יום שבת, שעה 11 בבוקר פלוס מינוס, שנת 1978 פלוס מינוס. אני בן 11 פלוס מינוס
אבא ואני חוזרים בהליכה איטית מהמגרש. הרגליים שלי מהדהדות כאבים מהעצמות הדואבות והצלקות המדממות אבל אני לא חש בהם, כי אני מוצף בתסכול, בושה, כאב לב וזעם: שוב הפסדנו להפועל חדרה.
לאט לאט אני נכנע והדמעות מתחילות לחרוך לי את הלחיים. אבא כרגיל רואה ומרגיש, אבל ברוב חוכמתו לא אומר כלום, רק שם את היד על הגב שלי וככה אנחנו מתנהלים לאיטנו.
כשמסיימים את העלייה האחרונה לפני הבית, הוא אומר לי רק משפט אחד, אבל כמו הרבה משפטים של אבא שלי, כזה שמקפל בתוכו את כל החיים כולם:
"גם הזונה הטובה ביותר בפאריז לא יכולה לתת יותר ממה שיש לה".
לקח לי עוד איזה כמה זמן להבין מה היא זונה, מה היא נותנת אבל את מהות המשפט אני חושב שהתת-מודע שלי הבין באותו רגע.
לא בטוח שזה קשור לספר של אקו, אבל נזכרתי במקרה הזה לפני כשעה ורציתי לשתף אתכם.
אה, איך הספר? מעולה.
הוא עוטף ומציף במאות פרטים היסטוריים, אמיתיים וכאלה שלא ויוצר תחושה של רומן היסטורי אמיתי המתאר את היווצרותה של עלילת הדם נגד היהודים, למרות שהוא אינו אמיתי.
היכולת של אקו להביא כל כך הרבה פרטים קטנים וליצור מהם סיפור היא מדהימה וכל מי שקרא את "שם הורד" המופלא שלו יכול להעיד על כך.
לאורך הספר מכה לא פעם ההכרה ששונאים אותנו, הרבה מאוד זמן כבר. סביר להניח שאנחנו לא חווים את זה על בשרנו כפי שחוו אבותינו כל הזמן, אבל הידיעה וההכרה שאנחנו מושא לשנאה עולמית מומחשות היטב בספר וממשיכות להדהד גם לאחר קריאתו.
אזהרה והכנה: לא כל אחד יכול לקרוא את אקו. גודש המידע, הסגנון הצפוף והעלילה המפותלת אינם פשוטים ואם אתם נמנים על מאות אלפי הישראלים שעשו טרייד-אין על המוח שלהם תמורת כמה אפליקציות מובייל וחופן תוכניות ריאליטי - אז סביר להניח שעדיף לכם לנסות במאסטר שף.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
