זאב הים הוא ספר של אחד המבין בימאות. לונדון עסק כימאי בציד קשוח והוא מבין דבר או שניים. בסיפור בגוף ראשון בחר לספר את סיפורו של האמפרי ואן ויידן, חנון שלא עסק בימיו בשום עבודה, לא קשה ולא קלה. כג'נטלמן, שאביו הותיר לו קצבה מסודרת, הוא לא נדרש לעשות דבר, כל שנותר לו היה להעביר את חייו בנעימים. בגיל 35 עלה על ספינה בדרכו לאנשהו במערב ארה"ב, אי שם בסן פרנסיסקו. הספינה נטרפה בהתנגשות, האמפרי ניצל והועלה לספינה אחרת, רק כדי "להחטף" ולהיות עוזר טבח, מסוג העבודות הנקלות ביותר בספינה, ממש אחרון בשרשרת (מגישי) המזון.
האמפרי אדם מלומד והוא נתון למרותו של קברניט קשוח, אחד המפעיל את אגרופיו הקשוחים ואין בו רחמים משום סוג. תפקיד חייב להתבצע, לא ממש משנה ע"י מי ולא משנה הכשרתו. שמו של קברניט זה הוא וולף (זאב) לארסן.
למרות ההבדלים העצומים בין הקשיחות הבלתי מתפשרת והפרגמטיזם המחושב והקר של לארסן, לבין הג'נטלמניות הרכרוכית של האמפרי ואן ויידן, "האמפ", נוצר ביניהם בכל זאת קשר כלשהו. מתברר, שהקברניט הקשוח הוא אוטודידקט, אחד שקרא ולמד מכמה מקלאסיקות העולם, ואם לא די בכך, גם לנהל שיחה מלומדה יודע הוא. עליית מעמדו של האמפ מאחרון שרשרת המזון לסגנו של הקברניט היתה קצרה להפתיע. שניהם היו מסתגרים לשיחות ארוכות, לשעות ואף לימים, אז גם נודע להאמפ כי לארסן סובל מכאבי ראש מענים.
עד מהרה ובסערה אחרת, עלו לספינה עוד ניצולים וביניהם אשה אחת, מוד, שאף היא חשה חטופה. קשר אמיץ נוצר בינה לבין האמפ, שלמרות מעמדו הרם בספינה, אין הם חפצים להשאר בה ולהיות עדים לאכזריותו של לארסן ולציד דובי הים חסרי הישע, שפרוותם נמכרת במחירים גבוהים לעשירים.
שניהם בוחרים לצייד סירה, לברוח מהספינה ולהגיע לחופי יפן. אבל תוכנית זו אינה מתממשת והם מגיעים לאי, רק כדי להווכח לאחר זמן מה שגם הספינה ממנה ברחו הגיעה לשם ריקה, פרט ללארסן, שנותר בה לבד וסובל. לכאורה, הצלה, גם אם זו ספינה ממנה ברחו.
האם יצליחו איכשהו?
למרות החומרים המשובחים היוצרים ספר זה, לונדון אינו ממש טוב בלהפוך ולדוש בהם. זה נקרא יותר כספר הרפתקאות ורק בסוף הספר נאמר שלונדון למעשה רצה להעלות את נושא ציד דובי הים לתודעה. לא נשמע ממש משכנע.
תרגום הספר החדש מודרני מדי, לא מעניין ולא עבר הגהה נחוצה. ההמלצה על הספר קלושה למדי.

יש משהו בספריו של ג'ק לונדון שמשרה עלי איזשהו קסם.
לקרוא אותו זאת חוויה מאוד מיוחדת בשבילי, אני חוזר להיות ילד, שקורא על הטבע והים, חולם ומדמיין נסחף בתיאורים ולרגע נכנס לגוף החיה או האדם שבו, קופא מקור בשלג, או מחלץ עצמות ליד האש, סוחב מזחלת או מטפס על תורן הספינה בליל סערה.
קול קדומים, ופנג הלבן שניהם ספרים שקראתי שוב ושוב, ונהניתי עד בלי קץ. התרגום החדש לזאב הים החזיר לי את החוויות האלה ושוב נכנסתי לסיפור וגמעתי אותו בבת אחת ללא הפסקה.

זאב הים הוא סיפור על איש כמותנו, כזה שחושב שכמה טוב שיש מומחים בעולם כאלה שיודעים לעשות משהו הכי טוב, ומשחררים אותנו מהצורך ללמוד הרבה דברים, טוב שיש קברניט ומלח, רופא ואופה, חשמלאי וחקלאי, סופר מרקט וויקיפדיה, הרי אם לא היו כל אלה איך היה לנו זמן להתמחות במה שאנחנו עושים? זה הרבה יותר יעיל שיש מומחים, ככה לא מבזבזים את הזמן.

אבל האם זה נכון? האם נכון להשאיר את הכול למומחים כדי שיהיה לנו זמן להיות מומחים בעצמנו? האם נכון לדעת הכול על הריבוזום, על משוואה דיפרנציאלית מסדר שני או על הרפובליקה הרומית אבל לא לדעת איך להדליק אש ללא גפרור, להשיט סירה או לנווט בלי וויז.
האם אנחנו באמת חכמים יותר מהציידים לקטים של לפני אלפי שנה?
האמת שאולי כולנו ביחד יותר חכמים אבל כל אחד לבד? רובינו הרבה יותר מנוונים, חלשים וחסרי אונים מהלקט העלוב ביותר.

וזהו בדיוק האמפרי, גיבור הספר, אומנם לפני יותר ממאה שנה, אבל אדם כמונו, מתמחה בספרות אנגלית ותו לא, שבבת אחר נזרק למים הקפואים, וצריך ללמוד הכול. מי שמלמד אותו הוא לארסן, השטן או הרוע בכבודו ובעצמו אבל אתן לכם לקרוא עליו.
שוב נכנסתי לסיפור ולעורו של גיבורו, מה הייתי עושה? איך הייתי מתנהג? האם הייתי שורד?

שוב תענוג גדול, מומלץ מאוד!

ספר נפלא של ג׳ק לונדון שמבוסס על מסעו בשנת 1893 בספינת מפרשים למטרת ציד דובי ים. ללונדון יש כישרון יוצא דופן לספר סיפור ובמובן זה ספר זה אינו שונה מספרים וסיפורים אחרים שקראתי מפרי עטו. דמותו של וולף לארסן, קברניט הספינה שעל שמו נקרא הספר, היא דמות בלתי נשכחת.
יש לי רק הערה אחת לשלילה: הספר משופע במושגים מעולם הספנות וחבל מאד שהוצאת הספרים לא מצאה לנכון לבאר אותם. התוצאה היא שכדי להבין בדיוק על מה מדובר יש צורך לבדוק כל מושג במילון וההוצאה הייתה יכולה לחסוך מהקורא את הפסקת הקריאה בכל פעם שמתגלה מושג חדש מתחום הספנות.

מהנה ביותר. הספר לוקח אל מחוזות אשר אבדו ולעולם לא יחזרו. ספר הרפתקאות נפלא המתאר הישרדות ומאבק לחיים כנגד כל הסיכויים. האמפרי ואן ויידן, מבקר ספרות, "עכבר יבשה", עולה על ספינה בדרכו לסן פרנסיסקו, נענה להזמנתו של עמית או ידיד (כבר לא זוכרת). לרוע מזלו הספינה מתנגשת בספינה קטנה אחרת, והוא שכבר משלים עם סופו הטרגי, ניצל ונמשה אל ספינת ציד דובים, בפיקודו של קברניט לארסן. כאן מתחיל סיפור הישרדותו של האמפרי ואן ויידן. מטיפוס שברירי ושביר הוא מתחזק, הן כנגד איתני הטבע והספינה, והן כנגד מלחי הספינה ובראשם הקברניט הנאלח, לארסן.

ג'ק לונדון מעביר בספר זה, שיעורים לחיים, בנושאי מוסר, צדק, השרדות, אהבה ואיתני הטבע. את כל השיעורים הללו הוא מתבל בפילוסופית ג'ק לונדונית. תענוג לקרוא את מחשבותיו, בעת חוליו של אדם. הנפש מול הגוף.
העניין בספר הגיע בגלים, עלי לציין כי כמעט חצי ספר עסק בהשרדותו של האמפרי מול המלחים באונייה. תיאורי האלימות מרובים, באיזשהו שלב ממש רציתי לנטוש, אך לא יכולתי. היות וסקרן אותי האם הגיבור ישרוד ויצליח, ולאן הסופר מושך את הסיפור. כל פעם כשהגיע מן רגע קטנטן ספקני של נטישה מיד הגיע עניין חדש בעלילה.

מומלץ מאוד.

במאה ה-19, בכל מה שקשור לאומנות בכלל וספרות בפרט, האמריקאים תמיד פיגרו מאחור בהשוואה לצרפתים, לאנגלים ואפילו לרוסים. ג'ק לונדון הוא אחד מיחידי הסגולה האמריקאים, שמצליח להשאיר את חותמו בכל ספר וספר ולהיכנס לרשימת הקלאסיקנים הבלתי הנשכחים. כך גם בספרו "זאב הים". הספר מספר על איש אצולה, צעיר ומבטיח, שספינת השייט שטייל בו, עולה על שרטון, והוא ניצל ע"י ספינת צייד, שבראשה עומד קפטן קשוח ואכזר. עלילת הספר מתמקדת בעיקר ביחסי ההערצה-שנאה שבין הניצול הצעיר לבין הקפטן. המחבר משכיל ליצור דמות רעה עד עמקי נשמתה(הקפטן): שילוב לא יאמן של רוע צרוף, קשיחות, כוח פיסי עצום ואינטליגנציה מדהימה- כל אלה הביאו ליחסי "סאדו מאזו"- בין הצעיר, העדין והמשכיל לבין הקפטן. המון פילוסופיה על תפיסת החיים מובאת כאן על כל היבטיה. ספר בלתי נשכח שיש בו הומור, מתח, פילוסופיה, רומנטיקה- ובקיצור הכל!!!!
מאוד, מאוד מומלץ.

פעם נוספת אני מחליטה לרשום ביקורת על פרי עטו של לונדון .
הפעם אנו פוגשים את המפרי ,צעיר אמריקני שחי בתחילת המאה ה-20 ,האמפרי הוא צעיר אציל ככל האצילים בתקופתו ,הוא משכיל ,את זמנו מבלה דרך קריאת ספרים,ביקור חברים והזמנות למסיבות כאלה ואחרות וכמובן -מעולם האמפרי לא עסק בעבודה פיזית ולו הקטנה ביותר.
גומלת החלטה בלבו של האמפרי,ולכן הוא מזמין מקום בספינת שייט שתיקח אותו למקום חפצו.
המאפרי מכין את כל הדברים הדרושים לנסיעה מתוכננת זו ובטוח שהכול יתנהל לפי התכנון אך האמפרי מבין שטעה ולא כך, ספינתו של האמפרי נסחפת בסערה אימתנית שמאיימת לקרועה לגזרים וכך גם את האמפרי עצמו .
האם זהו סופו של גיבורינו ? האם זו המשמעות של חייו ? למות בצורה אכזרית בידי איתני הטבע האכזריים ?
מסתבר שלגורל תוכניות אחרות עבור האמפרי יקירינו והמאפרי המבולבל מוצא את עצמו לאחר מספר שעות בספינה אך הספינה אינה ספינה כמו הרבה הספינות, הייחודי בה שזו ספינת פיראטים והפיראטים חסרי רחמים לחלוטין.
צוות הספינה מכנים עצמם גוסט והתמחותם היא צייד לוויתינים לבנים לשם מכירת עורם .
תחושה רעה מתגנבת אל בלבו של האמפרי לאחר שהוא פוגש את מנהיג הספינה - לאסרן ,רב החובל שלאפויו צדדים רבים - הוא מצידו האחד חובב מושבע של שירה והבדל מחבריו לספינה יודע קרוא וכתוב ואף עוסק בזמנו הפנוי בקריאת ספרים וניהול דיוניים פילוסופיים אך מצדו האחר של המתרס הוא סדיסט חסר תקנה שאין להתעסק עם ברצונך לחיות את שארית חייך .
האמפרי נאלץ להתמודד עם סיטואציה מורכבת זו שבכורח הנסיבות נתקל בה , כעת , לאחר שנכנס בדרך מקרה לעובי הקורה , הוא צריך לסגל לעצמו כלים הישרדותיים להשתתף במעשיהם על הספינה על מנת להינצל ,הספר מציג בפנינו את צדדיה הפחות יפים של האנושות , את הצדדים האכזריים ,הכואבים , את חוסר הרחמים והברבריות של התקופה שמאוד שונה מהמוכר לנו אך באותה מידה רלוונטית לימינו מאוד.
האמפרי מבין שכדי לשרוד צריך שיסיר מעל עצמו את האציליות ויסגל לעצמו עור חדש של פיארט ששורד כנגד כל הסיכויים תלאות רבות- איתני הטבע ורוע אנושי כאחד.
הוא נאלץ למחוק זמנית את זהותו המכובדת ולעסוק בדברים שמעולם ידו לא נגעה בהם כמו עבודות מטבח וכדומה..
למרות זאת, האמפרי מנסה לשמור לאורך כל הספר על אנושיותו ,הוא מזכיר לעצמו פעם אחר פעם כי הבדל מחבורת החיות אשר נטמע בחברתה הוא אדם עם מוסר ואסור לו לאמץ את מעשיהם,דבר שרואים בצורה חדה לאורך הספר מקטעים מסויימים ,אנו מבחינים כי האמפרי מנסה בכוח לשמר צלם אנוש.
גיבור הספר מנהל מאבק עצמי עם רגשותיו ומוחו ולאורך הספר רואים זאת בצורה ברורה ,במיוחד כאשר הבחורה מצטרפת לתמונה.
הספר עוסק בשאלות רבות שנצבעות בכל צבעי הקשת -מוסר , אהבה , חברות , אמת ועם זאת כמובן שהוא עוסק רבות בתובנות פילוסופיות.
גם כאן ,כמו בכל ספריו של ג'ק לונדון ,לונדון אינו פוחת ברמתו ,הוא מציב רף מאוד גבוה עם העלילה ועומד בה בצורה מושלמת.
ספר זה חותך את הבשר עם שאלות שמתעוררות במהלך הקריאה,הוא השאיר אותי ערה בלילה מרוב מחשבות .
כתיבתו של לונדון היא תענוג-ציורית ,פיוטית אך במקביל גם חודרת ללא רחמים אל מתחת לעור וחושפת את מה שרובנו היינו מחליטים להשאיר עמוק בפנים ,בפינה חשוכה.

למרות התיאורים המחרידים של הרג כזה ואחר הספר הזה הוא יצירת מופת והתיאורים למרות זוועתם אינם מורידים מחשק הקריאה אלה מגבירים אותו ומחזקים את המסר שהסופר רצה להעביר.
אסור לכם להחמיץ , ספר זה כמו ספרים רבים אחרים הוא חובה . קלאסיקה אמיתית.