תמיד כשאני כותבת חוות דעת על ספר בין אם זה לפה או ליומן קריאה שנתנו לי,הספר תמיד לצידי,כדי שאני אהיה בטוחה שלא שכחתי פרט ממנו,אך הפעם,הוא לא,מדוע? משום שאני זוכרת כל פרט בו,וזאת למה? משום שהספר כתוב בצורה קלילה ומנוסח יפה מאוד,וזאת אחת מהסיבות ללמה אני חושבת שהמון אנשים יתחברו לספר ויהנו ממנו.
הספר "פלא" (שהוא אכן פלא לדעתי),מדבר על אוגוסט פולמן(או כפי שחבריו קוראים לו,אוגי),ילד עם עיוות בפנים (עיניים בלחיים, פה של צב, וגומות במקום אוזניים),שמתחיל שנת לימודים ראשונה בבית הספר,משום שלפני זה הוא למד בבית,בגלל כך שהוא נבוך מפניו המעוותות.
למרות שהפנים מעוותות,האופי יציב,והוא מתנהג בסדר גמור,הוא אוהב,שונא,נרגש וכל תכונה שעולה לכם לראש, הוא יכול לעשות זאת בדיוק כמו כל ילד אחר.
עכשיו,אם במשפט האחרון נכללו המילים "כמו כל ילד אחר",מדוע אוגוסט עדיין חשש מללכת לבית ספר?כולם שם ילדים כמוהו,לא?אז מסתבר שלא.
אוגוסט מפחד ללכת,בגלל שהוא יודע שיישפטו אותו בגלל פניו המעוותות,שאכן הוא צדק,זה מה שקרה בהתחלה,אך לבסוף,אוגי מצא אנשים שיבינו שהוא כמו כל ילד אחר,שהוא גם בן-אדם,ולא רק "פרצוף מעוות".
התוצאה לבסוף של כל התהליך הזה של הילדים האחרים לקבלת האחר בסוף הספר,לפי דעתי,היא סיומת מצוינת לספר,למרות שלא הייתי מופתעת מהסוף,הוא היה צפוי,אך בכל זאת נהנתי מכל שנייה שקראתי את הספר הזה.
בדר"כ אם הסוף הוא צפוי,הספר לא יקבל אצלי חמישה כוכבים,אבל בגלל הניסוח,העלילה,והסוף הצפוי שבכל זאת אהבתי אותו,הספר מקבל ממני חמישה כוכבים,ספר מעולה.
