ציטוט מאתמול בעבודה,משרד אחד ,מנהל אחד וסגניתו.
היא - "איך יכול להיות שאתה מתעסק עם שטויות ודברים טפלים בזמן שאני עושה כאן את כל העבודה,תתבגר כבר.
הוא - "רץ להדליק סיגריה ויצא מהמשרד מתוסכל".
היא - "קינחה את האף בכמה דמעות והמשיכה למרקר את הרשימה כדי לסיים את העבודה.לבסוף יצאה מהמשרד עם חברה לסיגריה ודמעות.
הוא - חזר למשרד.
אני - מה נסגר אתכם,תירגעו,אתם בטוחים שאתם לא נשואים אחד לשנייה.
הוא - סיפור חיי, עם הנשים בחיי, שמסרסות אותי ללא הפסקה!

(לפני סעודיה,שוויון,שידוכים...משהו קרה לנו פה הנשים בעשורים האחרונים ואני לא צריכה זכוכית מגדלת כדי להבין זאת.)

לפי השיר הנפלא "אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין בו פרחים וכינורות דביקים שמנגנים...." .החיזור ,המשחק המוקדם בין גבר לאישה זה משהו שלא יכול להתקיים בסעודיה.אי אפשר להכיר בן/בת זוג לחיים בשתי שניות כשכל הגוף מוסתר ורואים רק את העיניים. על כך הספר מדבר בהרחבה. בנות ריאד הוא ספר על ארבע בחורות סעודיות שמספרות מה באמת קורה מתחת לרעלה בין גברים לנשים.
העובדה שרק "ביום האהבה" גברים מורשים ברחוב להביא סתם כך לנערה שמוצאת חן בעיניהם ורד
וכמובן מוסתרת פתקית עם טלפון מהודק נשמע הזוי.

העובדה שהצעירים "מסבנים" את המערכת על כל שעל רק כדי להציץ בבחורות ולברוח משידוך נשמעת עובדה מצערת ביותר..

נכון, הספר קצת שטוח ועל כך אין ויכוח. אפשר בהחלט לקרוא לו רומן.
אך יש פה משהו נוסף ,משהו פורץ דרך. פורץ גבולות וגדרות בחברה הסעודית. משהו שעדיין הקידמה הפרימטיבית לא ראתה כמותו. אישה, שומו שמיים החליטה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה בבוטות וגסות ויצרה שיח ציבורי על יחסים שבינו לבינה בצורת מכתבים ששלחה במיילים לקוראים. אט אט היא גרפה מליוני קוראים בכל רחבי העולם ויצרה סוג של תקשורת בכדי לתקן עוולות שהפריעו לה. האינטרנט בסעודיה והטלפונים הניידים הם בעצם הכלים הכי עצמתיים שקיימים לתקשורת בין גבר לאישה.

יש עוד כמה דברים בספר שצריך לתת עליהם את הדעת לטובה או לשלילה , העובדה שהמשפחה היא שקובעת עם מי הגבר יתחתן לפי כמובן ייחוס משפחתי של דורות על גבי דורות..העובדה שגברים בכל גיל לא ממרים את פי האמא. כלומר הרצון האישי מתבטל נוכח הכבוד להורים..{ זה משהו שקצת הלך פה לאיבוד}. כפי שאתם רואים אין איזון,יש שחור או לבן.

ברור לי ששידוך אינו דבר זר גם לנו יהודים אורתודוכסים , ברור לי גם שניצול נשים אינו זר גם לנו כי לעיתים נשים הן משמשות כשפחות...אך הכללים הללו של מעמדות ונישואין עושה עוול לנשים כאילו יש משא ומתן בין סוחר בשוק לבן שק תפוח אדמה. יש לומר שלאורך כל הספר הנשים מאבדות ומוצאות אהבה ובעיקר מנסות להבין איפה החברה הסעודית נתקעה בזמן, ואיך הן יכולות לעזור לעצמן למרות כל הקשיים שהחברה מערימה עליהן...


היה לי מסע מרתק להסתובב בין נשים סעודיות ולו רק בין המילים.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה.

בנות ריאד,ראג'אא אל - סאנע,חושפת את החברה הסעודית,מה מסתתר מאחורי הבורקא,ומתחת לגלימה.
קראתי את הספר בנשימה אחת,ראג'אא חושפת את ספוריהם של ארבעת חברותיהא,
שהתאהבכו מגברים סעודיים ואיך שהם התאכזבו מנטישת הגברים לטובת הכלה שהמשפחה בחרה להם.
ספר שעשה הד במדינות ערב,והשבוע הגיע לחניות מתורגם לשפה העברית.
הייתה לי תחושה של כעס על הגברים ,שהם פשוט נטשו את אהבת חייהם על מנת לרצות את האמהות שלהם,
ספר שנתן לי להציץ לעולמם של אנשי ריאד.
לסופרת יש לה כושר כתיבה נפלא ומגלגלת את העלילה בצורה יוצאת מהכלל.

כותבת אלמונית מספרת את סיפור חברותן של ארבע בנות סעודיות בצורת אימייל אותו היא שולחת לרשימת תפוצה , וזו הולכת וגדלה במהירות מסחררת, ומהר מאוד הופכת להיות הדבר הכי חם בממלכת הנפט.כי לא רק שכל הכביסה המלוכלכת יצאה החוצה , היא גם נתלתה על החבל לעיניי כל .

כל פרק נפתח בהקדמה ובמילותיה של שולחת האימייל , ואז היא מספרת את הסיפור.

עולם ומלואו מסתתר מאחורי הרעלה. אהבות , תשוקות , קנאה , תככים ,ועוד. כל החומרים שמעסיקים נשים צעירות בגיל הזה בין אם הן מסעודיה או תל-אביב.

ספר חמוד וכייפי שפותח צוהר לעולם מסקרן ומסתורי , האפוף בכל כך הרבה איסורים והגבלות שגורם ללב להתכווץ .

ספר במשקל נוצה, לא מספק שום תובנה למרות הנושא שהוא מתיימר לדון בו, אך משעשע לעיתים ובכך הוא משיג את מטרתו
מצחיקים במיוחד שני דברים השורה השיווקית ״סקס והעיר הגדולה מאחורי הרעלה״ והמחשבה שהספר עורר הדים כל כך
בעולם הערבי..בטוח גם שרגאא אל סאנע צחקה כל הדרך אל הבנק ( לא שהיה חסר לה כסף מלכתחילה, נראה לי)

זהו ספר בנוסח הרומן הרומנטי או הרומן הריאלי.ובכל זאת,זהו ספר על החברה הסעודית.
לא סתם החברה הסעודית , אלא על יחסי גברים - נשים בשכבה החברתית הגבוהה ביותר בסעודיה. אלו שיש באפשרותם לקנות כל מה שעולה על דעתן, ועדיין להיות כבולות במערכות ציוויים ואיסורים קשים של קצה הסקלה המולסמית.
- התקשרות עם גבר לפני החתונה.
- התנהגות לאחר החתונה.
- הקללה של היות אישה גרושה.
- הרודנות של הבעל לאחר הנישואין.
ועוד ועוד.
מצד שני פתיחות ללימודים גבוהים לנשים. ואפילו יוזמות מסחריות ואחרות.

ארבע נערות / נשים הן גיבורות הספר, למיס היפה, סדים שעושה טעות חייה עם ארוסה וחוטפת את תוצאות המעשה, קמרה הפחות יפה ומישל.
ואולי גיבורת הספר האמיתית היא הכותבת.
היא כותבת בלוג המופץ לנשים וגברים סעודיים. עוצמתו והשפעתו הולכים ועולים, עד כדי כך שמתקיימים דיונים של "מומחי" ספרות על הבלוגים. ואחד טוען כי " הכותבת מוכשרת ששיכת לזרם האקספסיוניסטי- סוריאליסטי- מטאפיזי של האסכולה האימפרסיוניסטית".
והיא אומרת :" אם הקשקשן היה יודע שאין לי מושג קלוש מה אומרות המילים האלה....מה אני חושבת על סוריאליזם מטפיזם ואימפרסיוניסטי? זה חנטרישזם וקישקושיזם!".
עכשיו אפשר להגיע ללוז של הספר. בעיני , זוהי צורת הכתיבה.
הספר, כתוב כבלוגים שכל אחד מהם מספר על התפתחות הבנות ויחסיהן עם הגברים הסעודים. תחילת כל פרק מכילה שני חלקים משמעותיים:
האחד- הגיגים, שירים וציטטות של הכותבת. נפלאים ומחכימים. מאירים את התרבות הערבית ובמיוחד שירים כמעט מחתרתיים של משוררים כמו נזאר קובאני.( ראו בהמשך).
השני - תגובות קוראים. מה שמצא חן בעיני במיוחד היא תגובתו של סטיסטיקאי שמצא כי אורך הבלוגים אינו אחיד ואין חלוקה נכונה בין חלקי הבלוג.
הכותבת מנצלת נכון את סגנון הבלוג להוסיף נדבך אחר נדבך בתיאור החיים של הנערות, דור ההורים מול דור הילדים, תרבות החיזור ושיטותיה, ולבסוף מרווח ההחלטות המצטמצם של נערה לקראת נישואיה ולאחריו.
הספר זרוע פנינים וביטויים כמו : "למה להשוות כפכפים לסנדלים". והכוונה: למה לרדת באפשרויות הבחירה.
אסיים בציטוט חלק משיר של נזאר קבאני:
...
ובלילה אנו חוזרים
מממשים את זכויותינו כמו פרי הרבעה
חמישה רגעים ונגמר
ללא חשק, ללא להט, ללא חיבה
כמו מכונות
...
ואחר כך שוכבים כמתים
ונוטשים אותן בלב האש
בלב הבוץ והרפש
רצוחות ללא רצח
....
שווה לקרוא ולהתוודע לעם ועולם לא מוכר לנו.

למי שמצפה לסקס והעיר הגדולה, צפויה אכזבה רצינית.
ברגע שמפסיקים עם הציפיות אפשר להתפנות להנות מהספר, שכתוב בצורה קלילה וקולחת, מעניין ורומנטי.
אפשר גם ללמוד הרבה על התרבות הערבית בכלל והסעודית בפרט, בעניין הזה, הספר אינו דומה לאף ספר אחר שקראתי מאחר וההבדלים המנטליים כל כך גדולים מה שמוסיף לספר עניין רב ולא מסתפק בלהיות רומן רומנטי שגרתי.

בנות ריאד היא למעשה סיפור על מערכות יחסים של 4 בחורות מערב הסעודית מריאד, כולן מייצגות את הסטיגמה של המקבילה האמריקאית - סקס והעיר הגדולה, בגרסה הסעודית עשירות ומפונקות שמחפשות אחר האהבה בצורה נואשת.
סדים, למיס מישל וקמרה- כל אחת ולה עולמה המסובך עם גברים שאמורים לשאת אותם, אם כי כתוצאה משידוך, החלפת מספר טלפון בקניון מבלי שחשפו חלילה את פניהן.
אך כמובן בכל צעד ושעל יש עניין המסורת, יש את את נושא השידוך הבעייתי, את האיסורים על התערבבות של סונים עם שיעים, את אי קיום יחסים לפני החתונה (מסורת), את ההתאהבות האמיתית, אפילו הריון לא רצוי.
הספר בנוי כאמור מ-50 הודעות אינטרנט ומתאר את קורות הגיבורות.
ישנה חתונה שנגמרת לא טוב, כי הבעל מאוהב באחרת.
ישנה כמעט חתונה, רק שהכלה הלכה רחוק מדי לפני שהתחתנה רשמית , אותה כלה תתאהב אח"כ בגרסה של מיסטר ביג האמריקאי - פיראס הסעודי
ישנה גיבורה שמתערבבת עם שיעי ונעצרת לחקירה ע"י משטרת הדת. אותה אחת גם נגלה את סבלה מהקורה בחברה הסעודית.
ישנה גיבורה שמצליחה לכבוש את חתנה בשלבים -כמו בספר.

ספר בסדר לא יותר מכך

דווקא הפתיע אותי ממש ממה שחשבתי שיהיה, ספר מצחיק ומשעשע על 4 בנות שיחסית למוסלמות דווקא ממש פתוחות אני אישית הכי אהבתי את סדים, בספר מסופר על הדרך הארוכה שעשו עד שמצאו חתן, מלמד על אהבה וזוגיות.

החיים מתחת לרעלות מסקרנים. הם אחרים, הם רחוקים, ולא ברור אם טוב שם או רע.

מצד אחד אסלם שסוגר נשים מתחת שכבות בדים ורעלות, מצד שני עושר גדול ומותגים.

מצד אחד פתיחות לעולם המודרני, להשכלה, ומצד שני חברה שמרנית שמטיפה לחתונה.

והספר הזה פותח צוהר ומנסה לשרטט מתווה של החיים במורכבות הזאת. די בהצלחה, לטעמי.

רג'אא אל-סנעא נולדה בערב הסעודית ומתגוררת כיום בשיקגו, והיא מדברת בשמן של הצעירות המחפשות אהבה. היא לקחת את פורמט "סקס והעיר הגדולה" של ארבע חברות, ושרטטה בקולן ארבעה סיפורים שונים של התמודדויות עם העולם המוסלמי בחברה הגבוהה בריאד.

הספר מכוון לפופוליזם עם ההגדרה שלו כ"סקס והעיר הגדולה מאחורי הרעלה". מעבר לחרוז החמוד, ולעובדה שיש כאן ארבעה סיפורים של ארבע חברות, אין שום קשר לסדרה. הנועזות היא בעצם הוצאת הסיפורים שלא תמיד מחמיאים לחברה השמרנית שרוצה להיראות אידיאלית. יש שם בגידות, יש שקרים ולא כולם טובי לב, חומלים ונהדרים, מסתבר. והספר מודע לעצם השערוריה בסיפור הסיפורים הללו. ולכן, גם אם לא חשבתם שיש בסיפורים הללו תעוזה והתרסה, באה המחברת ואומרת לכם שזה מה שאתם קוראים.

אהבתי שהכותבת לא "נפלה" לבורות הצפויים של הכפשת המסורת ותיעוב הסדר הישן, מול המודרניזם והאהבה. היא ידעה גם לזהות את הפגמים בפנטזיות הרומנטיות, ולהיות אמפטית לרצון שלא להתנתק מהמשפחה, מהסביבה וההקשר החברתי תרבותי של הבנות הללו. הגיבורות של הספר מתמודדות בדרכן, בהצלחה כזאת או אחרת, עם המציאות המורכבת. בלי פתרונות קסם ובלי לברוח.

אני לא מתה על ספרים ש"מתכתבים" עם הקוראים שלהם. בתפיסה שלי, ספר נכתב כי מישהו צריך לכתוב אותו. הקוראים ירצות או שלא, לקרוא. הכותב לא אמור להנחות את הקורא בתהליך עיבוד הכתוב. לא אמור לומר לו מה להרגיש או למה לצפות, ולא אמור לפנות אליו בגוף הספר.

אבל הספר הזה נכתב כפרקים שנשלחים לקוראים בתפוצת דוא"ל, והכותבת מרשה לעצמה להוסיף הקדמות לפני הסיפור עצמו. מה שנותן עוד רובד לסיפור עצמו, אבל גם מוריד את הסיפור ממדף הקלאסיקות למדף המגזינים. לטעמי זה חבל.

הסיפור קולח, מעניין, עם תפניות מפתיעות. היה כייף לקרוא.

עטיפת הספר יפהפייה ושבתה את עיני.

לסיכום – אני שמחה שקראתי את הספר, ונפתח לי צוהר להתמודדות עם חברה שמרנית ופנטזיות רומנטיות, בלי לשבור את הכלים.

מתאים לקרוא ולהעביר לחברה טובה.