הוא מגלה שיש חריצים בין הדפים , מעין מרווחים שמאפשרים לו להרחיב את יריעת הקריאה. הוא בוחר בזה שבו הקצרים ביותר ומניח אותו על השידה לצד המיטה, זו שממנה יוצא איש הרעש בלילות לטרוד את מנוחתו.
את אוהבת מיתולוגיות וסיפורי עמים, זה ברור. את גילית את דלת הקסמים ,זאת שמתחת לסיפון של הכיור במטבח. את איבדת שם אינסטלטור. רגע אחד ניצב שם במלוא חריצו ואז נחרץ גורלו ונגוז. מאז את נזהרת יותר.
אני רוצה להיות הילד הזה. זה שאימו לא לימדה אותו שאסור להצביע ולא סיפרה לו על הירח שנושך אצבעות , אבל אני מפחד. אולי בין הקפלים מסתתר לו פס שאיני רואה. חוטיני צבעוני שכולם יודעים שהוא שם ולכן אינם מצביעים.
זה לא מספק אותו והוא בוחר אחד נוסף ,בו יש מעט יותר ארוכים, ומניח אותו בפאתי הספה שיעזור לו להתגונן מאלילי המרקע. את הארוך הוא לוקח איתו לכל מקום. את הקצרים הוא מפזר בין החריצים.
אני אוהב שאת אוהבת אגדות. אני אוהב לא להבין הכל, לדעת שיש משהו שמרשרש שם בסבך ולא ממש לראות אותו. ללכת בפרדס.
האינסטלטור השאיר אחריו נעל. שחורה מעור עם ציורים של עכבישים. את ממלאת אותה חוטי זהב ונותנת לאישתו שבאה לחפש אותו. היא מבינה. זה מסוג הדברים שקורים לאינסטלטורים. את חוזרת לדלת הקסומה . את חושבת שמצאת את הבד שאת צריכה מעברה השני. את אוכלת בעמידה מכלי פלסטיק, בכיור המים עכורים וגואים.
בטלביזיה אומרים שלשנוא זה טוב , ואני מנסה לראות את הטוב שבך.
את אורגת שנים מבד שעשוי אבק כוכבים ונצנצי אגדות. מדי פעם את תולה חלקים בחלון כדי שהשכנים יראו ויכוונו. הוא עשוי אחד עשר חלקים ובהם מכפלות וכיסים חבויים. אז מגיע היום . את מניחה עליך את האריג ויוצאת מחשכת ביתך אל האור השמשי.
אנחנו צופים בך צועדת מנצנצת מחשכים מפזרת חיוכים מהוססים, אבל מעבר לפינה מחכה הילד המנוול ואצבעו כבר מוכנה.
דברים מוזרים אכן קורים בסיפורים של קלי לינק. היא אינה מסתפקת במוזרות אחת בסיפור , תמיד יש כמה כמו מאין הסתעפויות מהקו המוזר הראשי. את רוב ההסתעפויות היא לא טורחת להסביר ( לא בהכרח נאמר כביקורת).
לא תמיד הבנתי ואני בטוח שפיספסתי לא מעט הפניות. למרות שאין הרגשת התאמצות בספר להיות מקורית בכוח ולמרות שאני אוהב סיפורים בהם המציאות גולשת לצדדים אפלים ולא מוסברים , היה לי קשה לאהוב את הסיפורים .
חלק מזה נובע מקול מספר מנותק רגשית – מעט כמו מישהי שיושבת בבאר ומדקלn, סיפור בין שאיפות של סיגרית מור בקול מונוטוני אחיד וללא אינטונציה.
חלק בגלל אוסף הרעיונות וסגנונות הכתיבה וגופי המספרים שנדחסו בחלק מהסיפורים הקצרים. (דבר שלפעמים דווקא יכול היה לעבוד).
וחלק בגלל שהרגישו נמתחים כדי להגיע לפואנטה רעיונית.
חלק מהסיפורים נותנים הרגשה גותית וחלקם הרגיש כאילו נלקחו מאותם כרכים אדומים שקראתי בילדותי – הסיפורים הכי מוזרים או משהו בסגנון.
את " הבלשית הצעירה" ו"נעל ונישואים " ( סינדרלה פוגשת את אווה פרון פוגשת את ...) לא הבנתי ואם מישהו רוצה להרים את הנעל – אשמח לשמוע פרשנות.
את "מסעות עם מלכת השלג" ו " רוח הרפאים של לואיז" אהבתי מאוד גם אם לא ירדתי לכל הניואנסים.
מילה לגבי התרגום: בסיפור האחרון מופיע כמה פעמים "העולם התחתון". בעוד שזה תרגום מילולי ואולי אפילו מעשי נכון למילה UNDERWORLD , הוא לא מעביר נכון בעיברית את המשמעות של עולם המתים עם הנהר שצריך לחצות בו . בספר כזה שמשחק המון על משמעויות של מילים היה צריך להיות יותר עירני לכך . לא שמתי לב לאיבוד כפילויות אחרות אז אני אין פה כדי להעיד. הערות השוליים של המתרגמת שהיו בספר בנקודות שונות , עזרו לחדד משמעויות נסתרות.
יש כישרון. זה הספר הראשון שכתבה ולכן גם יהיה מעקב.

















