• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אות אתנה

אות אתנה

מאת ריק ריירדן

הביקורת של Goldilocks

תמונה של Goldilocks
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אות אתנה

אות אתנה

מאת ריק ריירדן

הביקורת של Goldilocks

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Goldilocks
הוצאה לאור:גרף צעיר
שנת הוצאה:2013
סדרה:גיבורי האולימפוס #3
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
מייפל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“מדהים. ריק ריירדן עשה זאת שוב והוא לא אכזב אותי. אפילו לא פעם אחת. הכתיבה של ריק ריירדן ייחודית לו,”

7/52
ביקורות על אות אתנה
הבאה
sister fox
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•3 דקות קריאה

כשהגעתי היום לספרייה ולא מצאתי את בית האדס על המדף כמעט קיבלתי התקף לב. עבר לי בראש משהו כמו, "לאלאלאאא לא יכול להיות שזה קורה ליייי, ועוד אחרי הסוף של אות אתנה! זה. לא. הוגן!!!"
בסוף מצאתי את הספר המבוקש/מקודש והכל היה בסדר. טוב, חוץ מהעובדה שהיה לי שיעור ולא יכולתי לקרוא. כן, זה מבאס, אבל זה כבר קשור לבית האדס ולא לאות אתנה.

לדעתי ריק היה יכול להוריד את הפרק האחרון. הוא לא תרם לכלום. אני חושבת שהוא היה צריך לסיים בנפילה של פרסי ואנבת' (אני לא אגיד לאן כי זה יהיה ספוילר (כאילו שהביקורות האחרות לא מוצפות ספוילרים)), וכשהופכים את הדף מגלים רק את מילון המונחיחיחים שצוחק לך בפרצוף.

#ספוילרים, אני חושבת#
הפרק של ה-נפילה היה ממש טוב. "ממש טוב" זה קיצור של "מדהים מקסים מושלם אוסומי ברמות שאדם אנושי לא יכול לקלוט וכו'"
כלומר, רק הקטע שפרסי מחזיק את מדף הסלע וכל מה שקרה שם. השאר היה בסדר, אבל זה הכל. ג'ייסון היה סופרמן בלונדיני כרגיל, פייפר הייתה מלכת יופי כרגיל, והיחידים שבכלל ראו מה קורה היו הייזל וניקו המדהימים-הרבה-יותר-מג'ייסון-ופייפר (למרות שזה לא ממש הישג).
#סוף ספוילרים (?)#

כן, יש לי בעיה עם ג'ייסון ופייפר.
הם חסרי תועלת.
ח ס ר י ת ו ע ל ת
(גם יש לי משהו עם כתיבת מילים עם רווחים כאלה...)
ריק מודע לזה. הוא מודע לזה שהוא יצר סופרמן בלונדיני מדהים שמעלף את כל הבנות (למרות שמי שמתעלף שם זה בכלל ג'ייסון #סטגדיש
זה לא מצחיק)
אנבת' אמרה שהיא לא סומכת על ג'ייסון כי הוא יותר מדי מושלם. המראה שלו והאופי שלו פשוט יותר מדי טובים (תלוי את מי תשאלו. לדעתי לציית כל הזמן לכללים זה סוג של פגם, אבל אני חושבת שכל דבר יכול להיות פגם וזה תלוי איך מסתכלים על זה).
אם כבר מדברים על פגמים, אני חייבת להודות שהקטע של 'הפגם היסודי באופי' הפך להיות מ"וואו ריק איך חשבת על זה??" ל"וואו למה ריק למה עשית את זה??"
זה שהדמויות מודעות לפגמים שלהן הופך אותן ליותר מושלמות, או במשחק מילים: ההשלמה הופכת לשלמות.
חוץ מזה, לאף אדם אין רק פגם אחד. זה כמו שלאף אדם אין רק כישרון אחד.

אני חושבת שהזכרתי את פייפר מקודם. מלכת-היופי המכונה פייפר.
יש אנשים שמבטאים את השם שלה כמו נייר. טוב, היא גם שטוחה כמו נייר #סטגדיש
(שוב לא מצחיק)
אז היא נחמדה וחברותית ודואגת לג'ייסון המע(ו)לף כי הוא החבר שלה והם כל הזמן ביחד ו-לאא ג'ייסון! אל תעזוב אותי!! אל תשאיר אותי לבד לרגע!! אני לא אסתדר בלי המדהימות המדהימה שלך והיכולת הלא מועילה בשיט שלך לעוף!! תודה שלא הצלת את פרסי ואנבת' ורק דאגת לי! חיבוקייי בוא נתנשק
לאא אני בכלל לא מושפעת מאמא שלי ואני בכלל לא רומנטיקנית חסרת תקנה וחסרת תועלת. למה שתחשבו דבר כזה?
להלהלה ריינה תתרחקי מג'ייסון ע-כ-ש-י-ווו

מצטערת, נסחפתי.

אז חוץ מסופרמן ומלכת-יופי אהבתי את כל הדמויות.
לכל אחת יש עבר מפורט כל כך ועל כל אחת היה אפשר לכתוב ספר שלם (על פרנק לא. העבר שלו לא כל כך מיוחד).
מה שמעניין אותי לדעת הוא אם פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ליאו, פייפר וג'ייסון נועדו להיות שבעת החצויים כשניבאו את הנבואה בפעם הראשונה. אני יודעת שזה בטח נשמע הזוי לגמרי, הרי זה בכלל לא קשור לכלום והנשים האלה של הגורל יודעות הכל ובלה בלה בלה. אבל אמרו שחצויים מתים בגיל צעיר. אולי חצוי אחר היה אמור להיות חלק מהשבעה אבל הוא נהרג?
זה בטח לא נכון. לריק לא היה טעם לעשות את זה כי זה לא תורם לעלילה. זה סתם רעיון מוזר שלי. תתעלמו.

קראתי שוב את הביקורת והבנתי שהיא הפוכה לגמרי, אז:

*אזהרה! ביקורת הפוכה לפניך! הקריאה על אחריותך בלבד*

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של six♣
six♣
תמונה של IRomi
IRomi
תמונה של ריצ' רצ'
ריצ' רצ'
תמונה של קוראת מגיל צעיר
קוראת מגיל צעיר
תמונה של קריקטורה
קריקטורה
תמונה של michalro
michalro
תמונה של לורד תומיאוס
לורד תומיאוס
א
אנג'לינה ג'ונסון
10קוראים|גיל ממוצע31|80%נשים

על המבקרת

תמונה של Goldilocks

Goldilocks

חברה מזה 11 שנים
15 ביקורות•88 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של Goldilocks
Goldilocks
חברה באתר מזה 11 שנים
ביקורות15
לייקים שקיבלה88
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה9תרגום (נוער)3ספרות מתורגמת1

דיון על הביקורת

2 תגובות
Goldilocks
Goldilocks•לפני 10 שנים
תודה רבה^^
קוראת מגיל צעיר
קוראת מגיל צעיר•לפני 10 שנים

אני נקרעת מהביקורות שלך כל פעם מחדשXD

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Goldilocks

בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

יש לי מחסור בפרסי.
מחסור חמור מאוד.
סיימתי את בן נפטון לפני – כמה זמן זה היה? – שלוש שעות בערך (?)
אתם מצליחים לקלוט את זה? עברו יותר משלוש שעות מאז שסיימתי את בן נפטון ועוד לא קראתי אפילו מילה אחת מאות אתנה.
אני לא מאמינה שעוד לא השתגעתי. כלומר, כמובן שהשתגעתי. השתגעתי גם כשהייתי צריכה להפסיק לקרוא ברגע שהמורה נכנסה לכיתה עד שהיא אמרה לפתוח מחשבים (לקרוא מאחורי המסך זה אדיר!), אבל לא הראיתי את זה. אני יודעת לשמור את הרגשות בפנים. או שאני לא יודעת להוציא אותם. אחד מהשניים.
בכל מקרה, התברר שקראתי את השעות הפוך והספרייה פתוחה משמונה בבוקר ולא נסגרת בשמונה בערב. כולם טועים לפעמים. גם אני כשהחלטתי לקרוא שוב את פרסי ג'קסון. מי ידע שאני אתמכר ככה, הא? חה חה חה זה כל כך מצחיק למה אתם לא צוחקים?
על מי אני עובדת, זה נוראי! טוב כל כך שזה נוראי! אני לא יכולה לשרוד שנייה בלי פרסי או אנבת' או ליאו או פרנק או הייזל (בלי ג'ייסון או פייפר אני יכולה לשרוד. אני מקווה שהם לא ישרדו בעצמם. מוחעחעחע).
כולם כל כך מדהימים שזה כואב.
כואב בלב, במקום ששמור לספרים ולדמויות ולעולמות אהובים.
הו, כן. הספרים של ריק נמצאים במקום מיוחד מאוד.
בואו נחזור רגע למחסור שלי בפרסי. יש סיבה שהחיסרון שלו צורם כל כך. ספרים הם כמו שוקולד – כשזה בפה זה הדבר הכי טוב בעולם, ואחרי שזה נגמר אתה רק רוצה עוד ועוד.
(אסור לי לחשוב על שוקולד, אני בגמילה. אבל כבר התחלתי את הדימוי אז אני אסיים...)
אם זה שוקולד משובח מרגישים בחסרונו בפה יותר. פרסי ג'קסון זה אחד השוקולדים הכי משובחים ומתוקים שיש.
הו, פרסי. אני כבר מתגעגעת!
נו, מחר. תגיע כבר!
(יצא לי חרוז. זה לא בכוונה.)
בטח ציפיתם שאחרי כל החפירות שלי יגיע משהו בסגנון של 'אז אחרי כל החפירות שלי: הדמויות –" או "אחרי ההקדמה המיותרת לחלוטין הזאת: העלילה –"
אז אין את זה. זה ספר מדהים והכל בו מדהים, גם הרעים מדהימים באכזריותם. הוא לא מושלם, כי אין דבר כזה, אבל הוא בהחלט הרבה יותר טוב מהספר הקודם.
(אני חייבת לציין שהיו קטעים שהספר נראה כמו בדיחה אחת גדולה. זה לא דבר רע, רק רציתי לציין את זה.)
וזהו. אין הרבה דברים לומר על ספר כל כך טוב.
(הופתעתם שזה היה כזה קצר. אני יודעת את זה כי, טוב, אני קוראת מחשבות. ולפני שתגידו שזה לא הגיוני כי מפריד בינינו מסך וכמה עשרות קילומטרים – אני קוראת מחשבות של מחשבים. בום! מה תגידו על זה?)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
נולדו בחצות

נולדו בחצות

סי.סי האנטר

דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא.
דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך למצוא שוב את העמוד שעצרת בו ורק זה לוקח כמה דקות (לא כולל הזמן שלוקח לעצלנים כמוני לקום מהכיסא/מיטה/מה שזה לא יהיה שאני נמצאת עליו באותו רגע) והקריאה מתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ואני חושבת שהבנתם.

אני לא מתעללת בספרים שלי, לפחות לא בכוונה, אבל הפעם אני חייבת להתוודות:
לא זרקתי את הספר על הקיר, אבל כן הפלתי אותו ממקום גבוה. כמה פעמים, ואפילו נהניתי מזה.
א נ י מ ו ד ה ב א ש מ ה
אבל לפני שתסכלו אותי באבנים, תתנו לי כמה מילים אחרונות?

אני אתחיל דווקא מהסוף. המשפט הבא מצוטט מהתודות של האנטר:
"אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד. ובכן, הדבר נכון גם כשמנסים לקחת ניצוץ קטן של רעיון ולהפוך אותו לספר."
ההוכחות לפניכם. האנטר מודה בפני כל העולם שהיא ניסתה להפוך 'ניצוץ קטן של רעיון' לספר, והספר עצמו מוכיח שהיא לא עשתה את זה בהצלחה רבה.

תקציר:
קיילי נשלחת למחנה-מה-שמו ליצורים על טבעיים והיא מכחישה שהיא אחת מהם. ההורים שלה התגרשו ומאז היא מתלוננת על החיים האומללים שלה ובוכה הרבה. בנוסף לכל הצרות בבית היא גם מתאהבת בשני בחורים שונים ולא יכולה להחליט מי יותר מושלם.
הסוף.

וואו, הרגע סיכמתי את העלילה של ספר בן 370 עמודים בשלושה משפטים.

הדמויות מתחלקות לשני סוגים:
*מושלמים
*חסרי אישיות

ב'מושלמים' נמצאים קיילי (כמובן), דרק (כאילו דה) ולוקאס (זאת לא שאלה).
קיילי היא בלונדה יפהפייה כחולת עיניים, חכמה, נחמדה, מנומסת וצנועה. במילה אחת: מושלמת. אם תמצאו אצלה חיסרון תודיעו לי, כי אני לא מצאתי כלום.
במשך כל הספר הסופרת מנסה לגרום לנו להזדהות עם קיילי האומללה והמיוסרת, אבל זה לא עובד. אני חושבת שכל הספר היו לקיילי דמעות בעיניים.
ההורים שלי מתגרשים! בכיבכיבכי
יש רוח שעוקבת אחרי! והיא טפטפה דם על הנעליים שלי! בכיבכיבכי
גיליתי שאני על-טבעית! בכיבכיבכי
יש שני בנים שאני מחבבת ואני לא יודעת מי יותר חתיך! בכיבכיבכי
דרך אגב, שני הבנים האלה נמצאים גם ב'חסרי אישיות' ולא רק ב'מושלמים' בגלל הסיבה הפשוטה שהם חסרי אישיות. לאף אחת מהדמויות לא הייתה ממש אישיות. הסיפור מתמקד בקיילי המושלמת והמיוסרת וכל השאר לא חשוב.
דרק הוא פיי, שזה פיה בצרפתית. או שהוא רק חצי פיי. לא זוכרת.
אז לדברי קיילי, הוא נחמד, לא לוחץ עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה, ומאוד לוהט. אני חושבת שכולנו מסכימים שרק לליאו (ליאו ואלדס, אם למישהו היה ספק) מותר להיות לוהט, אז אני אדלג על זה.
לוקאס הוא איש זאב.
הוא קופי דרק פלוס מסתוריות.

ב'חסרי אישיות' נמצא כל מי שהוא לא קיילי.
אני לא צריכה לפרט על זה, פשוט אין להם אישיות או שיש להם קצת מאוד תכונות.

אתם מרשים לי להגיד עוד קצת מילים אחרונות, נכון? עוד לא סיימתי לרדת על הספר הזה.

הפרקים חירפנו אותי.
(1) הם לא בדף חדש.
למה?
כל כך קשה לעבור דף?
(2) הם נגמרים או מתחילים באופן שגרם לי לצרוח מתסכול.
הפרק הראשון, למשל, נגמר במשפט: "מה קורה כאן לעזאזל?"
פרק אחר נגמר במשפט: "אוי, חרא. היא מתה?" זה כל כך מטומטם שזה מצחיק.
פרק 30 נגמר במשפט: "...היא סילקה קווצת שיער ודחפה אותה מאחורי האוזן. 'כמה אנחנו עוד רחוקים מעקבות הדינוזאורים?'" ופרק 31 מתחיל במשפט: "'די קרובים,' אמר לוקאס..." ברגע הזה התחלתי לצעוק על הספר. והייתי באמצע הכיתה בהפסקה.


אני נזכרת בדברים הנוראיים שיש בספר הזה ומתחילה להתעצבן. בואו נעבור לדברים הטובים!
הסוף לא גרם לי לסבול.
לזרוק ספרים סוטים ממקום גבוה זה כיף, במיוחד אחרי קריאה של קטע סוטה במיוחד.
וזהו. עצוב, אני יודעת.

אני אוהבת לדבר, ואתם אמרתם מילים ולא מילה.

קיילי מגיעה למחנה-מה-שמו לפני עמוד ארבעים, מגלה שהיא על טבעית לפני עמוד שישים, מתאהבת בשני בחורים לפני עמוד מאה, ומספיקה לבכות מיליון פעמים בערך במהלך כל הספר. זה לא אמין!
חוץ מזה היא גם חושבת שכל העולם סובב סביבה.
"אחרי חמש עשרה דקות של הליכה ברגל, קיילי הבינה שאין שום צורך להשתדל להתעלם מלוקאס מפני שהוא עמד לשבור שיא עולמי בהתעלמות ממנה."
אלא. בסך. הכל. חמש. עשרה. דקות!!!
ארג.

טוב, אני רואה שכבר הרמתם את האבנים, אז אני אלך עכשיו. לא תצליחו לתפוס אותי!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
הגיבור האבוד

הגיבור האבוד

ריק ריירדן

[זה לא הוגן שלילד אחד מז'3 הגיבור האבוד ישב כמה שנים על המדף ועכשיו הוא כמו חדש, ואני צריכה לקחת את הספר המרופט מהספרייה של בית הספר!
אם תעמידו את שני הספרים שידרה-אל-שידרה תראו שהעובי של הספר מהספרייה גדול פי 2 בערך מהעובי של הספר מהבית של הילד מז'3. אני בטוחה שאם היה לי את הספר הדק יותר הוא היה נכנס לי לתיק גם בימים העמוסים ולא הייתי נתקעת בלי ספר ביום עם שלוש שעות חופשיות.
לפחות הצלחתי להשיג את הספר. נגמרו העותקים בספרייה העירונית והעותק שלקחתי היה האחרון בספרייה של בית הספר. אני ממש ברת מזל. יאי וכל זה...]

זה ספר של ארבעה כוכבים.
-מה?!?!?! איך זה יכול להיות?!?! איך דבר כזה קרה?!?!
אז לפני שזה ^ יקרה, תנו לי להסביר: אני מניחה שכולכם מסכימים שדמויות זה חלק חשוב מהספר, נכון? בלי דמויות טובות אין ספר טוב.
טוב, אני שונאת שתיים מתוך שלוש הדמויות הראשיות. זה דבר שיכול להוריד לספר לפחות כוכב אחד.
אבל, 'ספר טוב' מתחת ל'מאת ריק ריירדן' נראה פשוט לא נכון.
הספר קיבל חמישה כוכבים והוכיח שיש לי את היכולת לכתוב הקדמות לא נחוצות! מזל טוב, ספר!

זוכרים שאמרתי שאני שונאת שתיים מתוך שלוש דמויות ראשיות?
-ברור, זה היה בפסקה הקודמת.
אלה ג'ייסון ופייפר. הם. מחרפנים. אותי (בלשון המעטה).
אני צריכה לקנות ערכת חצים, לתלות תמונה שלהם על הקיר, וכל פעם שיהיה להם רגע טיפשי או קיטשי אני אזרוק עליהם חץ במקום לצרוח מתסכול. יהיה נחמד לראות חץ תקוע להם במצח. או לפחות באזור הרגליים. אני לא כל כך טובה בקליעה למטרה.
אבל הרעיון הזה לא יכול לעבוד. אני עצלנית ולא יהיה לי כוח לקום כל כמה דקות כדי לאסוף את החצים.
כן, הבנתם נכון. גם אם יהיו לי עשרים חצים הם יגמרו תוך כמה דקות כי לג'ייסון ופייפר יש כל כך הרבה רגעים טיפשיים וקיטשיים שזה כבר מוגזם!
אבל יכול להיות שזאת רק אני כי החלטתי שאני שונאת אותם כבר מהמילה הראשונה.
"ממה ששמעתי יש לך כוחות רציניים, נכון? אתה הולך להיות אדם חשוב במחנה..."
את זה דרו אמרה לג'ייסון.
כוחות רציניים? לפרסי יש כוחות רציניים!
אדם חשוב במחנה? פרסי הוא אדם חשוב במחנה!
זה רק ממחיש את הטענה שג'ייסון הוא חיקוי עלוב של פרסי (מאוד עלוב).
"'אתה אינך דומה לשום תלמיד שהדרכתי מעולם. נוכחותך כאן עלולה להמיט עלינו אסון.'
'תודה רבה באמת. אתה ממש מורה מעורר השראה.'"
מי אמר את המשפט השני: פרסי או ג'ייסון?
פרסי לא מופיע בספר הזה (בכיבכיבכיבכי) אז זה חייב להיות ג'ייסון, אבל אם לא הייתם יודעים את זה בטוח הייתם אומרים שפרסי אמר את זה, כי זה כל כך מתאים לו.
(באמת כתבתי 'זה כל כך מתאים לו'?! אוי ואבוי, אני נשמעת מטרידה...)
ואני בכלל לא אתייחס לזה שלג'ייסון יש מטבע שהופך לחרב. אצלי עט מנצח כל דבר!
פייפר מעצבנת כי היא קיטשית. מ-א-ו-ד קיטשית. וזה לא אמין שלא אכפת לה בכלל איך היא ניראת, כי לכולם אכפת, גם אם קצת.
ליאו מדהים כי הוא פשוט מדהים. הוא סוג-של הציל את הספר ואת השלישייה הראשית הזאת.

אחרי הפסקה הארוכה והצולעת על הדמויות יש את הפסקה הארוכה והצולעת על העלילה. הינה היא:
כמה חצויים שצריכים להציל את העולם בפחות משבוע.
זה ממוחזר, זה חרוש, זה לעוס, אבל ריק גורם לזה להיות מעולה. לזה קוראים כישרון.
(אממ, לא ארוך כמו שחשבתי.)

דברים שקרו לי במהלך הקריאה:
*התקפי צחוק לא רצוניים אחרי הבדיחות של ליאו.
*אנחות תסכול לא רצוניות אחרי קטעים קיטשיים של ג'ייסון ופייפר.
*קטעים שבכיתי בהם. אבל הייתי מצוננת באותו זמן ולפעמים לפני אפצ'י עולות לי דמעות בעיניים, אז יכול להיות שזה בגלל זה.
*מלמול דברים כמו "אני שונאת את הרה" או "זה כל כך פרסי למה הוא לא פה הוא צריך להיות פה" או "למה הספר הזה כל כך ארוךךך אני רוצה כבר לקרוא את בן נפטון פרסי שם אעאע"
*רצון עז לדפוק את הראש בקיר בקטעים קיטשיים של ג'ייסון ופייפר.
*עוד דברים מוזרים שאתם לא רוצים לדעת עליהם.


פרסבת' שליטא~~
(יש שם לג'ייסון-פייפר? אני לא חושבת! זה רק מוכיח שפרסי ואנבת' הם זוג יותר טוב.
-זאת שאלה בכלל?
לא, זאת לא.)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
אדם האבן

אדם האבן

קורנליה פונקה

לפני שבוע כדור מחניים פגע לי בפנים ונחתכה לי השפה.
כשחושבים על זה, זה די מוזר, כי כדור הוא עגול ואין ממש משהו שיכול לחתוך. אבל ניסיתי לתפוס את הכדור, אז אולי זו הייתה בכלל הציפורן שלי.
אף אחד לא שם לב שנפצעתי (אם אפשר לקרוא לחתך בשפה 'פציעה') כי לא עשיתי מזה סיפור (שיעול שיעול כמו מישהי שאני מכירה. סליחה, אני קצת חולה).

לפני כמה ימים, כשסיימתי לקרוא את 'אדם האבן', נזכרתי בחתך הזה, שכבר כמעט שחכתי.
משום מה דמיינתי אותי בתור השפה ואת הספר בתוך הכדור. לפני שאתם עוזבים את הביקורת הזאת ועוברים לקרוא ביקורת אחרת – תנו לי להסביר:
זאת קורנליה פונקה. הספר שלה 'מלך הגנבים' הוא מסוג הספרים שאני (אנסה לשמור) אשמור כדי שהילדים שלי יקראו אותו, וטרילוגיית 'לב של דיו' נמצאת גם היא במקום מכובד ברשימת הספרים האהובים עלי. ציפיתי שלכל הפחות 'אדם האבן' יכנס לרשימה הזאת. כבר הכנתי לו מקום שם, בערך.

אני ניסיתי לתפוס אותו אבל הוא חתך אותי, אכזב אותי, ואולי רק בגלל שזאת הייתה קורנליה פונקה. ואולי זאת הייתי אני, בגלל שפיתחתי ציפיות מהספר של הסופרת שכל כך הדהימה אותי בספרים האחרים שלה.
רגע, זה נשמע כאילו שנאתי את הספר. זה לא נכון. ברגע שסיימתי אותו חשבתי שהוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי. אני עדיין חושבת ככה, אבל יש לו חיסרון אחד: הוא לא זכיר. הוא פשוט לא ספר זכיר. אני חושבת שזאת אחת המגרעות הכי גדולות שיכולות להיות לספר, כי אם אנחנו לא זוכרים ספר אנחנו לא זוכרים אותו לטובה ולא זוכרים אותו לרעה. פשוט שוכחים אותו.
וזה מאכזב, כי ציפיתי לספר שאני אזכור לטובה כל חיי, וקיבלתי ספר שלא בטוח שאני אזכור מה קרה בו בעוד חודש.

לפני כמה ימים, כשסיימתי אותו, נתתי לו חמישה כוכבים. אם הייתי מדרגת אותו עכשיו הציון היה מתנדנד בין שניים לשלושה.
אני אשאיר את כל חמשת הכוכבים, כי אם מתעלמים מכל הצפיות ומהעובדה שהוא לא זכיר, הוא ספר מדהים.


I'M OUT
מפילה את המיקרופון

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
כס הזכוכית

כס הזכוכית

שרה ג'יי מאס

אתם מכירים את הרגעים האלה, הרגעים בהם אתם רואים הכל בבהירות, בצלילות? רגעים בהם אתם מרגישים שהראייה שלכם מתחדדת ואתם רואים את הכל פשוט כל כך, כמו שהוא?

***

כשהייתי קטנה האמנתי, אני חושבת שכמו כל ילד אחר בעולם, בקסם כוחות על טבעיים. האמנתי שאיכשהו, הכוחות האלה קשורים אליי, ושמתישהו תהיה לי הרפתקה – אולי אני אקבל מכתב מהוגוורטס, או שסאטיר יבוא לחפש אותי.
אחרי כל יום שלא קרה כלום – הרגשתי ריקה. תמיד חשבתי: 'זה הכל? זה כל מה שיש?' כל כך רציתי להיכנס לספרים האהובים עלי ולפגוש את הדמויות האהובות עלי. רציתי מציאות אחרת.

***

לפני כמה ימים נכנסתי לרחוב שלי ופתאום ראיתי את הכל טוב יותר. העצים היו ירוקים יותר, השמיים היו כחולים יותר, הכל היה שוקק חיים.
זה בטח נשמע לכם כמו חלום או הזיה, אבל לא. זה באמת מה שראיתי והרגשתי.
הרגע של הצלילות הפך להיות הרבה יותר מרגע ונמשך כל הזמן שקראתי את 'כס הזכוכית'. באותו הזמן לא רצית שום הרפתקה או מסע ולא חשבתי שהעולם כל כך מעפן, משעמם ונוראי. כן, יש מלחמות. וכן, יש מחלות ורעב. אבל העולם לא מושלם. הוא לא אמור להיות מושלם. אם הוא היה מושלם לא היינו צריכים מקום מפלט. אני בטוחה שבשביל הרבה אנשים הספרים הם מקום המפלט, ואם הם לא היו צריכים אחד כזה, הם היו מפסיקים לקרוא ספרים טאםטאםטאם

***

אני לא יכולה לדרג את הספר הזה. בזמן שקראתי אותו הרגשתי אחרת, לא ההרגשה שאני בדרך כלל מרגישה כאני קוראת ספרים (אני לא חושבת שזה היה בגלל הספר עצמו. אולי זה היה בגלל הרגעים של הצלילות.)

עכשיו לביקורת:
אמנם היו בו כמה דמויות (לא, לא דמויות. הדמויות היו בנויות טוב ואני מתכוונת לתכונות שלהן. אפשר לומר שהיו כמה בני אדם) ממש מעצבנים, והשמות של המקומות היו קצת מבלבלים בהתחלה, אבל זה בכל זאת ספר שכדאי לקנות אם עדיין אין אותו בספרייה.

***

שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מאמינה שיש דברים שאנחנו, בני האדם, לא יודעים ולא גילינו. אבל אני כבר לא מאמינה שהדברים האלה קשורים אליי.

לפני 10 שנים•Goldilocks
התקווה האחרונה - אוקסה פולוק

התקווה האחרונה - אוקסה פולוק

סנדרין וולף

מצחיק שלספר ראשון קוראים התקווה האחרונה

(הייתי חייבת)

הכל התחיל ביום בהיר אחד (אולי הוא היה גשום. מי זוכר?) לפני כמה שנים, כשראיתי את 'אוקסה פולוק' באיזושהי חנות או באיזשהו דוכן. היה כתוב בתקציר שהספר ממכר, ואם כתוב על ספר שהוא ממכר אני חייבת לבדוק אם זה נכון.
אני אגלה לכם סוד קטן: זה לא נכון.
אני, בטיפשותי הרבה, קניתי את הספר והתחלתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 100 ולדמויות לא קרה כלום, אבל המשכתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 200 ולדמויות עדיין לא קרה כלום, אבל המשכתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 300 והפסקתי.
אני גאה בעצמי על שהצלחתי לקרוא כל כך הרבה מהספר הנוראי הזה וכועסת על עצמי על שהכנסתי למוח שלי כל כך הרבה חומר זבל.
כל דמות שהצטרפה לסיפור הייתה גרועה יותר מהקודמת והעלילה לא התקדמה לשום מקום.
נתתי לספר כוכב אחד כדי שאלה שמסתכלים רק על הדירוג ידעו לא להתקרב לספר הזה.

היה כתוב שאיזה מישהו נשאר ער כל הלילה בגלל הספר הזה כי הוא לא רצה להפסיק לקרוא. הסיבה היחידה שאני אשאר ערה כל הלילה בגלל הספר הזה היא כדי לחשוב על דרכים יצירתיות להרוג את אוקסה

(הייתי חייבת)

אני מזהירה אתכם – אל תקראו את הספר הזה. אל תעשו את לעצמכם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
הפירמידה האדומה

הפירמידה האדומה

ריק ריירדן

26.10.15: התחלתי לקרוא
נשמע מעניין. מאוד ארוך, אבל קראתי ספרים ארוכים יותר ~הארי פוטר~
כשקראתי את התקציר הרגשתי שזה חיקוי (אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה חיקוי עם אותו סופר כתב את זה, אבל חיקוי זו מילה חזקה אז אני אשאיר אותה) של פרסי ג'קסון (אם כבר מדברים על פרסי, מישהו זוכר מה קרה לאנבת' בסוף הסדרה השנייה?), רק אם אלים מצריים.

28.10.15: עמוד 120
(בדרך כלל אני קוראת מהר יותר, אבל יש לי עוד שני מבחנים השבוע ואני צריכה להתכונן. וכן, אני יודעת שהיום יום רביעי.)
לא קראתי הרבה ואני לא יודעת מה אני כבר יכולה לכתוב, אבל יש משהו שאני חייבת לציין: הספר הזה מעניין כבר מהמילה הראשונה.

30.10.15: עמוד 200
(לא התקדמתי הרבה).
יחסית לעובי של הספר, שמונים עמודים זה מעט, אבל כל כך הרבה קרה בשמונים העמודים האלה! זה מדהים!

4.11.15:עמוד 400

#ספוילרים#

בדרך כלל אני לא מתנגדת למוות של דמויות. כמה מהן חייבות למות, גם רעות וגם טובות. אבל הפעם זה היה נורא, כי הדמות ה-אהובה שלי מתה! או גורשה למעמקי הדואת, או מה שזה לא יהיה.
מה זה דמות ה-אהובה, אתם שואלים?
טוב, אז למי שלא יודע (במילים אחרות: כולם, כי אני המצאתי את זה) דמות ה-אהובה היא דמות שאתה רוצה לדעת עליה הכל. היא אף פעם לא הדמות הראשית ואתה שמח כל פעם שהיא מופיעה.
אם יש לכם הרבה דמויות כאלה, מזל טוב! אל תחייכו, המזל הטוב הוא לא לכם אלא לסופרים שהמציאו את הדמויות האלה (כמובן שאתם תמיד יכולים לחייך מתי שתרצו, זה מאיר את החדר.)
בכל מקרה, בספרים שאני קוראת דמויות כאלה הן נדירות (או שזה רק אצלי). זה בסך הכל הספר השלישי שמצאתי בו דמות ה-אהובה (באמת יכול להיות שאני בררנית מדי).
ודרך אגב, אני קוראת המון ספרים. מאז שלמדתי לקרוא אני קוראת ספר אחרי ספר (מצד שני אני יודעת לקרוא רק קצת יותר משש שנים), ובכל זאת יש לי רק שלוש דמויות ה-אהובות. אני מעריצה את ריק ריירדן על שהצליח להמציא דמות כזאת (למרות שהוא לא לגמרי המציא אותה) וגם כועסת עליו כי הוא הרג אותה. למה?!?!

#סוף ספוילרים#


6.11.15: סיימתי את הספר.
וואו. פשוט וואו.

#עוד ספוילרים#

דבר ראשון, היא חזרה! תודה לאלים על המתנה הנפלאה שלהם! ~מי שקרא את הספר הבין~
דבר שני, קרטר וסיידי ניתקו את עצמם מהורוס ואיסיס. לגמרי לא צפוי!
דבר שלישי, קרטר התאהב בשבתי? קורע!

#סוף ספוילרים (שוב)#

{המשך} דבר רביעי (יש לי הרבה מה לומר), כמה אנשים שאני מכירה אומרים שהקלטה זה לא מקורי ושכבר עשו את זה, אבל אני אף פעם לא נתקלתי בספר כזה.
דבר חמישי, מה עוד יש לומר חוץ מזה שזה אחד הספרים הכי טובים שקראתי? מי שחושב שזה כמו פרסי ג'קסון שיחשוב שוב.

הייתי כותבת עוד כמה משפטים על כמה שהספר הזה נהדר, אבל יש לי ספר שני לקרוא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
דרך לילות האינסוף

דרך לילות האינסוף

ורוניקה רוסי

אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב ביקורת על הספר הזה, תכף אסביר למה.

קרה לי רק פעם אחת שהפסקתי לקרוא ספר באמצע וחזרתי אליו אחרי כמה זמן. זה היה הספר הראשון בסדרה הזאת.
קרה לי רק פעם אחת שהפסקתי לקרוא ספר באמצע ולא חזרתי אליו. זה הספר הזה, ובגלל זה אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב עליו ביקורת. אבל זאת מדינה חופשית, אז אני כן אכתוב.

קראתי עד עמוד... רק רגע, אני בודקת... עמוד 60. 60?!
למה זה מפתיע אותי? משתי סיבות:
סיבה ראשונה - לא קראתי את כל העמודים בפעם אחת. קראתי חלק, הפסקתי, חזרתי לקרוא אחרי כמה זמן, קראתי בערך חמישה עמודים ועזבתי אותו. אני לא מאמינה שקראתי אפילו 40 עמודים מהספר הזה ברצף.
סיבה שנייה - ב-60 העמודים האלה הגיבורים הראשיים לא זזים לשום מקום ולא קורה להם כלום.
-נו, אז? אלה בסך הכל 60 עמודים-
אז זהו, שלא. 60 עמודים זה הרבה, וצריך להיות בהם אפילו קצת מתח, התרגשות, ודברים אחרים שמאפיינים סיפור טוב. ב-60 העמודים האלה לא היה את זה.

היו כמה דברים שאהבתי:
1. העולם של אריה (אני לא זוכרת את שם המשפחה שלה. היה לה בכלל שם משפחה?). נחמד לחשוב שיש מקום שבו אנחנו מחליטים הכל ויכולים לעשות הכל.
2. המסכיתים.

והיו גם דברים שלא אהבתי:
1. הכתיבה. היא לא הייתה מעניינת.
2. העולם של פרי (רק אני מדמיינת אותו בתור פלטיפוס ענקי?), או יותר נכון, האנשים שם. יש סופות אתר, נכון? נכון! אנשים נפגעים, נכון? נכון! ומה הם עושים בשביל להפסיק את זה? כלום! יש את האגדה על הכחול הדומם, ששם אין סופות אתר, אז למה אף אחד חוץ מאריה לא מחפש אותו? זה הרי הסיכוי היחיד שלהם לשרוד, לא? (אני מצטערת אם זה נשמע קצת תוקפני. הספר הזה מאוד עיצבן אותי.)
3. לא הבנתי למה האנשים מהשבט של פרי שונאים את האנשים עם ה'עיניים'. בגלל שהם חוטפים אנשים מהשבט? זאת אשמתם והם יודעים את זה. או שזה בגלל שהם שונים מהם? אם כן, מה אנחנו אמורים ללמוד מזה? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אותי מלמדים 'האחר הוא אני', וגם אם יגיע לכיתה שלי ילד עם משהו שקוף ומוזר על העין שלו אני לא אתחיל לרכל עליו מאחורי הגב, בעיקר לא כשאני יודעת שהוא יכול לשמוע. זה פשוט אכזרי.
4. השם. ל'תחת שמי האש' ול'דרך לילות האינסוף' יש אותה משמעות, ואני די בטוחה ש'אינסוף' זאת לא מילה.
5. משהו היה חסר. אני לא יודעת מה, אולי משהו בכתיבה או בעלילה, אבל הרגשתי שמשהו היה חסר.

בקיצור, לא אהבתי, אבל אולי אני לא האדם המתאים לשפוט אם הספר הזה טוב או לא כי קראתי רק 60 עמודים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

שמתי לב שהרבה מהביקורות שלי הן על ספרים שקשורים לאגדות. הספר הזה אחד מהם, אבל אם לא הייתי קוראת את הביקורות עליו (אלה שכתובות על הכריכה הפנימית) לא הייתי יודעת שזה סיפור סינדרלה.

#ספוילרים#

דבר ראשון, הסיפור מתרחש באיזו תקופה עתידנית, יותר ממאה שנה אחרי מלחמת העולם הרביעית.
דבר שני, סינדר (סינדרלה) היא מכונאית מוכשרת חצי רובוטית (קיבורגית). אמנם יש לה אמא חורגת ושתי אחיות חורגות, אבל אחת האחיות דווקא נחמדה אליה ומוגדרת כ'החברה האנושית היחידה שלה'.
דבר שלישי, אין שום פיה טובה, אלא נערה שמוסרת מידע, ואין שום נעל זכוכית שנשארת על המדרגות, אלא נעל גנובה שנשארת מאחור, עם הרגל.

אבל שלא תבינו לא נכון, זה לא הופך את הסיפור לפחות טוב. אדרבה (כן, מישהי הקשיבה בשיעור ספרות), זה רק מוסיף.

#סוף ספוילרים#

כפי שאפשר להבין ממספר הכוכבים שנתתי לו, אהבתי את הספר. הוא מעולה, אחד הספרים הכי טובים שקראתי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks

ביקורות נוספות על "אות אתנה"

אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

מישהו לא שמע על ספר ההמשך לסדרת 'גיבורי האולימפוס', 'אות אתנה'? כי אם לא שמעת, צר לי לבשר, ידידי, אתה באיחור. אז כן, חברים, אות אתנה יצא, וכבר רכש לו מועדון מעריצים.

לפני שאתחיל לספר על הספר עצמו – אני חייבת לשתף, שלא ציפיתי ליותר מדי. אתם מוזמנים לחנוק אותי, אבל אולי מישהו(יים) יביע תמיכה.
כפי שאמרו לפניי, ריק ריירדן התעייף, וקשה לפספס את זה, גם בספריו הקודמים. העלילה הממוחזרת מדי, שנלעסה שוב ושוב עד שאפשר להקיא, התרחישים הצפויים, הדמויות השטוחות, הנבלית המעצבנת שהגיע הזמן כבר להחליף... ומנגד – הכתיבה המרתקת, ההומור המשעשע, הדמויות המקסימות, המיתולוגיה המחרידה שהופכת כמו בקסם לנפלאה, כשהיא בידי השרביט של ריירדן.
מי שקרא את הביקורות שלי יודע שאני באופן כללי נגד סדרת ההמשך הסחטנית הזו, 'גיבורי האולימפוס', אבל אם הוא כבר כותב... זה לא שאסור ליהנות, נכון?

כשאח שלי סיים לקרוא את הספר (לפניי, כמובן, אחרת הייתם מוזמנים להניח פרחים – רצוי סגולים – על הקבר שלי), הוא ציין בחצי-חיוך שהספר הפך לספר מתח ואימה.
אולי הוא קצת הגזים, אבל אם הקונן הקשיח של הזכרון בראשי הקט לא נשחק, יש בספר הזה משהו קצת שונה. הייתכן שריק מתבגר סוף סוף?

בספר הנ"ל, אנבת' ופרסי סוף-סוף נפגשים (לרשימת 'הסיבות להכות את ריק ע"פ ליילק' צריך להוסיף את העניין הזה, שהיה עליו להפגיש אותם בספר הקודם למען שפיות קוראיו, אבל זה כבר סיפור אחר), וברקע גם המחנות של הרומאים והיוונים נפגשים, וזה לא פשוט כפי שזה נשמע – כי סכסוך עתיק חוצץ ביניהם. ועוד כשנראה שהכל בסדר, ושלום-שלום הולך כמו שצריך, העניינים מדרדרים במהירות: כי גאיה מתערבת בתוכנית, והיא זקוקה לדמם של שני חצויים כדי להתעורר.

האלים מבולבלים, נקרעים בין זהותם היוונית לזהותם הרומית, ולפיכך אין לצפות מהם לעזרה במסע המסוכן הזה.

אבל זה עוד לא הכול – בכיסה של אנבת' בוער אות אתנה, ואיתו משימה בלתי אפשרית. היא תהיה מבין החצויים הבודדים, הנבחרים בכל דור, לצאת בעקבות אות אתנה. האם היא תהיה הראשונה והיחידה שתצליח?

מסע החיפושים, הכולל את פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ליאו, ג'ייסון, פייפר והמאמן הדג' (שהוא לא כל כך נחשב) יוצא לדרך, ואי אפשר להיות בטוחים בתוצאות. הרומאים בעקבותיהם, סכנת מוות לפניהם, ועליהם להגשים משימה בלתי אפשרית.
נשמע כמו ספר טיפוסי של ריק, לא? כן, רק שכחתם פרט אחד. הם צריכים לעשות את הכל, ב.. אה,... חמישה ימים. זהו, עכשיו הכל מתאים.

גם בספר הזה, ריק ריירדן מכה שמינית (פרסי ג'קסון + גיבורי האולימפוס, אם לא מחשיבים את כל היתר, ולא להאמין, גם את הנפילות).
המיתולוגיה המזעזעת עדיין נפלאה, הדמויות השטוחות עדיין מקסימות, העלילה המרתקת כמו תמיד מרתקת, הספר נפרס על גבי 500 עמודים בערך – ככה שאם אתם עצלנים יש לכם שלושה ימים גג לקרוא אותו, ההומר עדיין משעשע, הכל נפלא.
נו טוב, כמעט.

בספר הזה, מי שלא שם לב, יש לנו מסע חיפושים כפול שניים וחצי. שבעה חצויים במקום שלושה, ולא כולם יוונים.
הסיפור מסופר בגוף שלישי, אבל הפרקים מיוחסים בכל פעם למישהו אחר מהחצויים, ובאותם פרקים, באמת, הוא מקבל קצת יותר תשומת לב.
אבל קשה לא לעורר אפליה במצב הזה. אני חושבת שיש לריק משהו נגד ג'ייסון. שלא לדבר על המאמן הדג'. המאמן הדג' לא קיבל אפילו פרק אחד!

הספר הזה מרגיש כמו סרט פעולה בצורה מעצבנת. הוא לא היה יכול להקדיש כמה פרקים להתמוטטות נפשית? זאת אומרת, הבנות שם חזקות יותר מרוב הבנים בגבעתי, והמצבים מייאשים עד כדי גיחוך.

דבר נוסף שקשה לי להתעלם ממנו: המאמן הדג'. ברצינות, ריק עשה אותו כזה אידיוט שזה פשוט מחליא. הומור אמריקאי זול ומרגיז.
הוא לא היה כזה טיפש ב"גיבור האבוד", ובספר הזה הוא מעורר רחמים ממש.

אני לא יכולה שלא לזקוף לזכותו של ריירדן את הדבר האחרון, וראוי ההערצה יותר מהכול: הסוף, הסוף של הספר שאי אפשר לקרוא לו טוב.
בטח היה לו ממש קשה לעשות את זה. כמה ימים של שברון לב, אולי. אבל זה שיפור אדיר. אולי בספר הבא נאלץ להיפרד מדמות אהובה?

ולסיכום: מומלץ, ומומלץ מאוד, לכל חובבי פרסי ג'קסון וסדרת גיבורי האולימפוס.
אפילו ש"פח מחזור" מתנוסס על כל הספרים שלו, הם עדיין ספרי חובה. כי כיף לקרוא אותם, ומה משנה ממחוזר או לא. בינינו, זה לא מה שחשוב :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ליילק
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

כמו תמיד, נאלצתי לחכות שנה שלמה כדי לקרוא את הספר השלישי בסדרת "גיבורי האולימפוס", סדרת המשך לסדרת ספרי "פרסי ג'קסון."

אתחיל דווקא בנקודה שבה פגשתי את פרסי ג'קסון לראשונה. בעיקרון, לא ממש רציתי לקרוא את הספר בתחילה. בדרך כלל אני פחות מעדיפה לקרוא ספרים ש"כולם" קוראים כרגע.
זה היה שבוע הספר, והחלטתי בכל זאת לתת לספר הזה צ'אנס. קניתי את כל חמשת הספרים. ננסה.

נשאבתי לספרים, ולסדרה בכלל, כבר מהעמוד הראשון. העלילה סוחפת, האירועים מתרחשים במהירות בזה אחר זה. לפי דעתי זהו אחד מאותם הספרים שאי אפשר להניח אותם מהיד, ואפילו כשעוזבים אותם לרגע, לא מפסיקים לחשוב על הספר.

אני כבר יודעת שכתבו שלל ביקורות על ספרי "פרסי ג'קסון." היו גם השוואות מסויימות של הסדרה לסדרת "הארי פוטר" מאת ג'יי.קיי.רולינג. אני מודה, לא קראתי את ספרי "הארי פוטר" וגם את הסרטים לא ראיתי. אני מקווה להאמין שלא התחשה העתקה מסדרת ספרים זו אצל "פרסי ג'קסון".

אז כן, הספר השלישי בהחלט לא מאכזב. אולם הספר השני בסדרה, "בן נפטון" השאיר בי צפייה עצומה להמשך, אך "אות אתנה" בהחלט לא מאכזב עד עכשיו. כעת אני בערך באמצע הספר. הייתי מסיימת אותו מהר יותר, אך בגלל העומס הרב לוקח לי יותר זמן.

ריק ריירדן הוא אחד הסופרים האהובים עליי, זאת בעיקר בגלל הכתיבה שלו. העלילה סוחפת, הקריאה זורמת. כל פרק משאיר בי טעם של עוד. השפה בה הוא כותב מוצאת חן בעיניי. אני לא חושבת שהסופרים צריכים "להתחכם" יותר מדיי בעת כתיבת הספר. קהל היעד העיקרי של ריירדן הוא בני נוער, והוא מצליח להתאים את הספר אליהם. אני חושבת שהוא לאו דווקא מזלזל ברמה שלנו. הוא פשוט גורם לנו להתחבר יותר אל העלילה.

עכשיו (כן, יש לי הרבה דברים להגיד על הסדרה הזו), לא יכולתי שלא לציין את העובדה שבסדרת הספרים הנוכחית, העלילה מסופרת כל כמה פרקים מנקודת מבטה של דמות אחרת. ריירדן בונה את העלילה בצורה מצויינת, ולא מאולצת מדיי כדי שתתאים עכשיו לדמות המספרת. זה מה שהרגשתי בעת הקריאה. לכל סופר יש את "החתימה" שלו, סגנון הכתיבה שלו, וריירדן מצליח, לדעתי, להתעלות ולייחס לכל אחד משבעת הגיבורים הראשיים, מספר מכובד, קול ייחודי משלו.

הייתי רוצה, ברשותכם, להתייחס בביקורת גם אל אחד הספרים הקודמים שהזדמנו לידיי, לפני שהתחלתי בקריאת "אות אתנה". לפני הספר הזה, קראתי בין היתר את ארבעת ספרי סדרת "דמדומים" מאת סטפני מאייר ברצף. בהתחלה, לאחר ביקור ממושך כל כך אצל הערפדים "המושלמים" בני האלמוות וחסרי הדאגות, התרסקתי לתוך עולם בני התמותה. נכון, ישנם גם אלים בספרי "גיבורי האולימפוס", אבל ריק ריירדן הופך גם אותם ל"אנושיים": גם להם יש דאגות, גם ביניהם מתחוללות מריבות. ממש כמונו. לכן אני מצליחה להתחבר אל הסדרה. גם "החצויים", שהם חצי אלים בעצם, מתנהלים כמו ילדים אנושיים רגילים. הם מדברים אליי. אני מבינה אותם.

לסיום, סדרת מומלצת ביותר. הנאה צרופה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•tals
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

שלום לכם. ביקורת זו, אינה ביקורת רגילה. עלולים להיות בה תכנים אחרים, מוזרים ולא קשורים. תאלצו להתמודד קצת עם השגעונות שלי על הספר. בהצלחה לכם.

לאזעזל ריק. לאזעזל. לאזעזל.
מה לאזעזל??????
אווף איזה ספר טווב!!1 מומלץ כלכך!!! לא יותר מבן נפטון, אני אוהבת את הספר הזה באותה רמה, אבל יותר טוב מהגיבור האבוד. אעאעאעאעאעא!!!! ריק! אוף! תפסיק! תמשיך! די! אאעאעאע!
אוקי. ביקורת. אהמ. כן.
אז העלילה מצוינת, הכתיבה סוחפת כרגיל, ההומר ממשיך, וליאו עדיין חמוד!!!
אופס. סטיתי מהנושא. אבל ליאו מדהים. ברצינות. אני מתה עליו. הוא מדהים ברמות קשות.
ארנבים.
קיצר, אם כבר דיברתי עם ליאו, אז לדמויות:
על ליאו אמרתי. הוא מדהים. הוא בעל דימוי עצמי נמוך שלא בצדק. והוא בודד. תתחתן איתי. ליאו חתיך אששש. איזה אידיוט הוא.
פרסי- טוב פרסי הוא פרסי. חצי מנהיג כזה, שמצד אחד מנהיג ומצד שני לא מנהיג ועושה דברים לא על פי דעת עצמו ויחד עם הקבוצה. כלכך אוהבת אותו. היה ממש חסר בגיבור האבוד.
אנבת'- היא הייתה ממש חסרה לי בבן נפטון. כלכך התגעגעתי אליה. וזה כיף שרואים עכשיו גם את הצד שלה בספר (למרות שרואים את של כולם). ספוילר בקטע עם ארכנה ממש ריחמת עליה (לא על אנבת' על ארכנה) כי אנבת' פתחה לה תקוות וזה, וזה היה ממש עצוב לי!;( סוף ספוילר
הייזל- היא ממש חמודה! אין לי הרבה מה לומר עליה. אבל היא חמודה!
פרנק- הוא היה ממש קצת בספר הזה. חבל. אהבתי אותו, ריק היה צריך לעשות איתו יותר חוץ מזה שהוא קינא בליאו בגלל שהוא חשב עליו ועל הייזל משהו.
ג'ייסון- לא מתה עליו, גם בגיבור האבוד הוא כאילו תפס את המקום של פרסי כמנהיג. לא רוצה. אין תחליף לפרסי.
פייפר- אני ממש אהבתי אותה בספר הזה, הרבה יותר מבגיבור האבוד.
ועכשיו- לסוף. ספויילרים
ריק!!! למה?? למה ככה?? מה, כאילו, ג'ייסון לא יכל לעזוב לשנייה את פייפר ולהתעופף אל אנבת' ופרסי לפני שהם נופלים לטרטרוס??? ברצינות! למה לסיים ככה?!?! אוף. תפסיק. תמשיך. די. ארנבים.ואיזה חצוף דיוניסוס, כלומר, בכחוס. עלק נלחם לצידם. אני יותר אוהבת אותו בתור דיוניסוס. אוף.
אבל גם לא הבנתי למה אתנה לא יכלה לקחת בעצמה את אתנה פרטונוס או איך-שלא-כותבים-את-זה. סוף ספוילרים
והאלים כאלה רשעים לדעתי. כאילו, באמת אתנה, בגלל שספוילר?מישהי ניצחה אותך באיזו תחרות קטנה את הופכת אותה לעכבישה??סוף ספוילר?
ואפרודיטה, בזמן שיש את מלחמת האזרחים את פשוט שותה לך ספל תה והולכת למסיבות??
האעע
אוקי, סיימתי.
אני לא יכולה להגיד לכם שאני ממליצה מאוד או שתקראו אותו, כי מי שהמשיך לסדרת המשך של פרסי ג'קסון בטוח המשיך לקרוא את זה ומי שלא- שימשיך. אז בינתיים אני מחכה שחברה שלי תביא לי את בית האדס. לאזעזל עם ריק.
הסוף.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•~ניצוץ בחושך~
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

לא אכפת לי כמה אנשים אומרים שסדרת ההמשך אידיוטית וחסרת טעם ושריק ריירדן היה צריך להפסיק בחמישה הראשונים- כי אני לא יכולתי להניח לרגע את הספר 'אות אתנה'.
וגם כנראה כי הייתי מתה אם לא היה המשך, ואני אקבל כל דבר נוסף על הגיבור הכי אהוב עליי בכל הזמנים- פרסי ג'קסון.
אני מודה, אני לא אוהבת את כל הדמויות.
ג'ייסון מושלם מדי ונראה כאילו הוא עומד להחליף את פרסי- ואני אחריב את העולם אם זה יקרה.
ופייפר די בכיינית ועדינה ו... טוב, נשית מדי. אפילו אם היא בת של אפרוטידה.
ואני לעולם לא אוהב את שאר הדמויות באותה מידה כמו את פרסי- מהסיבה הפשוטה שהם לא הוא ולעולם לא יהיו הוא, הגיבור והדמות הראשית מאז הספר הראשון. ודי מעצבן אותי שפתאום נוספו עוד דמויות ראשיות יחד איתו.
אבל אני אשרוד, זה שווה את זה.
הבדיחות מצחיקות כמו תמיד, העלילה זורמת ומרתקת לא פחות כמו מכל הספרים הקודמים לה ופרסי מדהים לא פחות.
אבל הדמויות נשארות בקבוצות משלהם- דמויות אחרות פחות חשובות להם, מה שנראה לי לא בסדר.
נגיד- פייפר אמרה שאם פרסי ימות היא תהייה עצובה בשביל אנבת'. כלומר- מה איתה?
ויש דמויות אחרות שלא ממש מתקשרות עם אחרות, כמו הייזל ואנבת', או ליאו ופרסי.
אבל הספר השתפר- קרו אבדות, הכתיבה השתפרה וכמה מהדמויות פחות מעצבנות מאז הגיבור האבוד!
זה מספיק בשבילי. אני מרוצה כל עוד אני יודעת שיש המשך- שזה לא הסוף.
וכל מי שקורא את הביקורת הזאת כרגע- אני מאוד ממליצה על הספר, ובכלל- על הסדרה כולה :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אקו
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

מדהים. ריק ריירדן עשה זאת שוב והוא לא אכזב אותי. אפילו לא פעם אחת.
הכתיבה של ריק ריירדן ייחודית לו, הדמויות שהוא יוצר כל כך אלוהיות ובו זמנית אנושיות וקל להתחבר ולהזדהות איתן.
הספר הזה עלה על כל הציפיות שהיו לי עליו. אהבתי את החיבור מחדש של פרסי ואנבת' ושמחתי שיש לי הזדמנות לקרוא עליהם בתור בני זוג, אהבתי את העובדה שריירדן הדגיש את סיפורי האהבה בתוך הספר.
נהנתי מכל דקה ודקה וכמעט בכיתי בסוף, וזה מה שעושה אותו לספר מושלם.
כל מעריצי פרסי ג'קסון שעדיין לא קראו את הספר, קומו עכשיו ורוצו לסטימצקי לקנות כי הוא כל כך שווה את זה!
עכשיו אני בטוחה במאה אחוז מי הסופר האהוב עליי ואני נותנת בלב שלם לספר הזה חמישה כוכבים. הספרים של ריירדן לא ראויים לפחות. הדבר היחיד שמעציב אותי כרגע, הוא שאני אצטרך לחכות שנה שלמה בשביל הספר הבא.
מדהים. וכל מילה נוספת מיותרת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מייפל
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

אז ריק ריירדן משתמש באותו מתכון ישן של סבתות כל פעם. וכמו כל הסבתות למופת הוא מצליח כל פעם לדחוף לך אותו לפה למרות שכבר נמאס - אבל אין לך טענות, כי זה נהדר.
קצת הסתבכתם עם ענייני בישול?
טוב, גם אני שונאת ספרי בישול, אז נתקדם.
הספר טוב, נחמד, מצחיק, בעל הומור ריירדני מדופלם וכמובן: צפוי למדי.
אני חייבת לציין שציפיתי שהמחנות השונים יתחילו מיד להתנהג כחברים-הכי-טובים-לנצח תוך שלוש שניות בלי כל התחשבות בהגיון, והופתעתי.
הייתי בטוחה שאם יהיה איחוד בין פרסי לאנבת' (שקרה מוקדם, למרבה המזל של שפיותי) יהיה יותר "אמריקקי", והופתעתי.
חבל לי קצת על פרסי ואנבת' (קצת זה לא מילה!) אבל זה גרם לי להבין שלמרות שממש התעצבנתי מההפרדה בזמנה: ממש חיכיתי לכך שהם ייעלמו מהסדרה. יש גבול ל"צפיוּת" (מלשון "צפוי") ולקיטשיוּות בזוג שקיים כבר סדרה שלמה ודי ארוכה. אבל גם אני נסחפתי, אני מודה.
וכמו שאני מכירה את ריירדן ברור שפתאום הם ייפתחו כוחות לחימה מדהימים ויצאו בכוח אהבתם! (אל תפקפקו: אלה אחרי הכל אנבת' ופרסי)
אבל היו גם דברים צפויים ביותר. מצפויים קלות ועד לצפויים-במידה-של-אושר-ועושר.
וגם, איך זה שפתאום האלים נזכרים שיש אלים רומאים וחוטפים ישר פיצול אישיות?
מה קרה באלף-אלפיים שנים האחרונות, אה?

נכון שלפעמים נמאס לנו, אבל זה עדיין המתכון של ריק ריירדן. הסבתא-הדוחפת-לכם-אוכל הכי טובה בעולם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Stingray
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

ווהו, ביקורת ראשונה! ועוד על הספר הזה!

...טוב, זה לא כזה כבוד גדול.
אז בוא נתחיל באמת-

הנה לנו הספר השלישי בסדרת ההמשך לפרסי ג'קסון, גיבורי האולימפוס. העלילה עצמה הייתה טובה, (למרות שקצת מוכר) ההומור היה טוב, אפילו ההתרחשויות היו טובות.
אז למה ירד כוכב?
טוב, הדמויות. חלקן טובות, חלקן גרועות לחלוטין וכאילו כבר מיצו את מרב היכולת בספרים הקודמים.

-כאן עלולים להיות ספויילרים, ראו הוזהרתם.


פרסי- הוא נשאר אותו דבר בערך, אני עדיין אוהבת אותו, אבל נראה לי ש"מוח אצה" כבר לא בדיוק אותו מוח אצה שהיה בג'קסון. הוא נעשה בוגר יותר, כן, אבל ברצינות שהוא פחות התבדח, ומי שתפס את תפקיד הליצן הוא ליאו.

ג'ייסון- דמות הגבר המושלם, זה שהבנות מזילות עליו ריר, המנהיג הטוב והחתיך. הוא יותר מידי מושלם בשביל לאהוב אותו. בכלל, כל הקיטש שלו ושל פייפר.. הלוואי שהוא ימות כבר וזהו. (גם כי הוא מעצבן ולא יהיה חסר, וגם כי אז יכאב לפייפר יותר מאשר אם היא תמות בעצמה) אה, ונמאס לי לראות את סימני היריבות בינו לבין פרסי. אחי, פרסי פשוט הרבה יותר טוב ממך, תשלים עם זה ונגמר הסיפור!

פרנק- חמוד. הוא פשוט חמוד. היו רגעים שרציתי לתת לו חיבוק דוב ולא לעזוב אותו. אין לי משהו רע להגיד עליו, ביחס לשאר הדמויות.

ליאו- הדמות האהובה עליי. אבל מה הרס לי קצת? הרומאנס שלו עם הייזל. הוא לא מתאים לה, נקודה. הוא צריך מישהי טובה יותר. וגם לא אהבתי את היחס המגעיל שלו כלפי פרנק, או את העובדה שהוא באמת כאילו גונב את הייזל מפרנק.

אנבת'- העלילה שלה הייתה הכי טובה, לדעתי. כל הקטע של המסע בעקבות אות אתנה, ובכלל- איך שהיא עבדה על ארכנה וגרמה לה ללכוד את עצמה במלכודת הסינית, גאוני. היא אחת הדמות הנקבות היחידות שאף פעם לא עצבנה אותי. ולפחות היא ממשיכה לקרוא לפרסי מוח אצה. ראר 3>

פייפר- ..איך לתאר את השנאה שלי כלפיה? היא כזאת בובה חמודה ויפה. רק מה, היא לא מועילה בכלום! במיוחד בקטע עם השרימפזילה רציתי להרוג אותה, ובערך בכל אחד מהקטעים איתה. נראה שהיא איבדה גם את שארית היכולות המועטות שלה ונשארה חסרת אונים.

הייזל- איכסה פיכסה. תעזבי את ליאו, ילדה, ותהיי עם פרנק בשקט!


טוב, אם יש דבר אחד שאפשר לזקוף לזכותו של ריק, הוא הסוף. באמת השאיר אותי במתח וציפייה לקראת הספר הבא! ועכשיו גם ניקו בתמונה.. אם ניקו ימות, אני אשליך את הארי פוטר חמש על הראש של ריק. זה עלול להיות קטלני.

-סוף ספויילרים-

אז זהו, בעצם, ספר טוב שהיה כיף להעביר איתו את הזמן. מקווה שבבית האדס ישתפר אפילו יותר. כי בסופו של דבר, ממליצה לקרוא. D:

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Sizzy
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

הנבואה אומרת שאת המסע להצלת העולם צריכים לעשות שבעה חצויים, במשך הספרים הקודמים התגלה ששבעת החצויים הם:
פרסי, ליאו ופייפר היוונים, ג'ייסון, פרנק והייזל, הרומים.
גם אנבת', בת אתנה, מצטרפת למסע.
היוונים והרומים צריכים ללמוד להתגבש בשביל להתאחד נגד גאיה הרעה.
אבל הכול מסתבך כשגאיה שולחת רוחות שמשתלטות על הדמויות וגורמת להם לעשות מעשים מרושעים.
היוונים והרומים בסכסוך, ושבעת החצויים צריכים לפעול לנגד כול הסיכויים!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•POLLO
אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

עלול להכיל ספויילרים...
זה פשוט לא יאמן!!!!
ריק פשוט אוהב להתעלל בנו!!,ברוב חוצפתו הוא מעז להפיל אותם לטרטרוס,פשוט חצוף!! מרושע!! קר לב!! אבל גאון!
זה היה ספר מדהים כרגיל,ובגללו בכיתי במשך יומיים שלמים.
לא רציתי לגמור את הספר.
אני פשוט מתה על פרסבת' (פרסי ואנבת') הם כל כך חמודים ביחד וגורמים לי לחיך.
פרסי הוא דמות מ-ד-ה-י-מ-ה! הוא מצחיק חמוד חצוף...יש בוא הכל ולא יותר מידי מהכול ,הלווי והייתי פוגשת מישהו כזה באמת.
ואנבת' כרגיל בדרך שלה היא פשוט מדהימה,למרות שהיא שתלטנית,היא גם חכמה ואהבתה לפרסי פשוט מקסימה אותי כל פעם מחדש .
וליאו!! אני מתה על ליאו,הוא כל כךךך מצחיק,חמוד וטיפש בצורה חמודה באלי להיכנס לספר ולחנוק אותו מרוב חמידות.
פחות אהבתי את הדמות של ג'ייסון ופיפר אך לא הייתה לי בעיה איתם.
אז לקיצור,אני ממש ממש אהבתי את הספר ממליצה מאוד לקרוא ולהכין ממחטות לבסוף. אני ממש מחכה לבית האדס (הספר הבא בסדרה)
אחח...ריק מה היינו עושים בלעדיך ...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Wallflower
דירוג
3.0
לפני 12 שנים

“הייתי רוצה להביא לזה 5 כוכבים, באמת שהייתי רוצה. אבל... זה מרגיש שריק ריירדן מותח ומותח את הסדרה הזא”