• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בן נפטון

בן נפטון

מאת ריק ריירדן

הביקורת של Goldilocks

תמונה של Goldilocks
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
בן נפטון

בן נפטון

מאת ריק ריירדן

הביקורת של Goldilocks

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Goldilocks
הוצאה לאור:גרף צעיר
שנת הוצאה:2011
סדרה:גיבורי האולימפוס #2
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
מגדת העתידות
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי. "בן נפטון" הוא ספר המשך ל"גיבור האבוד", מסופר על פרסי, שלא זוכר”

11/49
ביקורות על בן נפטון
הבאה
The dark dragon
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

יש לי מחסור בפרסי.
מחסור חמור מאוד.
סיימתי את בן נפטון לפני – כמה זמן זה היה? – שלוש שעות בערך (?)
אתם מצליחים לקלוט את זה? עברו יותר משלוש שעות מאז שסיימתי את בן נפטון ועוד לא קראתי אפילו מילה אחת מאות אתנה.
אני לא מאמינה שעוד לא השתגעתי. כלומר, כמובן שהשתגעתי. השתגעתי גם כשהייתי צריכה להפסיק לקרוא ברגע שהמורה נכנסה לכיתה עד שהיא אמרה לפתוח מחשבים (לקרוא מאחורי המסך זה אדיר!), אבל לא הראיתי את זה. אני יודעת לשמור את הרגשות בפנים. או שאני לא יודעת להוציא אותם. אחד מהשניים.
בכל מקרה, התברר שקראתי את השעות הפוך והספרייה פתוחה משמונה בבוקר ולא נסגרת בשמונה בערב. כולם טועים לפעמים. גם אני כשהחלטתי לקרוא שוב את פרסי ג'קסון. מי ידע שאני אתמכר ככה, הא? חה חה חה זה כל כך מצחיק למה אתם לא צוחקים?
על מי אני עובדת, זה נוראי! טוב כל כך שזה נוראי! אני לא יכולה לשרוד שנייה בלי פרסי או אנבת' או ליאו או פרנק או הייזל (בלי ג'ייסון או פייפר אני יכולה לשרוד. אני מקווה שהם לא ישרדו בעצמם. מוחעחעחע).
כולם כל כך מדהימים שזה כואב.
כואב בלב, במקום ששמור לספרים ולדמויות ולעולמות אהובים.
הו, כן. הספרים של ריק נמצאים במקום מיוחד מאוד.
בואו נחזור רגע למחסור שלי בפרסי. יש סיבה שהחיסרון שלו צורם כל כך. ספרים הם כמו שוקולד – כשזה בפה זה הדבר הכי טוב בעולם, ואחרי שזה נגמר אתה רק רוצה עוד ועוד.
(אסור לי לחשוב על שוקולד, אני בגמילה. אבל כבר התחלתי את הדימוי אז אני אסיים...)
אם זה שוקולד משובח מרגישים בחסרונו בפה יותר. פרסי ג'קסון זה אחד השוקולדים הכי משובחים ומתוקים שיש.
הו, פרסי. אני כבר מתגעגעת!
נו, מחר. תגיע כבר!
(יצא לי חרוז. זה לא בכוונה.)
בטח ציפיתם שאחרי כל החפירות שלי יגיע משהו בסגנון של 'אז אחרי כל החפירות שלי: הדמויות –" או "אחרי ההקדמה המיותרת לחלוטין הזאת: העלילה –"
אז אין את זה. זה ספר מדהים והכל בו מדהים, גם הרעים מדהימים באכזריותם. הוא לא מושלם, כי אין דבר כזה, אבל הוא בהחלט הרבה יותר טוב מהספר הקודם.
(אני חייבת לציין שהיו קטעים שהספר נראה כמו בדיחה אחת גדולה. זה לא דבר רע, רק רציתי לציין את זה.)
וזהו. אין הרבה דברים לומר על ספר כל כך טוב.
(הופתעתם שזה היה כזה קצר. אני יודעת את זה כי, טוב, אני קוראת מחשבות. ולפני שתגידו שזה לא הגיוני כי מפריד בינינו מסך וכמה עשרות קילומטרים – אני קוראת מחשבות של מחשבים. בום! מה תגידו על זה?)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ליאו הוא בעלי
ליאו הוא בעלי
תמונה של האופה בתלתלים
האופה בתלתלים
תמונה של Mira
Mira
תמונה של no fear
no fear
תמונה של BookLover
BookLover
תמונה של Command
Command
תמונה של Books__princess__
Books__princess__
7קוראים|גיל ממוצע31|86%נשים

על המבקרת

תמונה של Goldilocks

Goldilocks

חברה מזה 11 שנים
15 ביקורות•88 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של Goldilocks
Goldilocks
חברה באתר מזה 11 שנים
ביקורות15
לייקים שקיבלה88
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה9תרגום (נוער)3ספרות מתורגמת1

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 10 שנים

גם הבת שלי חולה עליו. קוראת את כל הסדרה באנגלית. איזו התעמקות.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של Goldilocks

אות אתנה

אות אתנה

ריק ריירדן

כשהגעתי היום לספרייה ולא מצאתי את בית האדס על המדף כמעט קיבלתי התקף לב. עבר לי בראש משהו כמו, "לאלאלאאא לא יכול להיות שזה קורה ליייי, ועוד אחרי הסוף של אות אתנה! זה. לא. הוגן!!!"
בסוף מצאתי את הספר המבוקש/מקודש והכל היה בסדר. טוב, חוץ מהעובדה שהיה לי שיעור ולא יכולתי לקרוא. כן, זה מבאס, אבל זה כבר קשור לבית האדס ולא לאות אתנה.

לדעתי ריק היה יכול להוריד את הפרק האחרון. הוא לא תרם לכלום. אני חושבת שהוא היה צריך לסיים בנפילה של פרסי ואנבת' (אני לא אגיד לאן כי זה יהיה ספוילר (כאילו שהביקורות האחרות לא מוצפות ספוילרים)), וכשהופכים את הדף מגלים רק את מילון המונחיחיחים שצוחק לך בפרצוף.

#ספוילרים, אני חושבת#
הפרק של ה-נפילה היה ממש טוב. "ממש טוב" זה קיצור של "מדהים מקסים מושלם אוסומי ברמות שאדם אנושי לא יכול לקלוט וכו'"
כלומר, רק הקטע שפרסי מחזיק את מדף הסלע וכל מה שקרה שם. השאר היה בסדר, אבל זה הכל. ג'ייסון היה סופרמן בלונדיני כרגיל, פייפר הייתה מלכת יופי כרגיל, והיחידים שבכלל ראו מה קורה היו הייזל וניקו המדהימים-הרבה-יותר-מג'ייסון-ופייפר (למרות שזה לא ממש הישג).
#סוף ספוילרים (?)#

כן, יש לי בעיה עם ג'ייסון ופייפר.
הם חסרי תועלת.
ח ס ר י ת ו ע ל ת
(גם יש לי משהו עם כתיבת מילים עם רווחים כאלה...)
ריק מודע לזה. הוא מודע לזה שהוא יצר סופרמן בלונדיני מדהים שמעלף את כל הבנות (למרות שמי שמתעלף שם זה בכלל ג'ייסון #סטגדיש
זה לא מצחיק)
אנבת' אמרה שהיא לא סומכת על ג'ייסון כי הוא יותר מדי מושלם. המראה שלו והאופי שלו פשוט יותר מדי טובים (תלוי את מי תשאלו. לדעתי לציית כל הזמן לכללים זה סוג של פגם, אבל אני חושבת שכל דבר יכול להיות פגם וזה תלוי איך מסתכלים על זה).
אם כבר מדברים על פגמים, אני חייבת להודות שהקטע של 'הפגם היסודי באופי' הפך להיות מ"וואו ריק איך חשבת על זה??" ל"וואו למה ריק למה עשית את זה??"
זה שהדמויות מודעות לפגמים שלהן הופך אותן ליותר מושלמות, או במשחק מילים: ההשלמה הופכת לשלמות.
חוץ מזה, לאף אדם אין רק פגם אחד. זה כמו שלאף אדם אין רק כישרון אחד.

אני חושבת שהזכרתי את פייפר מקודם. מלכת-היופי המכונה פייפר.
יש אנשים שמבטאים את השם שלה כמו נייר. טוב, היא גם שטוחה כמו נייר #סטגדיש
(שוב לא מצחיק)
אז היא נחמדה וחברותית ודואגת לג'ייסון המע(ו)לף כי הוא החבר שלה והם כל הזמן ביחד ו-לאא ג'ייסון! אל תעזוב אותי!! אל תשאיר אותי לבד לרגע!! אני לא אסתדר בלי המדהימות המדהימה שלך והיכולת הלא מועילה בשיט שלך לעוף!! תודה שלא הצלת את פרסי ואנבת' ורק דאגת לי! חיבוקייי בוא נתנשק
לאא אני בכלל לא מושפעת מאמא שלי ואני בכלל לא רומנטיקנית חסרת תקנה וחסרת תועלת. למה שתחשבו דבר כזה?
להלהלה ריינה תתרחקי מג'ייסון ע-כ-ש-י-ווו

מצטערת, נסחפתי.

אז חוץ מסופרמן ומלכת-יופי אהבתי את כל הדמויות.
לכל אחת יש עבר מפורט כל כך ועל כל אחת היה אפשר לכתוב ספר שלם (על פרנק לא. העבר שלו לא כל כך מיוחד).
מה שמעניין אותי לדעת הוא אם פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ליאו, פייפר וג'ייסון נועדו להיות שבעת החצויים כשניבאו את הנבואה בפעם הראשונה. אני יודעת שזה בטח נשמע הזוי לגמרי, הרי זה בכלל לא קשור לכלום והנשים האלה של הגורל יודעות הכל ובלה בלה בלה. אבל אמרו שחצויים מתים בגיל צעיר. אולי חצוי אחר היה אמור להיות חלק מהשבעה אבל הוא נהרג?
זה בטח לא נכון. לריק לא היה טעם לעשות את זה כי זה לא תורם לעלילה. זה סתם רעיון מוזר שלי. תתעלמו.

קראתי שוב את הביקורת והבנתי שהיא הפוכה לגמרי, אז:

*אזהרה! ביקורת הפוכה לפניך! הקריאה על אחריותך בלבד*

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
נולדו בחצות

נולדו בחצות

סי.סי האנטר

דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא.
דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך למצוא שוב את העמוד שעצרת בו ורק זה לוקח כמה דקות (לא כולל הזמן שלוקח לעצלנים כמוני לקום מהכיסא/מיטה/מה שזה לא יהיה שאני נמצאת עליו באותו רגע) והקריאה מתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ואני חושבת שהבנתם.

אני לא מתעללת בספרים שלי, לפחות לא בכוונה, אבל הפעם אני חייבת להתוודות:
לא זרקתי את הספר על הקיר, אבל כן הפלתי אותו ממקום גבוה. כמה פעמים, ואפילו נהניתי מזה.
א נ י מ ו ד ה ב א ש מ ה
אבל לפני שתסכלו אותי באבנים, תתנו לי כמה מילים אחרונות?

אני אתחיל דווקא מהסוף. המשפט הבא מצוטט מהתודות של האנטר:
"אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד. ובכן, הדבר נכון גם כשמנסים לקחת ניצוץ קטן של רעיון ולהפוך אותו לספר."
ההוכחות לפניכם. האנטר מודה בפני כל העולם שהיא ניסתה להפוך 'ניצוץ קטן של רעיון' לספר, והספר עצמו מוכיח שהיא לא עשתה את זה בהצלחה רבה.

תקציר:
קיילי נשלחת למחנה-מה-שמו ליצורים על טבעיים והיא מכחישה שהיא אחת מהם. ההורים שלה התגרשו ומאז היא מתלוננת על החיים האומללים שלה ובוכה הרבה. בנוסף לכל הצרות בבית היא גם מתאהבת בשני בחורים שונים ולא יכולה להחליט מי יותר מושלם.
הסוף.

וואו, הרגע סיכמתי את העלילה של ספר בן 370 עמודים בשלושה משפטים.

הדמויות מתחלקות לשני סוגים:
*מושלמים
*חסרי אישיות

ב'מושלמים' נמצאים קיילי (כמובן), דרק (כאילו דה) ולוקאס (זאת לא שאלה).
קיילי היא בלונדה יפהפייה כחולת עיניים, חכמה, נחמדה, מנומסת וצנועה. במילה אחת: מושלמת. אם תמצאו אצלה חיסרון תודיעו לי, כי אני לא מצאתי כלום.
במשך כל הספר הסופרת מנסה לגרום לנו להזדהות עם קיילי האומללה והמיוסרת, אבל זה לא עובד. אני חושבת שכל הספר היו לקיילי דמעות בעיניים.
ההורים שלי מתגרשים! בכיבכיבכי
יש רוח שעוקבת אחרי! והיא טפטפה דם על הנעליים שלי! בכיבכיבכי
גיליתי שאני על-טבעית! בכיבכיבכי
יש שני בנים שאני מחבבת ואני לא יודעת מי יותר חתיך! בכיבכיבכי
דרך אגב, שני הבנים האלה נמצאים גם ב'חסרי אישיות' ולא רק ב'מושלמים' בגלל הסיבה הפשוטה שהם חסרי אישיות. לאף אחת מהדמויות לא הייתה ממש אישיות. הסיפור מתמקד בקיילי המושלמת והמיוסרת וכל השאר לא חשוב.
דרק הוא פיי, שזה פיה בצרפתית. או שהוא רק חצי פיי. לא זוכרת.
אז לדברי קיילי, הוא נחמד, לא לוחץ עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה, ומאוד לוהט. אני חושבת שכולנו מסכימים שרק לליאו (ליאו ואלדס, אם למישהו היה ספק) מותר להיות לוהט, אז אני אדלג על זה.
לוקאס הוא איש זאב.
הוא קופי דרק פלוס מסתוריות.

ב'חסרי אישיות' נמצא כל מי שהוא לא קיילי.
אני לא צריכה לפרט על זה, פשוט אין להם אישיות או שיש להם קצת מאוד תכונות.

אתם מרשים לי להגיד עוד קצת מילים אחרונות, נכון? עוד לא סיימתי לרדת על הספר הזה.

הפרקים חירפנו אותי.
(1) הם לא בדף חדש.
למה?
כל כך קשה לעבור דף?
(2) הם נגמרים או מתחילים באופן שגרם לי לצרוח מתסכול.
הפרק הראשון, למשל, נגמר במשפט: "מה קורה כאן לעזאזל?"
פרק אחר נגמר במשפט: "אוי, חרא. היא מתה?" זה כל כך מטומטם שזה מצחיק.
פרק 30 נגמר במשפט: "...היא סילקה קווצת שיער ודחפה אותה מאחורי האוזן. 'כמה אנחנו עוד רחוקים מעקבות הדינוזאורים?'" ופרק 31 מתחיל במשפט: "'די קרובים,' אמר לוקאס..." ברגע הזה התחלתי לצעוק על הספר. והייתי באמצע הכיתה בהפסקה.


אני נזכרת בדברים הנוראיים שיש בספר הזה ומתחילה להתעצבן. בואו נעבור לדברים הטובים!
הסוף לא גרם לי לסבול.
לזרוק ספרים סוטים ממקום גבוה זה כיף, במיוחד אחרי קריאה של קטע סוטה במיוחד.
וזהו. עצוב, אני יודעת.

אני אוהבת לדבר, ואתם אמרתם מילים ולא מילה.

קיילי מגיעה למחנה-מה-שמו לפני עמוד ארבעים, מגלה שהיא על טבעית לפני עמוד שישים, מתאהבת בשני בחורים לפני עמוד מאה, ומספיקה לבכות מיליון פעמים בערך במהלך כל הספר. זה לא אמין!
חוץ מזה היא גם חושבת שכל העולם סובב סביבה.
"אחרי חמש עשרה דקות של הליכה ברגל, קיילי הבינה שאין שום צורך להשתדל להתעלם מלוקאס מפני שהוא עמד לשבור שיא עולמי בהתעלמות ממנה."
אלא. בסך. הכל. חמש. עשרה. דקות!!!
ארג.

טוב, אני רואה שכבר הרמתם את האבנים, אז אני אלך עכשיו. לא תצליחו לתפוס אותי!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
הגיבור האבוד

הגיבור האבוד

ריק ריירדן

[זה לא הוגן שלילד אחד מז'3 הגיבור האבוד ישב כמה שנים על המדף ועכשיו הוא כמו חדש, ואני צריכה לקחת את הספר המרופט מהספרייה של בית הספר!
אם תעמידו את שני הספרים שידרה-אל-שידרה תראו שהעובי של הספר מהספרייה גדול פי 2 בערך מהעובי של הספר מהבית של הילד מז'3. אני בטוחה שאם היה לי את הספר הדק יותר הוא היה נכנס לי לתיק גם בימים העמוסים ולא הייתי נתקעת בלי ספר ביום עם שלוש שעות חופשיות.
לפחות הצלחתי להשיג את הספר. נגמרו העותקים בספרייה העירונית והעותק שלקחתי היה האחרון בספרייה של בית הספר. אני ממש ברת מזל. יאי וכל זה...]

זה ספר של ארבעה כוכבים.
-מה?!?!?! איך זה יכול להיות?!?! איך דבר כזה קרה?!?!
אז לפני שזה ^ יקרה, תנו לי להסביר: אני מניחה שכולכם מסכימים שדמויות זה חלק חשוב מהספר, נכון? בלי דמויות טובות אין ספר טוב.
טוב, אני שונאת שתיים מתוך שלוש הדמויות הראשיות. זה דבר שיכול להוריד לספר לפחות כוכב אחד.
אבל, 'ספר טוב' מתחת ל'מאת ריק ריירדן' נראה פשוט לא נכון.
הספר קיבל חמישה כוכבים והוכיח שיש לי את היכולת לכתוב הקדמות לא נחוצות! מזל טוב, ספר!

זוכרים שאמרתי שאני שונאת שתיים מתוך שלוש דמויות ראשיות?
-ברור, זה היה בפסקה הקודמת.
אלה ג'ייסון ופייפר. הם. מחרפנים. אותי (בלשון המעטה).
אני צריכה לקנות ערכת חצים, לתלות תמונה שלהם על הקיר, וכל פעם שיהיה להם רגע טיפשי או קיטשי אני אזרוק עליהם חץ במקום לצרוח מתסכול. יהיה נחמד לראות חץ תקוע להם במצח. או לפחות באזור הרגליים. אני לא כל כך טובה בקליעה למטרה.
אבל הרעיון הזה לא יכול לעבוד. אני עצלנית ולא יהיה לי כוח לקום כל כמה דקות כדי לאסוף את החצים.
כן, הבנתם נכון. גם אם יהיו לי עשרים חצים הם יגמרו תוך כמה דקות כי לג'ייסון ופייפר יש כל כך הרבה רגעים טיפשיים וקיטשיים שזה כבר מוגזם!
אבל יכול להיות שזאת רק אני כי החלטתי שאני שונאת אותם כבר מהמילה הראשונה.
"ממה ששמעתי יש לך כוחות רציניים, נכון? אתה הולך להיות אדם חשוב במחנה..."
את זה דרו אמרה לג'ייסון.
כוחות רציניים? לפרסי יש כוחות רציניים!
אדם חשוב במחנה? פרסי הוא אדם חשוב במחנה!
זה רק ממחיש את הטענה שג'ייסון הוא חיקוי עלוב של פרסי (מאוד עלוב).
"'אתה אינך דומה לשום תלמיד שהדרכתי מעולם. נוכחותך כאן עלולה להמיט עלינו אסון.'
'תודה רבה באמת. אתה ממש מורה מעורר השראה.'"
מי אמר את המשפט השני: פרסי או ג'ייסון?
פרסי לא מופיע בספר הזה (בכיבכיבכיבכי) אז זה חייב להיות ג'ייסון, אבל אם לא הייתם יודעים את זה בטוח הייתם אומרים שפרסי אמר את זה, כי זה כל כך מתאים לו.
(באמת כתבתי 'זה כל כך מתאים לו'?! אוי ואבוי, אני נשמעת מטרידה...)
ואני בכלל לא אתייחס לזה שלג'ייסון יש מטבע שהופך לחרב. אצלי עט מנצח כל דבר!
פייפר מעצבנת כי היא קיטשית. מ-א-ו-ד קיטשית. וזה לא אמין שלא אכפת לה בכלל איך היא ניראת, כי לכולם אכפת, גם אם קצת.
ליאו מדהים כי הוא פשוט מדהים. הוא סוג-של הציל את הספר ואת השלישייה הראשית הזאת.

אחרי הפסקה הארוכה והצולעת על הדמויות יש את הפסקה הארוכה והצולעת על העלילה. הינה היא:
כמה חצויים שצריכים להציל את העולם בפחות משבוע.
זה ממוחזר, זה חרוש, זה לעוס, אבל ריק גורם לזה להיות מעולה. לזה קוראים כישרון.
(אממ, לא ארוך כמו שחשבתי.)

דברים שקרו לי במהלך הקריאה:
*התקפי צחוק לא רצוניים אחרי הבדיחות של ליאו.
*אנחות תסכול לא רצוניות אחרי קטעים קיטשיים של ג'ייסון ופייפר.
*קטעים שבכיתי בהם. אבל הייתי מצוננת באותו זמן ולפעמים לפני אפצ'י עולות לי דמעות בעיניים, אז יכול להיות שזה בגלל זה.
*מלמול דברים כמו "אני שונאת את הרה" או "זה כל כך פרסי למה הוא לא פה הוא צריך להיות פה" או "למה הספר הזה כל כך ארוךךך אני רוצה כבר לקרוא את בן נפטון פרסי שם אעאע"
*רצון עז לדפוק את הראש בקיר בקטעים קיטשיים של ג'ייסון ופייפר.
*עוד דברים מוזרים שאתם לא רוצים לדעת עליהם.


פרסבת' שליטא~~
(יש שם לג'ייסון-פייפר? אני לא חושבת! זה רק מוכיח שפרסי ואנבת' הם זוג יותר טוב.
-זאת שאלה בכלל?
לא, זאת לא.)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
אדם האבן

אדם האבן

קורנליה פונקה

לפני שבוע כדור מחניים פגע לי בפנים ונחתכה לי השפה.
כשחושבים על זה, זה די מוזר, כי כדור הוא עגול ואין ממש משהו שיכול לחתוך. אבל ניסיתי לתפוס את הכדור, אז אולי זו הייתה בכלל הציפורן שלי.
אף אחד לא שם לב שנפצעתי (אם אפשר לקרוא לחתך בשפה 'פציעה') כי לא עשיתי מזה סיפור (שיעול שיעול כמו מישהי שאני מכירה. סליחה, אני קצת חולה).

לפני כמה ימים, כשסיימתי לקרוא את 'אדם האבן', נזכרתי בחתך הזה, שכבר כמעט שחכתי.
משום מה דמיינתי אותי בתור השפה ואת הספר בתוך הכדור. לפני שאתם עוזבים את הביקורת הזאת ועוברים לקרוא ביקורת אחרת – תנו לי להסביר:
זאת קורנליה פונקה. הספר שלה 'מלך הגנבים' הוא מסוג הספרים שאני (אנסה לשמור) אשמור כדי שהילדים שלי יקראו אותו, וטרילוגיית 'לב של דיו' נמצאת גם היא במקום מכובד ברשימת הספרים האהובים עלי. ציפיתי שלכל הפחות 'אדם האבן' יכנס לרשימה הזאת. כבר הכנתי לו מקום שם, בערך.

אני ניסיתי לתפוס אותו אבל הוא חתך אותי, אכזב אותי, ואולי רק בגלל שזאת הייתה קורנליה פונקה. ואולי זאת הייתי אני, בגלל שפיתחתי ציפיות מהספר של הסופרת שכל כך הדהימה אותי בספרים האחרים שלה.
רגע, זה נשמע כאילו שנאתי את הספר. זה לא נכון. ברגע שסיימתי אותו חשבתי שהוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי. אני עדיין חושבת ככה, אבל יש לו חיסרון אחד: הוא לא זכיר. הוא פשוט לא ספר זכיר. אני חושבת שזאת אחת המגרעות הכי גדולות שיכולות להיות לספר, כי אם אנחנו לא זוכרים ספר אנחנו לא זוכרים אותו לטובה ולא זוכרים אותו לרעה. פשוט שוכחים אותו.
וזה מאכזב, כי ציפיתי לספר שאני אזכור לטובה כל חיי, וקיבלתי ספר שלא בטוח שאני אזכור מה קרה בו בעוד חודש.

לפני כמה ימים, כשסיימתי אותו, נתתי לו חמישה כוכבים. אם הייתי מדרגת אותו עכשיו הציון היה מתנדנד בין שניים לשלושה.
אני אשאיר את כל חמשת הכוכבים, כי אם מתעלמים מכל הצפיות ומהעובדה שהוא לא זכיר, הוא ספר מדהים.


I'M OUT
מפילה את המיקרופון

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
כס הזכוכית

כס הזכוכית

שרה ג'יי מאס

אתם מכירים את הרגעים האלה, הרגעים בהם אתם רואים הכל בבהירות, בצלילות? רגעים בהם אתם מרגישים שהראייה שלכם מתחדדת ואתם רואים את הכל פשוט כל כך, כמו שהוא?

***

כשהייתי קטנה האמנתי, אני חושבת שכמו כל ילד אחר בעולם, בקסם כוחות על טבעיים. האמנתי שאיכשהו, הכוחות האלה קשורים אליי, ושמתישהו תהיה לי הרפתקה – אולי אני אקבל מכתב מהוגוורטס, או שסאטיר יבוא לחפש אותי.
אחרי כל יום שלא קרה כלום – הרגשתי ריקה. תמיד חשבתי: 'זה הכל? זה כל מה שיש?' כל כך רציתי להיכנס לספרים האהובים עלי ולפגוש את הדמויות האהובות עלי. רציתי מציאות אחרת.

***

לפני כמה ימים נכנסתי לרחוב שלי ופתאום ראיתי את הכל טוב יותר. העצים היו ירוקים יותר, השמיים היו כחולים יותר, הכל היה שוקק חיים.
זה בטח נשמע לכם כמו חלום או הזיה, אבל לא. זה באמת מה שראיתי והרגשתי.
הרגע של הצלילות הפך להיות הרבה יותר מרגע ונמשך כל הזמן שקראתי את 'כס הזכוכית'. באותו הזמן לא רצית שום הרפתקה או מסע ולא חשבתי שהעולם כל כך מעפן, משעמם ונוראי. כן, יש מלחמות. וכן, יש מחלות ורעב. אבל העולם לא מושלם. הוא לא אמור להיות מושלם. אם הוא היה מושלם לא היינו צריכים מקום מפלט. אני בטוחה שבשביל הרבה אנשים הספרים הם מקום המפלט, ואם הם לא היו צריכים אחד כזה, הם היו מפסיקים לקרוא ספרים טאםטאםטאם

***

אני לא יכולה לדרג את הספר הזה. בזמן שקראתי אותו הרגשתי אחרת, לא ההרגשה שאני בדרך כלל מרגישה כאני קוראת ספרים (אני לא חושבת שזה היה בגלל הספר עצמו. אולי זה היה בגלל הרגעים של הצלילות.)

עכשיו לביקורת:
אמנם היו בו כמה דמויות (לא, לא דמויות. הדמויות היו בנויות טוב ואני מתכוונת לתכונות שלהן. אפשר לומר שהיו כמה בני אדם) ממש מעצבנים, והשמות של המקומות היו קצת מבלבלים בהתחלה, אבל זה בכל זאת ספר שכדאי לקנות אם עדיין אין אותו בספרייה.

***

שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מאמינה שיש דברים שאנחנו, בני האדם, לא יודעים ולא גילינו. אבל אני כבר לא מאמינה שהדברים האלה קשורים אליי.

לפני 10 שנים•Goldilocks
התקווה האחרונה - אוקסה פולוק

התקווה האחרונה - אוקסה פולוק

סנדרין וולף

מצחיק שלספר ראשון קוראים התקווה האחרונה

(הייתי חייבת)

הכל התחיל ביום בהיר אחד (אולי הוא היה גשום. מי זוכר?) לפני כמה שנים, כשראיתי את 'אוקסה פולוק' באיזושהי חנות או באיזשהו דוכן. היה כתוב בתקציר שהספר ממכר, ואם כתוב על ספר שהוא ממכר אני חייבת לבדוק אם זה נכון.
אני אגלה לכם סוד קטן: זה לא נכון.
אני, בטיפשותי הרבה, קניתי את הספר והתחלתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 100 ולדמויות לא קרה כלום, אבל המשכתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 200 ולדמויות עדיין לא קרה כלום, אבל המשכתי לקרוא.
הגעתי לעמוד 300 והפסקתי.
אני גאה בעצמי על שהצלחתי לקרוא כל כך הרבה מהספר הנוראי הזה וכועסת על עצמי על שהכנסתי למוח שלי כל כך הרבה חומר זבל.
כל דמות שהצטרפה לסיפור הייתה גרועה יותר מהקודמת והעלילה לא התקדמה לשום מקום.
נתתי לספר כוכב אחד כדי שאלה שמסתכלים רק על הדירוג ידעו לא להתקרב לספר הזה.

היה כתוב שאיזה מישהו נשאר ער כל הלילה בגלל הספר הזה כי הוא לא רצה להפסיק לקרוא. הסיבה היחידה שאני אשאר ערה כל הלילה בגלל הספר הזה היא כדי לחשוב על דרכים יצירתיות להרוג את אוקסה

(הייתי חייבת)

אני מזהירה אתכם – אל תקראו את הספר הזה. אל תעשו את לעצמכם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
הפירמידה האדומה

הפירמידה האדומה

ריק ריירדן

26.10.15: התחלתי לקרוא
נשמע מעניין. מאוד ארוך, אבל קראתי ספרים ארוכים יותר ~הארי פוטר~
כשקראתי את התקציר הרגשתי שזה חיקוי (אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה חיקוי עם אותו סופר כתב את זה, אבל חיקוי זו מילה חזקה אז אני אשאיר אותה) של פרסי ג'קסון (אם כבר מדברים על פרסי, מישהו זוכר מה קרה לאנבת' בסוף הסדרה השנייה?), רק אם אלים מצריים.

28.10.15: עמוד 120
(בדרך כלל אני קוראת מהר יותר, אבל יש לי עוד שני מבחנים השבוע ואני צריכה להתכונן. וכן, אני יודעת שהיום יום רביעי.)
לא קראתי הרבה ואני לא יודעת מה אני כבר יכולה לכתוב, אבל יש משהו שאני חייבת לציין: הספר הזה מעניין כבר מהמילה הראשונה.

30.10.15: עמוד 200
(לא התקדמתי הרבה).
יחסית לעובי של הספר, שמונים עמודים זה מעט, אבל כל כך הרבה קרה בשמונים העמודים האלה! זה מדהים!

4.11.15:עמוד 400

#ספוילרים#

בדרך כלל אני לא מתנגדת למוות של דמויות. כמה מהן חייבות למות, גם רעות וגם טובות. אבל הפעם זה היה נורא, כי הדמות ה-אהובה שלי מתה! או גורשה למעמקי הדואת, או מה שזה לא יהיה.
מה זה דמות ה-אהובה, אתם שואלים?
טוב, אז למי שלא יודע (במילים אחרות: כולם, כי אני המצאתי את זה) דמות ה-אהובה היא דמות שאתה רוצה לדעת עליה הכל. היא אף פעם לא הדמות הראשית ואתה שמח כל פעם שהיא מופיעה.
אם יש לכם הרבה דמויות כאלה, מזל טוב! אל תחייכו, המזל הטוב הוא לא לכם אלא לסופרים שהמציאו את הדמויות האלה (כמובן שאתם תמיד יכולים לחייך מתי שתרצו, זה מאיר את החדר.)
בכל מקרה, בספרים שאני קוראת דמויות כאלה הן נדירות (או שזה רק אצלי). זה בסך הכל הספר השלישי שמצאתי בו דמות ה-אהובה (באמת יכול להיות שאני בררנית מדי).
ודרך אגב, אני קוראת המון ספרים. מאז שלמדתי לקרוא אני קוראת ספר אחרי ספר (מצד שני אני יודעת לקרוא רק קצת יותר משש שנים), ובכל זאת יש לי רק שלוש דמויות ה-אהובות. אני מעריצה את ריק ריירדן על שהצליח להמציא דמות כזאת (למרות שהוא לא לגמרי המציא אותה) וגם כועסת עליו כי הוא הרג אותה. למה?!?!

#סוף ספוילרים#


6.11.15: סיימתי את הספר.
וואו. פשוט וואו.

#עוד ספוילרים#

דבר ראשון, היא חזרה! תודה לאלים על המתנה הנפלאה שלהם! ~מי שקרא את הספר הבין~
דבר שני, קרטר וסיידי ניתקו את עצמם מהורוס ואיסיס. לגמרי לא צפוי!
דבר שלישי, קרטר התאהב בשבתי? קורע!

#סוף ספוילרים (שוב)#

{המשך} דבר רביעי (יש לי הרבה מה לומר), כמה אנשים שאני מכירה אומרים שהקלטה זה לא מקורי ושכבר עשו את זה, אבל אני אף פעם לא נתקלתי בספר כזה.
דבר חמישי, מה עוד יש לומר חוץ מזה שזה אחד הספרים הכי טובים שקראתי? מי שחושב שזה כמו פרסי ג'קסון שיחשוב שוב.

הייתי כותבת עוד כמה משפטים על כמה שהספר הזה נהדר, אבל יש לי ספר שני לקרוא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
דרך לילות האינסוף

דרך לילות האינסוף

ורוניקה רוסי

אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב ביקורת על הספר הזה, תכף אסביר למה.

קרה לי רק פעם אחת שהפסקתי לקרוא ספר באמצע וחזרתי אליו אחרי כמה זמן. זה היה הספר הראשון בסדרה הזאת.
קרה לי רק פעם אחת שהפסקתי לקרוא ספר באמצע ולא חזרתי אליו. זה הספר הזה, ובגלל זה אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב עליו ביקורת. אבל זאת מדינה חופשית, אז אני כן אכתוב.

קראתי עד עמוד... רק רגע, אני בודקת... עמוד 60. 60?!
למה זה מפתיע אותי? משתי סיבות:
סיבה ראשונה - לא קראתי את כל העמודים בפעם אחת. קראתי חלק, הפסקתי, חזרתי לקרוא אחרי כמה זמן, קראתי בערך חמישה עמודים ועזבתי אותו. אני לא מאמינה שקראתי אפילו 40 עמודים מהספר הזה ברצף.
סיבה שנייה - ב-60 העמודים האלה הגיבורים הראשיים לא זזים לשום מקום ולא קורה להם כלום.
-נו, אז? אלה בסך הכל 60 עמודים-
אז זהו, שלא. 60 עמודים זה הרבה, וצריך להיות בהם אפילו קצת מתח, התרגשות, ודברים אחרים שמאפיינים סיפור טוב. ב-60 העמודים האלה לא היה את זה.

היו כמה דברים שאהבתי:
1. העולם של אריה (אני לא זוכרת את שם המשפחה שלה. היה לה בכלל שם משפחה?). נחמד לחשוב שיש מקום שבו אנחנו מחליטים הכל ויכולים לעשות הכל.
2. המסכיתים.

והיו גם דברים שלא אהבתי:
1. הכתיבה. היא לא הייתה מעניינת.
2. העולם של פרי (רק אני מדמיינת אותו בתור פלטיפוס ענקי?), או יותר נכון, האנשים שם. יש סופות אתר, נכון? נכון! אנשים נפגעים, נכון? נכון! ומה הם עושים בשביל להפסיק את זה? כלום! יש את האגדה על הכחול הדומם, ששם אין סופות אתר, אז למה אף אחד חוץ מאריה לא מחפש אותו? זה הרי הסיכוי היחיד שלהם לשרוד, לא? (אני מצטערת אם זה נשמע קצת תוקפני. הספר הזה מאוד עיצבן אותי.)
3. לא הבנתי למה האנשים מהשבט של פרי שונאים את האנשים עם ה'עיניים'. בגלל שהם חוטפים אנשים מהשבט? זאת אשמתם והם יודעים את זה. או שזה בגלל שהם שונים מהם? אם כן, מה אנחנו אמורים ללמוד מזה? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אותי מלמדים 'האחר הוא אני', וגם אם יגיע לכיתה שלי ילד עם משהו שקוף ומוזר על העין שלו אני לא אתחיל לרכל עליו מאחורי הגב, בעיקר לא כשאני יודעת שהוא יכול לשמוע. זה פשוט אכזרי.
4. השם. ל'תחת שמי האש' ול'דרך לילות האינסוף' יש אותה משמעות, ואני די בטוחה ש'אינסוף' זאת לא מילה.
5. משהו היה חסר. אני לא יודעת מה, אולי משהו בכתיבה או בעלילה, אבל הרגשתי שמשהו היה חסר.

בקיצור, לא אהבתי, אבל אולי אני לא האדם המתאים לשפוט אם הספר הזה טוב או לא כי קראתי רק 60 עמודים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks
סינדר

סינדר

מאריסה מאייר

שמתי לב שהרבה מהביקורות שלי הן על ספרים שקשורים לאגדות. הספר הזה אחד מהם, אבל אם לא הייתי קוראת את הביקורות עליו (אלה שכתובות על הכריכה הפנימית) לא הייתי יודעת שזה סיפור סינדרלה.

#ספוילרים#

דבר ראשון, הסיפור מתרחש באיזו תקופה עתידנית, יותר ממאה שנה אחרי מלחמת העולם הרביעית.
דבר שני, סינדר (סינדרלה) היא מכונאית מוכשרת חצי רובוטית (קיבורגית). אמנם יש לה אמא חורגת ושתי אחיות חורגות, אבל אחת האחיות דווקא נחמדה אליה ומוגדרת כ'החברה האנושית היחידה שלה'.
דבר שלישי, אין שום פיה טובה, אלא נערה שמוסרת מידע, ואין שום נעל זכוכית שנשארת על המדרגות, אלא נעל גנובה שנשארת מאחור, עם הרגל.

אבל שלא תבינו לא נכון, זה לא הופך את הסיפור לפחות טוב. אדרבה (כן, מישהי הקשיבה בשיעור ספרות), זה רק מוסיף.

#סוף ספוילרים#

כפי שאפשר להבין ממספר הכוכבים שנתתי לו, אהבתי את הספר. הוא מעולה, אחד הספרים הכי טובים שקראתי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Goldilocks

ביקורות נוספות על "בן נפטון"

בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

בסדר, בואו נפתח את הביקורת בהודעה חשובה ביותר:
אני לא אוהבת מאוד את ריק ריירדן.
אז למה בכל זאת קניתי את הספר?
כי מבחינתי זה פשע להתחיל סדרה ואז לקטוע אותה באמצע (חוץ מכמה יחידי סגולה שממש שנאתי)
אז... ככה:
כריכה מדהימה.
בניגוד לדרקון הארד שממש סיקרן אותי, והכריח אותי לפתוח את הספר, הפיל הז פשוט מלחיץ.
למה? לפרנק יש עיניים אדומות או משהו?.
למען האמת, אני עדיין לא סגורה על מי זה, חניבעל או פרנק... אבל לעניננו!
היו כמה סיטואציות שבהם הייתי חייבת ליצור קטע הזוי, והרי לפניכם אחד מהם:
פרסי בורח מהגורגנות.
כמה פגשנו את זה בפרסי ג'קסון? כמה?
אז קדימה פרסי! רוץ כמו הרוח! (סליחה, אבל קצף הגלים פשוט לא נכנס לפה).
קדימה הרה, יונו, איך שרוצים.
שוב תיהי הזו שעושה את הבעיות ההזויות, הרי זה לא נחרש בפרסי ג'קסון, בכלל לא.
אבל באמת.
שוב? שלושה דמויות? כמו בכל אחד מהספרים ההם?
דמויות חמודות, אני אשקר אם אני אומר שלא.
אבל מה הבעיתיות?
הייזל ופרנק! הקיטשיות של זה הורגת אותי!
פייפר וג'ייסון! איך לא?!
תעשו לי טובה.
הקטע של האחד שלפעמים נשאר בצד כי האחרים נלחמים והוא מקנא בכוחות נחרש עד היסוד.
ובכל זאת - חמש כוכבים.
הספר היה מצחיק כל כך, נשכתי את השמיכה כדי לא להרעיד את כל הבית בטעות (או בכוונה).
הרעיונות החדשים מקסימים, ואני כבר מתה לראות למה עוד ריירדן מסוגל.
אבל למרות זאת - בחייך, תסיים את הסדרה הזו עוד שניים שלושה ספרים ותגיד ביי לפרסי.
הוא עבר, הדמות נחמדה אבל חרושה.
יודעים מה? אני שוקלת מחדש את ריירדן בתור אחד הסופרים שאני אוהבת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אֵרִיַה
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

נתחיל באמירה גורפת ומשמעותית לגבי ספריו האחרונים של ריק ריירדן. אמירה זו נכונה לגבי סדרת "גיבורי האולימפוס" וגם לגבי סדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים" בחלק מספריה, וייתכן שגם לגבי "משפחת קיין והאלים המצריים".

גיבור הספר הוא ________ (הזינו אחד עד שלושה שמות). _____ (חזרו שנית על אחד או שניים מהשמות שלמעלה) לא יודע/ת שהוא בן/בת של ________ (כתבו שם של אל מצרי/יווני/רומי) ושכל העולם סביבו/ה והמקרים המוזרים שהיו מנת חלקו/ה למעשה נובעים מהעובדה שהאלים היוונים/מצריים/רומיים והמפלצות ה______(חזרו שנית על המיתולוגיה שבחרתם) עדיין קיימים, וחלקם מנסים ללכוד אותו.

גיבור/ת הספר הראשי/ת הגיע/ה למחנה/בית/מקום בטוח לילדים כמוהו. אך אוי ואבוי, ה______ (חזרו שנית על האכסנייה שבחרתם) נמצא בסכנה איומה! ____, _____ ו-______ (רשמו שוב את שמות שלושת גיבורי הספר שבחרתם. אם בחרתם רק גיבור אחד, הוסיפו לו שני חברי אמת טובים. רצוי שאם בחרתם גיבור זכר תהיה גם בת בחבורה ולהיפך. כך תוכלו לפתח סיפור אהבה דביק.) צריכים לצאת למסע להצלת/הבאת/___________ (המציאו משימה בלתי אפשרית אחרת) ולחזור עד יום ה___ שחל בעוד כ__ ימים (רשמו מספר מהעשרת הראשונה).

בדרך, השלושה יפגשו כמה מפלצות חביבות. הם כמובן יחזרו בזמן על פי הנבואה שניתנה להם כשיצאו לדרך. הם יגיעו למחנה/לבית/למקום הבטוח בשמחה ויתקבלו בו באהדה גדולה.

למרבה ההפתעה, ישנה נבואה גדולה/עלילה צפויה שהשלב הראשון בה התגשם (והראשון בלבד, אחרת לא יהיה לכם חומר לספר המשך!), וצריך לחכות לספר הבא כדי להמשיך לקרוא על עלילות החניכים במחנה/בית/מקום בטוח.

עצם העובדה שאפשר לנסח תבנית כזו לספר ושהיא תהיה נכונה לכמה ספרים או אפילו לסדרה ממחישה עד כמה העלילה בספר בן נפטון צפויה, רדודה ומאכזבת. נכון, בספר יש הפתעות קטנות, אבל הן נדמות כהצדעה עלובה לימי "פרסי ג'קסון והאולימפיים". שוב נתקלנו בשלושה גיבורים חביבים, שוב הם יצאו למסע ארוך ומייגע וחזרו בזמן. ייתכן שהספרים הבאים בסדרה יהיו מעניינים יותר, אבל אני ממליצה לא לתלות תקוות.

רגע, למה אני קוטלת את הספר ככה? כי ריק ריירדן באמת מושך את הכישרון שלו יותר מדי רחוק ונישא על גלים של תהילה. מילא סדרת "משפחת קיין והאלים המצריים", שמכירה לנו את המיתולוגיה המצרית, אבל סדרת המשך ל"פרסי ג'קסון והאולימפיים"? לא קצת הגזמנו? הגיבור האבוד באמת היה ספר נחמד, וההפתעה של שילוב המחנה הרומי בעניין באמת הייתה גדולה והרימה את הספר. אבל ככל שזה נשמע מאכזב, ריק ריירדן מתעייף. הוא כותב ספרים ממוחזרים.

קראתי את הספר באנגלית. הקושי שנלווה לכך אולי עזר לי ליהנות יותר מהספר.

אקרא את הספר הבא בסדרה רק בגלל הכבוד שאני צופה שאנבת', דמות מוזנחת יחסית אך מעניינת ומרתקת, תקבל.

אבל מי מאמין לתחזיות?

מוזמנים לכתוב בטוקבקים את הסיפור שיצא לכם ממילוי התבנית שלמעלה.

לפני 14 שנים•מילים
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

במשך חודשים חיכיתי להוצאה של הספר, וספרתי את השניות ואת הימים.
מצד אחד, קריאת הספר עוררה בי שמחה, אבל גם אכזבה גדולה.
הספר לא הגיע לקרסוליים של הספרים הקודמים.
הדמות של פרסי עברה כמה שינויים, והוא הגיע למחנה חדש של חצויים.
בכללי נורא אהבתי את הספר. אבל אני מחכה לספר הבא, בו אני יודעת שפרסי וחבריו ממחנה החצויים היווני יתאחדו, ושהמחנה הרומאי יתאחד עם ג'ייסון, אבל כל רגע שהם בנפרד מייסרת אותי, ומורידה בקצת את הרמה של הספרים. עצוב אך נכון. אני מקווה שהספר הבא יזכיר לי את חמשת הספרים הראשונים של הסדרה, ויהיו הרבה יותר טובים.
אבל בכללי, מומלץ מאוד!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אקו
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

(כי אני פשוט חייבת...)
אני אהרוג את ריק ריירדן הזה!
מכות מכות מכות!!!
למה מחקת לפרסי את הזכרון?!
***

כמו שכולם כבר כנראה הבינו, ריק ריירדן יודע לכתוב. ולא סתם יודע לכתוב, הוא יודע לכתוב מעולה. השפה שלו טובה, הספרים זורמים, הדמויות מקסימות, הדמיון מדהים. גם אם הוא לא היה נותן לנו להציץ אל המוח המופלא שלו והעולם הקסום שבראשו, המתולוגיה נהדרת כל כך בלעדיו - שכשכל המרכיבים הללו משתלבים יחד, אמורים לצאת ספרים נפלאים.
אז זהו, שלא.

***

פגשנו את פרסי ג'קסון לראשונה בסדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים". קשה היה לא לחבב את מגנט הצרות הקטן. הוא היה מקסים, משעשע. ליווינו אותו עד גיל 16 כמעט, במחנה החצויים. אנבת' ופרסי הפכו לזוג, סדרת "פרסי ג'קסון והאולמפיים" הסתיימה מעולה.
אבל ריק ריירדן היה צריך לעצור שם.

***

הוא השאיר לעצמו קצה של חוט - "נבואת השבעה" - משהו שיאפשר לו לסחוט את הסדרה הנפלאה שלו עד הסוף.
אבל הבעיה שזה לא הצליח.
זה הרגיש בדיוק ככה:
לסחוט את הסדרה עד הסוף.
משהו בסגנון "הרווחתי כל כך הרבה כסף מפרסי ג'קסון, בואו נוציא מזה עוד קצת":

היו לו כמה פשלות רציניות בספר הזה. מחנה הרומאים ומחנה היוונים. זה מאוד, מאוד לא הגיוני.
אין מצב שבמשך כל כך הרבה שנים יש שני מחנות, והם פשוט לא יודעים. עם כל הכבוד, בספר האחרון של פרסי והאולימפיים, העולם כמעט מושמד, וצריך תגבורת מכל סוג שהיא נואשות אל האולימפוס. ופוף אין אף אחד!
לא אכפת לי שהאלים עסוקים במלחמה עם הענק ההוא, הם צריכים כל עזרה מכל סוג שהיא והם יודעים את זה נהדר! עוד מחנה חצויים שלא בשימוש במלחמה שעלולה להשמיד את העולם יכול להטות את הכף!
וכשהאלים עומדים להתרסק, יוני והתוכניות שלה יכולות ללכת לעזאזל. זה פשוט לא הגיוני.
פשלה רצינית.
עוד משהו - עניין הזהויות של האלים, מרס וארס, פוסידון ונפטון, יופיטר וזאוס.
כשמגיע החלק בספר שצריך להסביר את זה, ריק ריירדן נמלט בהסבר במשפט הנ"ל (מצוטט מהזכרון): "פרנק הבין שפרסי מתקשה לקלוט. גם לו כל עניין הרומאים \ יוונים עשה כאב ראש".
ריק היקר, אנחנו לא פרסי ג'קסון, והדבר הזה עושה לנו הרבה יותר מכאב ראש.

ו ... ה-פשלה: פרסי ג'קסון והזכרון שלו. אוי, זה כל כך גרוע!
למדנו להכיר את העושה צרות הזה במשך חמישה ספרים!!! הוא הגיבור שלנו, ריק ריירדן פשוט לא יכול למחוק לו את הזכרון. איזו נפילה.
וכאילו כדי לעצבן עוד יותר, כשהזכרון של פרסי מתחיל לחזור, זה קורה באיטיות מורטת עצבים, וגם לבסוף הוא כבר לא אותו הדבר.

והעלילה - אוי, כמה שהיא ממוחזרת! אני היחידה שנמאס לה?

חלק מלהיות סופר טוב, זה גם לדעת לקטוע את הסיפור במקום הנכון.

***

אני חייבת להצביע על נקודות האור, כי יש כאלו-
הדמויות החביבות וחייהן המרתקים שהסופר מוסיף לסיפור מקסימות: הייזל, ופרנק, וגם ג'ייסון-פייפר-וליאו מ"הגיבור האבוד".
הדמיון שלו מעורר קנאה בכל מובן.

***

אני לא יכולה להגיד שהוא לא מומלץ, כי למען האמת, כולנו חייבים לדעת מה קורה עם פרסי, והספרים כתובים נהדר.
אבל אין ספק שריק ריירדן פשוט נפל - כל סדרת ההמשך, "גיבורי האולימפוס" - כשלון חרוץ.

מילה אחת: אכזבה.
אוי, עצים מסכנים!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליילק
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

סיימתי את הספר מזמן, אז על תתלוננו אם אני לא מדייק בפרטים!
בסוף הספר הראשון בסדרה, נכתב שהספר הבא יצא בחנוכה 2012.
אז כול יום במהלך חופשת חנוכה הייתי הולך לסניף סטימצקי הקרוב ובודק אם הספר הגיע.
יום אחד, נכנסתי לחנות וראיתי את הספר בכול מקום! בחבילות ענקיות על הריצפה, ועל המדפים...
לפני שהספקתי להגיד משהו, המוכרת (שזיהתה אותי משאר הימים)
הכריזה: "אתה מקבל אחד חינם!"
כמובן שלא התווכחתי, לקחתי אחד והתחלתי לקרוא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הספר מערב שלושה סיפורים, של פרסי, הייזל ופרנק.
לפעמים קצת קשה להתרכז בכול הסיפורים ביחד, אבל הדבר
המדהים ביותר הוא ששלושת הסיפורים משתלבים לעלילה אחת גדולה- לעצור את התוכנית המתוחכמת של גאיה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•POLLO
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

באירועים משפחתיים אני תמיד מרגישה כאילו מנסים לשנות אותי, כאילו מנסים להפוך אותי למישהי אחרת, מספרים לי מה כדאי לעשות ומה היתרונות אבל אני לא מקשיבה כי אני היא אני ואני אוהבת את עצמי בדיוק כך...

מעניין עם בהתחלה פרסי הרגיש כאילו מנסים לבחון אותו, אם הוא הרגיש שכל העולם נעצר ומסתכל רק עליו.
לחוות כזה דבר ממש לא תורם לאשיותינו ולבחירותינו. לא צריך לשפוט אף אחד, לא צריך לנסות להיות מישהו אחר, צריך רק להיות אתה כי אתה עצמך יותר טוב מכל אחד אחר. אמא שלי תמיד אומרת לי "תתענייני רק בעצמך שאחרים לא יעניינו אותך בכלל" ועכשיו המשפט הזה נתקע לי בראש ואני חופרת עליו לחברות שלי.

אני אהבתי את הספר הרבה יותר מאשר את הגיבור האבוד , כפי שאתם יודעים אני פשוט מאוהבת בדמות של פרסי ולא מפספסת אפילו ספר אחד שהוא דמות בו.
אני הייתי כל כך שמחה כשראיתי שהספר עוסק רק בפרסי ובחבריו החדשים מסתבר: הייזל , פרנק ואיך אפשר לשכוח את ניקו למרות שהוא יותר אויב של פרסי מאשר חבר שלו אבל אני עדיין אוהבת את הדמות.

זה מצחיק אתם יודעים, פרסי נחשב לגיבור גדול בהיותו בן של פוסידון במחנה החצויים היווני אך במחנה החצויים הרומי פרסי נחשב לצרה גדולה כי מסתבר שהרומאים לא אוהבים כל אך את פוסידון או יותר נכון לומר נפטון ועכשיו אני יחפור לכם את הסיבה:
אוי איך אני חולה לשלב מיתולוגיה יוונית בביקורות שלי.... הרומאים שונאים את נפטון בעקבות מה שקרה עם אודיסאוס , מי שלא מכיר את אודיסאוס הוא היה מפקד בצבא של אגממון במלחמת טרויה והיה האיש שהמציא את רעיון הסוס הטרויאני , ...ריספקט אודיסאוס.
מסתבר שנפטון כעס על אודיסאוס ולאחר המלחמה כשאודיסאוס וחייליו ניסו לחזור הביתה נפטון תקע אותם בים במשך שלוש שנים עד שהאלים האחרים דיברו עם נפטון שיוותר וייתן להם לחזור הביתה.
הקטע הזה ממש לא מובן לי מכיוון שפוסידון ( נפטון ) נלחם בשניי הצדדים ,גם בצד הטרויאני וגם בצד היווני בעקבות הגאות והשפל...

המיתולוגיה היווני היא באלגן אחד גדול ומרתק.

הספר פשוט מקסים ונשאבתי אליו מהעמוד הראשון , ואם הייתי לי משאלה אחת הייתי מבקשת לדעת איך ריק ריירדן כותב כאלו יצירות מופת.

ואו שמתי לב שממש חפרתי בקטע של אודיסאוס אז אני יגמור את הביקורת עכשיו כדי שאני לא יחפור לכם על עוד מיתוסים במיתולוגיה

מקווה שאהבתם את הביקורת כי היא פשוט חייבת להיות נפלאה כמו הספר הזה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Books__princess__
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

קצת איכזבו פה כמה..
אז מה אם העלילה קצת חוזרת על עצמה?! אז מה אם יש את הדפוס החוזר??
זה לא מנע מריק ריירדן לגרום לנו להגיע לסוף הספר ולהתחנן לעוד!
אני חושבת שמה שגורם לי לקרוא את הספרים האלה שוב ושוב זה ההומור והציניות בכל עמוד שני..
--סוס שאוכל זהב ומקלל בזמנו הפנוי?! גאוני!!
--משפטים קורעים מפי לא אחר מאשר פרסי היקר שכולנו אוהבים?? מעולה!!
מה נסגר, אנשים?? שכחתם כמה אתם אוהבים את החצויים ההזויים שמסכנים את החיים שלהם כדי להצחיק אותנו??..
אז העלילה קצת צפויה, והשלושה שיוצאים למסע שישפיע על גורל העולם תמיד יחזרו בריאים ושלמים - אבל תראו לי בנאדם אחד שלא המשיך לקרוא את הספרים בגלל זה!!

לספר מגיעים חמישה כוכבים - ולא פחות!!
ומשו בקשר לכוכבים - אומרים חמישה! ארבעה! שלושה! לא חמש, ארבע, ושלוש!.. (סתם עוד משו שמחרפן אותי בביקורות פה..)

תקראו את הספר. אין מצב שלא! בטח אם קראתם את אלה שלפניו..!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מישי
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

נרשמתי לפה רק כי קראתי את כל הביקורות וגיליתי שכולם מאוכזבים מהספר. רק כי זה דומה לספר שלפניו?? וואו אפשר לחשוב, זה אמור להיות דומה! הם היו אמורים להביס שני ענקים בנפרד ולהגיע למחנה האחר. למה? כי זה מה שהרה/יונו תיכננה!
גם אני לא מרוצה מכך שפרסי איבד את הזיכרון אבל זה לא ביג דיל כל כך גדול,אחרי הכל ריק ריירדן ויתר לפרסי לבסוף,לא?
הוא החזיר לו את הזיכרון! דבר שהוא לא עשה לג'ייסון. אהה ולמי שכתב/ה שנמאס לה שתמיד יוצאים 3 אנשים? את/ה זוכר/ת שיצאו יותר משלושה אנשים?? את/ה זוכר/ת איך זה נגמר בכלל??
זה נגמר בכך שזואי וביאנקה מתו! מה שלא קרא באף מסע חיפושים אחר (תודה לאל). כירון אפילו הסביר והזהיר למה תמיד יוצאים בשלשות אבל כנראה ששכחת. מן הסתם שפרנק יפחד, איך הייתם מרגישים אם הייתם גרים במחנה צבאי וכל להבה קטנה יכולה להרוג אתכם?? ולדעתי זה ראוי לציון שפרנק היה ממש אמיץ במסע זוכרים מה פרסי אמר:"אממ בואו נראה: הרגת שלושה בסיליסקים במו ידיך בזמן שאני שתיתי זה עם נבט חיטה,הבסת צבא של ...(אני לא זוכרת איך קוראים להם) כדי שנוכל להימלט,הצלת אותי כשירית בגריפון ההוא והשתמשת בטעינה האחרונה של הכידון שלך כדי לעזור לבני תמותה חסרי ישע אז מה אתה חושב?" והוא גם חשב לעצמו במטוס שהוא "לא יכל לתאר לעצמו אומץ כזה לצאת למסע חיפושים כשלהבה קטנה יכולה לגמור אותך" וגם הייזל היא לא חיקוי עלוב של פייפר, הייזל יותר ביישנית והיא אוהבת לרכב על סוסים, היא נפתחה במהלך מסע החיפושים ואילו פייפר לא הייתה ביישנית מלכתחילה, ואתם מוצאים את הדימיון מפני שיש להן הרבה תכונות משותפות. הספר מדהים, הכי קרע אותי הוא המשפט שאריון אמר, אני זוכרת את כל הקטע הזה בעל פה:"אממ היצור הזה מאולף?"שאל פרנק
אריון צנף. "לא נראה לי"ניחש פרסי, הוא כרגע אמר:'אני ארמוס אותך למוות איש תינוק- סיני-קנדי טיפש!"
המתת של פרנק הייתה מאוד לא צפויה והיכולת של הייזל לנצל את הקללה שלה לטובה הוא כישרון אדיר. גם אני מבואסת שלא הזכירו את גרובר ואנבת' ופרסי לא נפגשו אבל צריך להשאיר אותנו קצת במתח שנרצה לקרוא את הספר הבא לא?
ממש חבל לי שבסידרה של משפחת קיין יש רק שלושה ספרים אבל אני מקווה שריק רייירדן ימשיך לכתוב כי הספרים שלו מיתולוגיים תרתי משמע. אז אני מקווה שלכל מי שלא קרא את הספר אך קרא את הביקורות הקודמות שלא יתבאס כי גם לספר הזה יש הרבה מאוד מה להציע. אני מדרגת אותו בחמישה כוכבים והלוואי שיכולתי יותר כי הוא ממש מדהים כמו שאר הספרים של ריק ריירדן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•איןכינוי
בן נפטון

בן נפטון

ריק ריירדן

אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי.
"בן נפטון" הוא ספר המשך ל"גיבור האבוד",
מסופר על פרסי, שלא זוכר כלום מעברו חוץ משם אחד- אנבת'
על פרנק, שהוא מגושם ענקי שלא יודע מיהו אביו האולימפי.
על הייזל, שאמורה להיות מתה כבר שבעים שנה.
השלושה יוצאים למסע חיפושים אחר תנטוס, המוות הכבול, בשביל לנצח את גאיה.
המסע נמשך שבוע ובדרך הם חווים המון והופכים לחברים טובים.

הספר מצחיק ומרגש, עם מסתורין והרבה הומור.
הספר הצליח להצחיק אותי, להעציב אותי, להכעיס אותי, לרגש אותי, לשמח אותי ולרצות עוד.

כמו תמיד ריק ריירדן מצליח לשאוב את הקוראים לעולם מדהים.
ברגע שתתחילו לקרוא לא תוכלו להפסיק, תאמינו לי.

בספר הזה, לעומת פרסי ג'קסון והאולימפיים, לא הרבה משתנה אצל פרסי, זה למה אפשר יותר להתחבר אליו ולקרוא עליו.
רק חבל שאנבת' לא הייתה שם, וחבל שגרובר לא הופיע הרבה, בספר הבא אני מצפה שזה יקרה.
אחרי הסוף הפתוח אי אפשר שלא לחשוב על הספר ולדמיין את ההמשך, על המפגש בין פרסי לשאר והקבלה של הרומאים.
מה הם יעשו? מה הם יחשבו?
למה ריק ריירדן, לא יכלת לכתוב רק עוד עמוד- רק כדי שנדע שאנבת' ופרסי יהיו ביחד שוב? גם אם זה יהפוך את ספר לפחות טוב. בבקשה?!
הממ.
אז לסיכום, אני ממש ממליצה על הספר לכל מי שקרא את פרסי ג'קסון ובכללי, לכולם.

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות
דירוג
3.0
לפני 13 שנים

“אין מה לומר, הספר אכזב אותי. חיכיתי לו כ"כ, ורציתי שיצא לחנויות כבר. הוא רק יצא, ובו ביום קניתי אות”