"הם יבואו לקחת אותי. הם יטפלו בכל. הם אמרו שאחכה כאן, ויבואו עם משאיות לאצטדיון
"מרוצי האופניים"." מי זה הם? "הם נתנו לנו חצי שעה ואמרו שניקח רק מזוודה אחת. יעלו אותנו על רכבת ויובילו אותנו...."
רוזה ניצלה מאושוויץ, היטלר כמעט תופס אותה כל לילה כשהיא צועקת בחלום. "גברת רוזה ממה את מפחדת
מומו היה שואל "? כי לפעמים כשהיה צפוץ היו ישנים באותו חדר. "אין צורך בסיבות בשביל לפחד"
הייתה עונה לו אבל היא ידעה טוב מאוד מה השואה עשתה לה בלב לעולמי עד.
נפשה מצולקת אך היא חיה ונושמת והייתה יצאנית עד שהחליטה שהגוף שלה רופס מדי בכדי
להשוויץ בו. היא פתחה סוג של מעון לילדי הזונות באזור, ילדים לא רצויים שאף אחד
לא שם עליהם יריקה.
כשמומו הבין שרוזה מקבלת המחאה כדי שהוא יגור אצלה והיא לא אמא שלו הוא עשה שביתה איטלקית
ועוד כמה דברים לא יפים עד שרוזה שכנעה אותו שהיא אוהבת אותו באמת הכי מכולם.
כשילדים גדלים ברחוב ללא זהות או שורשים, הם יעשו הכל בשביל לנגוע בחיים ושהחיים ייגעו בהם גם.
"וכשדלת החדר של ד"ר כץ הייתה נפתחת, והוא, כולו בלבן, היה יוצא ומלטף לי את השיער הייתי מרגיש יותר טוב." .
מומו היה יושב שעות ומחכה לרגע הזה שבו הוא ירגיש כאילו יש לו אבא שמלטף לו את הראש באהבה.
"שדרות בלויל" פריס, צרפת הוא איזור מוכה עוני של ערבים, יהודים, שחורים. והרבה זונות, הכי הרבה שאפשר לשאוף אליו זה להיות סרסור או לסחור בנשים והרואין...ומומו כלומר מוחמד היה שונה הוא אהב ללקט תובנות של אנשים מבוגרים מסביבו ולעשות עם זה מטעמים בלב.
מומו בן 10 היה שואל את אדון חמיל מוכר השטיחים "האם אפשר לחיות ללא אהבה"? כשאדון חמיל היה עונה ב – כן !
מומו היה מתחיל לבכות. כי אהבה ,חיבוק, קורטוב אנושיות זה מצרך נדיר אצל ילדי הזונות
שננטשו אצל רוזה היהודיה .וגם סוג של חוף מבטחים או תקווה לחיים טובים יותר.
הוא היה ילד אבל טיפל ברוזה שלו . סעד אותה עד הסוף כמו בן שאוהב ולא מוכן להרפות מהאישה שהאכילה אותו 4 שנים
ודאגה לו. הוא גירש לה את החלומות, שם לה מראה מול הפנים ואיפר אותה . הביא את החברים האפריקאים שלו כדי שיגרשו את המוות שנקש לה בדלת..עשה הכל כדי להישאר אתה עוד קצת .לא רצה להישאר לבד בחיים .
המורכבות בין המוסלמים ליהודים בסיפור, וכן והחמלה האנושית כלפי מיעוטים וכלפי זקנים
בועטת בבטן בזמן הקריאה ועלולה לשבש את הדעת לכל אדם שיקרא בספר זה ראו הוזהרתם.
ספרון קטן קטן אך גדול מהחיים
קראתי בשקיקה
ובאותו עניין מוסלמים יהודים ,.אם כבר..
לפני יומיים הגענו לתחנה מרכזית אחת במקום שומם לחלוטין שמשם היינו אמורים לקחת אוטובוס לטריזן. לאוטובוס הספציפי לא היה ביקוש באותו היום חוץ מזוג אחד צעיר שחיכה אתנו בגשם. הם דיברו בטורקית.. לרגע חשבנו שאולי התבלבלו. התגלגלה שיחה, הם היו מוסלמים והיה להם יומיים חופש בפראג. שאלנו אותם מה מניע אותם כמוסלמים ,מתוך חופשה של יומיים בעיר היפה לשרוף יום אחד על מחנה השמדה של יהודים. הם הסתכלו לנו בעיניים ואמרו שאין דבר אחר שנראה להם יותר מעניין מהדבר הנורא הזה שהנאצים עשו ליהודים. במשך הסיור הם גם לא הסכימו לפספס שום נקודה על המפה . כל כך התרשמנו מהדור הצעיר שלא מוכן שיאכילו אותו במנת דיקטטטוריה והולך לחפש את ההסטוריה עם עיניים פקוחות וראש אחר. תהינו מה יקרה עם הדורות הבאים עם מנהיג כזה שמכחיש את השואה , ומתאים את חומר הלימוד מוחק ומשנה את ההסטוריה בספרים לפי ראות עיניו..היו לנו בהחלט כמה שעות של צחוקים מאחורי גבו של המנהיג שלהם וסדר העולמי החדש שהוא מתכנן לעמו...

















