חברים נאמנים בעגלתי טמונים
ספרים רבים, ישנים וחדשים,
ספרים, ידידו הנאמנים של האדם
ממלאים את קרונותיי עד לראשם.
ספרים לכל דורש ולכל בקשה,
מוזות וליריקה זהובה,
ספרים על בישול ועל חקלאות,
רומנים על תשוקה ועל אבירות,
כל הסוגים לכל הצרכים,
ומי שקונים – קוראים.

זהו הטקסט שהיה כתוב על כרטיס הביקור של רוג'ר מייפלין סוחר הספרים בספר "פרנסוס על גלגלים". מיהו או מהו פרנסוס? בואו נתחיל בהתחלה.

על פי המיתולוגיה היוונית, זאוס היה בכיר האלים האולימפיים ומנמוסינה הייתה אלת הזיכרון ואהובתו של זאוס. בספרו "תיאוגוניה" מספר המשורר הסיודוס כי זאוס ביקר את אהובתו מנמוסינה במשך 9 לילות רצופים ובמשך כל לילה הוא תינה עמה אהבים. בסופו של דבר התעברה מנמוסינה ועם תום הריונה היא ילדה לזאוס 9 בנות. כשגדלו בנותיהן של זאוס ומנמוסינה, הן הפכו ל-9 המוזות שהן אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהן של תחומי המחול, מוסיקה, היסטוריה, ספרות, מחזאות ואסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בשירה, ריקוד ונגינה. אך תפקידן העיקרי היה להעניק השראה ליוצרים שונים בתחומי האמנות ובעקר בתחומי הציור, השירה והפילוסופיה.

על פי המיתולוגיה היוונית, מקום משכנן של המוזות היה הר פרנסוס. ההר נמצא במרכז יוון ומתנשא מעל דלפי, צפונית למפרץ קורינתוס.

"פרנסוס על גלגלים" עוסק במספר נושאים כאשר העיקרי שבהם הוא האהבה לספרים ומכאן שהקשר למוזות ולמקום משכנן מובן מאליו. אין לי ספק כי המוזות הנכונות העניקו השראה רבה לכריסטופר מורלי כאשר התיישב לכתוב את ספרו לפני קצת יותר מ-100 שנים.

זהו סיפורם של הלן מקגיל, של אחיה אנדרו מקגיל וכמובן סיפורו של רוג'ר מייפלין סוחר הספרים אשר הופעתו בחווה בה התגוררו הלן ואנדרו, גרמה למהפך בחייהם. הוא נע בדרכים הכפריות של אמריקה עם סוסה הגוררת קרון שמכונה פרנסוס, ומוכר ספרים לפשוטי העם.

זהו ספר שכולו אהבה לספרים: על פי מורלי, "כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות, הומור וספינות שיוצאות לים עם לילה, בספר מצויים השמים והארץ במלואם...(עמ' 51). אני כמובן מזדהה עם כל מילה כאן.

אך זהו לא רק ספר על ספרים (ארס פואטיקה במלוא מובן המילה), זהו ספר על חופש, על הגשמה אישית, על נדודים, על תעוזה ועל אישה אחת השוברת מוסכמות: לאחר שהלן אפתה 6,000 כיכרות לחם במשך 15 שנותיה בחווה, היא משאירה שם את אחיה לבדו ללא איש (או אישה) שיבשלו לו. שפעם אחת יאכל לחם בזיעת אפו. יש לזכור שהספר נכתב בשנת 1917 ומעמד האישה אז לא היה דומה לזה של היום. לא רק שאישה הרצה לנשיאות (ועוד שחורה רחמנא ליצלן) היה בשנים אלו חלום רחוק, אלא שגם זכות בחירה לא הייתה אז לנשים. את הזכות הזו הן קבלו רק בשנת 1920 (התיקון ה-19 לחוקה).

זהו סיפור חכם עם הרבה דיאלוגים קצרים אך מאלפים, כתוב נפלא ובקיצור 195 עמודים של קסם.

חיוך מטופש ,מלא שביעות רצון ועונג התפשט על פני מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר ועד סופו .חיוך שהזכיר לי את החתול "צ'שייר -לבית עליסה בארץ הפלאות ", החתול שמחייך תמידית ויכול להיעלם ולהשאיר אחריו רק את חיוכו.

אודות הספר הזה נכתבו באתר שש ביקורות אוהדות וערכיות של:"scoe"- מעולה, "דן סתיו" -מומלץ מאוד ,
"קורא כמעט הכול"-מעולה, "הקוסמת"- מעולה, "שין שין"-טוב, ו-"yaelhar"-טוב .כולן/ם פירטו פחות או יותר את תוכנו של הספר הנפלא הזה ומכאן שלא אחזור עליו ,אבל ישנם עוד מטמונים שמצאתי בספר חוץ מהעלילה המשעשעת והסוחפת ואשר אותם אני רוצה לחלוק עמכם/ן:

הזווית הפמיניסטית שממנה נכתב הספר:

מורלי כתב את הספר ב-1917, באותה תקופה החל את דרכו כעורך ז'ורנל נשים בשם -"גבירותיי "(1917-1918),כלומר הוא הכיר את עולמן של הנשים באותה תקופה .החל מאותן נשים עקרות -הבית שידעו לאפות ככרות לחם ,לחמניות, ריבות ,רטבים לבשר ועוד ,או בחישובה של גיבורת הסיפור גב' הלן מק'גיל -שאפתה כ-6000 כיכרות לחם שאותם כינתה "אנתולוגיה" ,ואספה 300 ביצים במשך 15 שנים שחייתה בחווה עם אחיה ,ועד -נשות תנועת הסופרז'יסטיות - שבעת פרסום הספר הכינוי הזה לאשה -"סופרז'יסטית" מצד שני המינים היה כינוי שנע מגנאי -ועד פליאה,אבל לא באהדה .{בארצות הברית נקבע ב-1920 התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכות הצבעה מלאה לנשים}.מורלי בונה את דמותה של הגיבורה מאשה שחייה התרכזו בעיקר במטבח החווה ובניקיון הבית והגשת ארוחות לאחיה -לאשה פמיניסטית שהיא עוד לא מודעת לכך בעת קניית ה"פרנסוס" -העגלה מלאת הספרים וכל הרכוש שהתלווה אליה: הסוס והכלב שהפכו לרכושה הפרטי של האישה .ולא אפרט כאן את חוקי המדינה באותה תקופה בדבר אי-עצמאות האישה להחזיק ברכוש משלה ,כאשר כל גבר בין היותו אחיה, בעלה, או דודנה ,יכול במחי -הוראה אחת למוסדות הבנקאיים לבטל את זכותה הבסיסית לרכוש ,לכסף שהיא צברה בעצמה או שקיבלה בירושה במשך השנים .
מורלי המחבר לא מהסס כ-3 שנים לפני אישור החוק לצאת בכתיבת ספר מהפכני מהבחינה הזאת ולהציב במרכז העלילה גיבורה ראשית -דמות נשית שאינה יפה או צעירה ,אבל מהפכנית שלא מדעת ,עצמאית, דעתנית, שגם מימשה את אהבתה במוסד נישואין שמרני.

זווית איכותם של הספרים ושיווקם:

ופה אני קופצת קצת לימינו .

אני עוקבת ומכירה את דעותיו של בעל הוצאת זיקית-אוריאל קון בכל הקשור לעולם הספרים בישראל .יש לו ביקורת חריפה על איכותם הירוד של רוב הספרים המתורגמים והמקוריים שהחברה הישראלית מקדשת אותם ,וכן ביקורת על חזירותם הכלכלית של הוצאות הספרים ושתי "מעצמות שיווק - הספרים" ביחס לקביעת מחירו של הספר ותגמולו של הסופר .

כאשר קראתי את הספר הבנתי בבהירות חדה מדוע הספר הזה נבחר ע"י מר קון כספר הדגל הראשון שיצא תחת הוצאתו החדשה והאוונגרדית .משום שהוא מבטא היטב את תחושותיו וקובלנותיו .הספר שהתפרסם בתחילת המאה ה-20 ממחבר אלמוני ונשכח {אליבא ד-ימינו} נשאר עדכני ואותנטי במסריו- נגד רדידות תוכן הספרים וחזירות בעלי הממון או הסופרים הממוסדים.

וכה אומר הגיבור הראשון או השני בספר-" הפרופסור"- מר רוג'ר מיפלין שהיה בעליו הקודם של "פרנסוס " לגיבורה הראשונה או השניה {תחליטו בעצמכם/ן}:
"העולם מלא בכותבים גדולים שעוסקים בספרות ,אבל הם כולם אנוכיים ומורמים מעם. אדיסון,לאמב, הזליט, אמרסון,לוול -תבחרי לך - כולם רואים באהבת הספרים סוד נדיר ומושלם,שמור למעטים,שמקומו בחדר עבודתם המבודד שבו הם יכולים לשבת לבדם בלילה לאור הנר,בידם סיגר,כוס יין פורט על השולחן וכלב ספנייל על השטיח שמול האח .מה שאני אומר לך הוא זה- מי יצא אי-פעם לדרכים כדי להביא ספרות אל ביתו של האדם הפשוט? להביא אותה לביתו,לעסקיו ולחיקו,כמו שמישהו אמר פעם ?ככל שמרחיקים בארץ ,כך פוחתים הספרים ונעשים גרועים יותר ....אתה צריך לצאת ולבקר את האנשים בעצמך,להביא את הספרים אליהם לדבר עם המורים,למרר את חייהם של עורכי העיתונים הכפריים ושל ירחוני החוות ולספר לילדים סיפורים,וכך לאט -לאט ,אתה מתחיל להחדיר ספרים טובים לוורידי האומה ,זו עבודה גדולה ....זה כמו לשאת את הגביע הקדוש לכמה מאותן חוות נידחות ,הלוואי שהיו עשרה פרנסוס ולא אחד....ישנם שלושה מרכיבים לחיים טובים: לימודים, רווחים וכיסופים .במסלולו של האדם -ללמוד, עליו להרוויח לחם לעצמו ולאחרים, ועליו להיכסף: להיכסף לדעת את הבלתי ניתן לידיעה "...
זאת כל התורה על רגל אחת של מר אוריאל קון -בעל הוצאת זיקית ושל גיבור הספר "הפרופסור" מר מיפלין שהיה בעליו הקודם של ה-"פרנסוס ".

זיהוי נוסטלגי בקריאת ספרים וסופרים:

אהבתי מאוד לזהות את שמות הספרים שמורלי מציין בספר באמצעות גיבוריו ומחשיבם כקאלסיים לתקופתו:

"לורנה -דון"-בלקמור ,עודני זוכרת שזה היה הרומן הראשון שקראתי בשנות נעורי .

"יריד ההבלים "- תאקרי.

"הקלברי -פין"-טווין .

"ספר הג'ונגל"-קיפליניג.

"מעשיות האחים גרים".

"אי -המטמון"- סטיבנסון.

"רובינזון קרוזו"-דפו .

"נשים קטנות" - אלקוט.

ו- שקספייר ,דקמרון, או' הנרי,ברנרד שו,ועוד ועוד .קריאת שמותיהם בעלילת הספר גרמה לי עקצוציי עונג וזיכרונות טובים כפגישת חברים ישנים וטובים.

חלום שלא יוגשם:

ציינתי שהחיוך "הצ'שיירי" שלי נכח בכל זמן הקריאה ,אבל לבי נחמץ. כמה הייתי רוצה לצאת בעגלה כזאת כמו-"הפרנסוס" ,ושאר תכולתה הביתית ,עם הסוסה הלבנה והשמנה במיוחד בשם פג (קיצור של פגאסוס, הסוס המיתולוגי),הכלב -הספנייאל בשם בוק {המזכיר את בוקאצ'יו)- ולנדוד בדרכים ,לחזר אחרי פתחי-בתי -האנשים ,לקרוא בפני המבוגרים והילדים ספרים ,למכור ולדעת שאני מחדירה "ספרים טובים לוורידי האומה" .
הייתי רוצה - אבל הוא יישאר בגדר אותם דברים שכבר לא אעשה בחיי .

זיהוי מאפייניי ספרי הוצאת "זיקית":

תרגום הספר נעשה ע"י יהונתן דיין ,הנו קולח,משובב -נפש ואיכותי .

במידה ותראו על המדף בחנויות/בספרייה-ספרים בגודל קטן -עד -בינוני,בכריכה צבעונית {הפעם ורדרדה}לא מבריקה ולא זוהרת,בדפים בעלי גוון קרם-זהבהב , שיש בהם הקדמה וסוף דבר ,ביוגרפיה קצרה אודות הסופר והספר, ועל גביהם מאחור כתובים מילים שחודרות ישר ללב , ומחירו קבוע- 50 ש"ח {גם בשבוע הספר} -אז תזהו את הספר כאותם ספרים שתרצו לקרוא והנאתכם/ן מובטחת מראש.

איך אומר מר מיפלין:"כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים,דיו ודבק,מוכרים לו חיים חדשים. אהבה, וידידות והומור וספינות שיוצאות לים עם לילה- בספר מצויים השמיים והארץ במלואם,בספר של ממש ....אני מתכוון".

כמה קצר, ככה חביב.
הלן מק'גיל אינה יודעת כמה חייה ישתנו באותו יום.
מתגוררת עם אחיה אנדרו בבית חווה בניו אינגלנד של תחילת המאה ה-19. חייהם זרמו פחות או יותר בשגרה קבועה ונינוחה עד שאנדרו פרסם שני ספרים מצליחים ושקוע כולו בכתיבה, מוציאים לאור מחזרים אחריו ותיבת הדואר מתפקעת ממכתבים. נעדר לעתים מהבית ועול תחזוקתו נופל עליה.
עד היום בו יופיע רוג'ר מיפלין קצר הקומה והאדמוני, מעין עוגייה שופעת מרץ כשהוא נוהג בעגלה עמוסת ספרים- פָּרנָסוּס. מיפלין, שילוב יוצא דופן של איש ספר משכיל ורוכל נודד המוכר ספרים לפרנסתו, יודע לפנות לקהל מאזינים סקרן למראה עגלתו יוצאת הדופן ולמכור את ספריו בעידן בו דולר היה שטר מרשרש רב ערך. הלן מחליטה מסיבותיה לעשות מעשה ולראשונה בכמעט ארבעים שנותיה משליכה מעליה את ההרגלים הקבועים, הבית וכל מה שמוּכּר, רוכשת את עגלתו ויוצאת להרפתקת חייה עם כדור המרץ המהלך, סוסתו החביבה פג והכלב בוק.
והשניים מוצאים עצמם במסע מלבב בדרכי הכפר נוסח ג'ון דנוור, מוכרים ספרים, לנים באכסניות מזדמנות וחוות ונקשרים זה לזו. גם אי אלו תקריות לא נעימות אינן מעיבות על מסעם.
זהו ספר על אמריקה של פעם. שמרנית למדי, אנשים מאירי פנים בצד בנדיטים, רכבות קיטור ואיזכורים לדמויות ספרותיות וחלוצים כדייוי קרוקט. על אישה שהחליטה למרוד במוסכמות ולעשות 'מה נכון' ולא 'מה ראוי וצריך'. ספר קצרצר הלוקח את הקורא למסע קסום, אנושי ומלא הומור.
"כשמוכרים לאדם ספר לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק. מוכרים לו חיים חדשים."
במילה, כיף.

הפרנסוס החביב הזה שיגע אותי.
במשך יובלות ועידנים קראתי לספר "פְרַנְסוּס על גלגלים", וסברתי לתומי שפְרַנְסוּס הוא קרוב אריסטוקרטי של פְרַנְסִיס (שהוא, כידוע, מפשוטי העם) ושהודות לאריסטוקרטיותו יש לו כנראה כרכרה מהודרת עם גלגלים ולא רק סוס. (אם כי יש לפְרַנְסִיס פורד קופולה)

בשלב מסוים עליתי על הטעות שלי. הבנתי שלא שמתי דגש על השם (תרתי משמע) ושגם את הקמץ הנחתי במקום הלא נכון, יען כי השם הנכון הוא פָּרַנְסוּס, עם פּ' דגושה. פָּ-רַנְ-סוּס. זה נשמע קצת כמו פַּרָה'נְ'סוּס כמו שרוקנרול זה רוק'נ'רול ובעצם רוק-אנד-רול. כך קראתי לספר גם תוך כדי הקריאה. סוד כמוס לפרה אנד דה סוס.
-אז מה את קוראת עכשיו?
-אה, את "פָּרַנְסוּס על גלגלים". חביב.

כמה עמודים לתוך הספר (לא זוכרת כמה כי זה לא היה רגע משנה חיים או משהו כזה) הבנתי את גודל טעותי: לא פְרַנְסוּס ולא פַּרָנְסוּס, אלא פַּרְנָסוּס. פַּרְ-נָ-סוּס.
איך, איך לא הבנתי את זה קודם?
מריץ' ורץ' יוצא *רִיצְ'רַץ'
ממגדל ואור יוצא מִגְדַּלּוֹר
מרכבת וכבל יוצא רַכֶּבֶל
ולכן...
מפרנסה וסוס יוצא פַּרְנָסוּס

"פַּרְנָסוּס על גלגלים" הוא סיפור חביב על עגלה לממכר ספרים הרתומה לסוס, ומכאן המשוואה היא פשוטה:
פרנסה + סוס = פַּרְנָסוּס (או במילים אחרות: סוג של אלטיזאעכן, או אנטיזאעכן בז'רגון הזב"חניקי הצודק, כי סוסים לא צריכים להיות המפרנסים של בני האדם.)

אז זהו, שלא.

כי אז גיליתי להפתעתי ששם הספר באנגלית הוא Parnassus on Wheels. כלומר, גם באנגלית השם הוא פַּרְנָסוּס, מה שאומר שההגיון העברי הבריא שלי צריך אקמול או משהו. אבל היי, לפחות המצאתי מילה.

גוּגְלִי ווִיקִי גילו לי את האמת: פַּרְנָסוּס קשור למוזות במיתולוגיה היוונית. הנה כך:
"פַּרְנָסוּס הוא שמו של הר במיתולוגיה היוונית, הר המקודש לאפולו, ועליו חיו המוזות. בספר הוא כינוי לקרון הספרים שבמרכז העלילה."

(למילה פַּרְנָסוּס לכשעצמה אין ערך משלה בוויקי, ובאמת הגיע הזמן שגם לי יהיו מניות במפעל שלה. לפיכך, כל זמן שאף חוכמולוג לא יערער על כך, ויקי תספר לכל המתעניין שפַּרְנָסוּס הוא הכלאה של פרנסה וסוס.)

הספר החביב הזה הוא כמו חטיף אנרגיה. הוא לא ארוחה דשנה אבל הוא גם לא ממתק חסר ערך תזונתי - יש בכוחו להשביע רעב, רעב קטן ורגעי. רעבצ'יק. והטעם? זה כבר עניין של טעם. ואמנם יש לו אצטלה וארומה של מזון בריאות משובח, אולי אפילו של מזון על, אבל אם בודקים את הערך הקלורי, זה לא בלתי סביר שבמקומו אפשר היה לאכול שני משולשי פיצה שהם הרבה יותר משביעים והרבה יותר טעימים. הספר הוא נישנוש חביב. הוא לא מספיק בתור מנה ראשונה, הוא בוודאי לא מנה עיקרית, אבל הוא גם לא קינוח עתיר קלוריות ומשמין שמעורר ייסורי מצפון אחר כך.
הוא חטיף חביב שנקרא בחטף, בין לבין.

ולמה הספר החביב זכה להצלחה כה גדולה בישראל? לדעתי, בגלל העֵדֶר ולמרות ההֵעָדֵר.
בגלל העֵדֶר - הספר הופיע בראש רשימת רבי המכר של החנויות העצמאיות, והעֵדֶר נהר אחריו. לא עֵדֶר של בהמות מלחכות קש וגבבה, חלילה. מה פתאום? וכי מה לעֵדֶר נבער זה ולמילה הכתובה, לספרות יפה? מדובר בעֵדֶר חביב ומנומס של ביבליופילים שוחרי תרבות שמרביתם הם גם חיות פוליטיות. אבל לא בהמות, חלילה.
למרות ההֵעָדֵר - לדעתי הספר נעדר רלוונטיות לישראל. הוא חגיגה של ביבליופיליה (וזו אמנם קיימת גם בישראל, בעיקר בקרב העֵדֶר המנומס מהסעיף הקודם) אלא שהוא גדוש ברשימת סופרים וספרים מן התרבות האמריקאית, שרק מקצתם מוכרים לקורא הישראלי הממוצע (זה שאינו נמנה על העֵדֶר החביב והמנומס מהסעיף הקודם).

ייתכן שבחוג לספרות באוניברסיטת שקר כלשהו הייתי מגלה מיני מוטיבים, תמות, קתרזיסים, מטאפורות, סינקדוקות, אפיפורות, אקספוזיציות וכיוצא באלה מושגים בספרותית מתקדמת למתחילים. ייתכן שהייתי מתרגשת לגלות שגברת הלן מק'גיל היא דמות עגולה לא רק מפני שהיא עגלגלה וכבדת משקל, שהייתי נפעמת לגלות שקרון הספרים הוא בעצם אלגוריה לגזלן מהשקם הצבאי (שתמיד עושה עבודתו מעל ומעבר למצופה), שהייתי מתלהבת לגלות שהספר הוא סיפור קצר עם פאבולה וסוז'ט ולא סתם סיפור קצר מפאת אורכו הקצר, אבל אין סיכוי שזה יקרה. הספר, חביב ככל שיהיה, לא עד כדי כך מעניין אותי.

ובעניין ההוצאה, גב' זִיקִית.
זִיקִית היא זוחל מדרג בינוני. היא לא קוֹמוֹדוֹ - זוחל ענק, מפחיד וקטלני, אבל היא גם לא שְׂמָמִית ביתית קטנטנה וחמודה שמביאה מזל. זִיקִית היא מעמד הביניים. היא בטח הצביעה ליאיר. במלעיל. איכס.
אני מקווה שבהמשך הדרך, הצבעים הספרותיים של הזִיקִית יהיו עזים יותר ושהיא תתומחר יחסית לגודלה.
50 ש"ח זה מחיר מופרז לספרון, חביב ככל שיהיה, שאורכו לא עולה בהרבה על אורכו של סיפור שמתפרסם במוספי החג בעיתונים. ואיך בכלל מקטלגים ספרון כזה בספריה? איפה מדביקים את המדבקה? אולי צריך להכניס אותו למארז קלטות וידאו של פעם.

משהו קטן וטוב
1. הגופן, המרווח בין השורות והעימוד מושלמים!
2. הדפים העבים והצהבהבים מאוד נעימים לעין, למגע ולדפדוף.
3.. יחס נאות למדי לסוסה פגסוס שסוחבת את קרון הספרים פַּרְנָסוּס. "סירבתי להודות שתעיתי, אבל באותו רגע מעדה פג בכבדות ונעצרה. היא לא נענתה לשידוליי. ירדתי עם העששית בידי כדי לראות לבדוק אם משהו חוסם את הדרך, וגיליתי שהפרסה שלה נעלמה ושרגלה מדממת. הפרסה כנראה נשרה היכן-שהוא מאחור, ואז ננעץ ברגלה מסמר או משהו אחר. לא עלה בדעתי דבר אלא להישאר בלילה באותו מקום." (עמ' 117)
4. הסיפור חביב.

משהו קטן (אולי קטנוני) ולא כל כך טוב
1.. אין הפרדה בין דפי ההקדמה והתודות של הזִיקִיתִיים לבין תחילת הסיפור. הרצף הזה בין ההשתפכות-הסתחבקות של הזִיקִיתִיים לבין כתב היד עצמו הוא לא יאה לדעתי. צריך שיהיה דף ביניים שמפריד ביניהם.
2. התקציר בגב הספר מוגזם ומנופח, וחלקו אף מופרך: "אם יש ספר אחד שכאילו נכתב במיוחד לשיפור האקלים החברתי-פוליטי והספרותי הנוכחי בישראל [...] אנו בטוחים שהיא (הקריאה) תגרום לכם הנאה, תעורר חיוך גדול ומצב רוח חיובי ואולי אף תספק כלים להתמודדות עם ההווה".
3.. אחד מקווי האני מאמין של הזִיקִיתִיים הוא זה: "אנו מאמינים שאפשר לבנות הוצאה לאור עצמאית שמחיריה יהיו שפויים וקבועים..." אני מאחלת להם דרך צלחה והרעיון של המחיר הקבוע והאחיד הוא אחלה, אבל אם אפשר לקבוע אותו על סכום הולם יותר, מה טוב.


אז לא רק שהעזתי לא ליפול שדודה לרגלי פַּרְנָסוּס על גלגלים, אלא שאף העזתי להתלונן על ספר כה קונצנזואלי, כה מחובק, הבן היקיר של הקהילה הספרותית האנינה; העזתי להתייחס גם לכמות ולא רק לאיכות (אבל כריסטופר מורלי התחיל! הוא בכבודו ובעצמו אמר שספר הוא גם אבל לא רק "340 גרם של דפים, דיו ודבק"); העזתי להשוות אותו למיני מזונות ולפקפק קצת בערך הבריאותי שלו; וברוב חוצפתי העזתי להתייחס בעיקר לכיתוב על הקנקן (איך מבטאים את הפרנסוס הזה) וכמעט לא התייחסתי למה שיש בקנקן. אפילו יצאתי קצת נעל כשהתוודיתי על כך שלא ידעתי מה זה פַּרְנָסוּס.
אבל... (זהירות, מלודרמטיות מוגזמת לפניך)
הייתי נאמנה לעצמי, הלכתי עם האמת שלי, אני אוכל להסתכל במראה בלי להתבייש ואפילו המצאתי חידוש לשוני.

פַּרְנָסוּס על גלגלים הוא משהו קטן וטוב. ספר חביב. לא מזיק אבל גם לא מועיל במיוחד. הוא לא סתמי אבל הוא די סתם. אני יכולה לסמן וי על עוד ספר שקראתי. ויצ'יק חלשצ'יק על ספרונצ'יק קטנצ'יק וחביבצ'יק.
אז זהו. קראתי, כתבתי ועכשיו אני יכולה לחזור לקרוא לספר "פְרַנְסוּס על גלגלים", לפחות כל זמן שאני בכלל אזכור אותו.
ספר חביב כבר אמרתי, נכון?


אסיים בחידוד הגיון: פַּרְנָסוּס על גלגלים + הצטלבות דרכים = צומת ספרים


על החתול,
שונרא על כסא


*האם רמי, הג'ינג'י החמוד מריצ'רץ', יהיה בקרוב שופט מחוזי?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4688820,00.html

לחברה נתי ק.
נראה שאותן המוזות השרו עלינו את מוזיותן, אבל באמת שקראתי את הביקורת שלך רק אחרי שכתבתי את שלי.

בילדותי הופיעה יום אחד ספרייה ניידת בשכונה. באותם ימים היה לי מחסור חמור בספריות, מה שגרם למיחזורו של כל ספר עד שידעתי אותו בעל פה. היתה לנו בבית ספרייה די גדולה אבל זו הכילה ספרי מבוגרים שאסור היה לי לקרוא (קראתי, אלא מה? רק וידאתי שהדלת הנעולה תאפשר לי התראה מספקת לדחוף את הספר בין האחרים ולעטות פרצוף תמים) מהרגע שהופיעה "הניידת" איכות חיי השתפרה פלאים. היא התהדרה במבחר של ספרים להנאה והביסה בקלות את ספריית בית הספר החינוכית והתקינה, שאת ספריה המשמימים הכרתי טוב, והספרנית הזועפת שמרה באדיקות ששום ילד לא יקרא שום ספר ממדף שמעל לגילו.
הלן מק'גיל היא רווקה כבדת משקל החיה עם אחיה (הרווק גם הוא אבל רזה) בחווה בניו אינגלנד. היא שבעת רצון ממצבה - מנהלת את משק הבית, מבשלת, מתקנת גרביים ומטפלת בתרנגולות. בכל יום היא יודעת מה תעשה מחר, ואינה מתאבלת כלל על עלומיה שחלפו ועל מיעוט הבידור והעניין בחייה. היא היתה ממשיכה כך עד המוות לולא אחיה שנעשה סופר למורת רוחה ולולא נקרתה בדרכה הזדמנות לעשות מעשה שינער את חייה ויוליך אותה לדרך חדשה.

הספר שנכתב ב 1917 מתאר היטב את אמריקה הכפרית ומזכיר את סיפורו המקסים של סטיינבק "החרציות". באותה תקופה לא היה הרבה מה לעשות בשעות הפנאי (לא שהיו הרבה כאלה) וספרים היו אופציה נוחה וזולה. בספר הזה יש גיבור שהוא מיסיונר של ספרים: הוא קיבל על עצמו שליחות של להביא ספרים לחוואים המבודדים, ובאמריקה זו התמימה ולפעמים בורה, חוואים קנו ממנו ספרים - וגם הציעו לו ארוחה טובה ומיטה ללון בה - רק בזכות הבידור שהופעתו שם סיפקה, והתלהבותו וסיפורי הספרים שלו היו המופע שכדאי היה לחכות לו עד הפעם הבאה שיעבור שם.

כמובן לא יכולתי לעמוד בפתוי של כל הביקורות המהללות, אחרי שהקוסמת סיקרנה אותי קשות לגביו (תודה רבה!). ספרון קטנטן, 195 עמודים בפורמט דומה לזה של "ספרי הכיס" של העבר, עם דפים צהבהבים חלקלקים וכריכה ורודה מאוירת. חיצונית הוא נראה כ"ספר בובות". הוא כתוב באופן משובב נפש, לא מתייחס לעצמו ברצינות יתרה. הוא מצחיק לפעמים, נוגע ללב בדרך כלל, מדבר על בדידות ועל קשר בין אנשים, על מעשיוּת ועל חלומות. למרות שסופר גבר כותב (כמו שהיה מקובל) את דמות האשה וזה ניכר, נהניתי ממנו מאד ונראה לי שזה ספר שיהנה אותי גם בקריאות חוזרות. כדאי לכם!

משקמה ההוצאה לאור זיקית הוחלט שהספר עליו תופיע הספרה אחת יהיה פרנסוס על גלגלים, העוסק, איך לא, בספרים. היתה זו החלטה סבירה והספר היה לרב מכר.
האם זיקית היטיבה לראות את הנולד ולבחור בספר שיזניק אותה קדימה להצלחה? באוגוסט 2015 פירקו שני המייסדים את ההוצאה לאור ו-23 הכותרים נמכרו להוצאת מודן.
שתדעו.
פרנסוס על גלגלים הוא מעשיה חביבה, לא יותר ממעשיה ולא יותר מחביבה. ומה יש בה? יש בה פוטנציאל לסרט דיסני, שהיה יכול להיות להיט בשנות החמישים אולי. הפרק הראשון בסדרה אכן שודר ב- באפריל 1951. דיסני לא קשור.
שתדעו.
אז ככה: אנדרו מק'גיל הוא בעל חווה אי שם בצפון מזרח ארה"ב. כחוואי הוא פוצח פתאום בקריירת סופר ומצליח בכך היטב. אחותו הלן דואגת לארוחותיו, לתיקון גרביו ולכביסה שלו. המשק שלהם מצליח, הספרים גם ופתאום מגיע פרנסוס על גלגלים, עגלה המשוכה ע"י הסוסה פג ומונהגת ע"י רוג'ר מיפלין, לשעבר מורה ובהווה מפיץ ספרות/רוכל. כשהוא מגיע לחווה של אנדרו מק'גיל, אנדרו לא נמצא, הלן מבינה את גודל האסון, שכן אחיה היה בהחלט מתפתה להצעה של מיפלין לקנות את העגלה על כל תכולת הספרים ב-400 דולר, עם הסוסה, להמשיך לעופף בשמי הספרות ולהזניח את חובותיו החוותיות. 400 דולר היו שווים אז מכונית. בהחלטה של רגע היא קונה את העגלה/עסק והופכת למוכרת ספרים. כך היא מתחילה להשתרך בדרכים ולהפיץ ספרות, אמנם לא בהצלחה כמו מיפלין הכישרוני, הפורש לברוקלין לכתוב את ספרו שלו. היא מרגישה שכאשה שחסכה לעצמה סכום יפה יש לה זכות לצאת לדרכה העצמאית עם עסק משלה.
האם היא תמשיך את דרכו של מיפלין הכישרוני? האם תחזור לחווה? התשאר רווקה זקנה הדואגת לארוחותיו של אחיה וכביסתו?
התשובות די בנאליות ובהחלט עומדות ברמת הפשטות של החיים בראשית המאה ה-20, מה שהמשאיר את הספר בהגדרת מעשיה חביבה ותו לא. ככפפה ליד לדיסני.

עגלה עם סוסה

את הספר, פרנסוס על גלגלים, של כריסטופר מורלי, ראיתי מספר פעמים ושמעתי על מעשי הקסם שבו, האמורים לאוהב ספרים כמוני, לשים עליו יד ולהסניף אותו לעיניי ומחשבותיי. כן אני אוהב ספרים עם נראות מיוחדת, לה השפעה על טעם הקריאה שלי, כמו העבודה שמדובר בספר קטן, עם הדפסה איכותית, על נייר צהבהב, ועטיפה סגלגלה בהירה, עליה הדפס יפה של סוס צנוע, המושך עגלת ספרים גדולה, כספרייה ניידת. איזה יופי של כריכה לספר העוסק באהבת ספרים.

בנוסף שמעתי שזה ספר ביכורים להוצאה חדשה, הוצאת זיקית, ששמה לה כמטרה להיות הוצאה שונה מהמוסדיות, ובכך להיות רעננה בתכנים ובאופן הגשת הספרים.

נקודת העניין העיקרית שלי בספר הייתה נושא הסיפור, על אישה פשוטה שמחליטה יום אחד בצורה ספונטנית לרכוש סוסה ועגלה ולהיות מפיצת ספרים, באזורים הכפריים של ארצות הברית, בעידן שעדיין לא היה אינטרנט, טלוויזיה, ועיתונים המגיעים לפריפריה, לישובים הנידחים. בהיבט הזה האישה היא כמו מיסיונרית תרבות, היוצאת למרחבי נופים חקלאים, ונופי הטבע שעדיין פראים, בכדי להנחיל את אהבת הספר, המשולבת עם הרפתקאות במסעות שעורכת האישה עם כרכרה וסוסה.

הכרכרה והסוסה, גיבורי העלילה המשניים, גרמו להתנגנות שיר ילדות בזיכרוני. כששרתי אותו בליבי, חשבתי על תמימותו וקסמו של פרנסוס על גלגלים הגלומים בפשטות.

עגלה עם סוסה
בשדה תרוץ.
עד גדותיה עמוסה
בחציר קצוץ.
ואני יושב למעלה
לשמאלי מושכות,
הי דיו דיו
כך אקרא לה
ובידי השוט.

(מילים ולחן: אבשלום כהן)

מה אומר ומה אגיד, פרזנטציה כזאת נהדרת לספר אחד, מעולם לא הייתה לי.

אבל אני דחיתי את קריאת הספר בלי סוף, מסיבות לא ידועות, שלבטח מצויות אי שם בתת מודע.

את הספר הזה, כמו ספרים אחרים ונוגעים, קבלתי מחבריי (היודעים שאני חובב ספרים), למסיבת היציאה שלי לגמלאות (אל תרחמו עלי, או תקנאו בי, אני עדיין עובד חלקית כיועץ).

כעת הבטתי בספר, לסוסה בכריכה שדהרה לעברי, וחשבתי מדוע לא נפגשנו?

ואז קרה לי דבר מעניין, שאני אגב תמיד מצפה במפגש עם ספרים, לפתע צף במחשבותיי סיפור ישן ונשכח שהיה החסם לקריאת הספר.

בילדותי, לאבי הייתה ספריה קטנה בה, ספרי עם עובד, ספריית הפועלים, וספרים מהוצאת מזרחי, שהתמחתה ברומנים להמונים. את הסדרה הזאת הפיץ סוכן נוסע, בסוסיתא ישנה. אבי קנה ממנו מספר ספרים בהקפה, וכשחזר הסוכן, אחרי זמן מה לבקש את חובו, אמר אבי, אין לי כסף, וכל כך התביישתי. אני חושב שהאירוע הזה גרם לי להיות אספן ספרים כפייתי, ובאמצעות האובססיה הזאת לומר לאבי ולי, אבא לי לא חסר כסף לרכוש ספרים, יש לי המון ספרים. ברגעים רוגשים סבבי, הספרים העניקו לי רגעי רוגע ואושר. כעת אני מבקש לשחרר ולהשתחרר מהאובססיה המעיקה.

אחרי שדהרתי למחזות רחוקים, אני מבקש לומר לכם מספר משפטים על חווית הקריאה בספר.

פרנוס על גלגלים, הוא סיפור פשוט, אך כסיפור פשוט וטוב יש לו גם תובנות על החיים עצמם. זהו סיפור על אישה בשם, הלן מק’גיל שבגיל ארבעים, החליטה במקום לרכוש רכב חדש, מה שיאפשר לה להיות חלק מהקידמה, לרכוש סוסה ועגלה ואתם לצאת למרחבים, כבחירה בעצמאות ובקלאסיקה לעומת חדשנות. הספר הזה הוא מסע אטי ורגוע, לטבעם של האנשים והנופים ודרכם לחשוב, על החיים. אולי זהו סוד קסמו של הספר, שהצליח לפצח משאלה אנושית אחת, חוצה מקומות וזמנים.

בדרך כלל אני לא מאלה ששוחטות פרות קדושות. לפי מה שראית, כאן באתר, כמו גם בין המבקרים, יש קונצנזוס רחב בנוגע לספר ואני לצערי התלהבתי פחות. הספר אכן נחמד מאוד. הוא ממש, ממש נחמד, חמוד, משעשע לעתים ועם תובנות מקסימות פה ושם. נחמד, כבר אמרתי?
הלן היא חוואית רווקה בת כמעט 40 שגרה עם אחיה בחווה. הוא כותב ספרים והיא אופה לחם. הוא נוסע לחפש מוזה ואילו היא ממשיכה לאפות. השגרה הזו הייתה ממשיכה כדרכה אם לא רוג'ר מיפלין אחד, שמגיע אל מפתן החווה עם סוסה זקנה, כלבה וקרון אחד מלא ספרים. מכאן מתחיל המסע של הלן לעצמאות ולאהבה.
הסיפור שזור ציטוטים של קלאסיקות רבות ותובנות על החיים. בעקרון זה דבר מקסים, אך בספר קטן כזה, השפע הזה עייף אותי קצת.

יכול להיות גם שלקרוא את הספר הזה באותו זמן עם "האי של ארתורו" של אלזה מורנטה היה בעוכריו. אני מודה שאני לא מחובבי ספרות אמריקאית (פרט לכמה יוצאים מן הכלל) והספר הזה רק חיזק את המסקנה שאני והיא - זה לא זה.

מה שכן וכמעט התפתיתי לתת לספר את הכוכב הרביעי, העיצוב של הספר, הגודל (שממש נכנס לי לכיס של המעיל), הפונט ובעיקר הדפים הקרמיים והחלקים שממש גרמו לי ללטף את הספר וזיכו אותי בכמה מבטים תמהים. בסוף החלטתי לדרג בשלושה כוכבים, כי הייתי במצב רוח של לשחיטת פרות קדושות.

נחמד, כבר אמרתי?

I have never been able to resist a book about books.—Anne Fadiman

בדומה לאן פדימן, מחברת "אקס ליבריס" המקסים, גם אני לא מסוגלת לומר "לא" לספר על ספרים. ועל אחת כמה וכמה ספרון משובח ומשובב נפש כמו "פרנסוס על גלגלים". נובלה זו נכתבה ב-1917(!) וזכתה לגאולה ולתרגום ראשון לשפת הקודש בידי הוצאת זיקית העצמאית. (בהצלחה!!!)

איזה יופי של ספר. מה אין כאן? עקרת בית שמאחוריה אנתולוגיה של 6,000 כיכרות לחם, לא פחות. איכר עקשן וחרוץ שגילה את נפלאות הכתיבה והפך לסופר פופולארי. איש קטן, אדום זקן ומצחיק שמפיץ את בשורת הספרות באזורי הכפר הנידחים של ארה"ב. סוסה אחת לבנה ושמנה במיוחד בשם פג (קיצור של פגאסוס, הסוס המיתולוגי). ספנייאל בשם בוק (כדי שבעליו ייזכרו שהוא חייב לקרוא מתישהוא את בוקאצ'יו). ובראש ובראשונה פרנסוס בכבודו ובעצמו. קרון קטן בצבע תכלת עליז הטומן בחובו אוצר קטן בן אלפי ספרים משובחים, המיועדים לאיכרים קשי היום והחרוצים של אמריקה.

לרוב אני נמשכת ליצירות קודרות, מסובכות וטרגיות וכשמבקשים ממני המלצות על ספרים קלילים, מצחיקים או מבדרים אני תמיד נתקעת פחות או יותר עם "שלושה בסירה אחת". אז בבקשה, מי שרוצה לקרוא יצירה שנונה, שתרומם את רוחו, "פרנסוס על גלגלים" מחכה במיוחד לכם.

ולא פחות חשוב, עיצוב הספרון, והסדרה כולה, נעימים מאוד לעין ולמגע. וגם, מי שקונה מספרי הוצאת "זיקית", הנמכרים בחנויות הספרים העצמאיות בלבד, תורם למולו"ת החופשית ולחנויות הספרים העצמאיות בישראל, ויכול לטפוח לעצמו על השכם בגאווה יתירה. אז קדימה...

נב. ולמי שתוהה לפשר השם המוזר, פרנסוס הוא שם ההר ביוון, בו שוכנות תשע המוזות של האמנויות.