לאפיקורוסים יהודיים נהוג לקרוא בחוגים הדתיים "כופרים" ובמשנה הכינוי הזה מתייחס למי שאין לו חלק בעולם הבא .למעשה היהדות היא התרבות היחידה בעולם שהפכה את שמו של הפילוסוף בן המאה השלישית לפנה"ס אפיקורס, למילה רווחת בשפה העברית, מילה שנתפסת כמילת גנאי, למרות שהגותו המוסרית של החכם היווני, לא עודדה התנכרות לדת אלא דגלה בהשקפה לפיה האדם הוא בעל כושר ואפשרות בחירת דרכו בחיים והאלים אינם מתערבים בהם. הוא בעל חופש בחירה כריבון על חייו, חופשי לעשות הכול על מנת להגשים את רצונו, ליהנות מחייו וליישם ערכי צדק על מנת לאפשר לחברה האנושית להתקיים ולפעול למען אנושיותם, רווחתם ואושרם של כל החיים בה.
וכל כולו של הרומן המרתק הזה עוסק באברך ירא שמים העומד על פיתחה של אפיקורסות. ולא רק הוא. גם הדמויות האחרות שבספר נאבקות ללא הרף עם חטאיהם .
כיוון שנוצר האדם בחטא, "החטא הקדמון", שבו נכשלו אדם וחוה בסיפור הבריאה, נגזר עליו לשאת את חטאו ולהוסיף עליו את חטאיו. והעיקרון הנלווה לחטא הוא עיקרון הכפרה. ובספר הזה נמצא כמעט את כל שבעת החטאים ומולם את שבע המידות הטובות. טהרה-בתוליות- מול חטא תאוות הבשרים, שיוצאת במחולות ובתופים כמעט מכל דף בספר ומגיעה לאחת מנקודת השיא שלה לדעתי עד כדי כמעט גילוי עריות, איפוק-סגפנות-מול חטא הגרגרנות, צדקה-נתינה-מול חטא החמדנות, חריצות-מול חטא העצלות, סלחנות-מול חטא הקנאה, אדיבות מול חטא הכעס, וענווה-כניעות-מול חטא הגאווה, בקיצור, הרומן שכתב יהושע בר יוסף שהוא עצמו היה בעברו אברך שהתפקר, מרתק עד מאוד. יש בו תיאורים קיצוניים של מאבקים פנימיים וסתירות, התלבטויות, דביקות בקיים והרהורי כפירה, רגעי התעלות וירידה לתהומות, ואין סוף דילמות מוסריות הנובעות מתוך היות כל הגיבורים שבספר בעלי צרכים מנוגדים ואינטרסים, מגמות ושאיפות, ודחפים (ככל האדם) וכמיהה בלתי מתפשרת לגאולה -שחרור משעבוד. יוצא מהכלל .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
