ילד יחיד-<mark>ריאנון נאווין</mark>
ONLY CHILD-Rhiannon Navin
חוות דעת אישית/לי יניני

לצערנו, טבח של מתנקשים עלומי שם וחמושים, הפולשים לבתי ספר בארצות-הברית ויורים בתלמידים, מורים, וכל מי שנמצא במקום על לא עוול בכפם מוכר. הסיבות לכך הן מגוונות ומרובות ואחת מהן, היא קלות השגת הנשק במיוחד בארצות-הברית.

אחד המאורעות שחקוקים בזכרוני: הטבח בקונטיקט בו נרצחו 26 ילדים בבית הספר סנדי הוק בעיירה ניוטאון.

אצל כל הורה בטח עלתה מתישהו המחשבה איך אפשר לחלוק את האהבה ההורית בין כמה ילדים. תמיד קיים החשש הזה שלא יימצא האיזון, שחלילה לא נפלה את האחד על חשבון האחר. מסתבר שהלב הוא גמיש, ויכולת ההכלה שלו היא אינסופית. עם כל ילד נוסף הוא מרחיב עצמו כמעשה קסמים ומפנה מקום לעוד.
אבל,

יש משהו בלתי אפשרי ואפילו על גבול הבלתי אנושי לחלוק אהבה בין שני ילדים כשאחד מהם חי והשני מת. זה מאזן כוחות לא שווה, כמו משח

ספר מכמיר לב הכתוב מנקודת מבטו של זאק, ילד בן שש בעל אינטליגנציה רגשית מופלאה.
אסון נורא פוקד את ביתו של זאק, אחיו הגדול אנדי בן העשר נורה בבית ספרו יחד עם עוד 18 קורבנות על ידי יורה יחיד הנכנס לבית ספרם.
היורה, בנו, של שומר בית הספר היה מוכר לכולם.

כבר אז, בעוד זאק מסתתר הארון בבית הספר ושומע את קולות הנפץ הוא מבין כי קרה דבר בעולמו.
כאשר זה הגיע לביתו, האסון מטלטל את כל בני משפחתו, בעוד

תכירו את משפחת טיילור: אבא ג’ים, אמא מליסה, ילד אחד ז’אק וילד שתיים אנדי. המשפחה הזאתי נראית כמו משפחה רגילה וגם די משעממת, מהסוג שגורם לי לפ - הההההה - ק. לפעמים קצת רבים ועושים "מלחמות" ו"שיגועים" אבל כמו כל משפחה וממש ממש משהו רגיל אפילו בצורה מוגזמת.

ואז יום אחד קורה משהו - פוף... אנדי נעלם!
או יותר נכון: פוף פוף פוף ונעלם. הפוף פוף פוף אלה קולות היריות בידי מתנקש. אמא לא מרשה, אבל אני חיי

אני חושב שהדבר שהכי מפחיד אותי באמריקה הגדולה הוא האפשרות של כל אחד שם לשים את ידו על נשק חם. כל שנה מגיעים לאוזנינו סיפורי זוועה וכל מה שיש זה להתכווץ מבפנים ולא להאמין...

בספר "ילד יחיד" כותבת הסופרת מתוך עינייו של זאק ילד בן 6 שאל בית ספרו מגיע מתנקש ורוצח 15 ילדים ו4 אנשי צוות, מבין 15 הילדים נרצח אחיו הגדול של זאק בן ה-10 אנדי. מאותו רגע חייהם של משפחת טיילור נכנסים למערבולת של רגשות שאין

לכץוב סיפור מנקודת מבטו של ילד בן שש וחצי, מאפשר לנטרל את כל הפוליטקלי-קורקט וכל המסכות החברתיות והתקינות המנומסת.
אנדיו, אחיו הגדול והמעצבן של זאק נהרג בהתקפת טרור בבית הספר, וזאק לא ממש מצטער, בהתחלה. אחר כך הוא מתחיל להבין את החסר, ואת האופן שבו האובדן משפיע על הוריו ועל סביבתו, והוא גם מצליח להרגיש את חסרונו של אחיו הגדול ואפילו להצטער, אבל זה תהליך.
אביו ואימו של זאק מתמודדים באופנים שונים