"עת להרוג" הרשים אותי מכל ספריו של גרישם. בשפה מדוייקת, חסכנית, הוא פרש שם עלילה מציאותית על ילדה קטנה שחורה שנאנסה באכזריות על ידי כמה צעירים לבנים בורים ושיכורים, על אביה חסר האונים שמגיב ועל עורך דין המנסה לגשר על הפער שבין "חוק" ל "צדק". התברר לי שזה היה הרומן הראשון של גרישם, והוא נדחה על ידי הוצאות לאור רבות ובסוף יצא במהדורה מוגבלת כטובה אישית לסופר... מדהים. הספר הזה חוזר אל חלק מהדמויות של "עת להרוג" ומשלים מעגל בעלילה משפטית אחרת ובניסיון לגשר שוב על אותו פער, גם פה בהצלחה מוגבלת.

קשיש רע מזג שסובל מסרטן סופני ומייסר, מנשל את בני משפחתו ומשאיר את רכושו הניכר לעוזרת הבית השחורה שלו. גרישם מעלה היטב את הדילמות במצב כזה - בני משפחה - גם כאלה שאינם בקשר משפחתי קרוב תמיד עדיפים על אנשים זרים. לא? [הזכיר לי את המקרה של הגבר שהשאיר את דירותיו בבניין בת"א לשוכרות הדירות ולא לבני משפחתו שלמרות שלא פגשו אותו בעשורים האחרונים, הם כעסו מאד על החלטתו]. במדינה כמו מיסיסיפי, בה מתרחש הסיפור, יש חשיבות לצבע עורו של המוריש ולצבע עורה של היורשת. שלא לדבר על העובדה שהמוריש הוא גבר והיורשת - אישה.

בין לבין אנו פוגשים את עורך הדין הצעיר - זה שהגן בשעתו על אביה של הילדה מ"עת להרוג" – ומה קרה לו אחרי המשפט ההוא (רמז – לא רק דברים טובים...) על דעות קדומות בענייני גזע, על סודות עבר אפלים בקיצור - מותחן מעניין וגרישם, כדרכו, אינו נמנע מלמנות את חטאי מערכת המשפט האמריקאית, בה חלק מהמשפטים שם הופכים להצגה המיועדת להשפיע רגשית על המושבעים, ואת עורכי הדין לשחקנים מיומנים.

הכתיבה הבהירה והשקפת העולם הליברלית של גרישם אינן טריויאליות בין סופרי הז'אנר הזה. הספר, המבקר בחריפות – כדרכו של גרישם - את החברה האמריקאית הנגועה בגזענות בשמרנות ופרובינציאליות, ואת מערכת המשפט המעודדת "הצגה" למען המושבעים והקהל, ונתפסת לפעמים כתחרות כמו-ספורטיבית בה עורך הדין הוא הספורטאי ומעריציו מריעים לנצחונו.
אוהבי מותחנים משפטיים, חובבי סיגנונו הבהיר והתמציתי של גרישם ומבקרי האמריקאים - בודאי תהנו מהספר הזה, כמוני.

להלן הרומן החדש ,פרי עטו של ג'. גרישם ,אשר זה עתה "יצא מן התנור" ותורגם לעברית בידיה האמונות של נורית לוינסון. גם הפעם נשאר הסופר נאמן לז'אנר בו הוא הכי הצטיין ועליו בנה במשך שנים את הצלחתו האדירה ואשר המקנה לו היום שם של קלאסיקן אמריקאי עכשוי –זהו ז'אנר של דרמת מתח המשפטית.
על כן ,גם הפעם העלילה המרכזית נעה על ציר של הליך משפטי ארוך וסבוך בדבר המחלוקת על הצוואה המפוקפקת בעליל..ואם ,עד כמה שניתן בקצרה, מדובר בג'ק ברידס, עו"ד צעיר ונמרץ (המוכר לנו מ"עת להרוג" , ספרו הקודם של גרישם), הנלחם תדיר על פרנסתו הדחוקה ,בעיקר על ידי עבודתו הסזיפית על תיקים "משעממים " ,כאשר לפתע נופל בחלקו לעסוק בפרשת העיזבון, פרשה שהסעירה והבעירה את חייהם השלווים של אנשי העיירה הדרומית הרדומה במדינת מיסיסיפי...למעשה כתב הצוואה משוייך לסת הבארד , המוכר לכולם כזקן מופנם ונרגן אבל יחד עם זאת כעשיר המופלג של העיירה אשר צבר את הונו במו ידיו ובכישרון רב ...
בוקר חורפי אחד מוצאים את סת תלוי ומת על גבי עץ השקמה ,בשטח מטעו הפרטי, כאשר באמתחתו מכתב התאבדות ובהמשך מתגלה גם הצוואה , שלדעת כל מופרכת לחלוטין ..כך מתחיל המרוץ הגדול לפתרון המחלוקת- מאות( !) עורכי הדין מעורבים , כל מערכת המשפט של המחוז והמדינה עומדת על רגליה , כמובן שכל אחד מן הצדדים המעוניינים בוחש בצלחת ומפעיל את מלוא כוחותיו להשיג את חלקו בירושה..
בניסיון לסכם את הנקרא אציין ,שלעניות דעתי,גדולתו של הרומן הנוכחי הוא לאו דווקא בהתעמקותו בנבכי המשפט האמריקאי או על תאור המרהיב של סבך מלחמת המוחות המקצועיים לעילא (עד כמה שזה יכול להישמע מרתק.. ) – את ערכם של אלה נשאיר לשפוט ולהעריך על ידי הרבה יותר מלומדים ממני בתחום..
גדולתו של הרומן מבחינתי הוא שלראשונה , (ואני נמנית בין הקוראות את גרישם די בעקביות) נהפך "המותחן המשפטי " גרידא לרומן בעל צבע וניחוח לירי – תאור מרהיב של עיירות שכוחות אל לאורכה של מיסיסיפי , אורח חייהם של תושבי המקום , מלחמת הגזעים רבת השנים והמתמשכת עד היום הזה על רקע העוני המושרש – כל אלה מקנים בעצם טון דומיננטי לתרחיש העיקרי לכאורה..
כך יוצא שנקודת חולשה של הרומן , מבחינתי, הוא דווקא אורכו המוגזם (כמעט 500 דף) ומספר עצום של דמויות, כאשר כל פרק ופרק הוסיף עוד ועוד שמות ושמות המשפחה , בעיקר של עו"דינים שכמעט ואין סיכוי לזכור את כולם ,למרות שלחלק מהם תפקיד מכריע במהלך העלילה..
בסך הכל ,אם להתעלם ממה שהזכרתי קודם,הרומן הוא בהחלט ראוי לשבח ויכול בקלות לפנות גם לקהל שלא בהכרח שוחר את הז'אנר..
ממליצה בפה מלא!

לבושתי אודה, שזו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של ג'ון גרישם. פעם לפני המון שנים ביקרתי בכלא מעשיהו וראיתי על המדף באחד התאים ספר שלו, האסיר בתא ציין בפנינו, המבקרים, שכולם קוראים את הספרים של ג'ון גרישם וכן, כולם גם רוצים להיות עורכי דין. חח.
לפני סוכות ביקרתי שוב, בצומת ספרים וביקשתי לרכוש כמה "ממתקים חדשים". באתי עם רשימה של ספרים שפורסמו במוסף הספרים של הארץ, ובעודי קוראת לעובדת של החנות את הרשימה מהסמרטפון שלי, בהם בעיקר ספרי מתח, ניגש אלי פרקליט צמרת, שהסתובב בין הדוכנים, והציע לי כמה ספרים, שממש עשו לו את זה. וכן, הוא המליץ בפה מלא גם על הספר הזה. ערמתי את כל הספרים וניגשתי לקופה, והחלטתי, להבטיח לעצמי להתחיל לקרוא את גרישם ולהעיף אותו לכל הרוחות אם יהיה אמריקאי מדי. בקריאת גרישם השתדלתי לבוא "לוח חלק", למרות הזיכרונות מהכלא מצד אחד ונוכח המלצת עורך הדין המהולל. ומצאתי ספר מרתק, קולח, מעניין, עם דרמה, שבחלקה היתה צפויה, קצת בשליש האחרון של הספר. ולמרות זאת, ממליצה בכל פה. ואני לא נרתעת מעובי הספר. את מי מעניין אם בספר יש 500 או 400 עמודים, אם הסיפור טוב?

הסיפור לכשעצמו מעורר עניין והוא סב אודות תקפותה של צוואה, בה מדיר המוריש את צאצאיו - סֶת הבארד תלה את עצמו באוקטובר 1988, לאחר שתכנן את מותו לפרטי פרטים. הוא גם כתב - בכתב ידו ללא נוכחות עדים - צוואה חדשה המנשלת לגמרי את ילדיו ונכדיו, ומורישה את הונו העצום לסוכנת הבית השחורה שלו. עורך הדין, גיבור הספר, מופתע לקבל בדואר את צוואתו של סת יום אחרי מותו, בצירוף מכתב הממנה אותו למוציא לפועל שלה. מאותו רגע הוא נאלץ להתמודד עם משפחה פגועה, עם סוללת עורכי דין שאינם בוחלים בשום טריק משפטי, ועם שאלות שהמענה עליהן לוט בערפל: האם היה סת צלול כאשר כתב את צוואתו האחרונה? מה היה טיב היחסים האמיתי בינו לבין סוכנת הבית שלו?

סיפור טוב שכתוב טוב. וכן, קשה היה להניח אותו מהיד.

ספר טוב. מומלץ לחובבי דרמות מתח משפטיות. הספר עוסק בנושא הגזענות בדרום ארצות הברית. אמנם העלילה מתרחשת בשנות התשעים של המאה הקודמת, אבל מעלה באוב אירועים גזעניים שהתרחשו במדינה זו בעבר, ומאפיינים כל כך את האזור.
נתתי לספר ארבעה כוכבים במקום חמש, בגלל שני חסרונות שיש בו, לדעתי:
1. הספר ארוך מדי לטעמי.
2. כבר מאמצע הספר ניתן לנחש את הסוף.

למרות זאת, העלילה זורמת ולא טרחנית מדי. הקריאה בספר מהנה.

אהבתי את הספר כמו שאני אוהב את רוב ספריו של גרישם. הפעם הוא חורג קצת וחוזר לגיבורי ספרו הראשון "עת להרוג" עם עלילה של מותחן משפטי בה כמו תמיד יש את העורך דין הטוב ואת עורכי הדין הרעים. מה שכן - הוא תמיד יודע לספר סיפור ולהשאיר אותך עם צורך להמשיך ולהמשיך. קראתי את הספר בחופשה בין טיפוס הררי אחד למשנהו והוא היה לי לאתנחתא מצויינת. מומלץ

שוב גרישם הצליח לרתק אותי בספר שלו שנוגע לתחום המשפטי.
סט נפטר והוריש המון המון כסף ודווקא לעוזרת השחורה שלו וכלום לבנים שלו.
כל עורכי הדין במחוז כבר מתחילים לתכנן , אין כמו ירושה בעייתית לגרוף שכר טרחה מכל הצדדים.

לג'ון גרישם יש את הכישרון הנדיר לספר סיפור קל לעיכול, מהיר בהתרחשויות ובעל תפניות חדות שהופכות את העלילה למרתקת. למרות זאת הוא מצליח לשמור על רמת כתיבה ותוכן. התוצאה היא ספר שאינו רומן למשרתות או סיפור משטרתי-בלשי, למרות שיש כאן הכל - משרתת שזוכה בהון פתאומי, נקמה עתיקה, שוטרים מסוגים שונים, עורכי דין ואלימות. כיף לקרוא ולהיסחף בתוך מערבולת הסיפור. יופי של ספר

מיסטר גרישם? תודה שהסכמת לפגוש אותי

- לא שאלת אותי. הראיון מתקיים בדמיונך

לא חשוב. אני רוצה לדבר איתך על "שדרת השקמים"

- אני יכול להתנגד?

לא

-אז קדימה! נלך ביחד אל ראובן אטלי. נשב שם במרפסת ונשוחח

(אנחנו הולכים יחד, מעירים את השופט מהתרדמה, לוגמים תה בטעם של עובש, וממשיכים)

אני ידבר איתך גלויות, ויניח את כל הקלפים על השולחן. אני אתן לך את דעתי הכנה על הספר.

-תיזהר בדבריך, איש צעיר. מילה אחת מיותרת והארי רקס בדרך אליך עם תביעה משפטית מופרכת...

אין בעיה. אני ידבר בקצרה. הספר פשוט מצויין! הוא קולח היטב, גדוש בהומור, מלא שתיינים.
רק שאלה אחת לי אליך: למה לוסיין יצא כל כך שתיין?

-הוא שתיין, ומוזנח. חוץ מזה הארי איים שיתבע אותי לדין אם אני יוציא את לוסיין טוב.

אני מבין. תשמע, למה כל העורכי דין בספר מתוארים כלא ישרים, כגנבים, וכטיפוסים שוחרי מדון באופן כללי?

-יצא לך פעם להיתקל בעו"ד מקרוב?

כן

-תתאר לי אותו בבקשה

האמת.. רגע.. אתה צודק.. אני מסכים. כל העו"ד גרועים.

-מה עוד יש לך לומר על הספר?

הוא מדהים, מר גרישם. באמת. לא ידעתי שאפשר בכלל טכנית להפוך אולם דיונים ומשפט משמים לחוויה ספרותית משובחת!

-תודה, איש צעיר

אבל יש לי בקשה, מר גרישם

-כן?

אתה מוכן להוריד ממני את הארי רקס? הוא בדרך לתבוע אותי על הפצת דיבה!! הצילו..

-אין לי פיתרון, זה הארי רקס אחרי הכל.

תודה, ושיהיה לך המשך יום נעים


*הראיון נערך בדמיוני

ספר טוב ומהנה נוסף של ג'ון גרישם.
גרישם חוזר לשני מאפיינים שנמצים, ביחד או לחוד, בספרים קודמים שלו - האחד רומן משפטי הכולל מתח, משפט, מושבעים, ומהפכים. והשני - החיים במדינת מיסיסיפי שבדרום, בעיירה כפרית קטנה.
גרישם חוזר גם לגיבור ספרו הראשון עו"ד ג'ייק בריגנס ולבית המשפט המוכר כ"כ של כבוד השופט אטלי.
והפעם סיפורו של איש מבוגר וחולה, אדם שהיה בס"כ חשאי ופרטי בכל התנהולו, וסיפור הצוואה שהשאיר אחריו. ג'ייק נאבק לקיים את הצוואה החדשה שכתב ממש לאחרונה, כשמולו כל בני המשפחה מבקשים לבטלה ולהשאיר צוואה קודמת.