חושפת פרטים מהעלילה, סליחה
במשך כל הקריאה בספר עלתה לי כל הזמן שאלה אחת - אני עידית?
עידית בת 39, רווקה תל אביבית. אני בת 37, רווקה מגבעתיים.
עידית חייה בסרט ש"האיש שלה" יגיע וגם אני קצת חייה בסרט הזה. למה קצת? אני לגמרי חייה בסרט הזה.
להבדיל, לעידית אין חברים. לי יש הרבה. עידית מקפידה על אורך חיים בריא. אני לא. אוכלת בשר, שותה ואפילו מעשנת. עידית מאשימה את כל העולם בנסיבות של חייה. אני לוקחת אחריות על המעשים שלי (ומאשימה בעיקר את עצמי, והרבה)
אבל הבסיס של החלום הרומנטי הוא אותו הדבר. פעם אמרתי לחברה שאני חיה כאילו בסרט של דיסני, בסוף הנסיכה והנסיך ייפגשו. אני לא מחכה בבית, אבל כמו עידית, אני רוצה שזה יקרה מעצמו.
החלק הראשון של הספר שמתאר את תחילת ההיכרות של עידית ומיכאל היה כמו להביט בתאונת דרכים שאי אפשר להסיט ממנה את המבט (או להפסיק לקרוא, למען האמת). הדרך איך שהיא ראתה את הדברים והמעשים שלה לעומת איך שהוא ראה את הדברים והמעשים שלו גרמו לי לדאוג אם גם אני התנהגתי ככה עם מישהו שרציתי (מקווה שלא).
ומפה והלאה הכל משתלשל ומתפתח וקופץ קדימה בזמן עד שעידית משלימה עם החיים שלה - עוזבת את תל אביב, חיה עם הבן המאומץ שלה בכפר סילבר ומשלימה עם הסיטואציה הזוגית שלה עם מיכאל. אבל האם היא באמת מאושרת? כמו שהכרתי את עידית קשה לי להאמין שהיא לא תמשיך לערוג אחרי מיכאל. וגם אני, עורגת אחרי בני זוג קודמים.
ההיאחזות האובססיבית שלה בזיכרונות ובחפצים לאורך כל הספר לא נתנו לי מנוח - גם אני כזאת. אז זה אומר שאני עידית?
האם המטרה של הספר היא להגיד לי להפסיק לחפש בן זוג ולוותר על החלומות? כמה ימים אחרי תום הקריאה בו אני עוד לא מצליחה לנסח את המטרה של הספר במושגים של החיים שלי. אולי המטרה של הספר היא לעשות דברים. לא לחלום ומשם הכל יסתדר.
זה הספר הראשון של מאיה ערד שאני קוראת. הבנתי מביקורות אחרות שניכר שהיא לא אוהבת את הדמויות שהיא כותבת עליהן. אני מבינה את הביקורת. לפעמים המעשים שלה והתגובות שלה היו נוראיים. ברגעים שעידית התפוצצה על אנשים והאשימה אותם שלא היו שם בשבילה ותבעה את מקומה, הזדעזעתי. מה נסגר איתך? אף אחד לא חייב לך כלום. תתאפסי על עצמך ותהיי עצמאית. בלי ציפיות מאחרים.
אבל ברגעים שתיארו איך עידית מרגישה למיכאל ואיך היא מתסרטת את התפתחות החיים שלהם ביחד נשבר לי הלב. כאילו כתבו את המחשבות שלי.
ספר מדהים. חיכיתי כל היום להגיע ללילה כדי להמשיך לקרוא וסיימתי אותו בכמה ימים. מאד ממליצה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
