• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הטיהור

הטיהור

מאת סופי אוקסנן

הביקורת של חגית

תמונה של חגית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הטיהור

הטיהור

מאת סופי אוקסנן

הביקורת של חגית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של חגית
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
omers
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“כבר לא יוצא לי הרבה לקרוא. העבודה, בעיקר, שואבת ממני כל טיפת זמן ואנרגיה, ואחרי משמרת של 9 שעות אין”

4/15
ביקורות על הטיהור
הבאה
נצחיה
לפני 9 חודשים

“השנה 1992, וזארה פוגשת את אלידה טרו. בזמן הפגישה שלהן זארה היא בחורה צעירה שנמלטת משני גברים חזקים ש”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

סיפור עוצמתי על מחיקת כבוד האדם מחד וגבורה אנושית מאידך.
רומן שלוקח את הקורא לכפרים הנידחים של אסטוניה הקומוניסטית.
הווה ועבר מתערבבים יחד , מה שהיה הוא שיהיה.
קשישה כפרית מוצאת בחורה מעולפת בחצר שלה ומכניסה אותה לביתה. מסתבר שהבחורה בורחת משני גברים שמסרסרים בה לזנות.
גם אותה קשישה אוגרת סודות בתוכה. סודות שאט אט יתגלו כמו גם הקשר בין שתי הנשים.
נערה שנמכרת לזנות ונערה אחרת המונעת מרגשות קנאה ואובססיה וברקע תחושות הפחד והחשדנות שאפיינו את תקופת האימה הסובייטית
סיפור המסופר לאט, תוך כדי התבוננות פנימה ותיאורים חיים וחדים של הסביבה, החיים בכפרים הנידחים והנפשות הפועלות.

מומלץ.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של דין דין
דין דין
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של בוקי
בוקי
תמונה של בן אסתר
בן אסתר
תמונה של רץ
רץ
תמונה של עולם
עולם
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של עוזי
עוזי
16קוראים|גיל ממוצע60|56%נשים

על המבקרת

תמונה של חגית

חגית

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
79 ביקורות•5 נבחרות•988 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של חגית
חגית
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות79
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבלה988
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת35ספרות מקורית20מתח ריגול והרפתקאות16

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של חגית

קשורה בנפשו

קשורה בנפשו

ליאור אנגלמן

רק סיימתי לקרוא את הספר לפני כמה שעות וכבר מתגעגעת אליו .
אי אפשר שלא להיכבש ע"י גיבוריו, אידיאולוגים ואנושיים כאחד.

משפחת לב ארי היא משפחה חילונית,שמאלנית,אתאיסטית מבחירה, נלחמת בכיבוש בכל כוחה .
אבא,אמא,זוג תאומים ( כלב היה משלים פה את האווירה....).
לכאורה אין שום סיכוי שאי פעם המציאות תפגיש אותם עם משפחת הייצלר.

אבל במציאות הישראלית, "לכאורה" זו רק המלצה...

משפחת הייצלר, מרובת הילדים היא משפחה "מתנחלת", מעמודי התווך של מפעל ההתיישבות.
מבלי לעשות ספויילרים, המחבר מפגיש את שתי המשפחות האלה בנקודה טרגית המשותפת הכמעט יחידה שיש ביניהן -השכול.
השכול שבאופן רגיל הינו גורם מאחד ומחבק בין כל המחנות, מהווה מקור לקרע ענק
ובזמן שכל מחנה מנסה להתמודד בדרכו האמונית והאידיאולוגית עם השבר שחיבר ביניהם פורץ מחול שדים המאיים לפרק כל משפחה מבפנים ואת שתיהן-אחת מול השניה.

הסופר הינו רב, אולם הדבר לא ניכר בכתיבתו, לפחות לא ברובה. שני המחנות לא יוצאים נקיים תחת ידיו.
כתיבתו חריפה,חכמה,אנושית וכ"כ ישראלית!!!.
הספר לא נקרא בתחושה שהמחבר בא לחנך אותנו או להרביץ בנו תורה. נהפוך הוא, לא הרבה רבנים היו מעזים להתקרב באופן הזה ללבה הרותחת של החברה הישראלית, להתמודד עם חילוניות, שמאל, צבא ואינטימיות זוגית בצורה כ"כ טבעית כאילו הוא אשכול נבו ולא הרב ליאור אנגלמן....
הוא לא מפחד לגעת בנקודות הכואבות ביותר שלנו- הורות, שכול, שואה, אלוהים,אהבה,קנאה,זוגיות,רומנטיקה, ולמרות השתייכותו למחנה מסוים מאד הוא מעז להעמיד את עצמו בצד השני של המתרס ולהתמזג עם הקול שמנגד בצורה כ"כ מזדהה ומקבלת עד כי אני אישית מצאתי את עצמי לפחות מעל דפי הספר "עוברת צד"...

אז נכון שתמיד יש צד שחייב להתפשר יותר, ונכון שזה גם בד"כ אותו הצד....
זה לא פ'ר וזה אפילו מכעיס. וכעסתי. הספר הזה גורם לך לכעוס!
על כולם שם!
וגם להבין אותם ולאהוב אותם.

כי כשמעמידים את כל ארץ ישראל השלמה מול אבא ואמא....
או את הכיבוש המשחית מול בנך יחידך אשר אהבת....
הכל מתגמד. הכל.

בשורה התחתונה כולנו ילדים של מישהו
וכולנו מחפשים מישהו לאהוב ולהיאהב

זו המציאות והמחבר לא המציא את הגלגל, אלא רק משתמש בו להנעת הרומן היפיפה הזה.


היה טוב. חבל שנגמר לי.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•חגית
רשימת האימהות

רשימת האימהות

גלי מיר-תיבון

אבן. אבן שיושבת עמוק בלב.
לא יכול להיות שזה ספר הביכורים של הסופרת. פשוט לא.

השפה קלילה וזורמת, ביחס הכל כך הפוך לאירועים שהיא מתארת.

בסיס הספר הוא חקירה שמתנהלת בבית משפט רומני ע"י חוקר רומני(!!) ב 1945, לאחר השחרור. שני הנחקרים היו מראשי הוועד היהודי של גטו מוגילב בטרנסניסטריה.
הם נאשמים בפשע נגד האנושות- על חלקם בהכנת רשימות נשלחים לטרנספורט למחנות ההרעבה למוות. בהם רשימת אימהות יחידניות וילדיהן.

כאילו שהיתה להם איזו ברירה
כאילו שבחרו

בתווך משולבים קטעי יומן ומכתבים של הנשים, האמהות והילדים. אותה "האנושות" שנשלחה למות במחנה.
הן ניצודו ברחובות ובבתים ע"י המשטרה היהודית והז'נדרמים הרומנים.
נלקחו למחנות נטושים באמצע שומקום, ושם נסגרו הדלתות מאחוריהן.
אלה לא "מחנות ריכוז". אין תאי גזים. אין מקלחות.

אלה מחנות הרעבה למוות.
אין אוכל. אין שתיה.
אין לצאת.
רק למות.
לגווע לאיטך.

והכתיבה הזו שלה, לא מאפשרת להישאר אדיש. אתה סגור יחד איתן. נמק איתן לאט.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
ההתחייבות

ההתחייבות

אודרי מאגי

מלחמת העולם השניה.
פטר הוא חייל גרמני המגיע לברלין לחופשה קצרה על מנת להינשא לקתרינה, בחורה צעירה שהכיר בהתכתבות .
הנישואין הם נישואי אינטרס, הוא- על מנת לצאת לחופשה . היא- כדי לקבל קצבת אלמנה באם ייהרג.
אך השניים מתאהבים במהלך החופשה.
הזוג נאלץ להיפרד כשפטר חוזר לצבא ומכאן והלאה נפרשים לפנינו דרכיהם בנפרד – במעמקי רוסיה השותתת דם- ובליבה סטלינגרד,
ובתוככי הרייך השלישי, בברלין הנאצית.

הספר לא חוסך בתיאורי מלחמה קשים-קרבות, רעב ומוות בלתי נתפסים.
ומן הצד השני מתוארת ההתמודדות של תושבי ברלין עם ההפצצות, ההלשנות והתבוסה לרוסים, האונס וההשפלות.
זהירות, זה קשה לעיכול.

זהו ספר מצוין.
ספר שיודע להכות בבטן. להסתכל למציאות בעיניים.
הספר הזה היה אמור לסחוט ממני דמעות של הבנה, צער ואכזבה. הייתי אמורה לרצות לחבק את גיבוריו, לבכות ולהתגעגע איתם.
אבל כבר בפרקים הראשונים גיבור הספר מתלווה לפלוגות האס אס שפורצות לבתי היהודים ומגרשות אותן באישון לילה, ועושה זאת באדישות ואפטיה.
ואהובתו המתוקה ומשפחתה עוברים להתגורר באחד מבתי היהודים שגורשו מברלין- פולשים בתאוות בצע לבית לא להם, בוזזים את רכושם.
ומה שלא יקרה מעתה, משימת ההזדהות עמם הפכה בלתי אפשרית מבחינתי.
כמה שניסיתי. נאטמתי .

ספר מעולה. אבל תכל'ס, קשה לי אפילו לכתוב עליו.
סורי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חגית
חוכמת הכאב

חוכמת הכאב

אנדרו מילר

ד"ר האוס- גרסת האבטיפוס.

אנגליה במאה ה-18.
עולם הרפואה מבוסס על הקזות דם, צמחי מרפא ובעיקר על המון תפילות וקמיעות.
והנה מופיע משום מקום רופא גאון, פורץ דרך, כירורג מחונן, שמשוטט בעיירות ובכפרים ומרפא חולים בשיטות שטרם נראו כמותן.
ניתוחי לב, כריתות איברים כירורגיות, ניתוחים קיסריים ועוד מעשי ניסים שכמוהם הכפריים הבורים מעולם לא הכירו.
לד"ר ג'יימס דייר המושלם יש רק פגם אחד בלבד, (או שמא יתרון).....הוא חסין מפני כאב. כאב גופני ונפשי כאחד.
פצעיו מתרפאים במהירות הבזק, הוא אינו חש כאב כלל. ליבו קר כאבן.
חוליו הם עבורו רק כלי להבנת הגוף האנושי וכן מקור לפרנסה ותו לא.
הוא אדם קשה, אנטי חברתי, לא נעים בעליל.
עד ש...איך לא, מגיעה אישה. אישה –שטן.
גם במאה ההיא, מסתבר, הנשים- פיתו והגברים- פותו.
אהבתו לאשה הופכת את הד"ר הגאון לפגיע, פיזית ונפשית.
המורכבות האנושית מוטחת בו בבת אחת ומכאן ואילך חייו "כאחד האדם" הולכים ומתדרדרים.

תיאורי הניתוחים בספר לא קלים לקריאה, אם כי מרתקים.
המעבר לעת החדשה והקונפליקט העצום שחווה העולם הישן בין האמונה והמדע שזורים לכל אורך הספר.
המאה ה-18 נפרשת לפני הקורא בצבעים חדים ואמיתיים. השפה האותנטית, האמונות התפלות, המנהגים, הלבוש .
אתה כמעט יכול להרגיש את עצמך נוסע בכרכרה מקרטעת בשבילים מלאי בוץ, בנוף של שדות, כנסיות וכפרים אנגליים נידחים.

כמכורה של ד"ר האוס האחד והיחיד, נהניתי מאד.
.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חגית
השקרים האחרונים של הגוף

השקרים האחרונים של הגוף

גַּיִל הַרְאֶבֶן

ספר טוב המנסה לבחון את הרוע הטהור למול המחילה והסליחה.
האם רוע יכול להיות בעל הסבר שיצדיק אותו?

והיטלר?

ונניח שניתן להסביר את גלגולי הרוע - האם יש אי פעם מקום למחול עליו?
האם יש לנו זכות למנוע מחילה ממי שרוצה לתת אותה? רק כי לנו קשה למחול....
ולמה זה כל כך קשה לנו?

אלישבע ואלינור הן שתי אחיות הגרות בפנסיון שמנהלים הוריהן, בעשורים הראשונים של המדינה.
בעקבות מקרה אונס שעוברת אחת מהן המשפחה מתפרקת ומתנתקת.
אלישבע נוסעת לחו"ל , מתנצרת ונעלמת מהנוף המשפחתי.
אלינור מקימה בית ירושלמי למופת .

לאחר שנות חיים,בעקבות שיחת טלפון, נוסעת האחת לרעותה שבחו"ל ומתעמתת איתה על עברן.
האחת- למדה להרפות ולמחול.
השניה- שקועה עד צוואר ברוע שעטף אותן ומתקשה לקבל את רוח הפיוס של אחותה.
עד המפגש הסופי עם הרוע עצמו- שחותם את הספר.
סרבנית הסליחה הופכת למקור של רוע?
הרוע מבקש סליחה?

יש בספר ניסיון מתריס לשבור את האקסיומה הכ"כ ברורה לנו : היטלר= רוע טהור ≠ בן אנוש.
ככל שזה מקומם ומבחיל - הקורא לא יכול שלא להרהר באפשרות שהיו לצורר הרבה צדדים באישיותו.

קצת פחות התפלספות ומריחה היתה מועילה לו,לספר.
מבינה את אלו המתייגעים ומוותרים.
אם כי אני מצאתי את עצמי נמשכת אליו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חגית
נינה בלטקה

נינה בלטקה

אנתוני טרולופ

נינה בלטקה היא נערה נוצרייה ענייה מפראג .
היא מאורסת לגבר יהודי עשיר .
בשלהי המאה התשע עשרה זו שערורייה- אצל שני הצדדים.

סביב השערורייה הזו נמתחת עלילה שהזכירה לי במידת מה טרגדיה יוונית- צ'כית...
נערה אמיצה מאוהבת עד כלות שעומדת בפרץ מול כל העולם למען אהוב ליבה
וגבר בוגר, אוהב אך רציונלי, קל להיות מוטה. לא ברורה כוונתו.
האם זה כי הוא יהודי?? תאב בצע?? האם מנצל את תמימותה?
האם מורגש ניחוח נסתר, מוסווה של אנטישמיות קלילה? אולי, אם כי שזורה באלגנטיות.
נרקמת מזימה להפריד בין האוהבים, כל צד ומניעיו וכמובן שהגבר היהודי נופל במלכודת שכורים לו בעוד נערתו איתנה באהבתה.

העיר העתיקה של פראג מעולם לא הייתה כל כך רוחשת לוחשת וגועשת.
עיר יפיפיה פראג. גשר קארל, בית הכנסת העתיק, הארמון.
ומעל מרחף הקלון הגדול של נישואי נוצרייה טובה ליהודי מבוגר וממולח...

יהודי עשיר,מבוגר מול נערה נוצרייה, ענייה ופתייה.....
מממ...
או שאולי זה רק בראש היהודי שלי.

ולמרות זאת
ספר עדין, בניחוח של פעם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חגית
זיכרונות אחרי מותי

זיכרונות אחרי מותי

יאיר לפיד

ביוגרפיה יהודית-ציונית ישראלית כשרה ומפולפלת.
קשה להאמין שמדובר באחד האנשים הכי צבעוניים, קולניים, קשים לפיצוח ושנויים במחלוקת שקמו לעם היהודי.
כי זהו סיפור על ילד יהודי שגדל בתקופת אימים שבגר להיות יהודי הגון וישראלי בנשמה.
כי אלה גלגוליו של היהודי הנודד שתמיד בעת מצוקה חוזר לצור מחצבתו ולבית אבא.
גם אם קוראים לו טומי לפיד. אפילו אם קוראים לו טומי לפיד.
ויאיר הוא יאיר הוא יאיר, בסגנונו המיוחד מביא את הקורא להתאהב בילד השמנמן והמפונק.
אהבת האדם והעם שהשתרשה בו בשל תהפוכות חייו ניבטת בכל עמוד ועמוד. ציונות אמיתית, נקייה, שצמחה מהמקום הכי אמיתי שיש- ההבנה שאין לנו מקום אחר.
כי היינו במקום אחר - וזה נגמר רע.
וצריך להסתדר עם מה שיש. גם אם צריך לצעוק ולבעוט ולהפגין ולהרגיז אנשים מכובדים. כמי שנרדף, סולק, איבד ונמלט טומי לפיד יכל להרשות לעצמו לשים קצוץ על מה שחושבים עליו, והוא עשה את זה בחן, בהומור ומכל הלב.

לא הצבעתי לו בזמנו כשרץ לכנסת. הפחידו אותי הכעס והשנאה שחשתי שהיו בו- לא אוהבת מפלגות של "נגד" .
הספר לעומת זאת, מתאר אדם שהיה בו הרבה מאד "בעד". בעד עם ישראל כפי שרצה לראות בדמיונו.
לא חייבים להסכים עם דעותיו, מותר לחשוש מהתוקפנות ועם כל זאת לקנא בבעירה הפנימית הזו שהייתה בו, שדחפה אותו להתיר את חרצובות לשונו ולשלח חיצים לכל עבר.

הספר כתוב בשפה זורמת, נעימה, מאד אישית ומלאת רגש.
ראוי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חגית
השלישי

השלישי

ישי שריד

לפתוח בבוקר עיתון ולקרוא חדשות ואז לצלול לתוך הספר הזה...ואז... למות מפחד!!

כי הספר הזה לגמרי דמיוני ובחלקים מסוימים אף הזוי . ומצד שני- נדמה שאנחנו כפסע מהמתואר בו.
ישי שריד לוקח אותנו כמה שנים קדימה (ולא הרבה מדי) ליום שכולנו חוששים ממנו- ליום שזורקים עלינו פצצה גרעינית (אח, כמה צדקת ביבי)
ערי החוף נמחקות- מתל אביב ועד חיפה. ממשלת ישראל משותקת.
בכאוס שנוצר קמים עלינו "העמלקים" שסביבנו- לסיים את מה שהפצצה התחילה.
מי שמושיע את העם המדמם הם אחינו מעבר לקו הירוק, חדורי האידיאולוגיה ואמיצי הלב.
נערי הגבעות הללו מסלקים את העמלקים ומקימים על חורבות מדינת ישראל את ממלכת יהודה המתחדשת שגולת כותרתה הוא בית המקדש השלישי שמוקם בירושלים.
מנהיגם הופך להיות מלך ישראל החדש – המלך יהועז. שקיבל את עיקר כוחו מהתגלות אלוהים אליו- סיפור שמזכיר את משה והסנה הבוער.
האם הוא נביא או הוזה?
הוא מבטל את בתי המשפט האזרחיים ומחזיר את הסנהדרין ואת עבודת הקורבנות.
מדינת הלכה.

הספר מתואר דרך עיניו של יהונתן, בן המלך, המשרת בקודש בבית המקדש.
תיאוריו המפרטים את עבודת הכהנים-הקרבת הקורבנות- לא קלים לעיכול. הוא מתאר בפרוטרוט את טקסי הפולחן, שלבי השחיטה וביתור הקורבנות.
ניכר שהסופר מנסה להלך בעדינות בין עמדותיו הברורות השוללות את הפולחן לבין ניסיון לרדת לעומק הסימליות הטמונה בהקרבת הקורבנות, כתחליף לנשמת האדם.
בקטעים מסוימים נראה היה שהסופר "מחזיק את עצמו" חזק ומתאמץ לנהוג באיפוק כדי לשמר מידת מה של אובייקטיביות ואותנטיות של הדמויות.

ממלכת יהודה השלישית לא חפה מתככים, מרידות ותאוות בשר, שבסופו של דבר יביאו עליה את חורבנה בסצינות שכמו לקוחות מסרטי אינדיאנה ג'ונס.
עם ישראל מופקר לגורלו בידי מנהיגים הפועלים לאור חזיונות של אלוהים מצד אחד והתגלות השטן מהצד השני.
הוא מוצג כישות פסיבית, שמוטת ראש, המקבל בהכנעה (ובלי ברירה) את הממלכה החדשה שלו. למעט מס' שרידים תל אביבים בודדים שמנסים למרוד במלכות
איש לא זוכר את מדינת ישראל הטובה והישנה (או שמא סדום ועמורה).
אומות העולם, כצפוי, מפנות את גבן למדינת יהודה- כמעט מאשימות אותה על מה שקרה לה. הן מחרימות את הממלכה ואת תוצרתה.
בצר לו העם חוזר לעבודת אדמה, לשדות ולפרדסים.

ואלוהים- עפ"י המחבר אלוהים כלל לא מבסוט מהקורה בנחלתו. כלוא בין ארבע קירות קודש הקודשים, חנוק בריחות הקטורת.
האם אלוהים באמת זקוק לפרים, הכבשים והיונים שלנו? או שזה סוג של בריחה נוחה מאחריות עבור החוטאים.
הוא שולח סימנים, מלאכים-שליחים , אולם מנהיגי העם לא יודעים לקרוא נכון את אותותיו. הם שקועים עמוק בעבודת הקודש- אך לא בקדושה עצמה.
העבודה עצמה הפכה לתכלית ולא לאמצעי .

ה"קדושה" הזו- האם אנחנו מסוגלים לה בכלל?
האם באמת ניתן להעפיל מסדום ועמורה מודל שנות האלפיים ולחזור למלכות ישראל האדירה של פעם? האם היא צריכה להיות העתק של קודמתה? האם מה שהתאים לימים ההם יוכל להתקיים גם היום?


ספר חשוב באקטואליות שלו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חגית
האיש במצודה הרמה [מהדורת 2011]

האיש במצודה הרמה [מהדורת 2011]

פיליפ ק' דיק

ככל שספר יישב על המדף וימתין לתורו כך יעלה רף הציפיות ממנו בהתאמה.
וזה סיכון.
באמת שנתתי לו לחכות יותר מדי זמן. והרף עלה...עלה מעבר למה שהמחבר תכנן מלכתחילה...
לכן היתה קצת אכזבה.

ציפיתי להרגיש בתוך עולם של נאצים. לחוש את הפחד ברחובות.
ניסיתי לדמיין דרך הדמויות את אמריקה משועבדת לדיקטטורים, מפחדת מהצל של עצמה.
לא ממש הצלחתי.

העלילה מתפזרת על פני מס' דמויות שחיות בשנות ה 60 באמריקה שנוצחה במלחה"ע ה-2 וחולקה בין יפן וגרמניה.
דמויות של שולי החברה האמריקאית , כאלה שמתוסבכים עם עצמם עוד לפני שאמרנו יוזף גבלס:

- פועל יהודי, גרושתו- מורה לג'ודו ובעל חנות עתיקות לא הגון במיוחד- מתמודדים עם החיים בצל היפנים,
מנסים להשליט את העולם הרוחני העמוק של יפן על עולם החומר המפורסם של אמריקה- מה שלא תמיד עולה בקנה אחד.

- קונסול יפן באמריקה, סוכן ביון גרמני- המנסים למנוע מלחמת מעצמות בין יפן וגרמניה.

בין כל אלה עובר מיד ליד ספר מחתרתי שנאסר לפרסום- שמתאר את אמריקה, כמה הזוי, מנצחת במלחה"ע ה-2.
כ"כ הזוי בעיניהם, בלתי נתפס. מעורר השתאות.
הפוך על הפוך שכזה.

הרעיון יפה. הביצוע התפספס במקצת.
הספר לא הצליח לגמרי להיכנס לתוך מוחם של אזרחים אמריקאים מדוכאים ולשדר משם בזמן אמת את הגעגוע והכמיהה למה שהיה פעם.
והניסיון לשלב מדע בדיוני (טילים למאדים) או תורות מהמזרח לא התיישבו כ"כ בטבעיות על הדמויות והעלילה.

סה"כ נחמד.
מעורר מחשבה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חגית

ביקורות נוספות על "הטיהור"

הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

#
יש ספרים שמצליחים לעקוף קוי הגנה שנבנו בזהירות.
אני משתדלת לא לקרוא ספרים על אלימות נגד חסרי-ישע, ספרים העוסקים באלימות מינית, בסחר בנשים (או בילדים) ובהתעללות לשמה. ההצדקה שלי היא חוסר האונים שאני חשה כשאני קוראת את החומרים האלה, כשהכתוב אינו ניתן לשינוי ועולם כמנהגו נוהג.

איכשהו חשבתי שאם אקרא ספר העוסק באסטוניה, שכל הידע שיש לי עליה הוא תיאורטי (מדינה בלטית קטנטונת, גובלת בלטביה וברוסיה, גבול ימי עם גרמניה ופינלנד, אוכלוסייה של פחות ממליון וחצי תושבים, רובה כפרית ודי נחשלת) יהיה לי הריחוק המתאים ממה שמספרת אוקסנן. טעיתי בגדול.

הסיפור מסופר בפרקים קצרים שלכל אחד מהם כותרת עניינית, המתארים זמנים שונים בחייהן של דמויות. הוא מתרחש בין שנות השלושים של המאה הקודמת עד שנות התשעים בה. הוא מסופר מזווית ראייתן של כמה דמויותיו, בעיקר שתי נשים וגבר. מתאר את קורותיה של משפחת איכרים במקביל לקורותיה של אסטוניה. כולל תיאורים קשים לקריאה (על חלקם דילגתי) של התעללות בנשים, מינית ואחרת. הדמויות מעוצבות בכישרון רב, מאופיינות באופן ברור והתנהגותן ברורה לקורא(ת) גם כשהיא נראית תמוהה.

סופי אוקסנן היא סופרת פינית ילידת 1977, שזכתה עבור ספרה זה בפרסים ספרותיים מכובדים. ניכר שהיא מכירה היטב את מה שהיא כותבת עליו. אמה אסטונית והיא בילתה חופשות ילדות אצל סביה האסטונים הכפריים. היא אינה מתארת שום דמות כרק טובה או רק רעה. הקורבן הוא גם מתעלל. הטוב הוא גם רע. החבר הוא מי שלא ניתן לסמוך עליו, אח יכול לבגוד באחיו. אין פה סולידריות, יש פה הישרדות. זה רק הופך את הסיפור ליותר אמין והרבה יותר טורד מנוחה. אחרית דבר מאת רמי סערי – שתרגם את הספר מפינית ברמה הגבוהה שאיפיינה את כל התרגומים שלו שקראתי – מכניסה את הספר למסגרת היסטורית-אתנית ומאפשרת לקורא(ת) מבט רחב יותר על הסיפור.

בספר יש חמישה חלקים. ארבעה מעולים (וקשים מאד לקריאה, למרות קריאוּתם) וחלק חמישי (59 עמודים) מיותר, שלמרות שהוא מנסה לפתור לקורא את השאלות שמתעוררות בו, הוא מקלקל ומפחית מעוצמתו של הספר. הוא גם הסיבה שלא דירגתי בחמישה כוכבים, כפי שחשבתי במהלך הקריאה.

יצא שזה הספר האחרון שקראתי בשנה העברית האחרונה. מצד אחד יופי שהספר האחרון הוא ברמה כל כך גבוהה. מצד שני הוא דומה בעיני לשנה שחלפה: אינטנסיבי, ללא נחמה ומחייב אותך לחשוב על דברים שתעדיף שלא לחשוב עליהם, אפילו אם אתה מחוסן, לכאורה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

השנה 1992, וזארה פוגשת את אלידה טרו. בזמן הפגישה שלהן זארה היא בחורה צעירה שנמלטת משני גברים חזקים שהפכו אותה למכרה הזהב שלהם. אלידה היא אישה מבוגרת מאוד, שני דורות מעל זארה, אלמנה שחיה בכפר מבודד באסטוניה, והיא קורבן להתעללויות חוזרות ונשנות של אנשי הכפר, בעיקר הילדים הפרחחים אבל כנראה בגיבוי ההורים שלהם. אלידה לא מקבלת בברכה רבה את הפליטה שנקלעה לחצר שלה, אבל היא עוזרת לה במקצת ומתחילה להיווצר ביניהן סוג של מערכת יחסים. זארה יודעת על אלידה יותר משהיא יכולה להסביר בהתחלה, ואלידה מסתירה דברים יותר ממה שהיא מעוניינת להודות, אבל נוצר ביניהן חיבור כלשהו, שהוא המנוע של הסיפור, והטריגר של כל אחת מהן לחזור בזכרונה ולשתף את הקוראים בחלקים מהעבר הקרוב והרחוק. עבר שבו זארה עזבה כדי לעשות כסף ולקבל עתיד טוב יותר, עבר שבו אלידה גרמה למשפחה שלה לעזוב.

אה, ואנחנו באסטוניה, שזו מדינה בלטית שמעט מאוד מהספרות שלה, אם בכלל, מגיע לארץ ומתורגם. סופי אוקסנן היא מפינלנד, מדינה שחולקת גבול ימי, אם אפשר לומר ככה, עם אסטוניה. היא יצרה את זארה ואת אלידה כדי לשקף את הסיפור המסוכסך של אסטוניה תחת השלטון הסובייטי. דרך אלידה היא מספרת על עבר רחוק - שנות החמישים של המאה העשרים. ודרך זארה על עבר קרוב - שנות התשעים שהביאו איתן את התפרקות הגוש הסובייטי, אבל גם לא מעט עוולות אחרות.

הספר הזה כואב. הוא מחריד ובוטה, מספר על פשעים, על סחר בנשים ועל בגידות. לא כל גיבורה היא קורבן, או לא רק קורבן. אלידה עשתה דברים שעליהם קשה שלא לשפוט אותה. ואנשי הכפר אכן שופטים. זה עולם שכמעט לא קוראים עליו כאן, וזו התרומה של הספר. עם זאת מבחינה ספרותית הוא לא מחזיק. הטריגר הספרותי שהביא את זארה לחצר של אלידה קלוש, וכך גם ההסבר למה אלידה מכניסה את זארה הפצועה לבית שלה ועל מה מתבסס החיבור ביניהם. יור מהכל זו הרגשה של שני סיפורים שונים שהוטלאו יחד בצורה לא מוצלחת, והם לא מאירים או מחדדים זה את זה.

לפני 9 חודשים•נצחיה
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

מאז ה-7 באוקטובר, אנחנו, כלומר הישראלים, בעיקר עסוקים בעצמנו. עם כל המשתמע מכך.הישראלים עסוקים בישראל ובמה שהמדינה שלהם עברה, וכל ישראלי חווה כתוצאה המהמלחמה או בלי קשר אליה גם משברים אישיים המכריחים אותו להתמודד גם עם עצמו בכל ההמולה המשותפת לכולם שמתרחשת מסביבו. וכך, המלחמה הפוליטית והמלחמה האישית מתמזגות אחת בשנייה ויוצרות אירוע שיכול למלא ספר שלם.

הספר הזה היווה עבורי הזדמנות לברוח מהצרות שלנו (כלומר, שלי ושל הישראלים) לצרות אחרות, הצרות של אסטוניה והאסטונים.
 
הספר משלב עבר והווה, צרות אישיות וצרות לאומיות. אסטוניה היא מדינה המחולקת בין תומכים סובייטים לבין לאומנים אסטוניים שיוצאים נגד ברית המועצות ושואפים לעצמאות (לאורך הספר חשבתי שהם מה שנקרא "הטובים", עד שהתברר לי שכחלק מההתנגדות שלהם לסטלין ולברית המועצות הם גם שיתפו פעולה עם הגרמנים הנאצים ברצח יהודים). גם בהווה בספר (טוב, לא ממש הווה, שנת 1992) יש לאסטוניה ולאסטונים את הצרות שלהם.

הספר מפגיש דמויות של שתי נשים, אלידה וזארה. אלידה היא אישה קשישה החיה בגפה בכפר קטן באסטוניה, כשיום אחד היא מוצאת על יד ביתה בחורה צעירה מפוחדת. אותה בחורה, זארה שמה, בורחת מפני גברים המחפשים אותה ומנסים לתפוס אותה, כשאחד מהם הוא בעלה, העוסק בסחר בנשים בזנות, כשגם אשתו נמנית בין אותן נשים. אלידה מגלה שזארה והיא הן קרובות משפחה (זארה היא הנכדה של אחותה אינגל) והמידע המשפחתי מחזיר אותה חזרה לאסטוניה המדממת מבחינה פוליטית של השנים 1936-1952, על צרות הילדות של אלידה הכוללים אחות מוצלחת יותר שזכתה בגבר שאותו אלידה גם היא אהבה, על הרצון הנואש לזכות באהבתו, על עצם העובדה שהיה לאומן אסטוני, על בעלה מרטין שלא באמת אהבה ושהיה תומך סובייטי, על ההיעלמות בהמשך של אחותה ובת אחותה והאשמה שחשה כלפיהן.העבר של אלידה וצרותיה משתלבים עם ההווה של זארה וצרותיה (על הבריחה מתופעת סחר הנשים והאלימות כלפיהן, התנהגות המתוארת בצורה מזעזעת ומשפילה כלפי אותן נשים) ובסופו של דבר הקשר המשפחתי יוצר עבורן גורל משותף  הגורם להן לפעול אחת לעזרת השנייה.

עיקר המסר של הספר הוא מלחמה שבסיומה החופש. המלחמה של האסטונים בדרך לקבלת עצמאות, המלחמה של זארה בדרך לשחרור לחופשי של גופה מידי בעלות הגברים - נושאים שהשתלבו היטב עם דברים שקורים מסביבי, כמו המלחמה של עם ישראל בדרך לשחרור משלטון החמאס, והמלחמה שלי עם עצמי ועם הזוגיות שלי בדרך לשחרור מרגשות הכעס והריבים וחיפוש אחר השקט הנפשי המיוחל.

ספר מסקרן, שקופץ אמנם בזמנים ולא מתעמק יותר מדי בסיפור מסוים ובעצם עוסק קצת בכל דבר, אך כן נותן טעימה מסקרנת על היבטים שונים באופי החיים באסטוניה, בצרותיה הפוליטיות והאישיות של תושביה, וגם מספק על הדרך אווירה של קרירות אקזוטית הנעה בין הקרירות הסקנדינבית לקרירות הסובייטית. מומלץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

את רוצה לצלול לבית כפרי באסטוניה שמסתיר חמישים שנה של סודות והחלטות קשות?

הטיהור – סופי אוקסנן

הדבר היחיד שנותר בחיים היה הבושה.

עלילה:
לאחר עצמאותה מחדש של אסטוניה, בתחילת שנות התשעים, לוקחת אלמנה מבודדת אל ביתה פליטה צעירה.

משקל: בינוני

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, פחות עלילה

דמויות מעוררות: עידוד-פעיל, אינסטינקט-מגונן, קונפליקט-מוסרי

וייב: מותח, מייאש, מרסק

טון: יומיומי, מנותק, שנון

דרמה היסטורית אכזרית ומורכבת על אסטוניה בין כיבוש נאצי לסובייטי, המתפרשת כמו חקירה איטית של סודות משפחתיים, דרך מפגש של שתי נשים – זקנה מרירה וצעירה נואשת – בבית כפרי מבודד.

אהבתי

את הפרוזה התמציתית והמתוחה; את העימות בין טראומה קולקטיבית לאישית; סיפור השרדות לא טריוויאלי.

אבל

החומר כבד רגשית, אלים לפרקים; לא תהיה לך קריאה קלילה או מנחמת.

בקיצור:

סיפור יפה, מעשיר וקשה על זיכרון, זהות והשרדות תחת משטרים טוטליטריים.

עוד על הספר: אנטומיה של סיפור - הטיהור https://atazur.co.il/but_beautiful/%d7%94%d7%98%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a8/

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•ephemeral
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

כבר לא יוצא לי הרבה לקרוא. העבודה, בעיקר, שואבת ממני כל טיפת זמן ואנרגיה, ואחרי משמרת של 9 שעות אין לי במיוחד חשק לקרוא (שלא לדבר אחרי שקמים בשלוש בבוקר...). אז אני מכריח את עצמי לקרוא. עוד איזה עשרה עמודים, לפחות שאני ארגיש שהספקתי משהו היום.
בגלל שעבר כל כך הרבה זמן, אני אפילו לא זוכר למה בחרתי את הספר הזה. אני זוכר שמיהרתי. קבעתי עם חברה בדיזינגוף סנטר וכבר הייתי צריך לצאת, אבל התעקשתי ללכת לספרייה לפני, לחדש את מלאי הספרים. ובגלל שמיהרתי, כנראה, פשוט חטפתי משהו מהמדף. מה שיוצא אני מרוצה. ותכלס, הצליח.

אין לי מושג מי זאת סופי אוקסנן. פעם ראשונה שאני שומע את השם הזה, אבל מתברר שהיא ממש אושייה ספרותית בפינלנד (מאתגר אתכם לשים עליה אצבע במפה). היא זכתה בכל הפרסים החשובים שמה, הצגה שהיא כתבה הועלתה בתיאטרון המלכותי בפינלנד וזכתה לביקורות נלהבות. בקיצור, היא משהו משהו. ו"הטיהור" הוא הספר הראשון שלה שתורגם לעברית.

אוקסנן לוקחת אותנו לאסטוניה (נראה אתכם גם כן שמים עליה אצבע במפה). לא ידעתי הרבה על אסטוניה. חוץ מזה שהיא הייתה פעם של הסובייטים, שיש שמה קטע עם סחר וניצול של נשים. וחוץ מזה, זהו. אוקסנן היא בת לאמא אסטונית ואבא פינלנדי, ובספר "הטיהור" היא חוזרת לשורשים שלה. "הטיהור" עוסק באלידה טרו, איכרה אסטונית טיפוסית שחיה לה במשק שלה בעיירה שכוחת אל באסטוניה. השגרה שלה משתבשת כשמגיעה אליה זארה (כן כמו החנות). זארה מגוללת לפניה סיפור על בעל שרודף אחריה והיא זקוקה למחבוא. הסיפור לא שכנע לא אותי ולא את אלידה. בהמשך הסיפור יש קפיצות לאחור בזמן- לתקופה בה אלידה הייתה צעירה, הסובייטים שלטו ואז הגרמנים שלטו ואז שוב פעם הסובייטים. על ההתאכזרות לחיי אדם, ההתעללות המינית והפיזית שהיו מנת חלקן של אלידה ואחותה אינגל (לאורך כל הספר השם הזה עשה לי קונוטצייה לסבתות שאומרות "אינגל'ה").

הספר לא מתיימר להיות מסמך היסטורי. אוקסנן לא באה לחנך אותנו על מאבקי העצמאות באסטוניה, על תנועת ההתנגדות האסטונית שנרדפה על ידי הסובייטים וקיבלה תמיכה מהגרמנים, על השליטה של הסובייטים באסטוניה עד קבלת העצמאות, מכל המשתמע מכך. בשביל אוקסנן, זה רק הרקע והאווירה לסיפור. אוקסנן מתעסקת יותר ברגשות האנושיים. אלידה טרו, מלבד היותה איכרה אסטונית די משעממת, מאוהבת בגיס שלה הנס, שלצערה התחתן עם אחותה אינגל. הקנאה אוכלת אותה לאט לאט, ומובילה אותה לעשות מעשים קיצוניים, עד כדי כך שהיא גורמת לגירוש אחותה מאסטוניה לרוסיה. אבל אפילו זה לא גורם להנס לאהוב אותה.

ואם נחזור לרגע למותג האופנה שלנו זארה, אז זארה היא נערה רוסייה טיפוסית (ממוצא אסטוני) שלצערה נקלעה לסיטואציה שהרבה נשים נקלעות אליה. היא עוברת לגרמניה מתוך מחשבה שבמערב תעבוד ותרוויח כסף, אך מוצאת את עצמה עוסקת בזנות, "חייבת" חובות לאדון שלה. בהזדמנות שנקרית לה באסטוניה היא בורחת ומגיעה, איך לא, לאלידה טרו. ולא במקרה.

אוקסנן הצליחה בכתיבה יחסית פשטנית ובעלילה לא מתוחכמת במיוחד, לרתק אותי למשך 360 עמודים. וזאת לא משימה פשוטה. הייתי רוצה לראות עוד ספרים שלה בעברית. אז לכל אלו מבינינו שמבינים פינית, לעבודה!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•omers
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

ספר לא קל לקריאה. היו קטעים שהזדעזעתי לגמרי.
כמה רוע יכול להיות קיים אצל אנשים ? איך מסוגלים לפגוע כל כך באנושות ?
בעלילה מסופר על בחורה שהפכה להיות קורבן לסחר בנשים.
איך שהגברים התעללו בה, נקרע לי הלב ממש.
בקטעים האלה הרגשתי איך שהלחץ דם עולה לי.
באותו רגע רציתי לקצוץ לגברים האלה את הידיים , ולעקור להם את העיניים !!!
אוי אין לי מלים לתאר את הכאב שחשתי בעת הקריאה.

בספר קיימות נשים חזקות, ובמקביל נשים חלשות.
במפגש של שתי נשים, מתגלה ונחשף סוד גדול.
מסופר על המלחמה והסכסוכים באסטוניה.
על בחורה שמתאהבת בטירוף בגיסה, בעלה של אחותה הגדולה.

ספר מרתק, מעניין , סוחף, ולא קל לקריאה מבחינה נפשית.
עצוב ביותר.
מומלץ רק למי שבאמת יכול לקרוא ספר עם תוכן כואב מאוד שכזה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

ספר מרתק וקולח, לא יכולתי להניח מהיד, למרות שהוא מדבר על נושאים קשים וכואבים - סחר בנשים, הרע שאנשים מסוגלים לעשות במצב של מלחמה. הספר מעלה שאלות על מהות הרע מול הטוב. האם יש רוע מוחלט? האם ניתן לשפוט אנשים שנמצאים במצבים בלתי אפשריים על רע שעשו? ומעבר לכך - הספר מלמד כמה רגשות אנושיים בסיסיים כמו קנאה ואהבה משפיעים גם במצבים בלתי אנושיים בעליל.
ממולץ מאוד, כדאי לקרוא עם חבילת טישו צמודה...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

ספק שקשה לקרוא אבל גם לא מניח שיעזבו אותו באמצע הקריאה. כל הגיבורות חזקות בדרכן כי גם בשביל לא להשתגע במצבי קיצון צריך כוח פנימי, קשה לשפוט את מעשיהן כי תמיד עולה השאלה מה אנחנו היינו עושים, האם באמת היינו מוסריים יותר, טובים יותר?

מעניין גם לקרוא על אסטוניה ולגלות עליה דברים חדשים
ספר מומלץ לבעלי לב חזק

לפני 15 שנים•
★★★★★
•לינה
הטיהור

הטיהור

סופי אוקסנן

ספר מומלץ אך כולל קטעים קשים לקריאה. הספר מגולל מאורעות מרכזיים בחיי בנותיהם של שלושה דורות במשפחה אסטונית כפרית, על גבי רצף אירועים היסטוריים מרגע אובדן עצמאותה של אסטוניה במלחה"ע השנייה ועד לעצמאותה המחודשת עם התמוטטות ברה"מ.
בספר מתוארים הפחדים, ההלשנות, החקירות והטיהורים. הנשים חוות מעשי דיכוי רבים, הן עוברות מעשי אונס וביזוי באמצעים אלימים ולא אחת אנושיותן נלקחת מהן.
במרכז העלילה שתי נשים - אלידה - הקשישה אשר ביצעה פשעים בתקופת המלחמה, ומעשיה מונעים ע"י קינאה, אהבה נכזבת ותיסכול, וזארה - נכדתה של אלידה אשר מידרדרת לזנות עקב חלומות אחר כסף קל ומהיר במערב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיטוש