****
טוב לי בחיים.
אבל לא תמיד, נכון. יש ימים אחרים. ימים שבהם אני משתוקק לקרוע מעליי את הכבלים הבלתי נראים שעטיתי על עצמי במשך השנים, מבחירה או מאינרציה. להגיד "פאק איט" ובאמצע הכביש לעצור את האוטו, להרים הנדברקס ולצאת. להשאיר מאחורי את הנישואין, הילדים שכבר נמאס לי להגיד להם לא לזרוק את הבמבה במושב האחורי, את האייפון והארנק וגלגלצ ברדיו. לעזוב את העבודה, את הבית, המשכנתא, את המקרר, ההרגלים, כרטיס האשראי, שולחן העבודה עם המחשב והפייסבוק והספרים. לנטוש ולוותר על הידוע, המוכר, השיגרתי, וכן, גם על האהוב. אפילו על הכסף, הפנסיה, וקרנות ההשתלמות. כל החבילה הזאת שמרכיבה את כל מה שאני, את האלון ה"ישן". רק אז יגיע הזמן לאלון החדש. הלא-מתוכנן. אלון שמתחיל מאפס. אלון שישן על עלים ומתחרט וקר לו. אלון שהולך ונכנס לאיזה יער, משוטט ותועה בו ומקשיב לציפורים ולחרקים ולרחש הרוח בענפים. שאחר כך הולך ובודק מה נשאר לו בכיס ונוסע בפרוטותיו האחרונות צפונה, מאמץ כלב כנעני עזוב, מוצא עבודה קטנה בחקלאות ומגלה שהוא בעצם אוהב להתלכלך. שוכר צריף בפאתי איזה מושב ולומד לבד לנגן בגיטרה, ולא מקשיב לרדיו לעולם ונרגע ושוקע במחשבות ונע ונד עם הכלב הכנעני שלו, מרקו.
****
הספר הזה מוזר. במובנים רבים, הוא כמו "בילבי" למבוגרים. בלי סיפור וסאב-טקסט תקינים פוליטית, בלי קו עלילה נהיר, גיבור הספר מחליט באבחה של רגע לנטוש את חייו הקודמים, אשתו המעצבנת ועבודתו שאינו אוהב. הוא מוכר את הסירה שלו, סמל לעוד משהו שהוא כביכול סמל סטטוס או מפלט אבל למעשה מהווה עוד משקולת על קרסוליו, ומתמסר לסוג של חיי רגע, וכך המסע המקוטע שלו בליווי ארנב שאימץ בתחילת הדרך נפרש מרגע לרגע והולך לכיוונים שהם לא רק בלתי צפויים אלא שגם אין להם שום כוונה סיפורית נראית לעין. הצמד משוטט לו ברחבי לפלנד (שהיא גם ככה חבל ארץ משוגע-קצת), פוגש בדרך אנשים שונים ונקלע לכל מיני הרפתקאות, ממלחמה בשריפת ענק דרך כמעט-טביעה בביצה עם פרה ועגל בן יומו ועד למרדף חוצה ארצות אחרי דב שחור מרושע. במה שהם עוברים יש משהו מציאותי מאוד בעיקר בשל העובדה שאין שם ניסיון להפחיד או לרגש, ולא נראה שהגיבורים מגיעים לאיזשהן מסקנות על החיים או לנקודת שיא בסיפור, כמו שבאמת קורה בחיים (שאין להם, להבדיל מספרים, שום מוסר השכל) אלא שהם משוטטים ברחבי פינלנד מעיירה נידחת אחת לחברתה בלי יעד או תכנון עתידי. וזה מוזר, מוזר נורא. בייחוד לאדם מתוכנן שכמוני. שמוצא מוסר השכל כמעט בכל דבר.
****
לא, אני לא עוזב. טוב לי בחיים.
****


















