“ככה זה אצלנו, אחרי כל פאנץ' לא מצחיק, מגיעה השורה הפולנית: "באידיש זה הרבה יותר טוב". לא יודע, אבל השורה הזאת לפחות נשמעת הרבה יותר רע בעברית.
יהיה איך שיהיה, כמו שנהג רבינו שלום עליכם לומר, אם לא גדלתם על התפיסה הקמאית הזו שמגדירה 'הומור' ו'אידישקייט', רק את מה שקרה במרחב שבין תחוממוישב באוקריאנה ועד מרכז גרמניה, תתקשו להבין את ההפתעה שהייתה לי בקריאת הספר הזה 'הירח ירוק בוואדי'. לא רוצה להיתפס למילים גדולות, אבל זו היה בהחלט משהו מרנין. תענוג. באידיש אומרים א מחיה, אבל זה לא יותר טוב.
קיצער, מה אני מקשקש לכם בקומקום (טשייניק במקור), אני בסך הכול בא לומר שהתחלתי ספר של מחבר בשם דודו בוסי. בלי לפגוע באף דודו, או בוסי, אבל בעיניי השמות האלו שייכים לאלו עם הגורמטים. אלו שיודעים לבכות ולעשות קולולו, ולכתוב קינות ופיוטים.
התחלתי לקרוא. לכאורה שפה של ערסים. (באידיש: פרענקים, וזה יותר מעליב). אבל כאן בדיוק גיליתי. אחרי שנים שאני קורא את שלום-עליכם מתורגם לעברית ומתאכזב מחוסר היכולת להעביר את השפה, מצאתי!
בוסי הוא המתרגם העברי הטוב ביותר של שלום עליכם.
מסתבר שגם בשכונת התקווה, נולד ילד שאכל חילבה וג'חנון במסעדה של אבא. קיבל כאפות לפנים, וראה שחיתויות ברמה שעשרה מבוגרים לא יקלטו. אבל בדיוק כמו רבינו שלום עליכם, הוא השכיל לכתוב את זה בצורה שתאלץ את הקורא לצחוק ולבכות ביחד. הוא בוכה, ואתה לא מצליח להתגבר. ההומור הכי יהודי שיש.
כל כך התענגתי, שאני כבר חושב לנסות לתרגם את הספר בחזרה לאידיש. "די גרינע לבנה און דעם טאל".
אבל לעזאזל, בעברית זה הרבה יותר טוב.”
