רסיסיםאן מייקלס36זכרון ילדות מוקדמת שהשתרש במוחי בעוצמה רבה... ילדה קטנה וצנומה חוזרת עם ילקוט כבד יותר ממנה על גבה מבית הספר בסופו של יום לימודים, בשקט ובהחבא היא מוציאה את הכריך הגדול של אותו יום שאמה הכינה לה אותו בקפידה רבה ובאהבה ומשליכה אותו אל בין השיחים שבשולי הסימטה.. אבוי, אמא מביטה עליי ותופסת אותי בקלקלתי. היא מכריחה אותי להרים את הכריך מהשוליים ולאכול אותו. עשיתי את זה כמובן. הייתי ילדה צייתנית
רסיסיםאן מייקלס8ר ס י ס י ם קיבלתי המלצה לקרוא את הספר "רסיסים". כאשר בקשתי אותו בספריה הסתבר ששלושה סופרים הוציאו ספר בשם "רסיסים": אסתר קר, <mark>אן מייקלס</mark> וארן סודרי. כמובן שלא ידעתי איזה מהם הוא המומלץ, לכן ביקשתי אותם. נמסרו לי השניים הראשונים, והרי דעתי על ספרה של <mark>אן מייקלס</mark> (את "רסיסים" של אסתר קר קראו בעמודה שלה): רסיסים מאת <mark>אן מייקלס</mark> – כפי שנכתב בכריכה האחורית, הספר בנוי משני חלקים. אהבתי מאוד את החלק ה
רסיסים - מחודשאן מייקלס5פולין 1940. יעקב הקטן משחק מחבואים, לפתע "הדלת ניפרצת, עץ נתלש מציריו קולות שלא נשמעו מעולם נתמלטו מפיו של אבי. אחר כך דממה." כשהוא יוצא מהמחבוא "רציתי לגשת אל הורי, לגעת בהם. אבל לא יכולתי לעשות זאת מבלי לדרוך על הדם שלהם" הוא בורח ליערות מנסה לשרוד. צועד בלילה, בבוקר חופר לעצמו מיטה ואוכל מכל הבא ליד. הוא מוטרד, בבליל קולות שנשמעו כשהתחבא במחבואו בבית ושהולכים עימו, הוא לא זוכר ששמע את
רסיסים - מחודשאן מייקלס5"רסיסים" כתוב בעברית מוקפדת ומשובחת, וניכר שנעשתה פה מלאכת תרגום נאה. אלא שמתוך כתיבה מסוגננת כל כך, נשאלת השאלה מה עושה את הספר, כל ספר, למעניין? כי סיפור הספר הזה מתחיל באופן מבטיח במיוחד אך ככל שקוראים בו הוא הופך לפשטני מאוד, והסיפור שבו די מדשדש במקום, למרות שהוא מדלג מתקופה לתקופה, דילוגים מעשיים של החיים עצמם ודילוגים של זכרונות. אז אנחנו נחשפים למראות, ריחות וטעמים של יוון ולקשיי קליטה ונו
