לאחרונה קראתי מחקר אשר דן בסוגיית הילודה המוגברת בתקופות מלחמה. בתקופות קשות, כמו המלחמה הנוכחית שממנה אנו סובלים, תקופות שבמהלכן עם מסוים חווה אבידות רבות של אנשיו, חש כתוצאה מכך חרד להמשכיות העם ולגורלו, ומחליט לעשות מעשה. מעשה אהבה... למען הדורות הבאים והמשך קיומו של העם, כמובן.
אמנם אני לא מתכנן בזמן הקרוב להצטרף ל"חזית הלחימה" ולקחת חלק פעיל במאמצי הגברת הילודה (במסגרת מאמצים אלו, החיילים אשר נמצאים בין שתי רגליהם של הגברים, ייכנסו קרקעית לעומק הרצועה שבין שתי רגליהן של הנשים, ייכנסו וייצאו, ייכנסו וייצאו, שוב ייכנסו ושוב ייצאו, עד לניצחון המוחלט, הלא היא ההפריה), וזאת מכיוון שאין לי בת זוג ולכן קיבלתי פטור, אבל מה שכן, אני בהחלט לא מתכוון לשבת לגמרי בצד ובחיבוק ידיים, אלא לתמוך מכיוון העורף.
למה הכוונה? פשוט מאוד. לקרוא את הספר "ספינת האם", ואז לכתוב עליו ביקורת על מנת שעוד ועוד אנשים ייחשפו אל הספר, יקראו אותו, וכך מספרם של קוראיו יתרבו ו... ביחד ננצח!
ומה יותר נחשב לתמיכה מהעורף מאשר לקרוא ספר שעוסק בהיריון, ובחייזרים (שאפשר להבין טוב מאוד למי ניתן להשוות אותם) אשר מעוניינים לחטוף את התינוקות הללו ולבצע בהם את זממם?
בקצרה על העלילה: אלבי היא נערה צעירה והריונית, אשר נכנסה להיריון על ידי בחור בשם קול ארצ'ר. קול ארצ'ר הוא, מה שנקרא, בחור לוהט, וזו הסיבה שנשיקה תמימה בין אלבי לקול הפכה עד מהרה לכניסה להיריון. אך כשקול מגלה שאלבי בהיריון, הוא בורח כאילו בלעה אותו האדמה. מסיבה זו, אלבי בוחרת להפיל אותו, כשיגיע הרגע המתאים. הרגע המתאים לא מגיע, כי היא שומעת בטלוויזיה על בית ספר לנערות הרות בחלל החיצון. היא טסה לחלל ושם מכירה עוד נערות היריוניות כמותה. יום אחד, חבורת אנשים פורצת לחללית בטענה שהמורים שלהן הם חייזרים ויש להם כוונה לעולל רע לתינוקות שלהם ולקחת אותם לעצמם. גם המצילים שלהם הם חייזרים, מסתבר, רק מגזע קצת אחר. אלבי רואה גם את קול ארצ'ר בין מציליה, ומבינה שהיא צריכה להתמודד עם תינוק מיוחד בבטנה, תינוק עם גנים של חייזר. במקביל, הם צריכים לחזור בבטחה לכדור הארץ, והמשימה לא פשוטה כי החייזרים הרעים לא פראיירים ולא יוותרו להם בקלות. אלבי מוצאת את עצמה נלחמת לא רק עם החייזרים, אלא גם עם התחושות המעורבות שלה לגבי קול, לגבי התינוק בבטנה ולגבי הרבה דברים נוספים.
מבחינה עלילתית, מדובר בספר מדע בדיוני נחמד אך עם זאת דל יחסית בעלילה. חלקו הראשון הוא סוג של הקדמה, משהו שפחות או יותר מתואר בתקציר, רק באריכות. במקביל, הספר חוזר לעבר של אלבי כשהיא עוד הייתה חיה בכדור הארץ, במין פלאשבקים של זכרונות. הספר לא ארוך, 304 עמודים, כך שמבחינה עלילתית מתרחש בו מעט למדי. הקטעים שבהם כן יש התרחשות, הם קטעים מעניינים וטובים מבחינת האקשן, אבל לא נפלתי מהכיסא (או יותר נכון, מהירח).
אז למה בכל זאת 5 כוכבים? אמנם בכל זאת לאחר התלבטות בין 4 ל-5, אבל בסופו של דבר החלטתי לתת לו 5 כי מדובר בספר כיפי לאללה, קליל, משעשע, בעל קסם אישי, כזה שכתוב מעולה כמו ספר קומדיית אקשן טובה. הדמות הראשית מצויינת וקל להתחבר אליה ולהרגיש יחד איתה את קשת הרגשות הרחב שאותה היא חווה. יש גם כמה אלמנטים מקוריים בעולם שבו מתרחשת עלילת הספר. וכן, אולי עיגלתי ל-5 גם למען המורל הלאומי וגם כי 5 בערבית זה חמסה, אז אני מאחל שחיילינו ינצחו במלחמה ויחזרו בריאים ושלמים חמסה חמסה חמסה, שכל החטופים יחזרו מהר הביתה חיים ושלמים חמסה חמסה חמסה, וכמו כן גם שהגברים והנשים שמתכננים להביא ילד לעולם יצליחו בכך חמסה חמסה חמסה.
שתהיה שנה טובה ומתוקה הרבה יותר מקודמתה. חמסה חמסה חמסה.
