התחלה מעולה, לספר שעומד להיות חלק מסדרה כל כך מעולה! יש כמה פגמים כמובן, כמו בכל ספר, אבל מבליגים כי השאר באמת כל כך מדהים. למען האמת כשרק התחלתי לקרוא את הספר, פתחתי את העמוד הראשון וראיתי שפרסי לא שם אז החלטתי לנטוש אותו ולא לגעת בו יותר לעולם, אבל אז חזרתי אליו ואני כל כך שמחה שעשיתי את זה!
דעתי על העלילה: וואו! מושלם! לא מצליחה לחשוב על משהו אחד רע. העלילה מהירה כמו תמיד, ומלאה באינספור בדיחות (רובן מצד ליאו) מפלצות, וכל כך הרבה דרכים שונות וטיפשיות למות.
דמויות:
אז נתחיל עם ה"גיבור הראשי" של הספר הזה, ג'ייסון: למרות שכולם אומרים שהוא כאילו חיקוי עלוב של פרסי, אני חושבת שזה ממש אבל ממש לא נכון, הם כל כך שונים, אין אפילו על מה להתחיל לדבר פה. איך מישהו יכול להיות חיקוי של מישהו שהוא כל כך שונה ממנו? הרעיון של ג'ייסון הוא לא לתפוס את המקום של פרסי, אלא להיות דמות חדשה! סבבה, אולי לא דמות כזאת מדהימה, אבל היא בהחלט לא ממש רעה.
עכשיו לפייפר: אם מישהו אי פעם יגיד לי שהוא לא אוהב את פייפר, אני חייבת להגיד שבאותו הרגע אני מפסיקה להסתמך על הטעם שלו בספרים/דמויות. בשונה מג'ייסון שאני יכולה להבין למה הוא לא כל כך אהוב, פייפר היא באמת דמות מדהימה! הרבה אנשים שונאים אותה כי כאילו "ג'ייסון חיקוי של פרסי" וג'ייסון ביחד עם פייפר, מה שאומר "שג'ספר זה חיקוי של פרסבת'" מה שאומר "שפייפר היא חיקוי של אנבת'". אז לא! ממש אבל ממש אבל ממש לא! פייפר היא כזו דמות טובה, היא לא מרושעת, או שטחית כמו שאר בני אפרודיטה, והיא לא שופטת את האחים או אחיות שלה (חוץ מדרו) על זה. אני חושבת שהיא החצויה הכי חזקה מכל השבעה, והיה לי מאוד כיף לקרוא עליה ועל איך שהיא מפתחת את הכוח החדש שלה.
וליאו בסוף, כי תמיד שומרים לסוף את ההכי טוב: ליאו!! הוא מצחיק, קורע, ציני, וממש קל להתחבר אליו במיוחד בגלל שכל מה שהוא עושה חצי ספר זה להתבכיין על זה שהוא לוזר (ובואו נהיה אמיתיים, כולנו עושים את זה). ליאו כאילו בא בשביל להגיד "היי תראו, לא כולם מושלמים ואני ההוכחה לכך! אז איך זה שאני עדיין אחת הדמויות הכי פופולריות של ריק ריירדן אי פעם?" התשובה היא, כי הוא ללא ספק אדיר!
בקיצור, ספר מעולה, ממש ממליצה. אל תתייאשו אם פרסי לא שם, כי אולי אין לכם את פרסי, אבל יש לכם את ליאו.
