• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מאת מיכאל שיינפלד

הביקורת של קארן

תמונה של קארן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
ביקורת נבחרת
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מאת מיכאל שיינפלד

הביקורת של קארן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
ביקורת נבחרת
תמונה של קארן
הוצאה לאור:משכל (ידיעות ספרים)
שנת הוצאה:2012
סדרה:פרוזה
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/18
ביקורות על החוק למניעת בדידות
הבאה
מירב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“סיבכת אותי, שיינפלד. את "אבדות", הסמי-פסיכולוגי אהבתי, ממש מיד. גם את "מים שאין להם סוף" על חיי הביי”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

מהי בדידות?
יש לי הרגשה שאם נשאל באקראי אנשים מה היא בדידות? הרוב יענה : רווק, לבד, חריג ,שונה.
ואם היו שואלים אותי הייתי עונה שבדידות אינה מעמד אישי ואינה בהכרח מצב חברתי,
בדידות זו הרגשתו של האדם.
האם אדם ללא זוגיות הוא בודד? האם אדם בזוגיות הוא לא בודד?

ספרו של מיכאל שיינפלד דן בסוגיית הבדידות מעיניים שונות, מיכאל הציף והעלה למודעות את חיי הרווקות, חיי הבדידות.

יוני הנקלע לסיטואציה בה עומדים להטיל סנקציות על בודדים על מנת לעודד אותם ליצור קשרים זוגיים ולהיות בתא משפחתי, מזועזע מרעיון זה. הזעזוע הביא אותו להילחם כנגד החוק , להילחם מאבק ציבורי, ליזום מהלכים בכנסת, ולהשתתף בתוכנית ריאליטי וכל זאת כדי למנוע שחוק זה יעבור ויאושר בכנסת.
לאורך המאבק נלחם יוני בשינוי הסטטוס החברתי של הבודדים. מאבק זה נתן לו הזדמנות למלא את הבדידות ,להצדיק אותה ולהיאבק למענה.
המסע עזר ליוני להבין את מצבו, להכיר את פחדיו מלהיות לבד, מלהיות ביחד.
להבין ולהפנים שהצורך הבסיסי של האדם הוא במציאת שותף לחיים, ולהרהר באדם שלא מצא האם הוא שונה באמת?
האם אין לאדם זה זכות לבחור כיצד ירצה לחיות מבלי שהחברה תסתכל עליו שונה. ואולי בעצם הוא בודד באמת ורוצה מאוד אהבה אך לא יודע כיצד לקבל אותה כאשר היא מגיעה
תוך כדי סיפור אני לומדים להכיר את משפחתו של יוני ואת טראומת הילדות שלו.
קראתי כתבה על הסופר מיכאל ,נושא הבדידות הוא מציאותו עבורו, הוא ניסה להבין את עצמו בחוויית הבדידות האם היא טובה או רעה, ומדוע ישנה שפיטה כלפי הבודדים. תחושתו הייתה שהחברה רואה בהם אנשים שלא השיגו את מטרתם, או שהם פחות מוצלחים מאחרים. ואחד הדרכים שלו להתכתב עם שפיטה זו היא לכתוב ספר.
רעיון הסיפור הוא מקורי מאוד, אודה שהיו פרקים שלא זרמו בעיניי , והיו רגעים שאף רציתי להניח את הספר בצד.
אך השליש האחרון זרם ואף הפתיע

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
תמונה של ילד זיגזג
ילד זיגזג
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של מעין
מעין
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
22קוראים|גיל ממוצע57|64%נשים

על המבקרת

תמונה של קארן

קארן

חברה מזה 12 שנים
26 ביקורות•2 נבחרות•409 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של קארן
קארן
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות26
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה409
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת16ספרות מקורית7ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

6 תגובות
קארן
קארן•לפני 10 שנים
זשלב, צודק! גם אדם עם משפחה וחברים יכול להרגיש לעתים בודד. מקווה שתחושת הבדידות שתקפה אותך בעבר לא תחזור יותר
קארן
קארן•לפני 10 שנים
תודה מסמר עקרב
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 10 שנים
איזה קטע. ומה שהכי מדהים, זה שמדובר בשני ספרים שונים! ובנוגע לבדידות - היו תקופות בחיים שלי שהרגשתי מאוד בודד, למרות שבאופן פיסי לא הייתי בודד: היו לי את החברים שלי, המשפחה. אבל באותם רגעים הרגשתי דיכאון שהרחיק אותי מהם במובן המנטלי. לכן, אני חושב שאדם יכול להיות בודד, גם כאשר הוא נמצא במערכת יחסים.
מסמר עקרב
מסמר עקרב•לפני 10 שנים
סקירה משובחת לספר שאהבתי מאוד.
רחלי (live)
רחלי (live)•לפני 10 שנים

אכן, איזה צירוף מקרים!!!!

פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 10 שנים

צירוף מקרים משעשע, לא?

גם הנושא עצמו וגם ההתמודדות של הבחור הזה יונתן (מקים סוג של כת לזכויות הבודדים).
6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של קארן

אל תסתכלי אחורה

אל תסתכלי אחורה

ג'ניפר ארמנטראוט

אני בבעיה, מצד אחד אני רוצה לקרוא ספר טוב שימשוך אותי, ומצד שני כשהוא מגיע אני מוצאת את עצמי מחוסרת שינה.
אחרי שעות מרובות בעבודה, ועבודה מרובה בבית בין ארבעת ילדיי ובין עבודות הבית, אני מוצאת את זמן הקריאה שלי רק בלילה
כשכולם ישנים, רק אני והספר ערים, וכשהספר מותח וכתוב היטב אני קוראת עוד דף ומתחייבת בפני עצמי שרק עוד כמה דפים והנה הבוקר עולה.
אל תסתכלי לאחור , הפתק שסמנתה מצאה בחדרה עורר את חשדה בכל הסובבים אותה.
סמנתה וקסי החברות הטובות נעלמו יום אחד, סמנתה נמצאה לאחר כמה ימים כשהיא חבולה, קסי לא שבה.
בכל כוחה מנסה סמנתה להיזכר במה שארע , אך לצערה לאחר המקרה הטראומטי לקתה באמנזיה.
הסובבים אותה חשדו בה שהיא הרוצחת, ומיום ליום כשנזכרה בפרטים קטנים האמינה שזו היא.
הבזקים מתגלים לה אט אט כדי להשלמת התמונה, אך הזיכרון מעברה מצער אותה והיא מבינה עד כמה ההתנהגות שלה הייתה אכזרית כלפי הסובבים אותה, ומה שעניין אותה זהו רק העושר והמעמד.
סמנתה עוברת שינוי קיצוני בהתנהגות כלפי עצמה וכלפי הסובבים אותה. האהבה הקודמת כבר אינה והאהבה הישנה והחבויה צצה ועולה שוב מחדש.
לאורך כל הספר הסופרת מרמזת על הרוצח וגרמה לי להאמין כל פעם מחדש שאני כבר יודעת מי הוא.
הסוף אכן היה מפתיע , הספר מיועד לבני נוער ולמבוגרים כאחד. הוא קריא וזורם, התחושות וההרגשות מועברות לקורא ללא כל מאמץ.
בברכת שנה טובה, גמר חתימה טובה לכולם
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
חדר

חדר

אמה דונהיו

כמה ימים חלפו מסיום קריאת הספר וטרם מצאתי מילים כדי להעביר את תחושותיי.
ג'ק נולד בחדר, חדר קטן ומבודד שבו רק אימו גרה.
מדי ערב ניק הזקן בא "לבקר",כן אותו ניק שחטף את אימו לפני שנים, אותו ניק שדואג לאוכל ולמתנת סופ"ש, אותו ניק שמגיע מידי ערב לאנוס את אימו, ולהעניש בניתוק חשמל בימים הקרים ואי הבאת אוכל למשך ימים.

הספר מסופר מנקודת מבטו של ג'ק בן ה-5 . לג'ק ואימו קשר מיוחד, כל שעות היום הם יחד מעבירים את זמנם במשחקים, לימוד חשבון וקריאה. אין רגע אחד שג'ק מרגיש שמשהו לא בסדר בחייו, וזאת בזכות האהבה הגדולה של אימו. היא דואגת ומקפידה שג'ק יישן בתוך ארון כך ניק לא יזכה בערב לראות את פניו ולפגוע בו. בכל רגע בו ג'ק רצה לינוק אימו היתה זמינה עבורו, הרבה פעמים הסופרת הדגישה את הרגעים בו ג'ק יונק, נראה לי שמטרתה הייתה להדגיש את הקשר המיוחד בינהם ואת הרצון של אימו לרצותו בכל דבר שיחפוץ, אך במחשבה נוספת אני מאמינה שעצם ההנקה עד גיל מאוחר שמרה על אימו מהריון לא רצוי נוסף ע"י החוטף.

כלל לא הפריע לי ולא נגרע מאיכות הספר שהסיפור נכתב בשפתו של ילד בן 5 , מהר מאוד מתרגלים לסגנון הכתיבה ומבינים עד כמה הילדים תמימים,טהורים והשקפת עולמם שונה בהרבה מהשקפת המבוגרים.
היה חסר לי שלא נכתבו פרקים מנקודת מבטה של האם, מקרים שסופרו מנקודת מבטו של ג'ק סיקרנו אותי לגבי מחשבתה ותחושתה.
אני לא בטוחה שהספר מתאים לכל אחד משום שהוא קשה לקריאה ,מצמרר ובעיקר כואב כי סיפורים כאלה לצערי קיימים במציאות. אנו ההורים חרדים לילדנו בכל גיל ,היציאה שלהם מהבית מעוררת תערובת של תחושות. ילדים יקרים, שתמיד תחזרו הביתה בשלום!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
נתתי לך ללכת

נתתי לך ללכת

קלייר מקינטוש

הגעתי לתובנה, לדברים טובים לוקח זמן להגיע צריך לטרוח עבורם, לעבור כברת דרך, לעמול ואולי גם לכאוב ואם מתמזל מזלנו בסוף המסלול נראה את האור בקצה המנהרה. הדברים הרעים קורים מעכשיו לעכשיו, זה מגיע בבום ללא שלב מקדים וללא הכנה מראש.

ג'קוב בן ה-5 חוזר הביתה עם אמו, גשם חזק יורד ולשבריר שניה ובאמצע השיחה של שנהם עוזבת אמו את ידו. השנייה הזו כל כך קצרה, אפילו בספירה אין לה כמעט משמעות ומשקל, אותה שנייה גורלית ואכזרית שגודעת את חייו של הילד, מחסלת חיים, מחסלת עולם שלם עולמה של אמו.

לכפר מרוחק מגיעה ג'נה על כתפה מטען גדול וכבד .כל רצונה לשקם את חייה ולשכוח את עברה . ג'נה סטודנטית יפת מראה וחייכנית מחוזרת ע"י מרצה המבוגר ממנה בכמה שנים. היא נשבת בקסמיו ובאהבתו אליה. הנישואין לא מאחרים לבוא ואיתם גם הסיוט. ביום חתונתה למדה ג'נה שתכונה חדשה נוספה לה, תכונת הפחד.
הפחד מפני בעלה , הפחד מהיד שהפכה מהיד המענגת ליד הכואבת, מהמילים המלטפות למילים הכואבות והעיניים שהפכו ברגע מרכות ואוהבות לרעות ושונאות. ואם ליום אחד ניסה בעלה להשכיח את פחדה מפניו הסימנים הכחולים בגופה והצלקות בנשמתה דאגו לשוב ולהזכיר לה. קטעים קשים לקריאה כתובים, אך התחושה שלי הייתה שהם אמינים ומוחשיים, כאלו והייתי שם נוכחת כצופה מהצד הרואה את הסבל וההתעללות, כל הזמן נשמעה במוחי צעקה "ג'נה תכניסי לו כבר... תברחי משם.."

ריי בלש חזק עם ניסיון של שנים ורב תחומי בתיקי חקירה שונים. מתחת למדים והדרגות מסתתר לו אדם רגיש. ליבו של ריי מסרב לקבל את החלטת הממונים עליו לעזוב את תיק "דריסת הילד" מחוסר ראיות שנאספו. יחד עם קייט מציוותו הם ממשיכים לעבוד על התיק גם ללא אישור ומשאבים כספיים. השעות הנוספות שלהם יחד מקרבות אותם האחד אל השנייה ומתפתחת לה תשוקה שמותר רק לחשוב עליה ולדמיין, זה נוגע לא נוגע, זה שם אבל זה אסור. ושהנאמנות תסלח לי ותמחק מהפרוטוקול רציתי שיקרה שם משהו קטנטן....

פרקים הנכתבים בקול בעלה של ג'נה מגיעים ב-בום אחד גדול. דף ועוד דף והכל משתנה. כל מה שחשבתי מתברר לי כשגוי. עוד מילה ועוד שורה..... מה? לא יאומן!!! התמונה משתנה מקצה לקצה.

שם הספר מקבל משמעות נוספת, כן עכשיו אפשר לקרוא אותו בלשון זכר ונקבה כאחד.
הספר הרגיש לי כמו כניסה לבניין רב קומות, רק שבמקום לטפס מדרגה אחר מדרגה קומה אחר קומה, נכנסתי למעלית מהירה שהעיפה אותי בטיל לקומת הגג. משם ראיתי את הנוף מנקודת מבט שונה ממה שראיתי מלמטה.
אם לא הבנתם עד כה אז אהבתי מאוד את הספר. מומלץ בחום.
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
שנה אחת ויום אחד

שנה אחת ויום אחד

מורי סמואל

תתארו לכם שבוקר אחד אתם קמים ומקבלים בשורה שאתם חולים במחלה חשוכת מרפא ונותרה לכם שנה אחת לחיות?
סגרתי לרגע את עיניי וניסיתי לדמיין אם חלילה הייתי בסיטואציה כזו כיצד הייתי מגיבה ואיך הייתי פועלת.
יכול להיות שהייתי מחליטה לעשות רק מעשים טובים עד ליומי האחרון, כמה שיותר לשמח ולעזור לאחר.
אולי הייתי מחליטה להוציא צד שחבוי בי ומחסלת חשבונות עם אנשים, להתעמת עם כל אלו שפגעו בי , ולא היה לי
האומץ לומר את דעתי עליהם ועל מעשם.
האם הייתי בוחרת להישאר במיטה ומסרבת לנסות את תקוות הטיפול האחרונה ,ורק בוכה על כמה מר גורלי עד ליומי האחרון?
האם הייתי מחפשת כל טיפול שקיים, מבלה ,"קורעת את העיר" ומנצלת כל דקה ודקה מחיי?
אין תשובה , זהו מבחן שאין תשובה נכונה, אלו שאלות שהתשובות עליהן לא ידועות מראש.

אנאבל מקבלת הודעה מחברתה הטובה ביותר קארן, שגם היא הרופאה שלה, שהבדיקות שלה לא תקינות והיא חולה במחלת
דם קשה ולא נותרה לה יותר משנה לחיות.
כשהיא רוצה לספר לבעלה את הבשורה, בעלה חושש שנודע לה על בגידתו , הוא מקדים אותה ומתוודה שבגד בה עם קארן חברתה,
"זו מעידה חד פעמית" אמר, כאלו ומשפט שכזה ממעיט מהמעשה הזה.
כשהקרקע נשמטת מתחת לרגליה, אורזת מזוודה ועוזבת לאירופה.
הצעד הזה שעשתה שנראה כטעות מצד הסובבים אותה משנה את גורלה מקצה לקצה.
אנאבל מכירה שם את יאניק רופא במקצועו שמבין אותה, מבין לליבה.
קארן לא מוותרת ומגיעה כדי לעזור לחברתה גם כשברור לה שחברתה לא תרצה לראותה לעולם.

החיפוש אחר תורם מתאים לטיפול החדיש שיצא ,פותח סיפור נוסף במקביל על משפחתה של אנאבל.
סיפור מרגש על המסע שעברו אימא רחל ודודתה סופי כדי לשרוד במלחמה, עד לגילוי מפתיע ומרגש.
אותו גילוי שישנה את חייה של אנאבל.


לקח לי הרבה זמן מהרגיל לסיים את הספר, היו פרקים שנקראו לי כלא מציאותיים בחיים ואפילו מוגזמים מידי.

כשאני מסיימת ספר אני מנסה לחשוב האם אוכל לקחת ממנו דבר או שניים לחיים שלי, מהספר הזה אקח לי צדה לדרך,
לא כל מה שנראה לנו כשחור בחיים ודרך ללא מוצא נגמר ככך.
בחיים יש עליות ומורדות, לעיתים קורים לנו דברים לא טובים בלשון המעטה וזה על מנת שנסלול לעצמנו את הדרך אל הטוב.
יש ירידות ששם מחכה לנו מקפצה קטנה וסמויה ,המקפיצה אותנו למעלה חזרה, אנחנו רק צריכים לרצות בזה בכל הכוח.

אסיים בציטוט מהספר שמשך את תשומת ליבי:
"....בעולם הזה אין אושר ולא פורענות, רק השוואה בין שני מצבים, לא יותר.
רק מי שסבל פורענות איומה מסוגל לחוות את שיא האושר
עליך להשתוקק למות על מנת שתוכל לדעת כמה טוב לחיות"
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

הספר הרגיש לי כמו עוגת שכבות, שכבה ועוד שכבה, ולבסוף הביס שלקחתי היה נהדר והשאיר אצלי טעם של עוד.
הרבה דמויות בספר, חששתי שיהיה לי קשה לזכור שמות ולקשר ביניהם אך לא קרה הדבר. כל דמות קיבלה את הפינה החמה שלה בסיפור.
הסיפור מסופר בתקופות זמן שונות המתחברות יחד לסיפור מופלא.
גיבורת הספר וגם הגיבורה שלי תמרה אטיאס, מומחית בזיהוי פלילי מגיעה לרוסיה מקום הולדתה מתוקף תפקידה כדי לעזור בפיענוח רצח.
לתיק הפשע הזה יש קשר ישיר אליה לבני משפחתה.
עבור תמרה התפקיד והשליחות הזו פתחה דלתות שהיו נעולות בזיכרונה, שעזרו לה להשתחרר מהעבר ולהביט אל האופק ,אל ההווה.
פרקים מהעבר נזשרים עם הפרקים מההווה ויוצרים סיפור מופלא המשלב דרמה,מתח ורומניטקה.
גמעתי את הספר, ממליצה בחום
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

"נולדתי מחר
היום אני חי
אתמול הרג אותי"
(פרוויז אוציא)

כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי 20 שנה מחייה נמחקו.
כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי היא שוכבת במיטה זרה ולצדה גבר לא מוכר.
כריסטין סובלת מאמנזיה לאחר תאונה, כמידי בוקר כשהיא מתעוררת אין היא יודעת מי היא והיכן היא, היא רצה לחדר הרחצה בפחד ושם מגלה תמונות שעוזרת לה להבין שבעצם היא איבדה את זיכרונה, והגבר ששוכב לצדה הוא בן בעלה. כל יום נאלצת היא להתמודד עם הלא נודע ולימוד יומי מחדש. בהמלצת הרופא המטפל בה מנהלת כריסטין יומן בו היא כותבת את אשר עובר עליה במשך היום, מדי בוקר מחייג הרופא ומזכיר לה לקרוא ביומן. זו הדרך היחידה שלה לשרוד וכלי עזר לפתור את חידת חייה. הרופא לקח את המקרה כפרויקט וחשוב היה לו להצליח , מטרתו הייתה להחזיר לה את זיכרונה. ד"ר נאש לקח אותה למקומות מעברה , הוא טען שהתמודדות עם טראומת העבר יכול לשמש כקרש קפיצה לטיפול באמנזיה. הקריאה המחודשת כמדי בוקר ביומן גרמה לה לחשוד בכל אחד מהסובבים אותה. הסיפור מסופר בדרך שגרמה לי להזדהות עם הקושי של גיבורת הספר ולהבין את מצבה ומצוקתה. הספר תופס תאוצה בשליש האחרון והופך למותח ומסקרן.

"......זה כמו למות כל יום, אני יודעת שהלילה אלך לישון ומחר בבוקר אתעורר ושוב לא אדע דבר , וכך גם מחרתיים ויום אחרי יום וכן כך לנצח. אני לא מסוגלת לעמוד בזה. אלו לא חיים, זה רק יום, קפיצה מרגע לרגע בלי לדעת כלום על העבר ושום תוכנית לעתיד ...." (עמ' 197).
אהבתי את הספר, ממליצה על קריאתו.
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
אהבה בנתיב נייטינגייל

אהבה בנתיב נייטינגייל

סמנתה יאנג

ישנם ספרים שאני קוראת והם נשארים איתי לאורך זמן.
ישנם ספרים שאני קוראת וכשאני סוגרת את הספר אני לא זוכרת מה היה תוכנו.
וזה מה שקרה לי עם הספר הזה.
נראה כי סאמנתה יאנג חיפשה לכתוב ספר בכוח.
ובכל זאת מה היה לנו שם:
הוא חתיך הורס, קוביות בבטן.
היא יפה עם שיער גולש ועיניים כחולות
הוא מתאהב בה
והיא בו.
זה בערך כל העלילה.
בזבוז זמן

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קארן
האישה השקטה

האישה השקטה

א.ס.א הריסון

האישה השקטה.
כמה אהבתי את השקט שבה, נינוחה , לא כועסת אף פעם. תמיד מדברת ברוגע ובהבנה.
קינאתי בשלווה שלה, ביכולת שלה לא להתעצבן ולקחת ללב . בדיוק מה שאני רוצה להיות.

כמה שנאתי את התכונה הזו שבה, מה זה השקט הזה? תדברי, תכעסי תצעקי עליו, הוא רוצה לדעת שהוא לא בסדר. גם לכעוס זה בסדר , גם לצעוק זו דרך התייחסות לאחר.

ג'ודי וטוד כבר 20 שנה חיים יחד, היא לא רוצה להתחתן, וילדים אין להם.
ג'ודי פסיכולוגית , וטוד יזם נדל"ן, שניהם סוחבים על גבם משקעים מהעבר.

טוד לא מסוגל לשלוט ביצרים הבוגדניים שבו , הוא בוגד בג'ודי, בוגד בה עם נשים אחרות, היצר המיני שלו שולט בו. ג'ודי גם בוגדת בו בדרך אחרת, דרך נקמה, דרך ילדותית (לטעמי).

מערכת היחסים שלהם מבוססת על נימוסים בלבד, כל ערב ג'ודי מכינה ארוחת גורמה והם יושבים ואוכלים יחד, השיחות שלהם מנומסות. שניהם מודעים לבעיות שלהם, אך לא מדברים על זה. הוא יודע שהיא יודעת שהוא בוגד בה, הוא מחכה לשמוע מילה ממנה, כעס, זעם.
הפיל נמצא בחדר, אך נוח וקל להתעלם ממנו.
טוד מכיר את נטאשה צעירה ממנו , מלאה במקומות הנכונים, מספקת ומענגת אותו בדיוק כפי שהוא אוהב. זה מחמיא לו מאוד . עם גילוי ההיריון שלה הוא מקבל החלטה לעזוב את ג'ודי. הוא עדין אוהב אותה, מתגעגע אליה, ומשווה את החופש שהיה לו לחוקים החדשים שנטאשה מציבה לו.

הספר כתוב כמותחן , ומסופר מנקודת מבט שלו, ונקודת מבטה שלה. הדמויות הרגיזו אותי, לא אהבתי אותם, הרגשתי כעס ושנאה כלפי ההתנהגות שלהם , יסלחו לי הנשים, אבל על ג'ודי כעסתי יותר מאשר על בגידותיו של טוד. לא כך מתנהלים ומנהלים זוגיות, הרגשת זרות, חיים שלמים מבוזבזים. חיי הבורגנות ,העושר והנוחיות שלה היו חשובים לה יותר. לא הייתה לה מחויבות נישואין או ילדים דבר לא מנע ממנה לקום וללכת ולשים קץ לבגידות שלו. ובכל זאת היא נשארה שם ושתקה. היא עסקה בפסיכולוגיה, בטיפול באחר, אך את הזוגיות שלה היא לא מצאה לנכון לבדוק . השקט שלה הרגיז אותי. לא הצלחתי להבין איך היא יכלה לשבת ולאכול יחד עם טוד כמידי ערב כאשר היא יודעת שהרגע הוא חזר ממיטה אחרת.
הדרך שבה ג'ודי בחרה "לטפל" בזוגיות מרמזת עד כמה השקט שלה היה שקט מסוכן ומנקודת מבטי מאובחן כהפרעה . אילו הייתה ניתנת לי בחירת סיום הספר, הייתי מסיימת אחרת, בדרך שכל אחד ישלם על מעשיו.
קארן

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קארן
בקצב הלב

בקצב הלב

קולין הובר

השבוע חגגתי עם ילדי את מסיבת סיום יב'. מאושרים עד הגג היו כל התלמידים , סוף סוף הם מסיימים את הפרק המעצבן בחיים, אין יותר שיעורים
אין יותר מבחנים, הם חופשיים ומוכנים לחיים האמתיים, בזכות הכימיה יוכלו לדעת על מצבי צבירה ואינטראקציות
בין אטומים, בזכות שיעורי לשון ידעו איך לדבר בחיים ,וכמובן איך שנשכח את מתמטיקה, כמובן ש – 5 יחידות , חובה.
בלי 5 יחידות התלמיד לא נחשב בכלל, ועכשיו הוא יידע לפתור את כל הבעיות בחיים.

האומנם?
האומנם בית הספר מכין אותנו לחיים? לחיים האמתיים ? להתמודדות עם מצבים?

את ויל בית הספר לא הכין מספיק טוב להתמודד עם הטרגדיה , עם המוות הפתאומי של הוריו , עם הכאב וגודל
האחריות שהוטלה עליו לגדל את אחיו הקטן.

לייקן עוזבת עם אימא ואחיה את עירה לאחר מות אביה , ועוברת לגור בסמוך לויל.
מפגש בין שתי המשפחות שהגורל הנחית עליהן מציאות קשה מתחברות והופכות למשפחה אחת.
חיבור עמוק וניצוץ אהבה מתפתח ונרקם בין לייקן וויל , אך תגלית חדשה ומפתיעה מעמידה את מערכת
היחסים שלהם בסכנה. הספר כתוב מנקודת מבטה של לייקן, מנקודת מבט של נערה מתבגרת, ומעורר תהיות ומחשבות על משמעות החיים.


אילו רק ידענו מה צופן לנו עתידנו היינו מתכננים את החיים אחרת. מחבקים ואוהבים יותר, פחות כועסים, מדלגים על דברים שוליים ועושים רק את העיקר וכמובן אומרים את המשפט הנכון ברגע המתאים.
אבל החיים מוכתבים לנו , אנחנו אולי חושבים שאנחנו שולטים עליהם אבל ההיפך הוא הנכון.

הדף האחרון בספר מסכם בעיניי כיצד עלינו לראות את החיים:
"תמצאו את האיזון בין הראש ללב ,תמתחו את הגבולות שלכם, בשביל זה הם קיימים , אל תיקחו את החיים יותר מדי ברצינות, תצחקו הרבה לפחות פעם ביום, אל תשאלו הרבה שאלות כי לא על הכול תמצאו תשובות , דעו על מה להילחם ועל מה לא, אבל אל תלחמו יותר מדי, שמרו על ראש פתוח רק כך יוכלו להיכנס אליו דברים חדשים. ואחרון חביב לעולם אל תתחרטו"

לא הייתי שולחת אתכם במיוחד לחפש את הספר, אלא אם תרצו להעביר כמה שעות קלילות של קריאה. לדעתי הוא מתאים יותר לבני נוער מאשר למבוגרים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קארן

ביקורות נוספות על "החוק למניעת בדידות"

החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

סיבכת אותי, שיינפלד. את "אבדות", הסמי-פסיכולוגי אהבתי, ממש מיד. גם את "מים שאין להם סוף" על חיי הבייני"ש קראתי בשקיקה ואני בהחלט חוזרת אליו מדי פעם ואפילו את סיפורי הצבא ב"בכל מקום שהם" חיבבתי. שיינפלד הפך מבחינתי לדוגמה לסופר שיש לו גם רגישות וגם יכולת כתיבה ושמצליח לטוות עלילות עדינות שלא פוגעות בהרהורים האינסופיים של גיבוריו. ואז בא הספר הרביעי, מספר מכובד לכל הדעות, והצליח לערער את היחס שלי אליו.

קודם כל בולטת בספר הזה העובדה שיש בו עלילה של ממש: השנה היא 2020 ויוני, רווק בן 36, מגלה יוזמה להצעת "חוק למניעת בדידות" שתטיל סנקציות על בודדים מתוך מטרה לעודד אותם ליצור קשרים זוגיים ולשמור על יציבות התא המשפחתי. יוני המזועזע יוצא למאבק כנגד החוק ובזכות הבדידות (לאו דווקא בעדה) תוך שהוא מנסה לפתור את הפלונטר האישי והמשפחתי שלו עצמו. יש ביקורות פה שטענו שהעלילה לא אמינה; מבחינתי עניין האמינות הוא פחות רלוונטי. אמנם קשה לראות מצב שבו יעלה רעיון כזה, אבל מרגע שהועלה הרי שהשתלשלות העניינים הכוללת הפגנות, אתר אינטרנט, דיונים במליאה ושלל גימיקים היא טבעי לחלוטין.
מבחינת הבנייה של המאבק שיינפלד מצליח להציג רצף מסקרן של פעילות, שמהדהד את המחאה החברתית ואפילו את המאבק נגד ההתנתקות. היצירתיות והמאמצים, החל מתליית בלונים על רכבים וכלה בשידור ריאליטי נוסח "מחוברים" מסקרנים מאוד ומלאים במוטיבים שעולים ממש מתוך המציאות המוכרת שלנו. ואולי דווקא בגלל המוכרות הזו משהו לא התחבר לי, וחשתי שיש פירוט יתר למסגרת שבא על חשבון התוכן. שיינפלד מקפיד לתת לכל דמות, משנית ככל שתהיה, שם (ישראלי למהדרין) ומקצוע (לא צפוי מדי), לציין בשמותיהם רחובות ובתי קפה ואפילו למנות בשמם את האמנים שהתנדבו להופיע בהפגנה: קרן פלס(?) דני רובס(??) שלמה ארצי (נניח) ועידן רייכל (בשיר חדש, לא פחות). ואני אומרת- מה קרה, כבר אין אף בנאי ב2020?
הפרטנות הזו, יותר משהיא מצליחה להחיות את האירועים היא מעיקה על הקורא ומקשה להיכנס לספר בשליש הראשון. גם המאמץ של שיינפלד לכתוב "חילוני" יוצר כמה ניסוחים מסורבלים וסצנות מביכות למדי, וחבל.
ומה שבאמת מאכזב הוא העובדה שגם קטעי המחשבות והתהיות שממלאים את הספר לא ממש מצליחים להתרומם ורחוקים מהדיוק ומהרגישות שהייתה להם בספרים קודמים. יוני הרי מנסה להסביר לעצמו ולסביבה מדוע בדידות היא לא שלילית דווקא ושיש בצידה יתרונות לא מעטים, ומביא לתמיכה ציטוטים נרחבים מ"אנשי רוח" (איך אני שונאת את הביטוי הזה) והמון התפתלויות פילוסופיות. ברגעים ששיינפלד כותב בקול אחר (רצוי באחד דתי), למשל בתגובות שהוא מקבל כביכול באתר המאבק, הוא מצליח לגעת, לדייק, אפילו לרגש. אבל איכשהו רוב הזמן זה לא משכנע ונשמע בעיקר כמו הצטדקות של שיינפלד, הדוס הרווק, מול המגזר המצקצק בלשונו. התוכן הרעיוני של הספר התפספס ממש, שלא לדבר על תסבוכת המשפחה שפשוט לא נגעה בי למרות שהייתה בה הבטחה מעניינת.

אז למה ארבעה כוכבים בכל זאת? כי הסוף מפתיע והעמודים האחרונים בהחלט מטלטלים, כי מרתק לקרוא כרוניקה אפשרית של מאבק חברתי במדינה הזו, וכי בכל זאת אני מחבבת את שיינפלד. אולי הבא ילך יותר טוב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מירב
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

בשנים האחרונות חלה התעוררות של יצירה במגזר הדתי-לאומי (להלן: המגזר). המגזר, שלאמתו של דבר אינו הומוגני כלל ואפשר לציירו כקו רצף שקצהו האחד קרוב לחרדיות והאחר - לחילוניות, מתייחס לפרץ היצירה הזה באמביוולנטיות. מצד אחד, יש סקרנות גדולה ורצון לקרוא משהו המשקף חוויות ועולם מוכרים לנו, ומן הצד האחר - חשש מכך שהסופר או הסופרת יוציאו את דיבתנו רעה, אולי לא נראה יפים מספיק בתמונה שתוצג. הדוגמה היחידה שעולה בדעתי למשהו דומה הוא כתיבה על קיבוץ. מובן שמעל הכול קיים גם הרובד הסקרני-הרכלני. הרי כולנו מכירים בדרך זו או אחרת (=חוק הדתיים השלובים)והסקרנות בוערת - מיהו הרב המוזכר בספרה של פלונית? על איזה ישוב היא כותבת? ומיהי גיבורת הספר - האם היא בת דמותה של הסופרת?

בספר הזה צועד שיינפלד צעד גדול מחוץ לביצת המגזר ומעז לראשונה לכתוב על דמויות חילוניות שעולמן חילוני. לראשונה הוא נכנס עם גבוריו לחדר המיטות אף כי הוא עושה זאת בעדינות ובמרומז.

הספר דן בסוגיית הבדידות מכיוונים שונים ומעלה שאלות נוקבות הקשורות לנושא - אבל זה אינו ספר פילוסופי הדן בבדידות האנושית הקיומית אלא ספר שחלקים ממנו משעשעים וציניים (תיאור בניית המאבק הציבורי נגד החוק למניעת בדידות, תיאור המהלכים בכנסת, תכנית הריאליטי של המאבק) אך רובו וסופו - כאובים ועצובים.

על אף שמדובר בספר על כך שבדידות היא מצע המאפשר יצירה, נראה שרוב הדמויות הבודדות המוזכרות בו היו מעדיפות למצוא אהבה.

ואלה גם איחוליי לשיינפלד, אחד מן הרווקים המפורסמים במגזר...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

רעיון מעולה לספר שמקבל משמעות כפולה כשקוראים אותו בזמן הקורונה.
צחוק הגורל שעלילת הספר מתחילה אי שם ב16/3/2020 בדיוק יומיים אחרי שהתחילו ההגבלות על הקורונה בישראל – 15/03/2020.
לו רק הסופר היה יודע שבאותו תקופה תהיה תמיכה גורפת להיות בבידוד וכן להיות לבד בגלל המחלה, הוא היה מעביר את הספר לתקופה אחרת. שום קמפיין נגד בדידות לא היה מקבל סקירה חדשותית חיובית בתקופת הקורונה.
אפשר לקחת את כל העלילה שבספר מבחינת החוק שמנסים לחוקק למניעת בדידות ולגלות איך כיום זה מתרחש רק בכיוון הנגדי. אם אתה מתקהל אתה מקבל את הקנס. אם אתה מתבודד ועוד גר לבד – יש מצב שתקבל הטבות אותך. (מקווה שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא יקרא את הספר בשנה הקרובה, שלא יבואו לו עוד רעיונות הפוכים)
אפשר לומר שחוק למניעת בדידות בזמנו כשיצא הספר, היה סוג של גימיק שהסופר ניסה לרכוב עליו. יכול להיות שהסופר קיבל את ההשראה ממחאת האוהלים שהייתה שנה לפני הוצאת הספר. למרות זאת, הספר מביע את הרעיון בצורה מעולה עם השתלחות לא קטנה (שממש התמוגגתי לקרוא אותה) במוסד הכנסת ובמדיה הטלויזיונית. בייחוד בערוץ 2 לשעבר.
הספר די מתחיל צולע ומשעמם עד לחלק של הקריאה השנייה שאמורה להיות בכנסת. ההכנסה של חבר הכנסת שעוזר להם, לא ברורה ולא תורמת כלום לעלילה.
לעומת זאת, הסוף חזק מאוד, מפתיע לחלוטין ודי עצוב. הוא סוג של פואנטה שעימה אתה מבין את הטריגר שמניע את הגיבור לכל המאבק הזה, שלכל אורך הסיפור, אינו גלוי ומובן פרט לרמזים דקים. דחיית הגילוי הזה לסוף ממש הקסימה אותי ורק עבור זה שווה לתת ציון גבוה מאוד לספר. יש ספרים שזה מה שעושה אותם לטובים וזה אחד מאלו המקרים.
פה ושם יש גם הומור לא קטן שמסתתר בין השורות. לדוגמא כשנועה אחותו, שואלת אותו לאחר שיוני מספר בשידור ישיר למצלמה שאביו בבית החולים, אם צריך שגם כל העולם יידע על מצבו של אביו או רק ערוץ 2 כי היא מתכננת לכתוב מודעה בעיתון על כך.
בקיצור ספר מהנה מאוד ומקסים שמשאיר הרבה מחשבה אחריו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

אל הספר הזה הגעתי משוחדת מראש. קראו אותו לפני שניים מבני ביתי, וטענו שהוא מתבכיין ואגואיסטי. אני חושבת שהם התכוונו אל דמות המחבר כפי שהיא מתבטאת בספר ומשתקפת בדמות הגיבור, אבל זה לא משנה. ואני דווקא נהניתי מהספר.

כשאני מנסה לפרוט לעצמי לפרטים ממה בדיוק נהניתי, קצת קשה לי לומר. הקצב של הספר טוב, אבל העלילה (אני חייבת להודות) מופרכת למדי. בתחילת הספר מגלה הגיבור, יונתן, דרך השותף שלו לדירה, את החוק המתרקם - חוק שנועד להטיל סנקציות על רווקים החיים בגפם. הוא פוצח במחאה המעתיקה אחת לאחת את מחאת הדיור של קיץ 2011 ומכאן מתגלגל כל הסיפור.

הסיפור זורם וקליל, אבל הפרטים הקטנים מפילים אותו. נעזוב את מידת ההזיה שבעצם החוק המדובר. כבר ראינו חוקים הזויים יותר שנחקקים במדינתינו הקטנה. אבל קשה לי לתאר לעצמי רווק בן 35, עובד ומתפרנס, שחולק דירה עם שותף. דוגמה אחת. דוגמה נוספת היא הבחירה המוזרה למקם את הסיפור בשנת 2020, מבלי לחשוב שאולי בעתיד הזה לא יהיו מסרונים, תכניות ריאליטי או פייסבוק. (מי שחושב שזה לא משנה - שיעצור רגע ויחשוב מה הוא ידע בשנת 2004 על טלפונים חכמים למשל). התיארוך העתידני מאפשר לדבר על חברי כנסת ששמותיהם לא מוכרים לנו, ולבחור לארה"ב נשיא רווק. לא משהו משמעותי לעלילה.

הסיפור, כאמור, זורם. יחד עם התוודעות אל חייו הפנימיים של יוני המספר, אנחנן גם לומדים להכיר את משפחתו הלא ממש מתפקדת, את המחירים שגבו חיי המשפחה מאימו היוצרת, את הטראומה שהגיבור סוחב מילדות ועוד. נגיעות הומור בספר מסופקות ע"י טוקבקים המגיעים לאתר של "האגודה למניעת בדידות" ומספקים נקודות מבט שונות על המושג "בדידות" ועל חיי הרווקות.

בשורה התחתונה, בלי התעלמות מחולשות הסיפור, לי היה כיף לקרוא.

לפני 13 שנים•נצחיה
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

ספר מעורר מחשבה.


יונתן פכטר הוא לא טיפוס ׳מנהיג׳ (למרות שיכולות הנאום שלו די מרשימות), הוא בסה״כ בחור ממוצע - עובד בסוכנות, בן 36 ורווק. כשמתברר לו שבכנסת עומד לעבור חוק שיפלה לרעה אנשים בודדים מגיל 30 והלאה, הוא יוצא למאבק בחוק ביחד עם עילית -
ומה שהתחיל כמאבק חסר סיכוי תופס יותר ויותר תאוצה מרגע לרגע - עד שיש אפילו תוכנית ריאליטי סטייל ׳מחוברים׳ ממטה המאבק שמשודרת בערוץ 2 (מה ששעשע אותי- היות שכידוע ידיעות אחרונות ׳ברוגז׳ עם ׳קשת׳ (זכיינית ערוץ 2), בספר שיצא בהוצאת ׳ידיעות ספרים׳ טורחים ליידע אותנו שהריאליטי הנ״ל משודר ברשת. שחלילה לא נתבלבל...:-p) קשר מתחיל בין יונתן לעילית והכל מתקדם בצעדי ענק לקראת הפי אנד מתקתק ומאושר.**


איך שאני ראיתי את זה - באותה מידה יכול היה הספר להיות על כל פגיעה אחרת בחירות האישית לבחור דרך בחיים (לאפריים קישון ז״ל יש פיליטון על ממשלה שצריכה כסף, ולכן היא אוסרת על האזרחים לנשום:)) אבל בין לבין הספר גורם לך לחשוב על מקורות הלבדיות (קשה לי עם המילה בדידות, כי לבד זה לא בהכרח בודד. מה גם שלבודד יש קונוטציה מאוד שלילית..) - זו באמת חייבת להיות טראומת ילדות/ בעל מתעלל/ אהוב שמת שגורם לנו לרצות (או אולי להשלים עם) לבד? האם באמת כמה שיחות עם הפסיכולוג הן אלו שיוציאו את מי שלבד מה׳חושך׳ , והאם בכלל מערכת זוגית היא הפתרון? ואולי זה פאק של החברה חוסר היכולת הזו להתמודד עם ׳לבד׳ או במילותיו של ניטשה: ׳ הליקוי הכללי בדרך ההשכלה והחינוך שלנו: לשאת בבדידות-אף אחד אינו לומד זאת, אף אחד אינו חומד זאת, אף אחד אינו מלמד זאת׳?(דמדומי שחר)

העלילה בספר לא רעה, בעיקר הקטעים שנכתבו למטה המאבק ע״י אנשים חסרי בני זוג, סיפורי הפעילים והמחשבות של יונתן בסוף הספר.


**



******************** ספוילר********************ספוילר******************ספוילר*********
******************** ספוילר********************ספוילר******************ספוילר*********
******************** ספוילר********************ספוילר******************ספוילר*********

אלא שלא רק שזה לא נגמר בהפי אנד - זה נראה שמרוב הרצון שלא ליפול לתוך ההפי אנד, הסופר בוחר לגיבור שלו את הסוף הכי גרוע שיש - בלי עבודה , בלי אהבה, עם הורים פרודים, אבא שנפגע מהתקף לב, אח מתנכר, וחקירה במשטרה על אי מניעת רצח ועם כשלון במאבק נגד החוק -
וזה קצת בנאלי, בדיוק כמו שיכלה להיות הבחירה לסיים את הספר בהפי אנד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•rachis
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

ספר עם פוטנציאל מבוזבז.
הרעיון שעומד מאחוריו חמוד, וגם כל מיני תחנות בדרך לביצוע היו מעניינות - המאבק הציבורי המתואר, הפעילויות שהם נוקטים. אבל משהו שם התפספס בגדול.
הדמות הראשית, שככל הנראה מכוונת להיות עמוקה ומלאת רגישות, היא לא אמינה בעליל. לרגע לא הצלחתי להאמין שהגבר שמספר לי את הסיפור הוא אכן בן 35 (כי הוא התנהג וחשב כמו בן 19), לא קניתי את האשליה העצמית שלו בנוגע לבדידות ההו-כה מהוללת שלו (כי למרות מה שהוא אומר לעצמו ולסביבה נראה שהוא שונא להיות לבד), וגם הקשרים שלו עם הסביבה נראים לא אמינים. עוד הייתי עלולה לחשוב שכתב את הספר מישהו שחי בבידוד במשך עשרים שנה ואין לו מושג על תקשורת בין-אישית.
העלילה, יותר משהיא מרעננת (לעתים רחוקות) וחביבה (ממש לפעמים) היא טרחנית ומשעממת. לא עניין אותי באיזה שלב של ההוצאה לפועל נמצא החוק בכנסת, אחרי הפעילות השניה של מטה המאבק גם התחום הזה הפסיק לעניין אותי, וסיפור האהבה שנמצא במרכז כל כך תפל (והוא גם לא מתפתח לשום מקום) שרק חיכיתי שמישהו שם יזרוק את השני.
באופן כללי הספר כולו הרגיש לי כמו סיפור על שיער ארוך שמסופר מפי קירח. וחבל, כי את הרעיון הזה אפשר היה לבצע הרבה יותר טוב.
אגב, עריכה קצת יותר מוקפדת היתה יכולה לשפר חלק מהפגמים, וגם זה הפריע לי - היו כמה מקומות שבהם ראו בבירור את העריכה העצלנית (למשל תאריך החתונה של האח בהתחלה, שנע בין שבוע לשבועיים לאחר היום המסופר, בהפרש של פסקה או שתיים, טעויות הגהה מביכות ועוד). לא רק שזה הפריע, זה גם הגחיך את הספר מאוד וגרם לי לחשוב שגם העורך/ת לא התייחס/ה אליו ברצינות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קאיה
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

ראשית בתור אחד שהכיר מקרוב במשך תקופה ממושכת את חיי הבדידות, אני רוצה לציין לשבח את המחבר ש"הציף" והעלה למודעות את החיים של הרווקים והבודדים.

בניגוד למה שנוטים לחשוב אנשים רבים, יש הרבה אנשים רציניים שמכל מיני סיבות הם בודדים בגיל לא צעיר ולא רק בגלל שהם נהנתנים או בורחים ממחויבות או ממאמץ.

חלק גדול מהם הם אנשים חיוביים עובדים ותורמים. והם יוצרים לעצמם מעגלים חברתיים כדי לא להיות לגמרי לבד ולא רק כדי לבלות

לאחר הקדמה זו אני מציין שלמרות הפגמים שלו,הספר הוא טוב ולמרות שמדובר ברעיון הזוי. הסיפור מעניין ומותח ולדעתי המחבר מצליח ל"היכנס" יפה לראש של בודדים חילוניים. ולהעביר את החויה של המאבק של גיבוריו בחוק.

מה שהפריע לי זה עודף הדימויים וההרהורים הפנימיים של יונתן פכטר שמנתק את הקורא במקומות מסוימים מהעלילה וגורם לירידת המתח ולכן למרות שהיה לי נעים לקרוא, בפרקים האחרונים התעייפתי ואיבדתי את המתח.

גם הפרק של העתירה לבג"ץ בסוף הספר לדעתי לא הוסיף אלא גרע.

אהבתי יותר את הכתיבה המדויקת בקובץ הסיפורים הקצרים "בכל מקום שהם"

בסך הכל, למרות דברי הקודמים בהחלט מומלץ לקרוא את הספר

שמתייחס לנושא לא שגרתי, ומפתיע בעלילה שמשכנעת שהיא יכולה להיות אמיתית

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לביא
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

מדובר בספר חכם שעוסק בנושא מקורי - הצעת חוק למניעת בדידות.

איך מונעים בדידות : מגדילים ארנונה לבודדים ב-20%, אוסרים עליהם להחזיק חיות מחמד, אוסרים עליהם לגור עם הוריהם אחרי גיל 30 ועוד מגבלות - כלומר חוק שלילי ולא חוק שמעודד מצב הפוך של עידוד הזוגיות.

השנה היא שנת 2020 ח"כ גורדון ועוזרו הפרלמנטרי ערן מגישים הצעה למניעת בדידות , הצעה שזוכה לקונזנצוס בכנסת וגם במרבית העם.
יוני שותפו לדירה של ערן מגלה את ההצעה במפתיע, מצטרף לכנס ומוחה נמרצות נגדה, בעקבות זאת הוא יחליט להקים עמותה למניעת קבלת החוק ויגלה שותפה שהיא יותר משותפה (לא ארחיב- שלא יהיה ספויילר) , עילית- השניים יקמו עמותה עם שמויות ססגוניות - ירוחם התמהוני שעובד במפעל הנרות, דודו החרדי, קרן ממשרד הפרסום ועוד, לאט לאט כוחם יגבר.
תוך כדי מעלה המחבר שאלות רבות בנושא הבדידות - האם רק מי שלא מצא את זיווגו הוא בודד, האם דתיים ,ערבים, חרדים גם הם בודדים, האם גם זוגות נשואים הם בודדים והאם מותר לבודדים בכלל לפתח רומן תוך כדי מאבקם..
האם בדידות היא state of mind? האם הבדידות שמלווה יוצרים (סופרים ואמנים אחרים) היא שמשרה עליהם מוזה?
וכיצד תשרוד חברותם של ערן ויוני השותפים ?

הסופר גם משתמש ב- בלוגים בנושא וגם בסיסמאות רבות מתוך שירים, קמפיינים שהיו בעבר ("לחופש נולד") ועוד כדי להביע את מחאת הבודדים, הזועמים על הצעת החוק. וגם בריאליטי...

מה מסתתר מאחוריה הבדידות של הגיבור, יוני - הסופר גורם לנו להתוודע למשפחתו של יוני - להוריו צביקה ואהובה (משוררת דגולה בעברה), לאחיו הגרוש גלעד, לאחותו נועה הנשואה עם ילד ולאחיו יוחאי שעומד בפני חתונה וכן לעברו - האם יזכה לתמיכה ממשפחתו במאבק.

ספר חשוב, מעורר מחשבות.
והסוף - אנשים יבכו...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עופר
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

ספר קריא מאוד, אבל עם זאת קשה לקריאה.
קשה לקריאה כי הרעיון נחמד, אבל העלילה נמרחת ומעייפת
קשה לקריאה כי הדמות הראשית חופרת לעצמה ולקוראים
קשה לקריאה כי רצפ האירועים נקטע אחת לכמה משפטים על מנת להשמיע לנו את אותן חפירות
קשה לקריאה כי הסופ צפוי וריקני

בקיצור, ספר טיסות כזה שיכול להעביר בכיפ את הזמן אם מדלגים (או לפחות מרפרפים במהירות על) בערך 50% מעמודיו

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אילת