• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

מאת ג'יין אוסטן

הביקורת של talula

תמונה של talula
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

מאת ג'יין אוסטן

הביקורת של talula

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של talula
הוצאה לאור:תמיר | א(ה)בות
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
סתיו_מור
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“האהוב עליי מספרי ג'יין אוסטן. סיפור מקסים, מרגש ומלא בהומור שייחודי רק לו. הוצאת סנדיק ואהבות הו”

11/20
ביקורות על אמה [מהדורת 2015]
הבאה
Neora24
לפני 15 שנים

“זה ספר שאני ממליצה לאנשים שרוצים טיפה להתרחק מהעיר הרועשת ורחובותיה הסואנים בכלליות להתרחק קצת משנת”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•3 דקות קריאה

טוב אז לקח לי משהו כמו שבוע וחצי לקרוא את הספר שזה נצח במושגים שלי (בד"כ ספר באורך הזה קוראת תוך יום בלבד) וזה צריך להגיד משהו על הזרימה שלו, הגעתי אליו אחרי שראיתי את הסדרה המהממת של הbbc אמה שמתקדמת מהר יותר מהספר, הגעתי עם ציפיות גבוהות אחרי שקראתי ואהבתי כ"כ את גאווה ודעה קדומה אך קצת התאכזבתי מהטרחנות שלו, סה"כ הסיפור בהחלט לא ארוך אך הוא מרגיש מאד ארוך, יש לציין שכמו גאווה ודעה קדומה קראתי בשפת המקור (נעזרת קצת בקינדל להבין את האנגלית של 1800), אני חוששת שהסיבה שהתאכזבתי טמונה גם באמה עצמה שהיא דמות כמו שאוסטן עצמה חששה שאחרים לא יחבבו חוץ ממנה, לא אהבתי את הסנוביות שלה בכלל והאמת היא שהרגשתי שבסדרה הצליחו יותר לתת אופי למר נייטלי, יחד עם זאת אהבתי את השינוי שהדמות של אמה עוברת במהלך הסיפור.

כמובן שהספר השלים לי חלקים רבים שהיו חסרים בסדרה, כמו למשל ההסבר לגבי פרנק וג'יין וכל הסימנים המקדימים, סה"כ אין ספק שאוסטן כותבת יפה ומאד כיף להישאב לעולם אחר של המאה ה19, שכל הדאגות היו להתחתן היטב וללכת לביקורים ומסיבות כל היום, והנימוסים שלהם בהחלט מקסימים, וגם השכונה עצמה נשמעת מאד מעניינת, נחמד לחשוב על הקרבה שהייתה אז בין האנשים, על התקופה הפשוטה יותר.

בסיום הקריאה כהרגלי בקודש קראתי ביקורות עליו פה ובאתר goodreads ויש שם ביקורת שהוסיפה לי רובד נוסף בקריאה, 2 תמות שחזרו בעלילה: מתמטיקה ומראות.
מתמטיקה- עצם חיבור הדמויות, למשל אמה ופרנק גררו אחד את השני למטה, המתמטיקה שלהם לא הייתה נכונה ולכן אם היו ביחד זה היה מסתיים באסון, עוד דוגמא- כל ההחלטות שאמה עושה הן מתמטיקה טהורה, לדוגמא- ההחלטה שלה ללכת למסיבת של משפחת סוחרים, כל המחשבות שלה על איך לעשות את זה "בצורה הנכונה" הספר מלא בחישובים שכאלה שמשפיעים על כל חייה של אמה, שהינם כולם חיים של איך לנהוג ומה יגידו השכנים.

נושא המראות- הדמויות בספר מהוות דמויות מראה לאמה, למשל- מיס בייטס, כשהרייט ניסתה להשוות בניהן כשאמה אמרה שאין בכוונתה להתחתן אמה הייתה המומה מההשוואה ומיהרה להסביר מדוע למרות ששתיהן רווקות, גורלה שונה משל מיס בייטס, ג'יין היא דמות מראה נוספת- היא בגילה של אמה, אך נסיבות חיה שונות ולמרות זאת היא מאד מוכשרת ובעלת מעלות רבות ולכן אמה לא אוהבת אותה כי היא מצליחה היכן שהיא נכשלת, מתאמנת יותר בפסנתר, קוראת יותר וכו'. אוגוסטה, אשתו של הכומר היא גם דמות מראה מוקצנת של אמה בהתייחסות שלה למעמדות והסנוביות שלה. למעשה כל הדמויות האלה נועדו להראות את המעלות והחסרונות של אמה ולהקרין על האופי שלה.
מצאתי שמאד מעניין להסתכל על הספר כך:-)

לסיכום, ספר שזורם הרבה יותר לאט מגאווה ודעה קדומה ולכן אני מניחה שרבים עלולים להתייאש ממנו, אך יחד עם זאת, יש בו קסם, אני ממליצה פשוט לקרוא אותו במנות קטנות וככה להינות יותר:-) כי סה"כ בעולם של היום זה מאד כיף להישאב לתקופה אחרת, ובכלל לקרוא על דברים כ"כ שונים כמו המעמדות שהיו באנגליה, אותי ריתק כל נושא האצולה הזעירה, ללמוד שג'נטלמן היה מעמד ולהיחשף לכל הגינונים של פעם, ובנוסף, הספר למרות שאינו חף מחסרונות כפי שהוסבר לעיל כ"כ גדוש בדמויות רבות ומשעשעות שהוא הופך את החוויה לבהחלט מהנה!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של מלכי
מלכי
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של רחל אחת
רחל אחת
6קוראים|גיל ממוצע71|83%נשים

על המבקרת

תמונה של talula

talula

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
55 ביקורות•1 נבחרות•217 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של talula
talula
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות55
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה217
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת30מתח ריגול והרפתקאות9ספרות מקורית8

דיון על הביקורת

2 תגובות
talula
talula•לפני 12 שנים

תודה:-)

כל הנושא של ההסתכלות על התמות מאד הוסיפו לי בקריאה….וכבר מתגעגעת לדמויות ולכפר המצחיק הזה
שין שין
שין שין•לפני 12 שנים

בקרורת מאירת עיניים.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של talula

באהבה, בטירוף באשמה

באהבה, בטירוף באשמה

ליאן מוריארטי

ספר מצויין כהרגלה של מוריארטי, הספר עובר בין 2 צירי זמן מקבילים, את מבינה שקרה משהו נורא, יש רמזים מטרימים במהלך העלילה עד שבאמצע הספר את מבינה מה קרה, ואת חסרת נשימה. אני מאד אוהבת את הכתיבה שלה כי היא מאד קולחת ומאד גורמת לך לרצות לקרוא עוד ועוד, היא גם מתארת מאד יפה מערכות יחסים סבוכות, ועד כמה דברים הם ממש לא תמיד מה שהם נראים על פני השטח.
על פני השטח הארי השכן היה נראה זקן נרגן, בפועל החיים קרו, ויש סיבה מאד מוחשית למצב שלו, אותה אנו מגלים רק לקראת הסוף.
החברות בין אריקה לקלמנטיין, שגם בה יש הרבה מן האשמה, שהיא חוט מקשר בספר, אמא של קלנטיין עובדת סוציאלית, מזהה שאריקה מגיעה מבית לא מתפקד ומעודדת את קלמנטיין להתחבר איתה. הבת עושה זאת לרצות את אמה.
הספר מדבר גם המון על אשמה הורית, ואיך היא יכולה לאכול כל חלקה טובה ועל כמה רגע אחר של חוסר תשומת לב יכול לשנות הכל.

לפני 3 שנים•talula
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

ספר מעולה, סיפור לא פשוט בכלל לקריאה. הגיבורה היא ילדה, אשר בגיל צעיר מאד כולם עוזבים אותה, והיא נשארת לבדה בעולם, בביצה, אשר נחשב למקום לא טוב ״וייט טראש״, וכך היא מוצאת את עצמה בודדה בעולם, כאשר הקהילה דוחה אותה וכלל לא רוצה לסייע לאותה ילדה קטנה ואבודה. וכך, בגיל צעיר מאד, היא נאבקת לקיים את עצמה ולשרוד לבד, בביצה.
היא מצליחה לשרוד, בעיקר בזכות עצמה אך גם בזכות אנשים טובים שראו אותה ועזרו לה, עצוב היה לראות שהיחידים שראו אותה, היו אלה שמצבם היה רע גם, השחורים בארה״ב, הסיפור הוא בשנות ה70 כאשר הם גם סבלו מאפליה רבה.
הטבע הוא דמות מרכזית בספר הזה, היו שאמרו שהתיאורי טבע מוגזמים ומייגעים, אני דווקא אהבתי אותם מאד, הטבע היה בעצם החבר היחיד של קאיה, זה שתמיד היה שם ומעולם לא עזב אותה, זה גרם לי לחשוב מה קורה בבדידות, כשאין עם מי לדבר את מוצאת את עצמך מדברת עם השחפים והפרחים, ומוצאת בהם נחמה, ויופי. קאיה למדה מכך גם את דרכי הטבע, ודרכי הביצה, ושמה לב לכל יצור חי שם. זה גורם לחשוב על כל-כך הרבה דברים שאנחנו לא רואים, כי אנחנו עסוקים בדברים אחרים ולא בהווה שמונח לפנינו, בטבע הדומם שיש בו סיפור כל כך חי.
אהבתי לקרוא את הסיפור, לקרוא את קאיה שמצאה את עצמה מחדש בטבע, ועל אלה שעזרו לה בדרך.
״מבדידות האנשים יוצאים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים״, הסיפור הזה הוא סיפור על בדידות, על הילדה שנותרה מאחור, ועל הצלקת שעשו לה כל אלה שעזבו. לכן זה גם סיפור מאד אנושי.

מכאן ספויילרים****
לא התחברתי לסוף של הסיפור, הדמות של צ׳ייס לא הייתה לגמרי ברורה, הם היו יחד תקופה ארוכה, הוא חיכה לה והיה נראה שכן יש לו עניין בה, אז האלימות שגילה כלפיה פתאום ורכושנות אחרי שכבר היה נשוי לאחרת לא הייתה מאד הגיונית, כל סיפור המשפט היה מעניין, היה יפה להראות איך העו״ד הפריך את הטענות, אך מלכתחילה היה מופרך שהיא הובאה למאסר על בסיס כל-כך הרבה נסיבתיות, מה שהדגיש עוד יותר את הנושא של prejudice. אך כאשר לקראת הסוף הוצע שלמעשה היא אכן ביצעה את הרצח, זה היה נראה לי חסר כל ביסוס, ילדה עדינה, שורדת, נכון היו הרבה תיאורים של טבע איך החיות הורגות וכו׳ אבל לעשות מעשה כל-כך מחושב, ללכת לעיר אחרת, לחזור באמצע הלילה בתחפושת, כנגד כל הסיכויים להספיק לחזור חזרה....פשוט א היה נראה לי הגיוני או תואם לקאיה ולאופי שלה. הרגשתי גם שבגלל זה לה ולטייט לא היו ילדים, כסוג של עונש שהיא הייתה צריכה לחיות עם הסוד הזה. היה לי הרבה יותר הגיוני אם נגיד זה היה קורה מתוקף הגנה עצמית, ולא כמעשה כל-כך מתוכנן.
יחד עם זאת, עדיין נהניתי מאד מהספר, הסיפור שהוא מספר שונה וחשוב, מראה עד כמה הבדידות יכולה לשבור אנשים, עד כמה משפחה זה דבר חשוב.

לפני 4 שנים•talula
הזמיר

הזמיר

כריסטין האנה

ספר מעולה, הקריאה לא פשוטה בלשון המעטה ומטלטלת מאד, אך גם חשובה מעין כמוה. כיהודים, למדנו בבי״ס ובסביבתנו בעיקר על השואה, פחות הושם דגש על מה קרה לאזרחים בזמן המלחמה, כמו בספר ״פרש הברונזה״ שדן במצור על לנינגרד והרעב הנוראי ששרר, גם פה נדהמתי מחדש לקרוא עוד נדבך על חיי האזרחים, הפעם בצרפת הכבושה.
יש משהו מאד מעניין ברעיון הזה, גרמניה נלחמה בצרפת והצרפתים לא המשיכו להילחם אלא פשוט נכנעו לתנאים מסוימים עם הגרמנים, נוצר ״אזור חופשי״ בו שלטה ממשלת וישי, ממשלת בובות, ואזור כבוש. ההיגיון אומר שאם הם כבר נכנעו, אז שהגרמנים פשוט ישלטו שם וזהו, אבל כמובן שהכיבוש יצר הרבה יותר מזה, מעבר לנושא היהודים שגם מדובר בהרחבה בספר, על גירוש יהודי צרפת למחנות ריכוז, מדובר גם רבות על התאכזרות לאזרחים, בדברים בסיסיים כמו אוכל, הובלטה המון העובדה שהגרמנים יושבים בבתי קפה, שותים יין ואוכלים אוכל טוב ונהנים מהחיים, בעוד האזרחים הצרפתים אוכלים בקושי מקיצוב לחם יבש, וגם זה אחרי שעמדו בתורים שעות.
גם הועלה נושא מעניין של הגרמני הטוב, דמותו של בק החייל שלא עמד מנגד והיה אקטיבי ועזר לויאן (בלי להרחיב יותר מידי), לעומת דמותו של הקצין השני שפשוט הרגיש שהצרפתים צריכים לשרת אותו ולא בזבז אף הזדמנות להראות שהוא נשגב מהם והם לא ראויים לכלום, את האוכל שהשאיר זרק לתרנגולות, כדי שחלילה ויאן וילדיה לא יאכלו...
הספר הזה עורר בי המון רגשות, האווירה הנוראית ששרתה אז בצרפת, המחסור והרעב, אלה ששיתפו פעולה בשביל עוד פיסת לחם, כל זה רק מבליט עד כמה היה קשה להתנגד, כשאתה רק מנסה לשרוד, ועד כמה גיבורים אלה שכן התנגדו, למרות ששרו בחרפת רעב ובפחד נוראי.
לסיכום, ספר לחלוטין לא פשוט, אבל חשוב, מראה את תרומת הנשים למלחמה, נושא שלא מספיק מדברים עליו, את ההתנגדות שלהן לכיבוש ומראה כמה רחוק יכולה ללכת אהבה של אם לילדיה.

מפה ספויילרים+++
נקרע לי הלב כשדניאל (ארי) נלקח מויאן לדודים בארה״ב, זה היה נוראי, ככה לקחת אותו בלי הכנה באפס זמן מהבית היחיד אותו הוא מכיר, למדינה זרה שהוא אפילו לא יודע את השפה....לחלוטין לא בטוחה שזה היה המעשה הנכון, בטח לא ככה, שגם אמרו לו לשכוח אותם ולא רצו שיהיה לו שום קשר עם הנשים שסיכנו את חייהן בשבילו.
היה רגע שהתחלתי לחשוד שהמספרת היא ויאן, כי לא התאים לי התיאור שלה שהיא נעשתה מאד פסיבית בחייה בארה״ב, ואז כשגיליתי שזאת אכן ויאן ושאיזבל לא שרדה, נשבר לי הלב שוב, שאביה הקריב את עצמו למענה והיא שרדה את המחנות אבל מתה ממה שהם עשו לה....שמחתתי שהספיקה לראות את ויאן וסופי..גם על סופי כאבתי מאד שמתה בגיל צעיר מסרטן ובכלל, לחשוב על חיה של ויאן בארה״ב שבנה בכלל לא ידע כלום על צרפת, בטח היה קשה מאד

לפני 4 שנים•
★★★★★
•talula
הלבד הגדול

הלבד הגדול

כריסטין האנה

ספר מצויין, סוחף ומעניין, ומסקרן, היות והוא מדבר על מקום רחוק שרובינו לא מכירים, אלסקה.
לני הייתה ילדה רגילה, רגילה מינוס אפילו, היא עברה הרבה ממקום למקום, ולא הרגישה שהיא מתאימה ושייכת לשום מקום. אבא שלה היה שבוי מלחמה שחזר הביתה שבור, והעביר אותם מדירה לדירה, עד שירש חלקת אדמה באלסקה ולקח אותן איתו עד סוף העולם שמאלה.
לני, שהייתה רגילה לחיים מודרנים, פתאום הגיעה לחיים אחרים לגמרי, בית בלי חשמל או מים זורמים, שירותים בחוץ, חצי שנה מבלים בלהתכונן לחורף הקשה, לדוג, לשמר את הבשר והדגים, לגדל חיות וירקות, לשאוב מים מהבאר. אין חשמל, אין טלפונים אלא רדיו כדי לתקשר, ואין טלויזיה.
ודווקא במקום הזה, הטבע הפראי והקשוח, לני מוצאת שהיא סופסוף מרגישה שייכת. הסיפור לא פשוט, ויש הרבה עליות ומורדות, חלקן גם מוקצנות, אבל מאד מעניין, ומדהים היה לגלות שגם אחרי שהיא חיה חיים נוחים עם שירותים ומים זורמים וטלויזיה, היה לה מוזר לקנות בסופר במקום לגדל את האוכל שלה בעצמה.

מכאן, ספויילרים למי שלא קרא----
הסיפור על אבא שלה ועל איך זה לחיות לצד גבר מכה היה לא פשוט לקריאה, אבל מרתק ומאלף, איך אמא שלה פשוט לא יכלה להתנתק ממנו עד שהוא הגיעה לבת שלה, ועליה היא כבר הייתה חייבת להגן, סיפור מוכר מידי של הרבה נשים שמקריבות את עצמן, עד שזה נוגע לילדים ואז הן מחליטות לצאת ממעגל האלימות. ועל הסביבה שגם כשיודעת לא תמיד מצליחה לעזור.
לא אהבתי שאמא של לני מתה בגיל צעיר אחרי כל מה שהיא עברה, אבל ככל הנראה זאת הייתה הדרך של לני לחזור חזרה, אם האמא הייתה חוזרת סביר שהייתה נענשת על מעשיה, כמה שזה אבסורד. בנוסף, זה היה קורע לב כשלני סופסוף חזרה שהשריף הכשיל אותה וכלא אותה, למרות שראה שיש לה ילד קטן ולמרות שידע על האלימות של אביה ושהיא לא הייתה מעורבת, מה שכן, בניגוד לספר אחר שקראתי לאחרונה (the giver of starts), העניין נפתר סה״כ מהר. היה מעניין לראות גם איך הבן שלה, שגדל לחיים מודרנים, כמוה מהר מאד נהנה מהחיים הפשוטים באלסקה.

לסיכום, ספר מרתק, לוקח למחוזות אחרים וגורם גם לחשוב על החיים המהירים שאנחנו חיים, עם אוכל עטוף בניילון בסופרים ומים זורמים...

לפני 4 שנים•
★★★★★
•talula
מתנת כוכבים

מתנת כוכבים

ג'וג'ו מויס

ספר מאד מעניין וסוחף, קראתי בעקבות המלצה, הספר הראשון שאני קוראת של ג׳וג׳ו, אני אוהבת ספרים שמלמדים אותי משהו על תקופות שלא הכרתי, והיה מרתק לקרוא על תקופת היובש בארה״ב ועל הפרויקט המדהים הזה של ספרייה ניידת על גבי סוסים, נשמע עבודה ויוזמה מיוחדת במידה.

זה סיפור על נשים, ועל חיים של נשים בתקופה לא פשוטה, באמריקה השמרנית של שנות ה-30 ואיך בעצם הן מנסות לצאת מהמסגרת של חתונה-ילדים-מסיבות תה חסרות תכלית ולמצוא את הקול שלהן והתכלית שלהן.
הגיבורה, אליס בריטית במקור ותמיד הרגישה שמנסים לחנוק אותה ואת הקול שלה כדי שתתנהג כיאות, לכן התחתנה ועזבה לארה״ב בתקווה למצוא עולם חדש ונאור, אבל היא בעצם גילתה את אותו דבר בגרסא האמריקאית, עולם גברי דומיננטי, מאד פוריטני, הכנסייה מאד חשובה וערכי המוסר כביכול, נשים שמאד עסוקות בנראות של הדברים, ושוב היא לא מוצאת את עצמה ומרגישה בודדה מאד, גם בתור אשה שפחות מתחברת לדברים האלה וגם בתור מהגרת לארץ חדשה.
היה מעניין גם לקרוא על ההצפות ועל הגבורה שגילו הגיבורות במצב בלתי אפשרי, ועל איזה זיכרון קצר יש לאנשים, וכמה קל ללכת אחרי הסתה ואחרי הרוב, ולשכוח את כל הטוב שעשה הבנאדם לפני, ולא לראות מעבר להאשמה.

מכאן- ספויילר למי שלא קראו---

הספר כתוב היטב ומאד סוחף, יחד עם זאת, היו כמה דברים שהפריעו לי, קודם כל הדמות של בנט. היא סוג של אניגמה, הוא נסחף אחרי אליס, הציע לה נישואין מהר מאד, למרות שהייתה לו אהובה בארה״ב, ואז אחרי שחזרו לארה״ב הכל נסגר בו, פתאום הוא לא מתעניין באליס בכלל, מעין החלום ושברו, דמיין שהיא בובת פורצלן וכשגילה שהיא גם אנושית וחם לה, ויש לה דעות והיא לא מסתדרת עם העולם שלו, אז הוא מאד נסוג, עד כדי כך שהוא אפילו לא נוגע בה, ושהיא מנסה הוא נחרד.

עלו הרבה תהיות שאולי הוא הומו, אבל מצד שני הוא די חזר לחברת התיכון שלו ובסוף אפילו התחתן איתה, למרות שהיא גם ביקשה את הספר על הנישואין אז אולי באמת גם איתה לא מימש את הנישואין...נושא שנותר לא ברור וחבל. גם חבל שבכלל לא תיארו את הצד שלו, דמות מאד פסיבית מאחורי האב הדומיננטי, לא הגן בכלל על אליס, לא התעניין במעשים הנתאבים של האב, ואפילו שמרג׳ורי נכלאה הוא לא ניסה למתן את אבא שלו ורק זרק רמז קטן לאליס כמעין מוצא של הרגע האחרון.

בכלל, גם את כל הסיפור של המשפט של מרג׳ורי לא אהבתי בכלל, כל המשפט בוסס על ראיות סיבתיות מאד, אז ליד המת היה ספר ספרייה מדמם, וההסבר היחיד הוא שהספרנית הכתה אותו?! אז היה ריב בין המשפחות, אבל אולי במקרה היה לו את הספר הזה, אולי מישהו אחר היכה אותו עם הספר הזה? יש כל-כך הרבה הסברים שלא קשורים לספרנית, כמו גם מה שהשריף אמר במקור, כשואן קליב בא אליו, שהוא לא ראה את הקשר ורק אחרי שהוא הרעיל אותו הוא פתאום פעל...
אז כן, זה יכול להראות יפה על הכוח של שנאה ושל הסתה, אבל במקרה הזה זה היה נסיבתי מידי ולא ריאלי, שזה הגיע עד כדי משפט ומאסר ארוך של אשה בהיריון.
גם היציאה מהפלונטר על ידי הבת ברגע האחרון הייתה מוזרה ביותר, שלא לדבר על הסוף הסכריני כמו שאמרו כבר מעליי, לא ברור למה אליס מראש לא דיברה עם פרד והלכה לבטל את נישואיה היות וברור שגם בנט לא רצה בהם, ואיך חשבה שרק לברוח לאנגליה זה פיתרון.

הדמות של האב הייתה נוראית, שנאתי אותו כל-כך, הוא מאד הדגיש איך הרבה פעמים גם היום, יש דין שונה לגברים ולנשים, ולעולם העסקי וגם למי שמאיר אור על מעשי עוולה והרבה פעמים משלם מחיר כבד.

בקיצור, ספר לא מושלם, אבל בהחלט מעניין מאד, דמויות עשירות שמאד קל להתחבר אליהן, ומאד אהבתי גם את נושא אהבת הקריאה ואיך היא מחברת בין אנשים.

לפני 4 שנים•talula
שלוש קומות

שלוש קומות

אשכול נבו

כרגיל אשכול נסו לא מאכזב…ספר קולח זורם לוב היטב וכרגיל גם מאד ריאליסטי…זה לא ספר פיל ג’וד בדיוק ההפך …יש כאן אמירה נוקבת על הורות ועל הבעיות שעולות ממנה…דיכאון אחרי לידה…שילוב בין עבודה לילדים…ויתורים שעושים לטובת הילדים או הקריירה והמחיר שזה גובה וכל זה דרך סיפור של 3 משפחות שגרות באותו בניין…הספר כתוב בצורת וידוי כל משפחה מספרת סוד ומתמודדת עם ההשלכות שלו; נבו מצליח לגרום לך להזדהות עם הדמויות ולחשוב מה אתה היית עושה בסיטואציה מורכבת שכזאת; להבין שהחיים הם לא שחור ולבן ולחשוב איך החלטה אחת יכולה לשנות הכל; לחשוב על מחיר העקשנות ועל מה אנחנו מנחילים לילדים שלנו…ספר טוב ובהחלט מעורר מחשבה

לפני 6 שנים•talula
הזריחה

הזריחה

ויקטוריה היסלופ

כמו שאר ספריה של היסלופ, היא מתארת תקופה מעניינת ופחות ידועה בהיסטוריה, כולנו ידענו בעמימות משהו שיש חלק טורקי וחלק יווני בקפריסין אבל על מה ולמה? פחות. הספר נוגע בנקודה הזאת ומעורר עניין רב, הוא מתחיל קצת לפני שהכל השתנה: שטורקיה פלשה ונוצרה החלוקה. רגע לפני יש לנו עיירת חוף תיירותית מקסימה, רגע אחרי, עיי חורבות ועיר נטושה. כמה עצוב, קראתי את הספר עכשיו ובהקשר של השריפות שהיו בארץ האנשים שאיבדו את כל רכושם מאד התקשר לי. נכמר הלב על האובדן ופה האובדן אף חמור יותר כי זה גם אובדן העיר וכל האזור שנכבש. הספר מתמקד בשתי משפחות קפריסאית-טורקית וקפריסאית יוונית שעוזרות אחת לשנייה לצלוח את התקופה הקשה הזאת, תחילת הספר מתארת את ימי הזוהר של עיירת החוף ומתמקדת בזוג שמנהל את בית המלון היוקרתי ביותר בעיר, אך עם הכיבוש, הכל משתנה והספר מקבל נימה מאד עצובה.
בסופו של דבר הספר מעניין מאד וקורע את הלב,
~ספויילר~
היה לי מאד עצוב שלמרות שהמשפחות הצליחו לברוח ולבנות לעצמם חיים חדשים , הידיעה שעד עכשיו זה המצב ושהעיירות האלה נהרסו והם מנועים מלחזור אליהם, בנוסף, לא אהבתי את הדמויות של אפרודיטי, סווארס ומרקוס. קודם כל מרקוס הוא דמות שחורה משחור, מה שהוא עשה לאפרודיטי רק כדי לנקום בבעלה שלא התייחס אליו היה ממש מרושע, שלא לדבר על הרווח שעשה במלחמה ואך כך שצפה בה נאנסת ולא ניסה לסייע אפילו. הדמות של אפרודיטי גם דמות שקשה להזדהות איתה, מצד אחד היא עשירה ומפונקת, אך מצד שני יש לה שאיפות והיא רוצה לעשות משהו היא מעצבת את המלון ולא רק יושבת בבית ועושה ילדים ומטפלת בהם, גם הדמות של סווארס מוזרה, מצד אחד כשהכל טוב הוא והיא זוג טוב, הוא נותן לה לעצב את המלון, היא משפיעה, אך בסופו של דבר עד גבול מסוים, הוא דוחף אותה למרקוס בהיעדרות שלו והשאפתנות הבלתי נגמרת שלו, אך זה מילא, כשהם עוזבים את העיר והיא נאנסת הוא כלל לא מתעניין בשלומה יתר על המידה ולא מפריע לו שהיא טסה ללונדון, זה נראה לי מהפך קצת גדול מידי.

לסיכום: הספר טוב, העלילה מאד מעניינת גם מבחינה היסטורית אך הדמויות לוקות בחסר.

לפני 9 שנים•talula
סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה

פרדריק בקמן

אני ממש לא מסכימה עם הביקורות פה, סיימתי את הספר הזה בצער רב. הוא מספר ברגישות רבה על איך זה להיות ילדה חריגה, ועל איך היא רואה את העולם. אהבתי את הקשר המקסים שלה עם סבתא שלה שהמציאה לה ממלכות קסומות לברוח אליהן וניסתה לעזור לה להתמודד עם היומיום הלא פשוט שלה, גם אהבתי את התהליך שהיא וכל סביבתה עברו בעקבות ההתערבות של הסבתא והמכתבים, זה היה ממש מעניין להבין איך הכל מתחבר וגם איך קצת תשומת לב אחד לשני יכולה לעשות את כל ההבדל. הספר הזה שובר מוסכמות, של מה זה אומר להיות סבתא (ואף מילה על שניצלים), מה זה אומר להיות אמא (מותר שתהיה קריירה), מה זה אומר להיות ילדה חריגה, ומה זה אומר להיות כלב ״חריג״- אמסטף, ובא להראות את האנושיות שבכולנו, אני חושבת שבכולנו מכרסם הפחד הזה שיציקו לילדים שלנו בבית הספר, או אולי הציקו לנו, ולקרוא על ההתמודדות הזאת זה מאד מעניין ומעשיר, ילדים יכולים להיות מאד רעים ולהיטפל למישהו סתם כי הוא קצת שונה, או בהגדרה של אלסה ״כי היה לי צעיף של גריפינדור״, אין באמת סיבה הגיונית לרשעות שלהם, הספר גם מראה את מערכת החינוך במערומיה בכישלון שלה להתמודד עם התופעה. בקיצור, מאד אהבתי את הספר, הוא מצחיק וחמוד ואף הביא אותי ממש לדמעות. בקמן יודע לברוא דמויות מיוחדות עם סגנון כתיבה ייחודי. מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•talula
מצרפי המקרים

מצרפי המקרים

יואב בלום

צריך לתת לספר את הכבוד הראוי לו, נכון זה לא ״החטא ועונשו״ אבל זה ספר חמוד ביותר, הוא כתוב בצורה מאד קלילה וזורמת, אך יחד עם זאת מציג רעיונות מאד מעניינים ומגניבים. העולם שהוא יוצר מאד מיוחד ומקורי, מאד נהניתי ממנו, זה ספר שבכיף אפשר לקרוא בכמה שעות ולהינות מכל רגע. הוא סוג של האח הפחות אפל של ״סופו של מיסטר וואי״ למי שקרא, מדבר על התודעה בצורה הרבה יותר לייט. בכל אופן ממליצה מאד, הכתיבה היא אכן מאד הייטקית ומתחברת למקצוע של הסופר, וזה גם חלק מהקסם של הספר.

לפני 9 שנים•talula

ביקורות נוספות על "אמה [מהדורת 2015]"

אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

אני מתעוררת לבוקר אביבי בהייברי, כפר קטן באנגליה, עשרים וחמישה קילומטר מלונדון. ההכנסה שלי, שלושים אלף פאונד לשנה, ומעמדי, אצולה כפרית נינוחה, מאפשרים לי להחליט איך לבלות (או לבזבז) את היום שלי. אני יכולה לבקר את הזוג ווסטון, אומנתי לשעבר, או לטייל עם הרייט או מר נייטלי, גם ג'יין פיירפקס ומיס בייטס זקוקות לתשומת לב, במיוחד מפני שמצבן הכלכלי ירוד למדי.

את הביקורים אני אקדיש לפטפוטים ורכילות, אחר הצהריים, מן הסתם, אם סדר יומי העמוס יאפשר לי, אנגן קצת על הפסנתר שלי. בערב, יכול להיות שנזכה לביקור גומלין של פרנק צ'רצ'יל ונשחק קלפים ביחד. אנחנו נרכל בציחקוקים על הזוג אלטון, הכומר הנפוח, שניסה לחזר אחרי, ואשתו, אוגוסטה, אשה קולנית, יהירה וטיפשה עד אימה, שגאה כל כך באחותה העשירה ובגיסה שיש לו מרכבות לאנדאו.

אני, אמה וודהאוז, סנובית איומה, אינטליגנטית וחכמה, נחושה שלא להינשא לעולם ועסוקה בשידוכי כל האנשים פנויים שבכפר שלנו. כמובן שאני שדכנית כושלת למדי, וכל המדדים השכליים שלי מתמוטטים מול ענייני הלב והאהבות, שבוררות, אמנם, הכנסה כספית ומעמד חברתי, אבל מפלסות דרך בקשיים והורסות את כל התכנונים שלי.

בסוף, גם אני אתאהב, או אגלה שהייתי מאוהבת מזמן, ורק יהירותי עמדה כמו מסך מול עיני.

כאחרית דבר, תכתוב בעוד מאתיים שנה, איזו ד"ר מרי פ' ברואר, מרצה לספרות, שאני הגיבורה הנהדרת ביותר של ג'יין אוסטן. אבל אפרתי, שתפרוש להלן את משנתה, תתווכח איתה קשות, מפני שאפרתי בטוחה שאהבה ודעה קדומה הוא ספר טוב בהרבה.

*****************

טוב, אז נניח לאמה וודהאוז להתכנס בחזרה לבין דפי הספר, ממילא היא גאוותנית ויהירה ובעלת ביטחון עצמי מופרז (מעמדה מאפשר לה ומקנה לה זכויות יתר) ועדיף שלא תשמע, שאני אוהבת את אליזבת בנט הרבה יותר.

ואני לא היחידה. אולי מבקרי ספרות מעדיפים את אמה, אבל בני תמותה פשוטים כמוני, בטוחים שגאווה ודעה קדומה היא יצירת מופת מופת מופת, בעוד אמה, היא יצירת מופת. ההוכחה הפשוטה היא, שהמון העם הנבער, כמוני וכמו עוד מיליוני בני תמותה פשוטים, מכנה משותף נמוך ורחב, קראו את גאווה כמה פעמים והתענגו על הסדרה של הבי.בי.סי. וראו את הסרט וגם יודעים שיש עוד הרבה יצירות מאוחרות, שמתכתבות עם גאווה, בעוד אמה זכתה להרבה פחות כבוד.

אבל מה אנחנו יודעים, רודפי עלילות סנסציוניות שכמותנו.

מה הבעיה של אמה? הבעיה העיקרית היא, שהעלילה היא בעיקר הלוך נפש ותכנונים ודיבורים וברבורים וביקורים ורקימת שידוכים וגיבורים לא מאוד מעניינים, בעוד גאווה ודעה קדומה הוא סיפור נפתל ומרתק, עם גיבורים מתחלפים, עם מחלות ואובדנים, מטומטמים גמורים וציניים מבריקים, אנשים מקסימים וגאוותנים יהירים, עם לבבות שבורים וצער בלתי נתפס, עם אי הבנות ושגיאות וראייה מוגבלת, כנגד חזון והתגברות על דעות קדומות.

סלחי לי, אמה, כבודך במקומך מונח. את נהדרת ורלבנטית גם בהיותך בת מאתיים. את יצירת מופת משעשעת ומבריקה, אבל אין בך אותו לב רומנטי אפל שמתרסק למיליון רסיסים כדי להתחבר מחדש בפרץ דמעות בלתי נשלט.

לא, אמה, יקירה, למרות שכלך, למרות מעמדך, למרות טוב טעמך, אני אוהבת את אליזבת פי כמה.

ואת, ג'יין אוסטן המופלאה, לו רק לא מתת בדמי ימיך, אילו יצירות היית מביאה לאוויר העולם.

ותודה לשי סנדיק, אבל גערה קטנה באוזן. ההגהה אינה מושלמת, נפלו כמה שגיאות שאין מקומן בתרגום של יצירות מופת.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אפרתי
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

"אין לי אף תמריץ רגיל שמביא נשים להתחתן.
כסף איני רוצה. עבודה איני רוצה. מעמד איני רוצה."
כך מסכמת אמה וודהאוס את חוסר רצונה להינשא.

אמה היא בחורה יפה עשירה וטובת לב (אני חיבבתי אותה)
המתגוררת עם אביה שמאוד תלוי בה.
אחותה איזבלה נישאה, הקימה משפחה, וחייה הרעשניים
לא מהווים מודל לחיקוי.
בסיפור קיימות דמויות רבות:
מיס טיילור האומנת, פרנק צ'רצי'ל, מיס בייטס הפטפטנית,
מיס הארייט, מר אלטון המשמים אשתו אוגסטה הקופיפה, ועוד..

הדמות המשמעותית היא מר נייטלי הצעיר העשיר,
היחיד שמרשה לעצמו לבקר את התנהגותה של אמה.
העלילה מתרחשת בעצלתיים. עונות השנה חולפות בזו אחר זו
עד שאמה סופסוף מגלה את הצפון בליבה..

חובבי הז'אנר אולי ימליצו בחום,
אני אסתפק בשלושה כוכבים בלבד.

* הספר זכה לעיבודים רבים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון
וקיים עיבוד לסרט גם בנטפליקס.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•michalus
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

לפני שנים, כשניסיתי לקרוא ספר של ג'יין אוסטן, הגבתי דומה מאד למה שמישהו כתב פה בביקורת "ג'יין אוסטן לא בשבילי! לעולם לא אקרא אותה!". אחרי מספר שנים התעקשתי, לשמחתי. הבנתי - אני חושבת - איך צריך לקרוא אותה: לא להתקומם על תובנותיה תוצר המאה ה - 19, לא להתווכח איתה, לתת לה לספר את הסיפור בקצב שלה גם אם נדמה לי שכבר הבנתי, זוזי הלאה. ובאמת גליתי סופרת מעניינת, שכתיבתה מקיפה את עולמה ומאפשרת לי לרגעים להיות חלק ממנו.

את אמה קראתי עכשיו לראשונה בעקבות הביקורת המעולה של עדי (תודה!), וגליתי משהו חדש על הסופרת שלא ראיתי קודם: אירוניה! היא מתייחסת אל גיבורתה באירוניה ובחיבה, ומציירת דמות ברורה. זו שבטוחה שהיא יודעת הכל, בעיקר היא יודעת מה טוב לאחרים, מכורה לזיווגים ומניפולציות, מארגנת לה את העולם כמו שנראה לה שהוא צריך להיות ואין בה גרם אחד של מודעות עצמית, שהיה מאפשר לה להתבונן - וגם לראות - את מה שעומד מול עיניה. תודו שאתם מכירים אותה - לי היא מוכרת אישית. בשנים שחלפו מאז נכתב הספר ממשיכים לנפק "אמות" חדשות מדי פעם.

עוד איפיון מעניין שנתקלתי בו בספר הוא דמות האב ההיפוכונדר: זה שמבלה שעות ארוכות בדאגה לבריאותו, מודד את צעדיו בחוץ, בטוח שמזג האוויר קשר קשר נגדו, מרוכז בעצמו ומעביר את חייו בעיסוקים כמו התעטפות בבגדים ודאגה. גם בספר "האשה בלבן" מופיע תאומו הזהה (בדמות הדוד) ולדעתי פרויד היה חוגג על אנשים אלה שויתרו על חיים תמורת נעלי בית. בעצם, הוא חגג עליהם...

אז מה יש לי לומר? אהבתי את הספר. הוא שיעשע אותי וגרם לי הנאה. הוא אמנם דורש סובלנות וסבלנות, התרגום של רנה קלינוב ארכאי אך מסתדר היטב עם הסיפור האיטי. אבל מצחיק, אחרי שאתה מתרגל ונכנס לקצב אתה רואה כמה דמיון יש בין אנגלים במאה ה - 19 לשכנה בבאר-שבע...

*

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

תמיד נעים לי לפסוע באנגליה של ג'יין אוסטין.
לטייל בגינות היפות, עם שמלות פורחות, עליזות ובדיחות הדעת הנלווים לכך.

כל פעם מחדש, אני נהנת לפתוח את דפי הספר, ולכמה רגעים להישאב פנימה, לצעוד מדימונה, ישראל, אל המחוזות הקטנים שבאנגליה, לצד אצילים כאלו ואחרים, ללגום מעט תה, ולדבר בשפה שהפכה לנכחדת.

יש בה, באוסטין, קסם, משהו שאפשר למצוא בסופרים מועטים בלבד, ריח של דפים צהובים, של תמימות שחלפה מעולמנו.

באמה, של אוסטין, יש את כל המוטיבים הללו, בשפה ייחודית ודמויות מעניינות והכל בהומור מענג שלא נמצא לו שני.

אבל יכול להיות שאני משוחדת, שמעתי מקוראים רבים, שלא צלחו את ספריה, שמצאו אותם עמוסים וכבדים, איני יכולה להסכים, ובניסיוני להוכיח אחרת, התחלתי לקרוא את אמה בשפת המקור, לצערי הניסיון לא עלה יפה בעיקר מכיוון שהיו מושגים רבים שהיו זרים לי מאוד, את המשך הספר עשיתי בשפת הקודש ונהנתי מאוד, הוא כתוב בשפה מיוחדת והתרגום לא פוגם מהאותנטיות כלל וכלל.

ספר מלא בקסם עתיק, ובהומור מענג שגרם לי לא פעם לחייך חיוך גדול וגם לצביטת לב על כך שאת חווית התרבות הזו אוכל לחוות באמצעות מילים בלבד.

ספר קלאסי ומקסים, שכיף לקרוא בו בכל שלב בחיים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

למרות ערימת ספרים נכבדת שהתחילה להצטבר אצלי בצד המיטה, החלטתי להקדיש זמן לקריאה בספר נוסף של ג'יין אוסטן.
'אמה' נבדל מספריה האחרים של אוסטן שקראתי באורכו המכובד (כמעט 550 עמודים) ובגיבורה מורכבת ובעלת פגמים רבים יותר מגיבורות אחרות של ספריה, אך היא זוכה להתפתחות רגשית ומוסרית מורכבת מהן. למרות חוכמתה, שנינותה ויופייה, אם לנסח את זה בעדינות, אמה היא סנובית מתנשאת. אוסטן הייתה מודעת לכך, והביעה חשש שהקוראים יתקשו להתחבר אליה. באופן אישי, אני נהנת לקרוא על דמויות שגורמות נזק רב אך בטוחות בצדקת דרכן. במקרה של אמה התוצאות לא מביאות לנזק בלתי הפיך ואף על פי כן, הניסיון המתמיד שלה להשתפר אל מול הפיתוי לעשות ההפך גרם לי לחבב את דמותה. העלילה עוקבת אחר חיי היום-יום של אמה, שהקונפליקטים המרכזיים שבהם נוגעים להתעסקותה הבלתי פוסקת (והפיקטיבית לרוב) בשידוכים ורכילויות.

יתכן שזה לא המונח המדויק לכך, אבל הכתיבה של אוסטן בספר זה מרגישה כמעט נטורליסטית. העלילה מתקדמת בזרימה איטית אך מתמדת: הרגשתי שאני חווה את חייהם הנינוחים של אנשי הייברי, שום דבר לא מרגיש מקרי, וכל דמות מלאת חן וייחוד. כאן גם חסרונו של הספר, לדעתי – על אף שהוא מהנה לקריאה ואורכו לא פוגם בקלילותו, העלילה מתפרשת מדי ויכלה להיות מרוכזת יותר, בטח בעיני קוראים בני ימינו. מה שאני מנסה להגיד הוא – שהספר כולו כתוב על אש קטנה, שגם ברגעי הקליימקס אף פעם לא הופכת עוצמתית ממש. בחלקו המאוחר של הספר העניינים מתחילים לזוז מהר יותר, ומתווסף לכך גורם ההפתעה שנבנה בצורה מרשימה – ועל כך נכתב גם באחרית הדבר המופיעה בסוף המהדורה – אוסטן כותבת כביכול בגוף שלישי, אך למעשה המציאות משתקפת דרך עיניה של אמה (ולעיתים רחוקות דרך עיניו של מר נייטלי) ובכך מצליחה להטעות אותנו, הקוראים, בהבנת מערכות היחסים בין הדמויות.
הייתי ממליצה על 'אמה' לחובבי אוסטן מסורים ולקוראים סבלניים, אבל הוא בהחלט לא ייזכר בעיני כספרה הטוב ביותר. למרות זאת, הביקור שלי בהייברי היה נעים וכפי שאולי הייתה מתארת אותו אמה, "הולם בהחלט".

לפני 7 שנים•
★★★★★
•חור בגרב
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

עוד יצירת מופת פרי עטה של ג'יין אוסטן.
הספר מציג מגוון רחב של דמויות: משעשעות, גאוותניות, אנוכיות, טיפשות, פטפטניות בני מעמדות שונים בעלי רצונות ורגשות שונים שפורסות יריעה חברתית רחבה בפני הקורא.
העלילה גם היא משעשעת: אמה וודהאוז, אישה צעירה בת 21 אשר יש לה הכל (כסף,בית,חברים) משתעממת משיגרת חייה ומחליטה להתערב בענייני אהבה ומנסה לשדך בין אנשים מבלי שתדע כי היא טועה בכל צעד וצעד שהיא עושה ובכך מפילה חורבן על חבריה (ולעיתים גם עליה), למרות זאת הספר ניחן בהומור מקסים כך שגם כאשר מתגלות טעויותיה של אמה הן אינן יכולות שלא להצחיק את הקורא במחשבה עד כמה טעתה אמה, שלא לדבר על מוסר ההשכל של הספר:"התערבות בענייני חברך תזיק לרוב לך".
למרות היותו ספר בעל תיאורים קצת טרחניים וארוכים הוא בהחלט ספר נהדר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אספן ספרים
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

ראיה פרינוב מתגברת על הפחדים הישנים והלא ברורים שלה וצוללת לתוך עולם הקלאסיקות, שוב…
הפעם קיבלתי את הספר ׳אמה׳ בתרגום מחודש של שי סנדיק, זוהי קלאסיקה שנכתבה בשנת 1815, לפני כבר יותר מ200 שנים!
200 שנים של תהפוכות, מלחמות שונות, תרבויות משתנות, עולם אחר שמתגלה והספר ׳אמה׳ עדיין מתגלגל לו ממדינה למדינה, מתרגום לתרגום ומעובד לסדרות ולסרטים ואני הגעתי אליו רק עכשיו.

אמה וודהאוז, צעירה בת 21 המתגוררת עם אביה הדאגן והממורמר אשר מעדיף שכל הנשים הקרובות לחייו לא יתחתנו רק שלא יעזבו את ביתו.
אמה היא הבת השנייה, יתומה מאם, מפונקת במידה מוגזמת על ידי אביה ובכלל על ידי מעמדה בחברה - רגילה שאליה פונים לעצות, שאליה מביטים בעיניים מעריצות ושהיא המילה האחרונה בהרבה מהעניינים בעיירה וכמובן שהיא מושא תשוקתם של גברים שרק מחכים להינשא לה.
אך אמה ממש לא שמה את הנישואים בראש מעיינה.
אמה מעדיפה להתעסק בעניינים של אנשים אחרים במיוחד בנושא השידוכים.
אמה היא ממש לא הנערה בת ה21 שמצופה ממנה להיות במאה ה19 וזה מה שלדעתי כל כך מיוחד בה ושובר מוסכמות של ממש מאותה התקופה.

הספר הזה הוא בעיקר שיחות סרק בין אנשים שונים שמתארות באופן כללי ולעיתים פרטני יתר על המידה (כן, ללא איזון…) את קורות האוכלוסיה הבריטית במאה ה19 בעיירה קטנה - החל במעמדות וכלה באוכל ולבוש. עיקר ההתעסקות הינו באהבות מוצלחות ונכזבות, שידוכים, תככים ורכילויות.
אני חושבת שג׳יין אוסטן ניסתה להעביר גם מסרים הרבה יותר עמוקים מאשר מה שנראה על פני השטח ואולי אף לתת מידה של עצמאות לנערה בגיל של אמה אשר לה דעות מוצקות שלא היו מקובלות באותה התקופה ובכך להראות מין מחאה וצדדים נוספים שיש לנשים ממעמדות שונים בחברה.

המון נכתב אודות ׳אמה׳ - ניתן למצוא ביקורות לכאן ולכאן, כאלו שאהבו את הספר ואת הדמות וכאלה שלא, כאלה שקראו את הספר בין לילה וכאלה שלקח להם יותר מחודש ימים לסיים, כמוני…
הספר מכיל בתוכו פרטים רבים, הרבה מלל והמון אירועים שיש לעקוב אחריהם. אני חושבת שמה שעזר לי לצלוח את הספר הוא התרגום המחודש והפונט היחסית מוגדל - אנגלית של המאה ה19 היא לא אנגלית קלה לתרגום והבנה ובעזרת שי סנדיק ניתן אור אחר לספר הזה ולהבנה שלו.

אני לא יכולה להמליץ או לא, מכיוון שמדובר פה בספר שדורש עומק רב יותר מסתם המלצה - אם אתם כן מחליטים לקרוא אותו, תפנו לעצמכם זמן וראש נקי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•ראיה
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

שלום לקוראת הפוטנציאלית של אמה מאת ג'יין אוסטן.

שמעתי שכבר ראית את הסרט בכיכובה של גווינת' פילטרו, ולא רק זה, את ממש אדוקה וגם צפית בסדרת הבי בי סי, אז למה לך ספרים, למה?

ובכן יקירה, לא שיש לי התנגדות לסרטי שמלות בגזרת פרינסס וגברים עם טייצ' ביזארי הכולל אינספור קידות ושיחות מזג אויר, אבל הי! לא במקום קריאת המקור.

אמה של אוסטן מתעלה על כל יצירה שנוצרה בעקבותיו (אפילו על קלולס המתוק והיצירתי בפרשנותו לספר). אוסטן מרשה לעצמה, כסופרת מבוססת בשם יצירותיה (חלילה לא בשמה שלה, לא הופיע בימי חייה על אף אחת מן היצירות שלה, רק נאמר שנכתבו על ידי גברת. כאילו דא). אוסטן כבר לא מנסה רק לרצות את קהל קוראותיה, וכותבת תוך ידיעה שהפעם גיבורת הספר לא תתקבל במבטי הערצה כמהים כמו אליזבת' בנט או העלמה דאשווד.

החופש שנוטלת לעצמה אוסטן בספר זה יוצרת שנינות מופלאה, מונולוגים טרחניים של אשה זקנה ומשועממת מידי (למי מאיתנו אין קרובת משפחה כזו?) ביקורת סמויה יותר ופחות כלפי חברה שעיקר עיסוקה הוא ביקורים והשבת ביקורים, שאלות קיומיות לגבי שידוכים, מזג האויר ומחלות פוטנציאליות. אמה עצמה היא דמות שעוברת שינוי במהלך הסיפור, כמו גם דמויות קודמות של אוסטן, אבל בשונה מן הביקורת הפמיניסטית שראתה את אמה עוברת סירוס על ידי החברה להיות אישה נשואה וצייתנית, איני סבורה שזו הקריאה הנבונה והיחידה של העלילה.

יש משהו מרתק באופן בו אמה מצד אחד הכי משחקת את המשחק החברתי בחברה בה היא חיה, כולל ביקורת על מחוות לא מתאימות או לא מדויקות ורצון לשמור על מעמדה, לצד זה בשונה מגיבוריה הקודמות של אוסטן אין בה שום צורך כלכלי או אחר להתחתן, ואולי עיסוקה בשידוכים הוא מעין תחליף לעיסוק בנושא עבור עצמה. היא מגיעה לבסוף להחלטה להינשא לא כדי לסייע לכלכלת משפחתה (צורך של בנות בנט) או כדי להמנע מגורל אומלל של חסרת בית (העלמה סמית בספר זה ולמעשה גם העלמות דאשווד) אלא לחלוטין מבחירה ויותר מכך - מאהבה.

יאלל'ה בנות מיני,
עשו לעצמכן טובה ועוטו.

לא תצטערו, מבטיחה

לפני 9 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
אמה [מהדורת 2015]

אמה [מהדורת 2015]

ג'יין אוסטן

טוב אז ככה בחיפושי אחרי משמעות לתבונתן של הנשים קראתי את ספרה המהולל של אוסטן "אמה" ספר בתחילה מעט מייגע אבל כמו כל טלנובלה אמיתית אתה נשבה בקסמייה של הגיבורה ובהלך הרוח האננגלי קלאסי של משחקי החיזור וכל מה שקורה באותה תקופה בין משפחות האצולה של אנגליה...

איני יכול שלא לחשוב על אוסטן כמהפכנית בתחומה במיוחד לאור העובדה שספריה נכתבו לפני יותר ממאתיים שנה ומתארים סיטואציות רגשיות מורכבות שעל פניו את אף אחד זה לא באמת מעניין אבל לקורא הנלהב זה פותח חלון להסתכלות רגשית עמוקה ואמוציונלית לעצמו ולליבה של האשה שהיא בדרך כלל הגיבורה בספריה של אוסטן..

נכון להיות בהסתכלות אקטואלית הספרים שלה אמנם לא יהיו רלוונטיים לקהל הרחב וקורא ממוצע עלול להתעייף מהר מאוד הפרטים הקטנים המובאים בחוטים חוטים כמו ביריעת בד ארוכה החל מתיאורי הנוף עד הרגשות הכעסים מעמדם של האנשים ההוויות המבטים עיוותי הפנים ועוד ועוד... אבל מי שמסתכל לעומק רואה תמונה מדהימה ציורית אולי נאיבית של החיים כפי שהיו ואולי אנחנו בתוך תוכנו רוצים לחזור לאותה נאיביות...

אני ממשיך במסעי לגילוי תובנות חדשות על המין הנשי עם ג'יין אוסטן למנספילד פארק.... נעדכן בהמשך

לפני 8 שנים•
★★★★★
•בוזי