הספר נכתב בשנים 1927-1929 ומתאר את הווי חיי היהודים החילוניים במזרח אירופה בתחילת המאה העשרים, במיוחד בורשה. הוא יצא לאור לראשונה ב-1929 בוילנה, ב-1954 בבואנוס איירס ובתל-אביב ב-1972 ביידיש. הוצאה זו היא מ-2012 וזו הפעם הראשונה שהספר מתורגם לעברית. קציזנה היה צלם מקצועי והנציח את חיי היהודים באירופה בתקופה עליה גם כתב.

מעניין מדוע לא תורגם הספר לעברית עד 2012, אז החליטה המתרגמת בלהה רובינשטיין לתרגם אותו לאחר שהתרשמה מקריאתו. אפשר למצוא מספר סיבות מדוע לא תורגם לעברית עד כה. ראשית הוא מאוד ארוך, 614ע"מ, שנית ב200 הע"מ הראשונים הוא כתוב קצת כבד ומלאה, לאחר מכן העלילה הופכת מעניינת יותר. שלישית הספר מורכב, יש בו הרבה דמויות והרבה התרחשויות במקומות שונים במקביל. לכן ספר שלא יתאים לכל אחד ובוודאי הוא לא רב מכר בפוטנציאל. מצד שני הכתיבה והתרגום טובים ולכן בכל זאת שווה לנסות.

קציזנה טוען שהושפע רבות מי.ל.פרץ ואף ביקר אותו ושהה במחיצתו מספר פעמים. קציזנה נרצח באכזריות ע"י האוקראינים בעלי בריתם של הנאצים ב-1941 בפוגרום בעיר טרנופול, פוגרום בו קיפחו את חייהם רוב תושבי העיר.

ספר מעולה. פנינה ספרותית מהמעלה הראשונה. הגעתי אליו במקרה לגמרי בלי שהכרתי את המחבר ולא שמעתי על הספר הזה בכלל. למרות אורכו - 613 עמ' זהו ספר שאפשר עוד ועוד לקרוא בו. התיאורים של החיים היהודיים החילוניים בורשה של אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא מקסים. התרגום המשובח מיידיש מצליח לשמר את העסיסיות של השפה ואת הדיאלוגים. גיבורי הספר - הדוד ברל פודלסקי,ישראל פועל הטקסטיל, דינה אשתו, פייגה-פסיה בעלת הבית, אשר פודלסקי החבר-בעל הבית, אידה אשתו, ליאון הסופר, אשתו באשה, אחותה סלאבה, טאדק ביסטריצקי (הרוזן קארל קרוננברג), דורטשקה, האנקה שמסובבת את כולם, שמואל, שייקה השרקן ועוד - כולם דמויות שעוברות מהפכים אישיים שונים במהלך העלילה. כתיבה מקסימה השופכת אור על תקופה משמעותית בחיי יהודי פולין החילוניים כולל נושא התנועות הציוניות והמתנגדות להן.. צריך לזכור שזהו רומן שנכתב בשנת 1929 - כמעט לפני 100 שנה והתרגום העדכני הופך אותו לקריא ביותר גם כעת. הסופר עצמו נרצח בשנת 1941 לאחר שנמלט מפולין לאוקראינה. מומלץ ביותר.

לא מזמן הייתי עם אמא שלי באוטו והסתכלנו על הדרך ופתאום, באמת משום מקום, אולי כי בדיוק עקפנו איזו מכונית או עברנו מול מרכז קניות, היא אמרה: "את יודעת, העולם שגדלתי בו כבר לא קיים. לפעמים אני עוד מצליחה לזהות פיסות ממנו, אבל אלה רק קרעים. זה אף פעם לא מתחבר."

היא ילידת 1935. הספר הזה שתורגם מיידיש מתאר עולם קצת יותר ישן, את זה של ההורים שלה. יהודים, רובם חילוניים, שחיו בוורשה ובסביבותיה בשליש הראשון של המאה העשרים. ואלה לא החילונים של היום. מדובר בחלוצי החילוניות שגדלו בחדר ובית הכנסת היה הסביבה הטבעית שלהם עד שעשו בחירה אחרת כך שגם בלי להאחז בהם ברור היכן נטועים השורשים.

בהתחלה נדמה שזה מין אוסף של סיפורי מעשיות. גם הסגנון כזה, כאילו מישהו שפך פה הרבה מאד מאייסעס, רק שלאט לאט נפרש עולם ונוצרת איזו קוהרנטיות שמתארת פועלים וסוחרים וסוציאליסטים, עיתונאים, קפיטליסטים, גברים ונשים חולמים שיש להם האומץ ללכת עם החלומות, אנשים שבאחת התקופות הסוערות ביותר לא הפסיקו להעז, לערוך נסיונות ולבחון את עצמם, שיצרו סביבה תרבותית חדשה ומתבדלת שנשענת על עולם ערכים מוצק.

זה עולם שהתפוגג. הוא תועד בשפה שהולכת ומתפוגגת. לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בחטיבה והייתי צריכה לבחור שפה זרה שלישית, עוד הייתה אצלנו האפשרות ללמוד יידיש. ערבית או יידיש, אלה היו האפשרויות, ולא רק לשנה שנתיים אלא עד הסוף, כולל בגרות. התרבות של המקום הזה ושל חלק מהאנשים שבאו מרחוק ומרכיבים אותו או התרבות של חלק אחר מהם. היום כבר לא לומדים את זה, הרי אנחנו אנשים פרגמטיים ואיך נחיה בלי צרפתית, אז הנה הזדמנות, אמנם לא ללמוד את השפה ובכל זאת לראות אותה מתמלאת חיים ורוח נעורים, מבטאת צחוק וכאב ואומץ לב וגעגוע, יוצאת מגבולות העיירה היהודית ומשמשת חברה אידיאולוגית אבל גם סובלנית, אנשים שנלחמים על עמדותיהם בלי להטיל ספק בכבודם ובכוונותיהם של אלה שחושבים אחרת. עולם שהתפוגג.

לפעמים משתלם להיות מנומס. דודתי היקרה המליצה על הספר הזה כמה פעמים וכבר לא היה נעים לי לומר שלא קראתי. ספר על יהודי ורשה? על שנות מלחמת העולם הראשונה ועל מהפכת אוקטובר? ספר שנכתב ביידיש? חשבתי שזה יהיה משמים ואפור, והגרוע מכול - למעלה מ-600 עמודים כאלה, שאצטרך לקרוא עד הסוף כי דודתי ביקשה שנדבר על הספר כשאסיים לקרוא...

בכן, אין שום דבר משמים ואפור בספר הזה. מזמן לא קראתי ספר עשיר כל כך בכל המובנים - שלל דמויות צבעוניות, תיאורים יפים, הומור ודרמה, ומעל לכול - חיים. גיבורי הספר חיים מאוד, הם פועלים ועושים, לטוב ולרע. הם חוטאים ומנסים לכפר על חטאיהם, הם חזקים מאוד וחלשים מאוד, הם עוברים תהפוכות גורל ושינויים פנימיים גדולים, יש להם אמונות ודעות, הם אוהבים ובוגדים, מתעשרים ומתרוששים, משקרים ומסתירים או מגלים את האמת. הם פועלים בגבורה ובמורך לב, מתמודדים עם חייהם או בוחרים בדרך הבריחה הקלה. יש בספר מנעד רחב של אירועים ותיאורים של ההתרחשויות ההיסטוריות של אותה תקופה דרך עיני הדמויות. הסופר שכתב את הספר כעשר שנים לאחר ההתרחשויות המתוארות (הספר התפרסם בארבעה חלקים בין השנים 1927 ו-1929)רואה את האירועים בפרספקטיבה היסטורית. הוא אינו תמים ויחסו למהפכה אינו נאיבי, בין השיטין אפשר לראות את הביקורת שלו כלפי המהפכה ותוצאותיה.

דמויות הנשים בספר מרתקות - גם כאן יש מגוון גדול, החל באישה היפה המשתמשת בגופה כדי לזכות בעושר ובפרסום ועוברת מגבר לגבר וכלה בנשים הלוחמות למען אמונותיהן הפוליטיות או החברתיות, למען משפחתן וילדיהן. כך למשל מצטיירת דמותה המרתקת של אידה, אשת המעשה האיתנה, שבתבונתה מנהלת את עסקי בעלה ומביאה אותו לרווחה כלכלית ולעושר. בתמורה הוא נוטש אותה לטובת אישה אחרת, מסרב לתת לה גט במשך תקופה ארוכה. לאחר שהיא נותרת מחוסרת כול היא אוספת את כוחותיה ומשתקמת, עולה עם החלוצים לארץ ומקימה יישוב חדש עם בעלה השני.

הספר מסתיים בנימה אופטימית. המציאות - הרבה פחות.
הסופר שניסה לברוח מפני הגרמנים נרצח בטרנופול בפוגרום שערכו האוקראינים המקומיים בתושבי העיר. רעיית נרצחה במחנה השמדה, ורק בתם שרדה. והיכן הם הגיבורים של קציזנה? כעשור לאחר פרסום הספר פרצה מלחמת העולם השנייה וגורלם של האנשים שכתב עליהם ידוע. אילו הייתה לי מכונת זמן הייתי מגיעה לשם ומנסה לשכנע את קציזנה לעזוב את פולין, לעזוב את אירופה ולהינצל. הייתי מנסה להסביר לליאון ולסלאבה, לברל, לברתה, שהזמן קצר, שעדיין אפשר להציל את הנפש.

הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת, שפה מודרנית לחלוטין. התרגום של בלהה רובינשטיין הוא תרגום מעולה. מפעם לפעם יש הערות שוליים שלל המתרגמת להבהרה - הערות קצרות ולא טרחניות שתורמות מאוד להבנה. ניכר שהתרגום נעשה באהבה רבה ובכישרון.

גביע ניצחון זהוב גדול ויפה מוגש בזאת לבלהה רובינשטיין, ההיא שלא אהבתי כלכך עד היום כי חשבתי שהיא הרסה כמה תרגומים.
את הגביע הזה אני חייב להביא לה, כי בזכותה, הונגש לי הספר הזה. למה לא למדתי יידיש עד הסוף ונשארתי רק עם בסיס דליל ולא מועיל? זאת בטח סיבה למה לי לא מגיע גביע ניצחון גדול, אבל ככה יצא.

בכל אופן, מדובר בספר מופתי. לא יודע כמה הרזומה הספרותי שלי רחב מספיק, אבל אני עדיין מרגיש ביטחון לקרוא לספר הזה "ספר מופת".
וזה למרות שלא מדובר באיזה ספר עם קונץ אידיאולוגי או חרפרף כמו של זינגר, אבל באורך כזה, המחבר מילא באיכות גבוהה למדי את כל 600 העמודים בהצדקה מוחלטת של כל עמוד ועמוד (פעם קצת התלוננתי על כמה קשה לי עם ספרים ארוכים שעם זה שהם טובים, הם לא מספיק שווים את האורך שלהם).

העלילה פותחת בקומונה נחמדה של שלל דמויות, והיופי העיקרי של הספר לכל האורך שלו, זה שכאילו היה מדובר במלא ספרים על מלא דמויות שקובצו לכרך אחד, ואני מתכוון לאופי הסיפור וההגשה של כל דמות, בכל חלק וזמן בעלילה. עם הזמן דברים קורים, וגם אזורים משתנים; בין פולין לפלשתינה, ותוך כדי מלחמת העולם הראשונה, כשחיילים רוסים וגרמנים ממלאים את הרקע.
אני מתלהב רק מעצם הכישרון לטוות עלילה בסדר גודל כזה. לכל פרט יש משמעות, וכל התנהגות ואופי, מביאים בסופו של דבר לאיזו תוצאה ותוצר של דמות מלאה ומורכבת. גם הקשר בין כל חברי הקומונה שמוזכרים בהתחלה, עם הזמן מתרחב וכמו קיר של בלש לא רגוע המלא תמונות ודפים שנעוצים עם חוטים שמקשרים בין פריט מידע כזה לאחר.
רומן יהודי עם כל מה שהוא אוצר בתוכו, כולל דיאלוגים שלמים על ציונות וקומוניזם בגידות, וצדיקים של עיירות.

נהנתי מאוד, ותודה ענקית ומיוחדת לבלהה רובינשטיין שהחליטה לחלץ את הספר הזה משפה אחת, לכמעט אחרת.

נ"ב זה תמיד גורם לי לחשוב על כמה אוצרות יש מהתקופה הזאת, ואיך עם הזמן הכל שוקע יותר ויותר, והסיכוי להיחשף אליהם פוחת.
כמו כן אלתר קציזנה עצמו נרצח כשברח מהנאצים לטרנופול, שם נפל לפוגרום (שגם פוגרומים יש בספר) שבוצע בידי פורעים אוקראינים שחסילו כמעט את כל יהודי טרנופול. אשתו נרצחה במחנה השמדה בלזץ, והבת שלו הצליחה להימלט, והיא זאת שגרמה לתפוצה של הכתבים שלו ביידיש.
לזכרם.

כל יום שני,פעם בשבועיים,כמו שעון מכוון,סבתא מגיעה לקחת אותי ואת אחי לביתם בהרצליה.בגלל שהם גרים בהרצליה,ואנחנו בפתח תקווה,אי אפשר להיפגש עם סבא וסבתא רק בחגים או בימי הולדת.כשהיינו יותר קטנים זה היה כל יום שני,כל שבוע.סבתא הייתה באה להוציא אותנו מבית הספר,והיינו נוסעים אליהם.עם התקדמות השנים,אני ואחי התבגרנו ולוח הזמנים שלנו הפך ללחוץ.ועדיין,תמיד אנו משתדלים למצוא את הזמן הזה ללכת ולבקר את סבא וסבתא.סבא וסבתא שלי הם אנשים מיושנים,אנשים של פעם.קנינו לסבתא שלי לרגל היום הולדת שלה,בת 76,איזה סמרטפון משוכלל.אני טענתי שזה מיותר,הרי היא בכלל לא יודעת לשלוח הודעה! וכמובן שתפקיד המסביר הלאומי ניתן לי (הרשו לי לצאת נגד הטענה שכל בני הנוער מבינים במחשבים).

אין כל כך מה לעשות אצל סבא וסבתא שלי.סבא שלי שקוע בספרי מלחמה,תנ"ך וארץ ישראל הישנה.סבתא שלי מציירת,מבשלת או רואה תוכניות טראש (לא תאמינו מה היא רואה-"מעושרות","הישרדות","האח הגדול" ומה לא.ככה זה שיש הרבה זמן פנוי).כמובן שהם גם מטיילים (עכשיו פחות,לסבא יש בעיות ברכיים) ואפילו הולכים למכללה של הפנסיונרים.הבית של סבא וסבתא כמו קפוא בזמן.הכול אותו דבר,נשאר זהה שנים.אותם ספות,אותו סכו"ם,רק הציורים שתלויים על הקיר משתנים (כי סבתא מציירת יותר מדי,ואין כבר איפה לשים את הציורים).אז כשבאים לסבא וסבתא,אין כל כך מה לעשות.כן,יש פסנתר (רק ששכחתי את הרוב),ויש טלוויזיה ומחשב (מקרטעים במיוחד),אבל הבית קפוא בזמן.ככה יוצא שללכת לסבא וסבתא זו הזדמנות מצוינת לקריאה\לעשות שיעורי בית (וכמובן שחצי מהזמן אנחנו רק מדברים).

התיישבתי בסלון,אני והספר הנ"ל.סבתא שלי ראתה את השם של הסופר,ומשהו נצנץ לה בזיכרון."מה זה הספר הזה?".
"אה זה,חזקים וחלשים קוראים לזה.מתורגם מיידיש.ביידיש זה נקרא שטארקע און שוואכע" (אמרתי במבטא סופר קלוקל)
"אוי,כמה זמן לא שמעתי את השפה הזאתי"
"אבל שמעתי דווקא שיידיש חוזרת לאופנה!"
"אוי נו,גם שכחתי הרבה כי ככה זה שאין עם מי לדבר,וגם הרבה מילים הלכו לאיבוד.יש מילים שכבר לא משתמשים בהן,אז הן פשוט נעלמו"

חזקים וחלשים,או "שטארקע און שוואכע",מגולל את סיפורם של היהודים באירופה (בעיקר בפולין) בתקופת מלחמת העולם הראשונה בערך.לא אפרט על הדמויות וכו',כי הספר הוא מין רומן חברתי,וכיאה לרומן מסוג זה הוא מכיל בתוכו דמויות רבות,חלק ראשיות וחלק משניות.קשה לא לעשות את ההשוואה לרומנים חברתיים אחרים,כדוגמת אנה קרנינה וחבריה.ובכלל,אם בהשוואות עסקינן,קשה גם לא להשוות ליקיר האומה ש"י עגנון,שחלק מכתביו עסקו גם כן על היהודי בגלות.אבל אם אחזור לרגע לספר עצמו,"חזקים וחלשים" עוסק ביהודי הגלותי על כל גווניו.החלק מהיהודי החרדי עם הקפוטה הארוכה,ועד היהודי החילוני שמאמין במהפכת הקומוניזם.מופיעים ברומן גם היהודי הסוחר וגם היהודי המנוצל.הרומן משאיר את הקורא בסוג של תהייה,כי בעצם לא ברור חד משמעית מיהו החזק ומיהו החלש.אולי החזק הוא הגוי הכובש והאכזר שמבצע פוגרומים ביהודים,והחלשים הם היהודים המדוכאים? או אולי דווקא חזקים וחלשים מתייחס לאנשים בחברה היהודית עצמה-החזקים הם היהודים העשירים והסוחרים,ואילו החלשים הם חלשי החברה כדוגמת האלמנות והיתומים.

הרומן ארוך,שלא תבינו לא נכון.לוקח זמן לקרוא אותו ולוקח זמן עד שתופסים קצב.ראוי לציין לשבח את העבודה המדהימה של המתרגמת בלהה רובינשטיין,שהחייתה עולם שלם בספר.יצירת מופת שהגיעה לראשונה לעברית,והערות השוליים תרמו במיוחד להבנת ההקשר ההיסטורי (וגם תרמו לאלו שרצו לשמוע קצת את ניגון השפה המקורי,על כל הע' והא').

היידיש,השפה שלנצח מתקשרת אצלי ליהודי הגלותי,הולכת ודועכת ואיתה המורשת שלה.כן,יש תיאטרון היידישפיל וגם יש חזרה אופנתית של היידיש.אבל מי באמת כבר יודע יידיש,חוץ מהמבוגרים בינינו ואלו החרדים שדוגלים ביידיש.היידיש היא חלק נכבד מזהותי-החל מסבתא רבתא שדיברה יידיש שוטפת אך עם עלייתה לארץ סירבה לדבר בשפה (בעיקר בגלל שהשפה נקשרה אצלה למשפחתה,שנספתה בשואה),דרך סבתא שמדברת יידיש ומתגעגעת לניגוני השפה,ועד הקורס ביידיש באוניברסיטה שאמא ואבא לקחו למשך סמסטר (אמא תמיד הזכירה שהיא,העיראקית,קיבלה יותר מאבא ששמע יידיש מילדותו).אם זה היה סרט הם היו נפגשים בקורס יידיש ומתאהבים,אבל החיים הם לא סרט.והיידיש מגיעה עד אליי,ששומע לפעמים את סבתא מדברת יידיש,אבל כנראה שאני לא אדבר אף פעם את השפה.איאלץ להסתפק בניבים ובביטויים שחדרו לשפה העברית,כדוגמת "אוי ויי זמיר","גוועאלד" ו"נו שויין" (תודו שידעתם שזה יופיע מתישהו).ואם אתם תוהים לרגע,אז כן,תמיד שנפלטים לי הביטויים הנ"ל אנשים לא מבינים מאיפה זה בא.נער בן 18 שמדבר כמו קשישה פולנייה בת 70.

קשה להלכד בקסמיו של הספר הזה. תחילתו באקספוזיציה ארוכה עד אין קץ. ואפילו, יש לומר, מתישה. אבל אחרי שצולחים את החלק הראשון של הרומן כבר אי אפשר לעזוב. המארג האנושי אליו אנו נחשפים כבר בתחילה הוא מורכב וסבוך, וכולל ערב רב של אנשים: החל בפשוטי העם בקומונה של פייגה-פסיה, ציירים, כותבים, פרולטרים, סוחרים וכלה בבעלי בית החרושת וקרוב המשפחה שלהם בעל האחוזות עם השאיפות המהפכניות. לא קל בהתחלה לדעת, בשל כל העושר הזה, אחרי מי לתת ללב לנהות: באילו גיבורים נפגוש שוב בהמשך ואילו הוזכרו רק כאנקדוטה קישוטית, מי ישרוד את התלאות הרבות ומי יעלם וישכח.
'חזקים וחלשים' פורש בפנינו את חיי הקהילה היהודית-חילונית בוורשה של טרום מלחמת העולם הראשונה, במהלכה ובמהלך הפיכת אוקטובר. התמורות הרבות שחלקם עוברים, והאספקטים של החוזק והחולשה של כל אחת מן הדמויות: אלה שהמלחמה מורידה אותם לשאול תחתיות (במובן הפיזי או המטאפורי) ואלה שיודעים להפיק ממנה רווחים. הרבה מאבקים על אידיאלים נשגבים: חלקם כמהים למצוא את מקומם של כלל היהודים עלי אדמות ומפנטזים על ארץ ישראל וחלקם מנסים לשנות את המקום בו הם חיים. ופוליטיקה של מהפכות מצד אחד, אבל גם המון מקום לצרכים הפיזיים של האדם – אנשי ערכים ואנשים ארציים. חלקם של היהודים במהפכת אוקטובר וחילוקי הדעות באשר לאופיה של המהפכה. רק לעיתים מתערבת הפנטזיה בריאליה.
בגלל המבנה של הרומן לוקח זמן להקשר לדמויות. קציזנה קופץ מסצינה לסצינה, מאנקדוטה אחת לאחרת ולוקח זמן עד שמחברים הכל לכדי תמונה אחת גדולה וקוהורנטית. כמה מן הדמויות המרכזיות מעניינות במיוחד: הדוד ברל – הפריץ בעל האחוזות האידאליסט שיודע להנהיג את אנשיו להקמת משק מלבלב; אידה הפרגמטית ששיברון לב אחד מוביל אותה לגבר אחר אותו תנווט בכשרון לעלות ארצה, דורה – המורה הקטנה שבסופו של דבר נקרעת בין שתי אהבות, שייקה שלוחם בגבורה ובעוז ועושה הכל בהומור וברוח טובה וביסטריצקי שיודע להערים על כולם ולחזור מן המתים בגלגול אחר.
ולסיום, קשה שלא להתפעל מאיכותו של המוצר המוגמר ומעבודתה יוצאת הדופן של המתרגמת בלהה רובינשטיין (וכנראה גם של העורכים), בהקשר של ספר כה רחב יריעה וגם באופן כללי. הלוואי וכל ספר היה זוכה לתערובת כזו של אכפתיות ודיוק מצד המתרגמים ועורכיהם

הספר הזה נגאל מתהום השכחה ע"י המתרגמת בלהה רובינשטיין ,שתרגמה אותו מיידיש לעברית ,וטוב שכך. הספר באמת ראוי שיקרא גם בעברית.
הספר מתאר ועוקב אחרי מספר דמויות במקביל לאורך תקופה היסטורית סוערת ודרמטית . ההתפתחויות השונות כמו מלחמת העולם הראשונה ,הפוגרומים הרבים בפולין , עליית הקומוניזם וראשית הציונות והעליה לא"י וראשית ההתחדשות החברתית בין היהודים.
זהו סיפור על ראשית ההתפוררות הישובים היהודיים בגולת פולין מול החלום המרענן של הציונות .
כל אלו השפיעו רבות ועמוקות על דמויות היהודיות שהוא בחר כמייצגות את היהודים בוורשה (רובם חילונים)בשנות העשרים של המאה הקודמת, חייהם היומיומיים מול ההתמודדויות המטלטלות ,המאתגרות בגלות.
. הדמויות ביצירה מייצגות (לדעתי )סוגי אנשים שונים ע"פ עיסוקיהם : סופר ועיתונאי, פועל תעשיה , חקלאי ,הסוחר. ישנן גם נשים ,חלקן חזקות כמו אידה התעשיינית ,וחלקן חלשות וחולות .מופיעה גם דמות היהודי המסתגל לכל מצב המשתנה ,האופורטיוניסט, היהודי הנע ונד בעולם, היהודי המשכיל. יש בספר הכל , אהבה שנאה,כסף,פוליטיקה ועוד...
לסופר יש ראייה אירונית עם קריצה חייכנית על הדברים והאנשים בסיפור רחב היריעה שטווה. במיוחד אהבתי את הקטע על המכונית:
(בעיני אחד הדמויות): "הייתה בעיניו כל מכונית-אותה המצאה של גאוניות האדם- סמל של אסון וכיליון ,סמל חי ,שנע בעולם כשהוא משהק בקול צרוד ולוטש לכל עבר עיניים חמדניות"
עוד קטע : "אדם הוא כלי מעניין ,דומה לתיבת דואר. התכולה שלה מתחלפת, ולפעמים היא ריקה"
ישנם הרבה ביטויים המופעים בספר שבוודאי ביידיש נשמעים יותר טוב (בעלי משמעות כפולה..)המתרגמת בחוכמתה מביאה את הביטויים האלו ביידיש בתור הערות במיוחד לקורא העברי . כמו שהבדיחות שביידיש הן נשמעות יותר מצחיקות מאשר בעברית.
הסופר אלתר קציזנה כאילו מסתכל מלמעלה על האנשים/היהודים ורואה אותם בשעה שהם חזקים , מהפכנים ,מחדשים וסתגלנים. הוא רואה אותם גם בחולשתם כשהם מוכים ,חולים,עניים וסובלים. את כל זה הוא מביא לפני הקורא ביצירה ארוכה זו.
האמת שלטעמי קצת רחבה מדי ולכן לקח לי פרק זמן ארוך יחסית לקרוא. ביידיש הוא הופיע ב-4 כרכים!
הספר מומלץ מאד לקריאה.

מעט רקע לפני שאני מדברת על הספר עצמו.
הסופר כתב את הספר בין השנים 1927-29 ביידיש ומתורגם לראשונה לעברית עכשיו 2012.
השפה בה הספר מסופר היא עשירה, ארכאית לפרקים כפי שמצופה מיצירה משנים אלו ועם זאת יש ביצירה הזו אקטואליות בהצגת הדמויות שהיא רלוונטית גם לעכשיו.
רומן רחב יריעה זה המתרחש בורשה לפני מלחמת העולם הראשונה ובעיצומה מציג בפנינו דמויות שונות ומגוונות של יהודים: עסקנים, פועלים בני מעמד נמוך עד בינוני ועל השפעת המהפכה המתחוללת סביבם על חייהם השלווים.
יש פה קהילה מלוכדת בה כולם מכירים את כולם כך נדמה, אך בתוך הקהילה ישנם פערי תפיסה משמעותיים, חלקם מעצם עיסוקן של הנפשות הפועלות וחלקן נובעות מתפיסת עולם שונה ועם זאת ישנה לפנינו קהילה שהיהדות היא שורש החיבור בין הנפשות בה למרות הפערים. לא מדובר בהכרח על קהילה הדוקה, עם חיבור מוצק לדת, אלא דווקא על חבורה של חילוניים, לכל היותר שומרי מסורת.
תככים קיימים בכל מסגרת אנושית ולכן מסגרת זו איננה נבדלת מחברותיה בעניין זה.
ההיסטוריה האנושית המובאת כאן במלוא הדרה האנושי היא נוגעת ללב, פואטית כמעט ועם כל זאת שנונה ומלאת הומור.