אחד הספרים הקשים ביותר שקראתי בנושא השואה. המחבר הוא ד"ר <mark>מיקלוש ניסלי</mark>, רופא פתולוג מהעיר אורדיאה/ גרוסוורדין (בגרמנית), טרנסילבניה (בתקופת מלחמת העולם השנייה היתה חלק מהונגריה, והיום רומניה).
עם הגיעו של ד"ר ניסלה למחנה ההשמדה אושוויץ הופרד מאשתו ומבתו. הרופאים מבין נוסעי הטרנספורט שבו הגיעו הופרדו אף הם וכאשר שאל אותם ד"ר מנגלה מי מביניהם הינו רופא פתולוג, הגיב מיד מבלי לחשוב ובכך למעשה התחיל סי

לפני 22 שנים נסעתי בכביש מספר 4 רכוב על האופנוע שלי בדרך חזרה מהעבודה, פלוני סטה מנתיב הנסיעה שלו בכדי לרדת לשוליים ולדבר בטלפון ובדרך ''אסף'' אותי עימו.
חלק מהקמיצה שלי נקטע, התגלגלתי מספר מטרים על הכביש ונזשחתי באמבולנס לבית החולים תל השומר.
ארוע טראומטי לכל הדעות, אבל אין הוא טראומטי כמו קריאת ספרו של <mark>מיקלוש ניסלי</mark> - הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות.
ספר זה מטלטל אותך הולם בך ומפיל אותך לרצפה בנ

משום מה לא מוכרים את ספרו של ד"ר ניסלי ברשתות הגדולות, וגם בחנויות ספרים יד 2 קשה להשיג אותו, וחבל, כי לפי דעתי מדובר באחד מספרי העדויות החזקים ביותר שיש...

<mark>מיקלוש ניסלי</mark> היה רופא מטרנסילבניה (אזור רומניה), שהגיע לאושוויץ ב-1944 וד"ר מנגלה צירף אותו להיות אחד מעוזריו, ובהיות ד"ר ניסלי דובר גם את השפה הגרמנית, הדבר עשה רושם על מנגלה, שסמך גם על המקצועיות הרפואית שלו, והשאיר אותו בחיים.

כתוצאה

מסמך מצמרר של רופא יהודי פתולוג שהיה חייב לבצע ניתוחים לאחר המוות בהיותו אסיר באושוויץ.
בזמן שהותו במחנה נרצחו במיתות שונות ומשונות שני מיליון אסירים.

הוא שורד 8 חודשים ומביא את עדותו לנו, העולם שאחרי , גם כדי שאנו נבנה על ההריסות - עולם טוב יותר...

קראתי הרבה סיפרי שואה אבל פה בספר הבנתי טוב יותר איך התנהלו הדברים באושוויץ.

קשה לתפוס ולהבין איך בני אדם התנהגו גרוע יותר מחיות.. ואמנם הר

וואי וואי כמעט קיבלתי התקף לב בעת קריאת הספר הזה.
כמה מצמרר, איזו זוועה בלתי נתפסת .

זהו סיפורו של ד"ר <mark>ניסלי</mark> , יהודי שהיה אסיר בידיי הנאצים , שימש כרופא במחנות, ועוזרו של מנגלה.
הוא מספר שלב אחר שלב מה היה שם, מרגע שהגיעו היהודים לאושביץ, ועד למותם המצמרר ביותר.

כל פעם מחדש אנו נחשפים לעוד סיפורי הזוועה שהיו בגטו, מתוכניות טלוויזיה של ערב יום השואה, עדויות של הניצולים, מספרים שעוסקים בנושא

עדותו של פתולוג יהודי, ד"ר <mark>מיקלוש ניסלי</mark>, שהגיע לאושוויץ ונבחר ע"י מנגלה להיות הפתולוג בקרמטוריום.

אפשר לחוש באימה ובפחד הנמצא מעל ראשו של מיקלוש (וחבריו בזונדר קומנדו) במהלך שהותם בקרמטוריום, הרי ידוע להם כי כל 4 חודשים רוצחים את כל צוות הקרמטוריום, כדי שלא תשמר עדות לזוועות. (ולכן הם מחליטים לרשום 2 עדויות, אחת קבורה בחצר הקרמטוריום ואחת שתולה בכורסה שהוזמנה לקצין נאצי. בשביל שהזוועות שהתרחשו

אחד הספרים המזעזעים ביותר שקראתי על השואה וזה למרות שקראתי הרבה ספרים וקשה לי להזדעזע גם בגלל זה וגם בגלל עדויות מחרידות ששמעתי מאנשים (חלקם קרובי משפחה) שהיו שם. הספר קשה לקריאה גם בגלל תיאור הזוועות שהיו שם אך גם בגלל שהספר כתוב בצורה יבשה וחסרת כל רגש כאילו מדובר בדו"ח רפואי ולא בספר המתאר זוועות שלא יאמנו וזה דבר שמזעזע (וגם צורם) באופן מיוחד. כמובן שאין לנו שום זכות לשפוט את הכותב אך אני חושב