אתה לא יכול לחזור לאיפה שגדלת. גם אם תלך לשם זה לא אותו מקום. אני יוצא לי הרבה לבקר איפה שגדלתי בגלל שיש לי שם משפחה והרבה חברים ממפעם נשארו לגדל את הילדים שלהם בדיוק באותו בלוק. לפעמים זזו כמה בלוקים לפני או אחרי. יש כמה שעברו אפילו כמה רחובות והם מרגישים שהם שיחקו אותה יעני השתדרגו בחיים לעומת איך שגידלו אותם ההורים שלהם. לפעמים אני מדבר עם ילדים שגודלים עכשיו בשכונה מנסה להבין אם אצלם זה כמו שה

האם באמת אפשר לסגור מעגל?
רבים מאיתנו עוסקים בכך, במשך חלק כזה או אחר של החיים - הנסיון לסגור מעגל.
לעיתים זה נמשך זמן קצר, לעיתים ארוך ולעיתים זה הוא נסיון הנמשך לאורך חיים שלמים.
אני יודע את זה מנסיוני האישי.
יש מעגלים שהצלחתי לסגור גם אחרי 30 שנים ויש מעגלים שלעיתים, ברגעים של כנות עצמית עמוקה, אני מודה בפני עצמי שלא אצליח כנראה לסגור בגלגול הזה.
גם על הספר הזה מרחף הנסיון לעשות זאת, לשוב

ספר נטול יומרות, שפה פשוטה שהילכה עליי קסם והזכירה לי שלא תמיד צריך לכתוב גבוהה גבוהה בכדי לדייק. הספר מכניס את הקורא (כלומר - אותי) לנבכי מסע התבגרות וגעגוע שלא נגמר, חיפוש מקום והגדרה עצמית, מסע אישי וחברתי בו זמנית כשברקע נופים פסטורליים אך לא קיטשיים באיטליה.
העלילה מסקרנת, גם אם נדמה שהסוף ידוע, הדרך מפתיעה בכל פעם מחדש בעוצמת אכזריות ויפי החיים. קראתי תוך הטיית ראש והנהון, מכניסה לתוכי אמי