתלבת עם סביבה ווירטואלית, באמצעותה מבקשת אלי, מין זמין ולא מחייב. היא חוששת שלא תעמוד יותר בקשר משמעותי, משום שתמיד ילווה אותה פחד חווית הדחייה על ידי בן הזוג. אפילו מזג האוויר המתואר על ידי ניצן, מוסיף לאווירתו הקודרת של הספר :"אחר כך התברר שהסערה הנזעמת נועדה רק לסלק את הקיץ ..." (44) ניצן, כמשוררת, יודעת להפוך פורזה לפיוט נפלא, המסוגלת לחדור מבעד לשכבות העור ולגעת בקצוות עצבים חשופים ולייצר תחושת כאב אין סופית.

מול הכתיבה הפיוטית ניצן, מציבה את הכתיבה השדופה והנכה ברשתות החברתיות, כזאת המתחבאת מאחרי כינויים אנונימיים מנוכרים: "מה מפריע לך להירדם? (שואל הפסיכולוג הווירטואלי, את אילה - אלי שלנו), חרדות" (משיבה אילה לקונית). שפה של אדם המבקש לצמצם את עצמו.

ניצן, משתמשת בשפת הרשתות, כניגוד לשפה הפיוטית שלה, ובכך היא יוצרת אווירת ניכור חזקה, המתכתבת עם משנתו של אלבר קמאי לחיים הסיזיפיים במהותם ונטולי המשמעות. אך דווקא מה שנראה כהיעדר משמעות, בצורה פרדוקסאלית מעניק לנו משמעות, בהבנה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים ויפים, בהם אנחנו יכולים למצוא משמעות, לצד רגעים אפורים ומאישים.

כמו בסיפור החסידי, על החושך שמתוכו נברא ניצוץ קטן של אור, כך הנחמה המתפתחת בהדרגה בספרה של ניצן, היא דרכה לתת תשובה לשאלה המטרידה והמייסרת, מהם החיים? אפורים ומלאי ייאוש, אך גם בהם נחווים רגעיי אושר וחסד קטנים, המעניקים למרות הכל משמועות לחיים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רץ
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

"כמה שברירי הקיום שלנו שדי במעט כל כך, במגוחך כל כך כדי לערער אותו.... די שילד יצא מביתו וכבר הוא מופקר לכל".

סיפורה של אלי, אם חד הורית לנועם בן הארבע אשר פוגשת באלכס, שכנה החדש והרגיש. אלי ואלכס, מפתחים יחסים המושתתים על תדר ייחודי הדואג לישות קטנטנה, טהורה ותמימה הנמצאת במרחבם. נועם בלי מתכוון מפיח בין השניים יחסי חברות, שעימה יחסי דאגה והבנה הדדיים. אלכס ואלי כמו מצליחים לראות אל מעבר לעולמם הפנימי של הילדים, אל מעבר לנפשם המבקשת לעיתים משהו אחד אך אומרת משהו אחר. שניהם, כשתי נפשות שבריריות בעצמן, מנסות להגן לגונן, לעטוף ולהציל גם את הילד האבוד בתוכם.

"אני רוצה לשאול אותך משהו."
"כן...?"
"מה הדבר הכי חשוב בחיים."
"מאיפה הבאת את השאלה הזאת עכשיו?"
"לא משנה, מה שעולה בדעתך."
"הכי חשוב בעולם? הכי חשוב כרגע? הכי חשוב לי?"
"לא עקרוני, נסי לענות בלי לחשוב יותר מידי."
"...עדינות, נדמה לי"
"מה זה אומר?"
"שאנשים יהיו פחות קשים
שהחיים יהיו פחות קשים."

ספר כזה שהגיח אליי בהפתעה מוחלטת וסחף אותי איתו למעמקי רוך, שבריריות ונינוחות. כמו מבקש הספר לאסוף את שבריי בין עמודיו המלטפים והמנחמים, כאילו אני היא הילדה הקוראת ספר לפני השינה לעצמה. רגשות עזים של חמלה והכלה בעבעו בי בעודי קוראת, חשתי רגש רך, כמעט אימהי.

אפילו אין בכוחי להתחיל ולתאר עד כמה חשבתי על הילדים החטופים בקריאת הספר. באמת שאין בי די הכוחות להעלות זאת על הכתב. ילד כל כך קטן ורך שצריך להתמודד עם רוע כל כך טהור. כמה בלתי נתפס, כמה כואב.

"אני לא יכולה להסתיר אותו בבית כל החיים
הייתי רוצה למשל שיהיה קצת פחות רוע
ושהוא לא יחכה ממש מחוץ לדלת
או לפחות שלא יתחיל כל כך מוקדם
שלפחות הילדים הקטנים יהיו פטורים ממנו"

לפני שנתיים•
★★★★★
•בר
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

לומר עליו שהוא מכמיר לב ומרטיט את הנפש יעשה לו עוול, ולא כי לא מגיע לו, אלא כי מגיע לו יותר. וחוץ מזה, יש משהו בביטויים הנדושים האלה, שהפכו אותם, על לא עוול בכפם, לקלישאות שחוקות. אז אני אשתמש בביטוי אחר, מקסים, שאהוב עלי במיוחד, ושהוטבע על ידי ידידי מחשבות: "סיפור אנושי קטן שכתוב בכישרון גדול" תפור בדיוק על הספר הזה, ואולי הייתי מגדיל ומשנה את המילה "גדול" ל- "ענק".

הסיפור הוא באמת קטן וצנוע, סיפורן של ארבע נפשות בודדות בכרך הישראלי הסואן, הקר והמנוכר. אלי - אם חד הורית לילד בן ארבע, נועם – הילד, אלכס - מורה בודד שמתגורר בבניין החדש שאלי עברה לגור בו, וסיוון – תלמידתו הדחויה חברתית. ויש גם חתולה. חתולה מקסימה בשם שרה, ספק חתולת רחוב ספק חתולת בית, שאלכס מאמץ אל חיקו. היא באה לביתו, שוכנת ונפקדת חליפות, והתיאורים שלה ושל מערכת היחסים החמה שאלכס הבודד מפתח עמה כבשו אותי לחלוטין. יום אחד היא מסתלקת לה לכמה ימים ארוכים, והתיאור של הגעגועים של אלכס אליה העבירו בי צמרמורת של הזדהות. שרה הזכירה לי חתולת רחוב שאימצתי בילדותי, וכאשר היא נעלמה יום אחד חשתי, בדומה לאלכס, שברון לב של ממש. כאשר היא שבה אחרי כמה ימים טובים וארוכים, הייתי פשוט מאושר, ותחושת רוממות הרוח הזו באה לידי ביטוי גם בספר, כששובה של שרה מרטיט (אאוץ'...) את לבו של אלכס. שרה המקסימה מזכירה לי גם חתולה אהובה אחרת, שאף היא נעדרת מפעם לפעם לפרקי זמן ארוכים מהבית החמים שקרוי סימניה. שונרא, איה את?

עלילותיהן של הדמויות הראשיות, האנושיות כל כך, בסביבתן העירונית הקרה והמנוכרת, משולבות בסוגיה פילוסופית שאלכס, המורה לפילוסופיה, מציג במפורש בספר, מפיו של אלבר קאמי: החיים קשים ולא ניתנים להסבר, הם מתחילים ונגמרים שלא מרצוננו, אין בהם טעם ואין משמעות להתרוצצות היום יומית שהם כופים עלינו, אנחנו מרגישים זרים ואפסיים בתוכם. הביטויים של התאוריה הזו בספר מקוריים, הם כתובים בצורה פיוטית והם מרגשים מאוד. מצאו חן בעיניי במיוחד תיאורי השיחות בין אלי לבין הפסיכולוג הווירטואלי שלה באינטרנט והאופן שבו פסיכולוגיית האינסטנט הזו מועמדת באור מגוחך. גם תיאורי הצ'טים של אלי בחדרים וירטואליים זימתיים וחיפושה אחר חום וקרבה במחוזות אפלים של סקס מזדמן נגעו ללבי. יותר מכל נגעה ללבי דמותו הכובשת, התמימה כל כך, האנושית והחמה, של נועם בן הארבע. אני חושב שאין דבר קשה יותר מאשר לקחת דמות של ילד או של חתול, שתי ישויות חמודות מעצם הווייתן, ולהעמידן באור חף מכל קיטשיות. גם נועם וגם שרה עוברים את המבחן הקשה הזה ללא דופי.

ויש גם פואנטה בסוף, הפתעה גדולה בנוגע לזהותה של אחת הדמויות ולקשר בינה לבין דמות אחרת בספר. הצליחה להפתיע הפואנטה ולהשתלב יפה בעלילת הרומן. בעצם, יש שתי פואנטות. הגעתי אל הספר הנפלא הזה בזכות הערה נפלאה ומדויקת ברשימת הקריאה "2017" של פואנטה. פואנטה, תודותיי. גיליתי את הספר המקסים הזה בזכותך.

בעמוד 183 למטה, בכיתי. וזה לא קרה לי הרבה זמן.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מסמר עקרב
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

מאד אהבתי את הסיפור את הדמויות ואת השפה. ספר רגיש שתענוג לקרוא אותו.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•אריאלה
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

צר לי, אבל זה לא אני, זה הספר :-)

בהתחשב בכך שהכותבת כתבה ספרי שירה (שכנראה כבר לא אקרא), התחלתי לקרוא בציפיה לקבל ספר שהוא שירה בפרוזה, או לכל הפחות פרוזה מרשימה. הופתעתי לגלות שמדובר בספר תל אביבי בניחוח צפונבוני עם פלצפנות יתר, אמירות תמוהות, מופרכות ומתחכמות, שפה לא אחידה ברמתה, והחטא הגדול מכל - משעמם.

שלב ההוכחות:

"...ואלכס תהה איך שלושתם, אלי, אשתו והילד, נדחסים לדירה שגודלה וליתר דיוק קוטנה כשל דירתו שלו, והספיק לחשוב בשמץ רוגז שאלי דיין הוא מהגברים שלא טורחים לציין את שמה של בת זוגם על תיבת הדואר, לפני שאמרה:'שלום, אני אלי'." (עמ' 9-10)

"אביה, כמו כדור שפוגע בקרקע ומיד שב וניתז, נסע לכנס באוסטריה (או בשווייץ, היא שכחה מיד) למחרת שובם מטורקיה." (עמ' 14)

"גדול ודובי, אכן, בן לגזע נפילים, איך גוליבר כזה נכנס לדירה ליליפוטית כמו זו שלהם..." (עמ' 16)

"סיון מוטלת מול הטלוויזיה הכבויה כי אין לה כוח להרים את השלט ולזפזפ עד שתיעצר בסוף בתחנה כלשהי פשוט כי יימאס לה..." (עמ' 20)

"...מלכתחילה רק מישהי מעצבנת כמוני מתאימה לערוך את מדור התרבות, מישהי אנטי סמדר כרם-אדלר, ג'ינס וסנדלי אצבע ושיער קצוץ כמראה עקומה לקארה הבהיר ולמניקור ולחצאיות מגן העיר" (עמ' 23-24)

פסק הדין:

הספר קליל וניתן לסיימו ברפרוף קל, וייתכן שיהיו כמה תל אביביים שיהנו ממנו. אני לא מצאתי סיבה להמשיך לקרוא, ופרשתי בעמוד 24 (כשהספר מתחיל מעמוד 9). הספר יקוטלג תחת קטגוריית ספרים תל אביביים מיותרים, ויצטרף בכך לספרו של אתגר קרת "צינורות".

לפני 6 שנים•פרפר צהוב
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

האמת, 'אובר-רייטד'. נושאו האמור להיות סביב הניכור בעיר פחות בולט. הוא בעיקר סביב ארבעת הדמויות המרכזיות החוברות זו לזו בתפר בין תל אביב לגבעתיים- אלישבע (אלי), כתבת לענייני תרבות ואופנה עם בוסית נוקשה ואם יחידנית לנועם בן הארבע. הם עוברים דירה ושכנם החדש המתחבר אליהם מהר ורוחש חיבה רבה לנועם הוא אלכס. מורה בתיכון, גדל מימדים, סוג של פילוסוף ונגן גיטרה, חי בגפו, אינו טיפוס של זוגיות ומגדל חתולה. הרביעית היא סיוון, תלמידתו של אלכס. מתבגרת טיפוסית למדי עם משברים שאינה מקובלת במיוחד בשל אופיה הסגור למדי ועודף המשקל.
חלק מהספר הוא שיחות מקוונות של אלי עם פסיכולוג. משמימות ובנאליות למדי.
נועם בדומה לסיוון בבית ספרה נתקל בבעיות במסגרת הגן.
החלק האחרון של הספר הוא זה שבו יש התפתחויות משמעותיות. במהלך פורים נועם וסיוון נקלעים במקביל למצבים לא קלים המכניסים את אלי ואלכס לפאניקה. וגילוי מעניין לקראת הסוף.
מבחינת הרעיון ובניית העלילה הספר סביר. אנשים שדרכיהם מצטלבות ונוצר קשר.
אממה? הסגנון יומרני מדי, לעתים על גבול הטרחני. אולי מתאים לשירה אך לא לסיפורת. משפטים ארוכים ומייגעים לעתים ולא יכולתי להימנע מתחושה שיש ניסיון להתנסח בתחכום יתר מסוגנן וזה פשוט לא עובד והמוטיב עצמו- הניכור והחיבור- מתפספס בגלל הכתיבה. לא הקיטש המגוחך או ההומור הדלוח של ספרים אחרים שקראתי לאחרונה אבל משהו חורק וחבל.לא התחברתי כלל והיו מקומות שחשבתי להפסיק רק מסיבה זו.
"השנים נמתחו עד קצה גבול יכולתן עד שנבעו סדקים, והילדות החלה להסתנן דרכם ולעוט עליה, בגדי צמר חמים מדי, דוקרניים, תפלות האוכל, עויינותו, יד קטנה לפותה בכף יד גדולה..."

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ראובן
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

ספר מרגש על אנשים שבריריים שמתמודדים עם הקשיים היומיומיים של החיים בעולמנו האכזר והקשוח שבו יש הרבה רוע והחזקים שורדים.
זהו סיפור על זוג שכנים בבניין בגבעתיים. אישה חד הורית, אלי, שהיא כתבת תרבות באינטרנט ומורה בתיכון. אלי מגדלת לבדה ילד קטן בן ארבע, נועם. אלי יוצאת להמון דייטים כדי להרגיש אהובה, היא מפחדת להיקשר למישהו אחד. מולה גר אלכס שהוא מורה בתיכון, חי לבדו ומנהל רומן עם אישה נשואה. בין השניים נרקם קשר ידידות מיוחד שמתפתח לאט.
במקביל, סיפור נוסף על סיוון, נערה מתבגרת בכיתתו של אלכס, שסובלת מנידוי בבית הספר ומרגישה דחויה,היא מחפשת טעם לחייה, מחפשת מישהו שיאהב אותה, שיתייחס אליה ויחבק אותה. בהמשך גם מתגלה הקשר בין סיפורה של סיוון לשאר הדמויות בספר והמעגל נסגר.
המון רגש יש בספר. נוצרים קשרי חברות ואהבה רבים: הקשר המדהים בין האם לבנה, הקשר בין אלכס לנועם הקטן, הקשר בין אלכס השכן לאלי, הקשר בין נועם לחתולה של אלכס. הכל מעיד על הרצון העז של כולם לקבל חום ואהבה.
בייחוד נגע לליבי נועם הקטן והמסכן שאלכס מנסה לגונן עליו. אלכס בעצם רוצה להציל את כל הילדים בעולם, כולל את נועם ואת סיוון, אבל הוא מבין שזה בלתי אפשרי.
המשותף בין הדמויות בסיפור הוא שכולן בודדות, סובלות מחרדות יומיומיות ומחפשות לאהוב ולהיות אהובות בחזרה.
הסיפור מסתיים בנימה אופטימית עם הרבה תקווה לעתיד.
הכתיבה יפהפיה, לירית ובהחלט מעידה על היותה של הסופרת משוררת מוערכת, כפי שמצויין בגב הספר. ממליצה בחום!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•תושיק
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

טל ניצן שברה לי את הלב וריפאה אותו בו זמנית בספר הפרוזה הראשון שלה.
אלי דיין, כתבת תרבות באתר שהתרבות היחידה מבחינתו היא תרבות הרייטינג, היא אם חד הורית לנועם בן הארבע.

אלכס, מורה בתיכון , הוא השכן בדירה ממול

סיון היא תלמידה של אלכס, בעלת גוף כבד ונפש שברירית.

חייהם של הארבעה לעיתים מקבילים, לעיתים משיקים.

המקום הוא הגבול שבין גבעתיים לתל אביב, והתקופה היא פחות או יותר כיום.

כל מה שכתבתי כאן הפך במקלדתה הקסומה של טל ניצן לחלק ממני, עד כדי כך שביום שהתחלתי לקרוא אותו, כשנמנמתי אחר הצהרים, התעוררתי קצרת נשימה מתוך חלום שחלמתי על נועם הקטן.

לכל אחד מאתנו יש נועם כזה משלו , בתוך תוכו, לעיתים מוחבא בכל כך הרבה שכבות הגנה עד שנשכח אפילו מעצמו ואז מגיע הספר הזה ,באצבעות עדינות מדויקות פורט על נימי הנפש , מקלף אותה ומושיט כאומר ״אל תשכח אותי, אני הילד שבתוכך״
דמותו של נועם במיוחד נכנסה לי לתוך הלב. הוא עורר בי את הרצון לערסל אותו, לראות אותו גדל ומפיץ סביבו את כל הנועם שבו.
לאורך כל זמן הקריאה לא רציתי שהספר יגמר, וכשהוא הסתיים רציתי לחזור ולקרוא בו מההתחלה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שרית פליין
את כל הילדים בעולם

את כל הילדים בעולם

טל ניצן

זהו רומן ביכורים של טל ניצן ששמה ידוע לי כמתרגמת מוכשרת מספרדית. אני ממש אהבתי וסקרן לקרוא את ספרה השני שיצא לאור השנה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•זאבי קציר
דירוג
4.0
לפני 10 שנים

“ספר מרגש על אנשים שבריריים שמתמודדים עם הקשיים היומיומיים של החיים בעולמנו האכזר והקשוח שבו יש הרבה”