הוא יודע לכתוב. יש לבאנוויל מה שיש לו ורק לו והוא מוכיח זאת פעם אחר פעם.
לא משנה על מה הוא כותב, יש לו דרך משלו, מקורית ומעניינת ביותר, להציג את העלילה ואת דמויותיה תוך העמקה והרחבה של כל פרט ופרט מבלי להתיש או לייגע את הקורא. המשפטים קצובים ומדודים. הדיאלוגים מאורגנים כך שהקורא יחוש בדיוק מה מניע את הדמות ואף פעם אין לדעת מה יהיה השלב הבא. מסתורין.
הסיפור מתפתח כאילו לפי תכנית ידועה מראש, יש התחלה אמצע וסיום. הסיום יכול להיות משפט אחד. מילה אחת. וזה יספיק. אי אפשר להיות יותר מדוייק מזה.
בקיצור, חווית קריאה מענגת, מושכלת, אינטליגנטית, מרגשת ומרתקת.














