כרגע אנחנו כבר ביום ה37 במלחמת ''שאגת הארי'', כבר 37 ימים שאני במילואים שבמסגרת שירותי הצבאי אני נמצא במגע עם אנשים שאיבדו את עולמם ברגע אחד. איבדו את יקיריהם ורכושם, אבל אין מה לעשות צריך להמשיך לוחיות.
בספר זה המתורגם בלשון ארכאית ומדהימה (כמו שאני אוהב) מדובר על אנשים שנמצאים בפסגת חייהם וברגע אחד מאבדים הכל, את חבריהם, חיי הנוחות וחמור מכך, כמעט גם את צלם האנוש שנותר בהם.
קבוצה של כ 40 אנשים שמטוסם התרסק בפסגת הרי האנדים ובכדי לשרוד עליהם לאכול את חבריהם המתים שגופותיהם נשתמרו בשלג.
סיפור אנושי על כך שרוי האדם חזקה יותר מכל פלדה וגם שרסיס של תיקווה הוא לעיתים כל מה שצריך.
יחד ננצח.












