#
ניסיתי לדמיין את עצמי חיה בצורה הזו. נזהרת בכל מה שאני אומרת, חיה בפחד מתמיד שישללו לי את החופש או החיים – שלי או של יקירי - אם אטעה ואומר מה שאסור. שאחשוש שמא בעקבות מה שאומר, או לא אומר – אגרום אסון למשפחתי וחברי. חיים בסמוך מאד לשכנים, שדעתם עלי יכולה להיות קטלנית. חיים מצומצמים, רק לשרוד את היומיום. להתמודד עם תרבות של הלשנות, של הקרבת מישהו אחר כדי שלא אני אהיה הקורבן. להבין שכתב אישום שיחרוץ את גורלי אינו חיב להיות הגיוני או נכון. אפילו שטויות גמורות (כמו האשמת רופאים בקשירת קשר נגד מטופליהם, שלא יקבלו טיפול נכון וימותו, במטרה לזרוע דמורליזציה במדינה) מתקבלות על דעתם של שופרות המשטר. להשלים עם מצב שבו מקורבים לצלחת חיים טוב מאד, בעוד אני כמו רוב בני האדם נאבקים על פת לחם.

לא הצלחתי לדמיין את זה. הדמיון שלי מצנזר, כנראה, תמונות נוראיות בנימוק של "פגיעה ברגשות הציבור". רגשות אכן נפגעים כשקוראים את הספר הזה, כי למרות שהוא בדיוני הדברים אכן קרו ובדרך דומה מאד למה שדנמור מתארת.

לנינגרד של 1952 המלחמה הסתיימה לפני כמה שנים, אך אנשים עדיין מלקקים פצעים מהמצור הקטלני הממושך על העיר, שגרם ל-750000 אזרחים מתים ברעב ובמחלות. אנדריי הוא רופא ילדים המתבקש לבדוק ילד שהגיע לבית החולים. הילד הוא בנו היחיד של בכיר בק.ג.ב ומתברר שיש לו סרטן אלים, המחייב כפעולה ראשונה לכרות את רגלו. רופאים עמיתים מזהירים את אנדריי (בלחש ובמסתרים) לבל יתקרב למקרה. אבל אנדריי הוא רופא ומתייחס ברצינות למחויבויותיו לטיפול ולריפוי ולעמוד מנגד בגלל בטיחותו האישית אינה אופצייה מבחינתו.

ספרה הקודם של דנמור – אותו לא קראתי – עוסק במצור על לנינגרד. בנושא הזה קראתי את "עיר הגנבים" הנפלא של בניוף, המתאר את זוועות המצור והרעב ובעקיפין את השלטון הסובייטי שסדר העדיפויות הראשי שלו הוא עצמו ובמרחק ניכר ממנו, אם בכלל, דאגה לאוכלוסייה. כשקראתי אותו שאלתי את עצמי איך בתוך התופת ההיא לא היה שמץ של לכידות בין האנשים שחוו את המצור והרעב. בעלי השררה הוסיפו לרדות באוכלוסייה המותשת, שלא נכנעה לצרים עליה אך נכנעה גם נכנעה לשלטון וסמליו, שנגשו בה ללא רחמים. גם בספר הזה יש תיאורים קשים על מה שעושים רוסים (בעלי שררה) לרוסים (מן השורה)
"המולת הזמן" של ג'וליאן בארנס מתאר את שלטון הטרור של סטאלין גם בתחומים שההיגיון (שלי) אומר שאין בהם מקום לשלטון. נראה שספרים מרשימים על רוסיה הסובייטית בתקופת סטאלין נכתבו (גם) על ידי אנשים שלא חיו שם, ובניגוד אלי הצליחו לדמיין לעצמם – ולהמחיש לקוראיהם – איך זה לחיות באותו משטר אימים.

הספר מרתק לכל אורכו (395 עמודים) דנמור מצליחה לשכנע את הקורא באותנטיות הסיפור, בידע המקיף שיש לה על החברה הסובייטית בכלל ועל התקופה בפרט.
אני יודעת ש"לא חוכמה" לבקר שלטון דיקטטורי ארסי וזר. קל יותר להתייחס לעוולות של אחרים בארצות רחוקות, מאשר לנסות לתקן קלקולים פה. אבל יש משטרים שאפשרו (ומאפשרים) לגרועים באנשים לשלוט בגורל של מליוני בני אדם, להרוס חיים, להרוג ולהשמיד ללא סיבה מיוחדת חוץ מחשדנות ופרנויה. כאשר סטאלין מת (זו נקודת האור פה – גם רודנים רבי כוח מתים בסוף...) יורשיו שיחררו חלק קטן מהאסירים שנאסרו בתקופתו, אלה שקיבלו עונשים קלים יחסית. מיליון ומאתיים אלף אנשים...

ספר טוב. בעולם שבו הספרים מתחרים בעושר תרבותי זמין דוגמת ערוצי הטלוויזיה ונטפליקס, לא קל לכתוב ספר שהקורא שלו יעדיף אותו על פני צפייה פאסיבית במסך. ספר זה הוא אחד מאותם ספרים שמצליחים להתמודד עם התחרות הזו.
לא מדובר ביצירת מופת מדהימה, אבל בהחלט על ספר שמצליח להמחיש את היאוש שבחיים תחת שלטון מטורף והזוי בסוף תקופת סטלין. האדם הפשוט, המשפחה הפשוטה מול הרוע והטמטום של המערכת הגדולה.
הספר הזכיר לי קצת את ד"ר זיוואגו של פסטרנק, אולי בגלל המקצוע של הגיבור, אולי בגלל הדאצ'ה והבריחה אליה מהעיר.
בקיצור - שווה לקרוא למי שמתעניין בתקופה ואוהב ספרות על אנשים בתוך גלגלי השחיקה של החברה ה"מהפכנית".

סה"כ ספר טוב שסחף אותי, לא שעמם לרגע והסתקרנתי לדעת איך יגמר הסיפור.
העלילה לא מאוד מתוחכמת די פשוטה וטיפה נמרחת.
הספר בהחלט מצליח להעביר את רוח התקופה הנוראית הזאת מלאת הרוע.
הדרמה בדיונית אך הרקע לסיפור אמיתי :
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%9D

לא אדרג את הספר וגם לא אקרא, מזעזע מידי בשבילי כול הדבר הזה אלוהים אדירים אללי אשרי שאני כאן כרגע ומתפללת הנני ששום דבר כזה לא באמת יחזור וישוב, אנצור לשוני ואסכור פי מלהביע את הגיגיי בעיניין הזמנים הקשים בחייה של האנושות הזאתהי. הספר הזה כול כך פופולרי שהנני שואלת את עצמי האם כול הקוראים אכן הפנימו את הכתוב והמסופר או רק קראו ממקום של רכילות כמשהו שהיה, כאילודע הלשנות למשל או שלטןן טוטליטארי ועוד כאלה גישות. ושוב אני ביצירת מציאות של עולם אידילי של אושר ואהבה שמחה ואחווה רעות חברות בעיקר חמלה והכלה וסליחה וחיבור לאני העליון.
בכל זאת 96 הצעות מכירה ו ו38 ביקורות שרובן ממש כולן משבחות ומהללות את הספר הזה. שמחה בשבילכם יקרים.
ליל מנוחה רביעי 16-11-2022 18:10

קראתי אותו בזמן קצר כי הוא מרתק.
החסרון שלו: סיום קטוע מלא באופטימיות.

אבל,כן מומלץ לקריאה.

חושף את המשטר הסובייטי האפל "הנאור".
מלא ברגשות מול קרירות ה"חוק" והשלטונות.

משדר יפה את הפחד של האזרח מפני השלטון...
לכאורה האזרח חופשי אבל בעצם הוא כבול לתעלוליהם של רודני התקופה.

תאורי טבע נפלאים מול הברוטאליות של השלטונות והתעללות באזרח ללא קשר למקצוע שלו.

הסופרת ריאלית פסימית אבל רומזת שהחיים חזקים מכולנו וגם המשטרים ה"אפלים" ביותר סופם נגזר-גם סטאלין הוא בן תמותה וגם התקווה לשינוי תמיד קיימת,לפחות לדורות ההמשך.

שווה קריאה.

אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן לתקופה הכי מעניינת בהיסטוריה, זאת שהייתי הכי רוצה לחקור ולראות מקרוב, רוב הסיכויים שהייתי חוזר לרוסיה של המאה ה-20.
איך שליט אחד, הצליח ליצור יראה, וכבוד כל-כך גדולים כלפיו.
איך מנהיג עם ראיון יפה ואוטופי, הצליח להשליט אימה וטרור על מדינה שלמה.

הספר לוקח אותנו ללניגרד בשנות ה50, מדינה שעוד מלקקת את פצעיה לאחר המצור הנורא.
הדמות הראשית שאנו נחשפים אליה אנדריי, היא דמות של רופא שנותן את נשמתו לחולים שלו. וכשמגיע אליו הבן של ראש המשטרה החשאית הוא יודע שמכאן הכל רק ילך ויסתבך, ובכל זאת הוא מוכן להקריב את עצמו למען הערכים שלו, ומכאן הכל מתדרדר...

הספר מצליח לתאר בצורה מאוד מדוקיית איך נראו חייהם של האנשים באותה תקופה, את הפחד שמישהו מקשיב לך בכל פינה.
החוסר אמון (גם באנשים הכי קרובים) מחשש להלשנה.
החרדה, מכל צליל של מכונית ומצעדים בגרם המדרגות המבשרים על מעצר.
הקורא מצליח להרגיש את האימה, ואפילו את האבסורד בחייו של אזרח בברה"מ.

אבל כאן גם נגמרים הדברים הטובים שאני יכול להעיד על הספר, כי בנקודה הכי חשובה בכל ספר - העלילה, הסופרת נכשלה.
אני מבין שבשביל שהקוראים יצליחו להיכנס לתוך האווירה והתקופה צריך הרבה מקום לתיאורים וזיכרונות, אך הספר נתקע בחציו הראשון רק בתיאורים וזיכרונות. ואז כשהמתח מתחיל, והעלילה מעלה הילוך, הרגשתי שהכל צפוי, ושגם אז הסופרת מחליטה להתמקד בתיאורי פחד ואימה ולא בעלילה.

ספר נחמד, הכתיבה זורמת והתיאורים מעולים!
אבל העלילה לא טובה, ואני לא בטוח שכל הדברים הטובים הנ"ל יכולים לכסות על הפגם הרציני הזה.

במרכז העלילה אנדריי רופא צעיר שעובד בבית חולים ומתמחה ברפואת ילדים ואשתו אנה, גננת בגן שמנסה כל הזמן לעמוד בסטנדרטים של המפלגה, אשר עולים מדי יום. שניהם מנסים לעצב את חייהם תחת השלטון הקומוניסטי, ללא פרטיות וללא ביטחון. המפלגה הקומוניסטית התקיימה הרבה בזכותם של התלונות וההלשנות של השכנים והחברים על שכניהם וחבריהם, כך שבכל מקום נאלץ האדם לשמור על שתיקה ולעשות ככל הניתן על מנת לחמוק מהשלטונות.

יום אחד מגיע לטיפולו של אנדריי בנו של בכיר במשטרה החשאית, החל מאותה נקודה חייהם של אנה ואנדריי עומדים להשתנות וביטחונם האישי אינו מובטח עוד.

"הבגידה" הוא רומן היסטורי על אחת התקופות הקשות והמאתגרות ביותר שעמדו בפני אנשים במאה ה-20. כפי שהוגדר על גבי הכריכה ובצדק, מדובר ב"סיפור סוחף ומרגש על אנשים טובים בזמנים קשים". העלילה בנויה היטב ומכירה לקורא עולם בלתי אפשרי אך קיים שבו כדי להימנע מעינויים היה עליך להשפיל ראשך ולחמוק מתחת לעיניהם הבוחנות תמיד של השלטון ושל הסביבה. אומנם מחברת הרומן אינה רוסיה, אך היא מצליחה להעביר היטב את תחושות התקופה ואת מעשיהם של האנשים שחיים בה. זהו הספר הראשון שקראתי של המחברת והחלטתי להוסיף ולחפש עוד מספריה.

לדעתי הספר הזה מתאים לכל מי שאוהב ספרות היסטורית ומחפש לדעת עוד על העולם המסקרן שהתקיים ברוסיה במהלך המאה העשרים. מומלץ בחום.

לסיכום, אני ממליצה בחום לקרוא את הרומן הסוחף הזה על מנת לחיות, ולו רק לכמה ימים עם אנדריי ואנה במאבק הבלתי פוסק של האנשים הטובים בזמנים שהציבו מבחנים בפני כל אדם והביאו ליצירת רומן זה.

לנינגרד בשנת 1952, העם הרוסי מלקק את פצעיו ממלחמת העולם השנייה ומנסה להתאושש. בפרט בלנינגרד שעברה מצור והרעבה בלתי נתפסים וכמעט בלתי אפשריים.
אנדריי הוא רופא בסביבות גיל 40, מומחה ברפואת ילדים בבית החולים, ובעצמו בוגר המצור על לנינגרד הן כלוחם ומגן והן כרופא בתנאים לא תנאים ללא תרופות ובתנאי קור וקיפאון ללא אפשרות חימום.
שלטון סטאלין בשיא אימתו, כל אחד חושש מחבריו, בן/בת זוגו, שכניו ובכלל. רבים נלקחים לחקירות ופשוט נעלמים או נשפטים לשנים ארוכות וקשות.
לבית החולים מגיע ילד, בן של בכיר במשרד לביטחון המדינה, ורופאים שונים מפחדים לטפל בו ולשלם מחיר במקרה של תוצאה לא מוצלחת. אנדריי מסכים לטפל בילד, ולאחר הטיפול כשמצבו של הילד ממשיך להיות קשה, אנדריי ומשפחתו יודעים שכעת מצבם השתנה והם עשויים לשלם מחיר ולהתמודד עם המשמעות והתוצאות לטיפול.
ספר המתאר באופן חזק וחד את החיים במשטר בקומוניסטי, בפרט בימי סטאלין, את חיי היום יום, החששות, לפעמים השיתוק שאוחז באדם בגלל הכח של השלטון והמשטרה החשאית.

ספר טוב מאד

מעין "לבד בברלין" אך לא בגרמניה של היטלר אלא בברה"מ של סטאלין

ספר מרתק ומרגש,זהו לא הספר הראשון שאני קורא על התקופה המזעזעת של סטלין ברוסיה,וכמי שלא מכיר את הסיפורים ממקור ראשון אני נפעם כל פעם מחדש מהזוועות שהאנשים חוו ברוסיה באותה תקופה,הדילמות שעימם נאלצו להתמודד,הפחדים,והסכנות שבכל צעד ושעל של היום יום הכי פשוט וטריוויאלי.
לא חבוי בין דפיו איזה סיפור מתח יוצא דופן,אלה החיים הפשוטים היום יומיים,ולמרות כל זאת הספר מרתק.
הדמויות הפשוטות מכניסות אותנו לתוך עולמם בעדינות וביופי כך שהרגשתי שאני חווה איתם את אהבתם,קשיי היום יום שלהם,זעמתי יחד איתם והרגשתי חסר אונים שאנני יכול להושיט יד לעזרתם.
ספר חשוב ששופך עוד אור על אותה תקופה חשוכה בצורה שמעבירה היטב את התחושה מבלי שתוכנו יאיים על הקורא.
סוף הסיפור משאיר את הקורא עם טעם מתוק בפה,מבלי להפוך לקיטש' מתקתק שאיננו מתאים כלל ועיקר לאותה תקופה.
הפספוס היחידי לטעמי בספר הינו "שם הספר",בתקופה שבה היו המון בגידות הן מצד בני משפחה,חברים,שכנים, וממשל,הספר מתאר מערכת יחסים משפחתית שהבגידה זרה לה,ואפילו הגורם הממשלתי שהביא למפלתו של אנדריי בסוף הספר,ניסה לעזור לו להמתיק את עונשו עד כמה שהיה יכול,כך ששם התואר בגידה אינו מתאים...