ליאת אביגדול
באופן אוטומטי וכנטייה טבעית של אדם החי בתוך עמו ושגדל לערכים ואיסורים היאים להורים אדומים- נדלקה לי נורה אדומה מהבהבת, בכל פעם שהספר מדבר על הגראס. נכנסתי לכוננות, אימצתי עצמי להיות פתוחה ומוכנה לקבל פתיחות שכזאת מאחרים, בקיצור- כיביתי את הצ'קלקה לפחות עד תום הספר. למרות שאם כבר אני משייכת עצמי להגדרות שלך- אז לאפורים הלא החלטיים באמת. פעם אדמדמים ופעם ירקרקים עד גבל הירוקים .כל זה , כאמור, רץ לי בראש תוך כדי קריאת החלק הראשון. מה שלא מנע ממני מלקרוא קריאה אקטיבית ,לסמן לי נקודות להתייחס אליהן מאוחר יותר ולהכנס לעומקו של הסיפור.
ופתאום- התאונה.
מהרגע הזה ואילך הספר קיבל תפנית וקצב אחר. הרגשתי שהנה- הנה הסיפור שלך. אתה מתחיל לספר לי (לקוראים) את הסיפור. באופן מיידי הרגשתי קשורה לעלילה, לבן, אליך , לסיטואציה, הזדהיתי , הייתי המומה וכאובה, עברתי איתך את כל השלבים. הרגשתי במשמעות האמיתית של אהבה, ילדים, כאב, הדברים הפתאומים שיכולים לקרות לאדם באמצע השגרה היומיומית שלו ויכולים תוך רגע אחד להפוך את עולמו עליו. הכל עבר אליי ישר כואב וחזק. מדהים.
ומאותו הרגע ואילך- ההזדהות שלי וההשתתפות שלי בצערך, בכאבך, בשמחתך, בהומור שלך ובכל מה שבא אחר כך- הייתה שלמה ואינסטנקטיבית.
האנושיות שלך, שבאה לידי ביטוי בהגשה המדוייקת שלך של סיפור ג'ינג'י החתול ודווקא שם בלטה ביותר( ואולי משום הביקורת העצמית שלך או ההבלטה הצורמת של צביעות האנשים)
האופטימיות שלך, אהבת האדם והחיים, גורמת לקורא לקבל את תלאותיך היומיומיות שעליהם התנצלת במהלך הספר. גרמת לנו לקבל את הסיפור ולא להתנגד לו, או לבטל אותו אוטומטית כמו שאולי היינו עושים אם היינו נתקלים באיזה מכר ברחוב שעצר אותנו כדי להתחיל לספר לנו על "אתה לא מאמין מה עשו לי באורנג'..." הרי היינו מנפנפים אותו...
לכן אני מרגישה שחשוב שהספר יופץ וייקרא. הרי הרוב יזדהו ויברכו על כך שאין לך עבודה מסודרת ויש לך זמן לתאר מה עובר על הצרכן והאזרח במדינתנו.
הספר שלך הוא לא נוסטלגי ומתרפק. הוא בא בגישה מפוקחת וזועקת-
תתעוררו. אל תהיו האזרחים הקטנים וחסרי האונים. יורקים עליכם ואתם אומרים שיורד גשם.
או במילים אחרות- עד מתי??
אני מציעה בחום שלא תפסיק בספר הזה. תמשיך לכתוב- יש לך כשרון של מספר סיפורים. כשרון כתיבה. לדעתי גם כדאי לך לנסות לכתוב ספר ילדים. אתה פשוט מבין את העולם שלהם. גם היום "ממרומי" 50 שנות גילך. אני חושבת שזה יכול לעבוד נפלא.
אחלה מתנת יומולדת ארגנת לעצמך. כל הכבוד.
נהניתי, הזדהתי ואני ממליצה הלאה...
ליאת אביגדול
אלי כרם
נתחיל בווידוי, יש לי בעיית ריכוז, מעולם לא אובחנתי, אבל אני יודע עוד מהתיכון
עד כאן הקדמה (להלן הווידוי...) עוד מאז הבנתי שמשהו לא עובד בשבילי במקום הזה...
אני מת על הספר שלך!!!
אמנם אני צריך לקרוא כל שורה לפחות פעמיים כדי לקשר לשורה הקודמת (מכאן חשיבות ההקדמה( ואני רק בעמוד 82, אבל כבר הספקתי לרוץ איתך ועם דנידין, רצנו גם עם עשהאל, קיבלנו מכות רצח ביחד, נקרענו מצחוק מזה, ואז בכינו יחד... גם עכשיו אני כותב לך ומתרגש, כאילו אתה מספר על הילדות שלי, אני יושב פה עם לחלוחית (גם יותר מזה... ) למען הסדר הטוב, מעולם לא הרימו עלי יד, אבל יש לי שני ילדים והיום יותר מתמיד, אני יודע שגם להם זה לעולם (!) לא יקרה...
אני מתרגש איתך מהנסיעה לעזה, ומחכה להבין את מי אתם פגשתם שם.
אז זהו ( בינתיים ) הייתי חייב להניח לרגע את הספר ולכתוב לך
דורון
הספר מרגש מרתק ומעורר השראה …הקריאה זורמת..נוגע מאוד ללב …מומלץ בחום …
הילה – מקיבוץ נערן של היום
אילן שלום
כרגע סיימתי לקרוא את הספר ואני חייבת לשתף אותך בחוויית הקריאה ובהדים של הדברים שעליהם כתבת.
קודם כל משבחת אותך על השפה , גם כשהיית תחת השפעה, התרשמתי ממשחקי המילים והרבה פעמים העלת חיוך על פני ואפילו צחקתי בקול.
אני מודה שההתחלה של הספר היתה לי קצת לא ברורה, לא הבנתי על מה הספר בדיוק ומה אתה רוצה להגיד או לספר אבל נתתי לזה צ'אנס כי אני תמיד מסיימת ספרים שאני מתחילה לקרוא.
שמחה לבשר לך שהיה שווה להמשיך לקרוא כי מאוד נהנתי - פשוט ככה.
עוד חיבור יפה (במידה והפרט הזה אכן נכון) הוא ששפר עלי מזלי וב-12 השנים האחרונות אני גרה בקיבוץ נערן וכבר בתחילת הספר אתה מזכיר את הסיגריה של פורים בקיבוץ...ובדיוק עכשיו פורים וזה מאוד שעשע אותי לעשות השוואה בין נערן של אז לנערן של היום. אז אם אתה לא יודע בקיבוץ היום נלחמים בלא מעט עוולות חברתיות, ושותפים למהות ולרעיונות שמאחורי הסיפורים שלך, למרות שאחנו לא ממקדים את המשימה אל מול חברות סלולריות או משרדי ממשלה ספציפיים אלא משקיעים יותר בחינוך הנוער וכו' וגם נוגעים בנושא הסמים והאלכוהול ואתה יכול להבין ש99% כאן הם אדומים אש-וזה לשיחה שלמה אחרת...
יש עוד דברים אבל נראה לי שרק רציתי לשתף בחוויה הנעימה שהיתה לי מקריאת הספר ולאחל לך חיים מספקים ומאושרים לפי הקריטריונים שלך...
ואם בא לך לשוטט תוכל למצוא קצת על נערן פה: http://www.naaran.org/index.html
הילה
Gilad Estrik
הספר מהנה מאוד לקריאה, מעניין, מצחיק, נושך היכן שצריך ובהחלט נותן זוית ראיה מעניינת עלינו הישראלים כחברה וכפרטים.
הספר משלב הומור עם פרקים דרמטיים מהחיים והוא בעיקר אמיתי.
ממליץ בחום - גלעד אסתריק
Mira Tubali Dahan יום 11 מרץ 2011
נהנתי מאוד מהספר....
אין ספק שהוא מחבר אותנו לישראליות שבנו, אני מאמינה שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם הספר ולמצוא את עצמו באחת מן הסטואציות המתוארות בו, בין אם הוא חוזר אחורה בזמן לתקופת הילדות, בין אם הוא מאלה ש"מורידים ראש" ובטח ובטח אם הוא מאלה שנתקלו לא אחת בבירוקרטיה המתישה של החברות הנותנות לנו שרות."
מירה רזון
את הספר הזה קראתי ו... אוף כמה שהיה חזק, מרתק, ומפגיש עם כנות של החיים שמאפיינים... אך ורק את המדינה שלנו...
את החברה המסויימת מאד בכל רבדיה, בכל מערך חיינו כאנשים, כמתגייסים לצבא חובה, וכאנשים שחיים יומיום בארץ לא פשוטה אף מורכבת מהמון חוסר עומק וידיעה שחוזר בהפוכה...
האדם בתוך חייו ארץ ישראל וחיים... ממליצה באהבה ראה/י עוד
מאת: מירה רזון
Inbar Dashevsky
נתקבל בפייסבוק
http://www.facebook.com/profile.php?id=733568562
הספר פשוט קרא לי ממדף ה"חדשים" בספריה, ובדרך הביתה דיגדגו לי האצבעות לפתוח אותו. להגיד שהוא לא איכזב יהיה אנדרסטייטמנט.
סאטירה סוטרת, ישר לפרצוף, שהקריאה בה נותנת תחושה כאילו חבר טוב מדבר אתי. מסוג הספרים שנשארים צרובים לנצח בתודעה- ז'אנר נדיר. תודה אילן.
את הספר הנפלא שכתבת השאלתי בספריית הוד השרון.
אמש ביקרתי בספריה על מנת להחזיר את הספר- שלמרות שסיימתי לקוראו לפני קרוב לשבועיים היה עדיין אצלי כי היה לי ממש קשה להיפרד ממנו. אני נרקומנית של המילה הכתובה, כמות הספרים שאני קוראת היא בהתאם וקשה לרגש אותי, כך שלא קורה הרבה שאני נקשרת לספר. את התגובה כתבתי כאשר שבתי מן הספריה- רציתי לפרסם ברבים את תחושתי לגביי הספר, ולכן, לשאלתך- כן, אתה בהחלט מוזמן לפרסם אותה.
בבקשה תמשיך לכתוב. ענבר
מאת יאיר הרטמן
http://yairbookworld.com/reviews/78-2010-09-06-17-29-31
לחיות בתוך הקונסנזוס זה הדבר האופטימאלי. החיים בתוך המוסכמות, כאשר זרועות החברה מחבקות במין חמימות בלתי מורגשת ואולי חמימות שאת המחיר שלה אנחנו משלמים מבלי ממש להרגיש, זו צורת החיים הנורמטיבית. צורת החיים המתבקשת מאיתנו מהחברה שאליה אנחנו שייכים, בכול אופן, כול עוד אנחנו מצייתים לנורמות שסביבנו אז אנחנו חלק מהשלם. החיים נוחים, והאינטראקציה האישית עם הסביבה בגדר הנורמאלי.
האומנם?
אבא הוריד ראש / אילן גיל, הוא אחד הספרים היותר מיוחדים שקראתי, ואולי הסיבה העיקרית לכך היא האמת שמובאת דרכו. אמת של אדם אחד, על פי ראייתו, ההיסטוריה האישית שלו וניסיונו. הוא מביא אותה אלינו הקוראים מבלי לצנזר, מבלי להתנצל, ובעיקר מתוך ראיית עולם אמיתית וכנה.
אף אחד מאיתנו לא קבע את המציאות, גם לא את הנורמות, בטח לא את החוקים. נולדנו לתוכם, המיטב שיש ביכולתנו לעשות במשך חיינו הוא לנסות לשנות את אותם הדברים שנקבעו עבורנו מראש. כיאה למציאות שבה אנו חיים הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא במסגרת החוק, במסגרת הכלים שיש לרשתנו.
אבא הוריד ראש הוא סיפור של אדם אחד המבקש לשנות את המציאות. לשנות את החוק האוסר על שימוש בסמים קלים, לשנות את האבסורד שמעניק לתאגידים כוח עצום ועיוות החוק כנגד האזרח, ואולי לשנות את המציאות המשפחתית וליצור מציאות יפה יותר וטובה יותר מאותה המציאות אליה נחשף אביו.
הדבר שסחף אותי יותר מכול אל הספר הוא הראיה והנגיעה האנושית שמובעת מתוכו. אפסותו של הבודד במאבק כמעט אבוד מראש למול מערכות חזקות ומשומנות היטב. בתוך המאבקים מערכות היחסים האישיות עם חברים ומשפחה הם הכוח התומך. הסיפור האישי מרתק, וכך גם מערכות היחסים הבין אישיות.
יש שיגידו שהספר נוצר על מנת לעורר פרובוקציות, יש שיגידו שהוא מסמך אישי מרגש, אני אומר שהוא תשקיף המציאות והרי המציאות בנויה משנהם.
מומלץ בחום !
Matan Melech
ספר מדהים והסיפור על מנדרינה ריאליסטי ומוכח!
מזדהה כ"כ עם הספר שמתאר את כל העוול שנעשה לנו האזרחים הקטנים
בגלל הבירוקרטיה הישראלית.
ספר חובה בכל בית בישראל ואולי כדאי להכניס אותו ללימודים לבגרות בספרות.
ענק! אין מילה אחרת!
דנה קרן
אני כבר לקראת סיום הספר
כבר לא כמו קודם, שהייתי נעה בין צחוק לבכי משורה לשורה, כעת אני נעה בין צחוק למרירות, לכעס
לרצון למרוד ולמחות.
כל הדברים האלו, למה הם כל כך ברורים לנו מאליהם?
למה אנחנו אמורים לקבל את כל הנגעים
האלה?! קיבינימט.
ביקורת של בטי
חוות דעת..
ספר יוצא דופן בתיאור של "החיים מעבר לעדר"(צאן)
מעבר לחשיבה סטנדרטית,מקובעת,או סטיגמטית.
על הספר ניתן לומר כמעט את "הבלתי אפשרי"...מה שנקרא "לא יאומן כי יסופר"..זה משהו שלא קוראים אותו בחיים..
וגם לא נלמד בביהס".....
ואם...אתה הקורא תשאל עצמך את השאלות הבלתי אפשריות הבאות..תוכל בספר לקבל תשובות אפשריות...
כיצד ניתן להיות "בגיהינום".. ולהישאר שפוי?
כיצד ניתן לבכות מתוך צחוק...ולצחוק מתוך בכי?
כיצד ניתן להיכנס לתוך "קישקה"..אך יחד עם זאת להישאר אובייקטיבי?
כיצד ניתן לזעוק את זעקתך...ולעשות זאת ב"קול דממה דקה"??
כיצד ניתן להתפרק ל"גורמים"..ובכל זאת לשמור על שלמות??
כיצד להתערבל במערבולת...ולהיות עם "ראש מחוץ למים"..??
אין ספק שהספר הינו "נכס" "תרומה" לאנושות ולאנושיות....
הספר ,למעשה הוא זעקת היחיד ומשאלת הלב של כל אחד מאיתנו...זעקה שלא נותנת ביטוי עקב נגעי החברה כיום.
זעקה לאמת...למוסר..וערכים..
הספר הוא מחווה ענק בעל רצון עז של הקורא להביא לפני הקורא את המציאות כפי שהיא באמת..ללא כחל וסרק.
לשם כך נדרש אומץ לב נדיר של המחבר..(אילן גיל)
זה מתבטא בלוחמה בסטיגמות חברתיות..ו.נגעי החברה שלנו...
על הספר ניתן לומר שהוא "שילוב מנצח" של חכמה לצד פשטות יפיפייה..רווי בהומור רב ושנינות..
המיוחד ,שכל קורא "מן השורה"..יוכל למצוא עצמו באחת מן השורות...
הספר "אבא הוריד ראש" ניחן בעריכה יחודית, מקורית,כשרון כתיבה ואוטנטיות השמורה רק למחבר .
לסכומו של דבר...הספר "אבא הוריד ראש" משקף את האמת "הלא כתובה" של החיים..הלא נשמעת..הלא נאמרת.
אין ספק שלכתיבת ספר כזה יש להיות מצויד באומץ לב,חוכמה כשרון רב ומידות טובות.
לצערי הרב, לרוב "ההמון הדומם" בחברה שלנו ...אין את התכונות הנ"ל...
על יחידי סגולה כמו אילן ניתן בהחלט לומר שהם "מתנה מהיקום" (מהבורא)
כדאי שכל אחד שמתגלגל לידיו הספר...שיצטרף אל השורות...
בטי - קוראת מן "ההמון"...
אושר שניידרמן
לכל מי שעדיין לא קרא אני רוצה לספר שספרו של אילן הוא חוויה לקורא.
אותנטי, מרגש, מצחיק, כואב, מראה הן את הפשטות והן את המורכבות של החיים.
בחיוך, בקריצה, בצביטה, ברמיזה, בהתרסה, בעדנה, בבוטות, באהבה.
יש בו הכל מהכל
וכשאני קוראת בו אני חווה את כל קשת הרגשות
מה יותר מרגש מהאמת הצרופה, שחור על גבי לבן, כמו שזה, ללא עריכה והתייפייפות-החיים במלואם ובעוצמתם- פשוט החיים-נקי, מחוספס, גם תמים לעיתים
הצלחת לגעת בי בסיפוריך.
ממליצה בחום
יששכר בן יהודה
אני באמצע הספר, קשה לעזוב אותו..
חייב לומר שהכתיבה פשוט נפלאה, אני ממש חי את הספר, שנון, חכם, מצחיק, עצוב, מרגש, ואהבתי את המראה שאתה מעמיד מול החברה שלנו מול בעלי הדעות הקדומות וכל שאר הגנדים והגנבים, הקומבינטורים ומנצלי החלשים
יש לך את זה ובגדול"
שיר יצחק
פורסם באתר הלב
ספר פשוט נפלא. של כותב ויוצר מחונן ומוכשר מאין כמוהו.
הכתיבה של אילן מהפנטת, עשירה מאוד וזורמת. סופר אמיץ מאוד שגם בדרך הכתיבה על נושא לא פשוט להתמודד ולהתעמת מולו, הוא מתבל בהמון הומור ושנינות.
לרוץ מהר לקרוא.
לא להחמיץ.
אורית אור בא אור
את סיום קריאתו של הספר אבא הוריד ראש של אילן גיל קראתי בעודי בנסיעה לירושלים שם חיכה לו בקוצר רוח בן משפחה שעוד לפני שהספר הגיע אלי הוא כבר שמע עליו וחיכה לתורו.
הגשתי לו את הספר באהבה גדולה עם חיוך ענק על השפתיים ואמרתי לו שאני מחכה כבר
לספר הבא של אילן גיל.
הספר סוחף מרגש לצחוק מתגלגל ומביא לכאב.
במהלך הספר הרגשתי איך הקשר נוצר ביני לבין הסופר שעדיין לא מכיר אותי כלל, אילן מכניס אותנו בספרו לתוך משפחתו ולתוך חייו באופן פתוח וגלוי מבלי להסתיר דבר, כך זה מרגיש.
בסיפורו של אילן על בנו כמעט ולא יכולתי להתאפק ולא להתקשר לאילן ולבדוק שהכל עבר בשלום והילד בריא ושלם.
לאורך כל הספר שאלתי את עצמי מאיפה אילן שאב את הכוחות להיות בתוך האמת הקיימת ולא להתייאש מכל הביורוקרטיה ומכל הריצות בתוך החיים המהירים. וכמובן איך אנו רואים ולא עושים ?
זאת כבר שאלת השאלות ולמה?
בסיומו של הספר אילן השאיר אותי בצפייה לספרו הבא.
אהבתי, אהבתי, אהבתי.
אורית בר בוכריס
מאת אבי, קורא מספריה ציבורית מוצקין
נתקבל בפקס, בכתב יד
ספרך טוב!
תיאורי חוויותייך חזקים ומרגשים
מזדהה לחלוטין עם דעתך על 'גניבת הדעת' בפרסומות.
זאת בפירוש גניבה. זאת דעתי שנים.
החברות ו/או התאגידים, פשוט אמצו טכניקה של גניבה.
נתקלתי בהם בפלאפון. נתנו לי מכשיר נייד ומחשב. פשוט נכנסתי לסניף והחזרתי אותם.
נראה מה יעשו הנבלות...
כן למדתי ואני גם מזהיר את בני. אסור להשתמש בכרטיסי אשראי. זה מסוכן מאוד!
כך היה גם עם חברת ביטוח איחוד ישיר. פשוט משכו כסף מחשבונו של בני, ,בגלל שלפני
6 שנים! שלמתי דרכו את ביטוח הרכב.
אני לא יודע, אבל אולי כדאי לידע את חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
בכל אופן חזק ואמץ.
-- אבי ג. (שאר הפרטים שמורים ולא יוצאים מהוצאת נכנסת)
אריס - אחרי השידור בתכנית הבוקר ברדיו
וואו, תודה! זה ממש מצחיק:
הבוקר , בעודי נוסעת ומאזינה לרדיו, טלפנה אישה אחת לתכנית של שי ודרור
והציעה להכריז על הספר שלך לספר חובה בבתיה"ס.
שמעתי והסתקרנתי. חשבתי שיהיה ממש קשה להשיג...
אני רצה אל וורדה כבר מחר!
איריס
ניר גירון / פינת הספר השווה
אחד הספרים המהנים שקראתי.
מסעו של אילן למעמקי תופעת הסמים הקלים בארץ ותוך כדי מבט
על תופעות בחברה הישראלית שכל אחד ואחת מאיתנו נפגשים מדי יום.
סיפור אמיתי מרגש וכנה שמוצא את כולנו בתוכו – "אבא הוריד ראש" / אילן גיל
revolution - כי יש עוד מקום לשפיות בעולם...
בעילום שם – אחד מהמתמודדים בסטיגמה
הגעתי לעמוד 133
אין לי מילים, פשוט החזרת אותי אחורה, יש בי פלשבקים.
תיארת את מה שעברנו בצורה מאד מדוייקת ונכונה, אם כך אתה באמת מבין מה עובר על כל מי שמגיע לאשפוז מחדש, גיהינום עליי אדמות... אבל יש כאלה שאומרים שצריך לעבור 7 מדורי גיהינום, אז נותרו לי עוד כמה לפניי. החזרת אותי אחורה לחוויות הקשות הללו, כולל כל הסטיגמה והמעמסה הזו שרובצת כל כתפינו לעד, לכל חיינו.
למזלי אוכל לומר שהתברכתי בשנים האחרונות בסביבה תומכת, אישה מקסימה, עבודה שנותנים לי בה את המרחב הדרוש ומשפחה תומכת(בדרך כלל). את הפחד שתיארת גם אני לא מבין כי תמיד אני נתקל בדברים יותר ויותר מפחידים בזמן האשפוז, כאילו עומק הבור בגיהינום לא נראית והיא רק הופכת להיות יותר ויותר עמוקה, עם פחדים שיותר גדולים מקודמיהם.
אני בהחלט שוקל לפרט יותר על אחד האשפוזים האחרונים שלי במזרע, למרות שהחלטתי שהספר הנוכחי (השני) לא יתמקד בו, נראה, ימים יגידו...
גמר חתימה טוב, ותודה !!!
ביקורת של הקוראת הגר על הספר "אבא הוריד ראש"
http://www.joint.co.il/joint/jointsale/dad_head/open_dad_head.php
מתוך אתר המחירון
!ספר מומלץ! לא לסטלנים בלבד
...נוגע לנו ולכולנו
.אבא אחד שמחליט לדון בשאלה האם נכון לו לעשן גראס או חשיש
.אבל לא בזה העניין, באמת שלא. חוצמזה, גם אין תשובה מוחלטת בסוף
.אבל יש כאן סיפור, סיפור של חיים
המחבר משתף אותנו בסיפורי שנות ילדותו, בסיפור משפחתו דרך סיפורים
יומיומיים שקורים וקרו לכולנו. מצאתי את עצמי נהנית מאוד מקריאת הסיפורים
האישיים, מתעצבנת עד מאוד מסיפורי ההתמודדות
.מול המוסדות, מול חברות הסלולר, הביטוח וכל השאר. אפשר להשתגע
אבל אילן גיל צודק, אלה הנגעים האמיתיים של המדינה שלנו, בודאי לא נגע
.הסמים שרוב המלחמה בו נובעת באמת מבורות
:הסיפורים אינם פרי דמיונו של המחבר אלא פרי המציאות העגומה של החברה הישראלית
הפרסומות שגורמות לנו לקנות דברים שאנחנו לא באמת צריכים, שמוכרות לנו אשליות
חברות הביטוח והסלולר שעושקות אותנו מכספנו באמצעות האותיות הקטנות או סתם
...פרסומים לא ברורים ועוד
הספר כן נוגע בעניין החשיש והגראס ברמת הקשר לנסראללה
. ואיך זה מממן את ארגונו, מדבר על מה מכיל החשיש ולמה עדיף, אבל ממש עדיף, הגראס
.(?שהוא החומר הגולמי של החשיש, תמיד עדיף טבעי על מעובד, אתם לא חושבים)
!גיל אף מציע פתרונות למניעת הקשר עם החיזבאללה על ידי גידול עצמי.. לא רע
.הספר מלא חכמת חיים, כתוב ברור וקריאתו קולחת
.אי אפשר שלא להתרגש איתו או להתעצבן איתו. הזדהות כמעט מלאה
:דבר אחד היה חסר לי בקריאת הספר
מאחר ותקופת יובש הכתה במדינתנו הקטנטונת לא היה בידי קצת גראס בשביל
!להרגיע את העצבים ופשוט.. להוריד ראש
שולמית שושה .
בעת כתיבת שורות אלה כולי נרגשת
ולמה ???
כי קשה לארגן מילים ולא יודעת מה לומר......
ובכל זאת :
לאחר שקראתי......
ההתבטאות שלך בהאני האישי שלך באופן חופשי
סיפור חיים המישיר מבט אל מציאות חייך באופן אמיץ
הצצה מרתקת אל חיי השעה שבטח נמצאת על סף דלתם של רבים אחרים
השתמשת בתבונתך, אמונתך, בתוכן וביצירה.
איש רב פעלים אתה!!
ביקורת של הסופרת רונית דורון / מחברת הרומן רק לקפה
אבא הוריד ראש ואני מסירה בפני אילן גיל, הסופר, המחבר ובעיקר המספר, את הכובע.
אילן גיל, שמאמין שהיקום שולח לו את מה שהזמין,(למשל מיטה מלכותית של עשירים),
מספר בכנות מוחלטת, בהומור ובחן על פיסות חיים אמיתיות לחלוטין, כולל שמות המשתתפים בסיפור העלילה,
מדסקס את נושא הסמים הקלים, כן? לא? איך? למה? מחלק אותנו לירוקים ולאפורים,
כועס וזועק ובעיקר מעביר מסר חברתי נוקב וחשוב בכל הקשור למה שאילן מכנה "נגעים חברתיים", אותם כשלים, מכשולים בירוקראטיים, ואפילו הטעיות מכוונות ורמאויות, שהורסים את חייו ולא אחת את החיים של כולנו.
קראתי בספרו סיפורים מהחיים, סיפורים משעשעים ומצחיקים כמו גם סיפורים שהעציבו מאוד את לבי וזעזעו את נפשי עד מאוד. דאגתי איתו, נמלאתי חרדה והצטרפתי לתחושת ההקלה והשמחה עם בואה של בשורה טובה.
דווקא בחוויות האישיות ביותר ואולי גם הקשות ביותר, מתגלה אילן כמספר מופלא המוליך את הקורא קסם אחר סיפוריו.
כפי שבחר אילן עצמו לפתוח את ספרו ב"פתיחה ספרותית", "יש אנשים הרואים בטעויות דקדוק איזה סוג של חוסר יכולת הבעה בכתב. לכן, הפתיחה ה'עאלק' ספרותית הזאת תסנן רבים מהם...".
צודק אילן, הספר, שבחלקים מסוימים בתוכו נדמה היה לי שאילן יושב לצדי, מדבר בשפה ישירה יומיומית, חפה ממוטיבים ספרותיים, עלול שלא לשאת חן ולעורר פחות הערכה מזו שהוא ראוי לה בקרב אלה המקפידים על קוצו של יוד ואוהבים לקרוא ספרות יפה ללא רבב מבחינה לשונית וספרותית, הגם אם היא לא כל-כך מעניינת.
נדמה לי (רק על סמך הסיפורים המופיעים בספר) שאין מאחורי המחבר שנות אקדמיה והמילה הכתובה הספרותית מעולם לא הייתה עיקר או אפילו חלק מעיסוקו המקצועי.
ואף על פי כן, המתנה שחשקה נפשו להעניק לעצמו לכבוד יום הולדתו החמישים הייתה הספר הזה.
(כבר אמרתי שאני מסירה את הכובע?)
מומלץ בחום לאוהבי סיפור מעניין, קריא, מרגש ומשעשע, מתובל במנות גדושות של אנושיות,
אמת ואהבת אדם. כל הכבוד.
רונית דורון
ביקורת מאתר סימניה – רינת39 השאילה בספריה ציבורית פרדס חנה
אבא הוריד ראש - על סמים ושאר נגעים בחברה הישראלית מאת אילן גיל
ספר טוב עם המון מסרים ולימוד לקח.
זהו סיפור אוטוביוגרפיה שנכתב ע"י אילן גיל בן 49 .
הכתיבה מצוינת , גלויה ופתוחה מאוד.
משולב בהמון רצינות והומור גם יחד.
הסופר מחליט להסביר לקוראים על הסם והשפעתו המזיקה מאוד לבריאות.
פה ניתנת גם סוג של אזהרה. אדם שחושב רק לנסות פעם אחת לעשן את הסם הזה.. צריך לחשוב לא רק על הרגע הזה כאן ועכשיו.. אלא מה תהיינה ההשלכות לכך בעתיד.
כמו המון דברים אחרים בחיים שמנסים פעם אחת.. ואז יש אפשרות להתמכר .
כמו כן רותקתי לקרוא על ילדותו ועל חינוכו של אילן. חינוך שהיה מלווה באלימות מילולית ופיזית , ובמקביל קיבל גם את כל האהבה , הדאגה והאכפתיות.
היו קטעים שכאב לי הלב לקרוא. על תאונת דרכים קשה שעבר בנו . המשפחה נאלצת להתמודד עם תהליך החלמה ארוך ומתיש בבית לווינשטיין.
לעומת זאת היו קטעים שגרמו לי לצחוק בקול גדול. הרגשתי שיש לי אפשרות כמו באגדות להכנס לתוך הספר ולצפות בגיבור הספר שפוחד נורא משכנתו המכשפה הזקנה, או פחד מוות מג'וק שמופיע פתאום.
אהבתי מאוד לקרוא את השילוב של הכל מהכל כמו הכאב, חוסר אונים, רחמים, יאוש, עצב, מתח, דיכאון, תחושות אשם, שמחה , נוסטלגיה, על ימים מרגשים ומיוחדים.
הכי חשוב שהמסר בקשר לסם המסוכן והלא חוקי מובן . יש את היכולת למנוע בכך מבני נוער שימוש בו.
מומלץ מאוד !!
אורית בוכובזה
אוווווף ניגמר לי הספר.. :-) האמת?? נהנתי פלוס פלוס, מהכתיבה, מהערנות, מהחדות וההומור, ומהעשייה הבלתי מתפשרת להגיע לצדק, לאמת ולשוויון. סחתיין על החשיפה ועל האומץ להעלות על הכתב ולהפיץ!! חזק ואמץ!! אני מחכה לספר הבא..
ואם היה לי מלא כסף הייתי קונה את הספר הזה ומחלקת אותו להמונים. זה נראה לי מאוד יעיל לחברה!!!
ת-ו-ד-ה הרבה הרבה!! :-)
חוות דעת של "יאיר בעולם הספר" י.מ.ה
קראתי את הפוסט שלך בעיון http://cafe.themarker.com/review/1716805/
וצחקתי לעצמי. הצחוק כפי הנראה נובע מסוג של תיסכול ולא אחרת . צנזורה ? סתימת פיות ? ואולי חוסר רצון לראות את האמת במראה, אינני יודע. כפי הנראה האמת כואבת, ואנשים רבים מעדיפים לאמץ את תיסמונת הבת יענה ולטמון את ראשם בחול ולא לראות את האמת. כך כנראה גם הספרנית שבשם ציבור קוראי הספריה החליטה לטמון את הספר בסל האשפה ולא בין המדפים.
מאחר וקראתי את הספר, ומאחר שנהנתי מאוד מהקריאה בו ויש בכוונתי להמליץ עליו בחום רב אומר כך:
הספר "אבא הוריד ראש" הוא אחד הספרים היותר מיוחדים שקראתי.
ספר אמיץ הטומן בין דפיו היסטוריה אישית ובכך גם היסטוריה כלכלית של עם ישראל . דעה לגבי סמים קלים והצגה מכובדת ביותר של הדעה הנגדית. האדם הפשוט במדינה מול עוצמת התאגידים הענקים. החשיבות הרבה של המלחמה בתאונות הדרכים ועוד כהנה וכהנה סוגיות.
הספר מייצג את המציאות הישראלית כפי שהיא ללא התחסדות וללא התנצלות וזו הגדולה שלו.
אני אישית מאוד אוהב ספרות המייצגת מציאות ולא רק פרי הדמיון.
הצגת המציאות בת ימינו והנצחתה ברוח הספר היא ערך.
רפאל בראון (foxman69)
לצערי אני לא אדם שמרבה בקריאת ספרים
אבל כש ''היקום שולח לי '' איזה ספר טוב אני בולע אותו ללא הפסקה .
לאחרונה גיליתי ספר שנקרא -אבא הוריד ראש של אילן גיל .
נסעתי לאילת עם הספר בתיק וכבר בדרך רציתי לקרוא. הספר ממש גירגר לי בתיק
כשהגעתי לחדר במלון לא יצאתי ממנו עד שגמרתי את הספר בשלוק אחד
צחקתי וגם בכיתי
זכרונות ילדות שכבר שכחתי
זכרונות של אבא שלי שלא הספקתי
את השכונה וחברים בצבא
וגם על סמים ושיגעון של מדינה
מוממלץ בחום
תודה אילן גיל על הספר
ריקה – חיפה
לפני חודש בערך קיבלתי את הספר שלך בדואר. לא נגעתי בו.
כל כך אוהבת לקרוא ספרים אני, ולא יכולתי להתחיל לקרוא אפילו עמוד אחד.
המון זמן לא קראתי ספר והחלטתי שאת הספר שלך אני מתחילה לקרוא ביום כיפור.
אז ככה
אין לי מושג אם אני מפריעה לך כעת ביום כיפור וכנראה שעדיין לא הגעתי לפרק שקשור ליום כיפור, ודעותיך לגבי היום הזה, אם ובמידה יש כזה פרק.
פשוט
הרגשתי צורך חזק ביותר, לתת לספר לנוח ממני , ולאמר לך ולכולם:
ע נ ק.
לא יכולה לעזוב את הקריאה, הנה.... הספר עושה לי קולות שאני אחזור אליו.
התחלתי לקרוא אחרי הצהרים, נרדמתי (מעייפות, לא משיעמום) לכמה שעות, התעוררתי לא מזמן ואני עוד מעט באמצע.
אין לי מילים.
איזו כתיבה סוחפת, מסחררת
אני חושבת שאחת מקטגוריות של ביקורות על ספרים צריכה להיות במימד הזה , שכשמבקר קורא את הספר הוא שומע/מריח/נמצא/מרגיש את כל הריחות, הטעמים, המקומות....
הכוונה שכל החושים המשתתפים בקריאה נמצאים בזמן אמת במקום.
זה עילוי זה.
ריקה
יניב קקון – משורר, מחבר הספר "שכונה"
http://cafe.mouse.co.il/topic/1798473
הספר "אבא הוריד ראש" של אילן גיל הוא הרפתקאה נהדרת. של שותפות ושיתוף, של תובנות הכתובות באופן נעים למגע בעודך מלטף את קירות הבתים ברחבי חייו של הסופר. אמנם הספר טומן בחובו מסרים קשים, ציפור שחורה המחפשת בכל עת את הרגע המדוייק לעוט ולקרוע מעל עצמותינו את הבשר. הבשר אשר נמצא מתחת לבגדים שנתפרו בדמיהם של קודמינו בתפקיד הטרף. אך המסרים הללו עטופים בתפיסה קהילתית ומשפחתית מחבקת, בה רשויות המדינה הן סוג של אמא ואבא. בכתיבה קולחת, דיאלוגית ככל שניתן בספר שהוא יצור חד צדדי בהוויתו, אמיתית וכנה, תוך התרפקות נוסטלגית על ילדות והתבגרות, לוקח אותו הסופר למסע בין שכונות וקהילות. בין הסף והרף, המצוי (הלא הכרחי) והרצוי.
מיה אלוני, Maya Alony
ספרנית בי"ס העמק המערבי, יפעת
קראתי את הספר ולהלן דעתי המקצועית כספרנית:
הספר מצוין, מרחיב אופקים, מרגש עד דמעות ומספק הצצה נדירה להווית החיים הישראלית דרך עיסוק בנושאים כמו תאונות דרכים, מדיניות הממשלה, שעבוד לחברות התקשורת, שימוש בסמים קלים ועוד.
הקריאה קולחת, הספר מעשיר והכותב מצליח לשלב בין סיפורים מחייו האישיים ובין תהיות קיומיות באופן מעורר מ...חשבה שמשאיר את הקורא עם טעם של עוד.
הוא קורא תיגר על מספר מיתוסים ובראשם המלחמה בסמים.
אני ממליצה בכל פה על הספר, הוא מתאים מגיל נוער (חתרני) ומעלה. מומלץ גם כמתנה לצעירים בגילם ובנפשם.
מיה אלוני ספרנית בי"ס העמק המערבי יפעת
ורד
אני די בטוחה שלא תזכור אבל נפגשנו לפני כחודש ביריד שבוע הספר בת"א אני ובן זוגי פיטפטנו קצת
אכלנו המון יוגורט מנגו מגעיל ובדרך פגשתי אותך דיברנו קצת, התלהבתי מהכריכה, קראתי את התקציר
וברוב חיוך הענקת לי את הספר.
עשית לי את היום באותו יום (ובעוד ימים במהלך הקריאה) וחזרתי בהתלהבות רבה רק להתחיל לקרוא.
תרמת לי המון נתת לי הרבה שמחה.
גרמת לי להסתכל על החיים קצת אחרת.
אני רוצה לכתוב מה הרגשתי כמה בכיתי כמה צחקתי כמה שחששתי על חיו של... (בעקבות התאונה) על השאלות הרבות שצצו לי אבל לא יוצא לי לכתוב כלום מלבד תודה.
באהבה גדולה
ורד
בלוג הספרים של נוריתתה
קישור לביקורת של שוגי סוקרת ספרים, פורסם בתפוז
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1728608
אבא הוריד ראש - אילן גיל
ספר על סמים ושאר נגעים בחברה הישראלית
הוצאת: נכנסת - ספרות לשם שינוי...
עריכה לשונית: שלי חן
הציור שעל העטיפה: באדיבות הצייר רפי פרץ, מתוך "טיילת תל אביב".
351 עמודים יוני 2010
אילן גיל מחבר הספר חיבר אותו כשהיה בגיל 49 מתוך כוונה לתת לעצמו את הספר כמתנה לגיל חמישים גיל מכובד לכל הדיעות. הספר מוקדש לאביו ולכל האבות שיש בעולם וכן לאחיו הבכור יוסי.
אילן דמות ססגונית ונעימה כפי שהוא מצטייר בספרו. הוא מספר את סיפור חייו בצורה קולחת ומרתקת. כל המאורעות שהתרחשו בחייו מזכירות בצורה מוחלטת חוויות שעברו על כל אחד מאיתנו. ילדותו בקרב ארבעת אחיו, וחוויות הילדות שעבר. אילן הוא הבן השני במשפחה של חמישה בנים. הוריו ובמיוחד אביו מתוארים בספר בפרוטרוט רב. מסתבר שהיה לו אב לא קל מצד אחד, אך מסור ודואג מהצד השני. כל אחיו חטפו את נחת זרועו רק שבימים רחוקים זה נחשב כנורמה להכות את הילדים.
אמו אישה נעימה ודואגת. אישה פשוטה שדאגה לילדים ולכל מחסורם. אילן אינו אדם ידוע ומפורסם, אך הוא מצליח לרתק את הקורא בסיפורים שלו על חייו.
הפחדים שלו מהמוות, הרצונות שלו, הגירושים מאישתו, גידול ילדיו ובעיקר עישון הגראס אליו התמכר לאחר שבנו הבכור עבר תאונת דרכים קשה מאוד והיה אפילו צמח תקופה מסוימת. לאחר שיקום ארוך בבית לוניישטיין יוצא בנשה בנו של אילן לחיים עצמאיים. במהלך השיקום המפרך מציע לו אדם שהכיר לעשן ג'וינט. אילן מתמכר לגראס ואחר כך לחשיש שאותו הוא שולל מכל וכל.
בהמשך מתוארת מסכת היסורים שעובר אילן עם חברות כמו פלאפון ואורנג' שגונבות כדבריו כספים מחשבונו הפרטי, הוא מנהל נגדם מלחמת חורמה, מציף בתביעות, מקליט את השיחות ומתעד בכתב את כל הפרטים והשתלשלות העניינים. יש בדבריו משהו כובש מעין השתקפות למעשים שקרו גם לנו. הציניות וההומור לדברים הקשים שעוברים על המחבר גורמים לאמפטיה עזה כלפיו.
מדינת ישראל מצטיירת כארץ הקומבינות. אוזלת ידה של המשטרה ופירוט על תלונות חוזרות ונשנות שמגיש אילן כלפי אורנג' כולל תיעוד אינם זוכים להתייחסות. המלחמה שלו כנגד אורנג' היא המדוברת ביותר:
"גם אני מחייך, ואני חושב לעצמי שזה באמת מאוד יפה מצדם של חברת מנדרינה שהם משלבים גם צעירים ישראלים ממוצא ערבי בחוד החנית של מערך השיווק וההונאה, מלמדים אותם איך לדפוק את כל הלקוחות באופן שווה וללא שום הבדלי לאום. כי זה מאוד תורם לאחדות של העם)."עמ' 305(
אילן מספר כאן את סיפורו האישי בצורה נוגעת ללב. אופן סיפורו מרתק וחושף עוולות ונגעים בחברה הישראלית. הסמים,הבירוקרטיה,משטרה שלא מטפלת באזרחיה, חברות פרטיות שעושקות את הלקוחות ועוד.
בספר מוזכרת משפחתו הגרעינית, קשייו הכספיים ויכולת העמידה המופלאה שלו כנגד כל הקשיים הבאים ומתרגשים עליו בצרורות.
"יש משהו מיוחד ונעים בלהיות ישראלי. לא הייתי מוכן להחליף את האזרחות שלי בשום אזרחות אחרת בעולם הזה. האנשים כאן אוהבים אחד את השני באופן מופלא. נכון שהאהבה הזאת באה לידי ביטוי בעיקר בעיתות מלחמה, אז מה ! ישתבח שמו, בירך אותנו בהמון כאלו, כך שהרבה מהאהבה הזאת מצליחה לבוא לידי ביטוי." (עמ' 128(
את הספר קראתי בעניין ובהנאה. אין בו רגע משעמם אחד.
הוא מוצף באירוניה וציניות כלפי הממסד ונותני השירותים למיניהם.
יש בו גם אהבת ההורים, האחים והילדים וגם אהבה גדולה לחיים.
ממליצה בחום על הספר .
ביקורת של "עשר פלוס מינוס"
http://cafe.themarker.com/post/1640318/
חייבת אבל חייבת
שכולם ידעו שיש ספר נפלא וחדש
שלא עשו לו יחסי ציבור
והוא חובה בכל בית
"אבא הוריד ראש" של אילן גיל
תפס אותי לא מוכנה
בהתחלה חשבתי שלא הבנתי נכון
את "הלהוריד ראש" לשמחתי הרבה
לא טעיתי.
מאז שיש לי את הספר, הוא לא יוצא לי מהתיק
בכל רגע פנוי, גונבת עוד קטע ונזכרת
כתוב בצורה מעוררת הזדהות, גורם לצחוק ובכי
ובכלל ספר שרצוי וכדאי לקנות למי שאוהבים
אוהבת לקרא, אני לא מהמתלהבים
מודה שהופתעתי, ועוד איך הופתעתי
איזה כיף
מאת: דרור עמרני
http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1644344
הספר אבא הוריד ראש כבש אותי.
כבר בפתיחה ידעתי שזה...זה! הולכת להיות לי חווית קריאה ואכן כך היה. חיכיתי לרגעים הפנויים שלי לקרוא פרק ועוד פרק עד כי רציתי לשבות מכל מלאכה, כדי להתמסר לסיפוריו.
נשאבתי לתוכו פעם צוחקת בקול ופעם מוחה דמעה בחשאי.
הכתיבה קולחת, שנונה, הומוריסטית, צינית ומעל הכל, אותנטית.
אבא הוריד ראש אילן גיל
על סמים ושאר נגעים בחברה הישראלית
תוך קריאה התוודעתי דרך סיפוריו של אילן, איך אני, כפרט שמח וטוב לב, הופכת להיות קורבן מאונס של שיטה , מוסדות, ארגונים, וועדות,...ועוד...
איך אני, העסוקה בטרדות יומי, בעצם שתיקתי, תורמת לשיטה לעבוד, "אוכלת את הָבָּאֳסָה בְּסַבָּבָּה" , עוזרת לכל אותם מונופוליסטים לגנדן (ביטוי מהספר) לי ת'מוח וממשיכה הלאה...
החלטתי, בעקבות הספר, ש...אני לא רוצה יותר "לישון", אני רוצה ל"התעורר"
חובתי להתעורר! גם כאדם פרטי וגם כשותפה לבניית החברה כאן, בארץ הזאת.
הסיפורים על ביטוח "עקיף"...חברת מנדרינה (סלולר) והרשויות השונות שהוקמו כדי לשרת אותנו ולמעשה " מנשימות את קיומן" הם סיפורים שכולנו חווים, מכירים ורובנו שותקים
למה? אין לי הסבר ותשובה מלבד העובדה שהתרגלנו " להוריד ראש" ולהמשיך הלאה...
תוך קריאה מצאתי עצמי מכינה (בראשי) רשימת אנשים שאני אוהבת, כדי לתת להם מתנה את הספר. אילו יכולתי הייתי קונה עשרות ומחלקת באהבה לכל איש ואישה, בחור ובחורה.
ספר חובה לכל אדם שחי בארץ הזאת.
מבחינתי, הספר הזה הוא פיוט.
דרור עמרני
מוטי ארגמן
זהו, סיימתי.
"באתי, קראתי, נהניתי",
רציתי להמשיך ולצחוק,
אבל הסוף העגום השאיר אותי עם הרגשה קצת כבדה בלב,
ועם המון שאלות פתוחות לגבי מה שעוד לא הספקת לספר.
)אבל אמתין בסבלנות(
אמיר כץ - פסיכולוג קליני
הספר הפך אותי לאדם טוב יותר.
ספר מדהים בכנות באומץ ובהומאניות שבו
דודו גולן גבאי
מעולה, מרתק, אדיר, מדהים, חושפני, ספר חובה וכד'. כל אחת מהמילים יכולה לתאר רק מהחוויה בקריאת הספר. כך שהייתי חייב להשתמש במקבץ המילים.
חשתי הזדהות עמוקה כמעט בכל פרק, פיסקה, משפט ומילה. חלק מהפרקים, היו עבורי יומן אישי שכאילו נכתב עלי. מילים ומשפטים רבים הצחיקו אותי עד דמעות. והיו פרקים אשר העלו דמעות.
התמונה אשר נשקפה מולי במהלך הקריאה בספר, הייתה תמונת מצב אמיתית על החברה בארץ. חברה שבה התרבות השלטת היא החוסר תרבות שהיסודות שלה הם, אטימות, כוחניות ויהירות.
כולי תקווה שבזכות הספר יהיו מספר קוראים שגם יראו את התמונה ולא יפחדו לעשות את הצעד ולעבור מהאפור טהור לאפור ירוק, ידעו ויבינו שיש אין סוף של כיווני מחשבה ושאפשר ומותר לחשוב אחרת. החברה בארץ מתפוררת ונבנית מחדש כחברה של להקות כלבים מאולפים, שהמשותף לכל הלהקות הוא דיכוי וביטול יכולת החשיבה וההחלטה. אנו הופכים לחברה מתוכנתת ושבויה בכלים ובכבלים שהיא עצמה יצרה.
מחכה בעוד שנה ליום ההולדת 51 שאולי אקרא את הספר החדש, "אבא הרים ראש"
ביקורת של ללוש
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1461473
הספר מסופר בגוף ראשון , ומתאר בצורה נפלאה את הדמויות שבסיפור , בעיקר בלטה הדרך שבה מציג אילן את הדמויות , את הדמות העמוסה בסטיגמה שיש על חולי הנפש , ואת החולים עצמם , כל זה באופן נדיר ללא העברת ביקורת או שפיטה .
חברים , בפרק אחד שקראתי , עלו בי דמעות מהתרגשות ,נסחפתי אל תוך הסיפור, עלה בי כעס, גם תסכול , ומצאתי את עצמי בתוך הסיפור , מחוברת עד כדי כך שדמות מסוימת שם, גרמה לי לרצות להיכנס אל תוך הסיפור , להפסיק את העולם ולקרוע לו את הצורה , לחלאה הזו.
אני יודעת שזה אמיתי , שזה קרה , שזה לא עוד סיפור שהומצא.
הדרך שאילן מספר את הסיפור , גרמה לי להיסחף פנימה אל "צידו האחר של העולם..."
יעל כהן
http://cafe.themarker.com/review/1656472/
התחלתי לקרוא את הספר, כשאני יושבת עם אמא שלי בבית החולים (היא עוברת טיפולי כימותרפיה)
ובהרבה מהקטעים אני לא מצליחה להתאפק וצוחקת כל כך בין כל המטופלים שיושבים עצובים עם בני המשפחה שלהם שגם הם מתוחים , מרגישה כמו עוף מוזר עם הספר ביד וצוחקת רואה אותם מגניבים מבט סקרנים לדעת.
רוצה להגיד שאני אוהבת את דרך הכתיבה כל כך מצחיק,שנון ורגיש כל כך לדקויות, דרך ייחודית להסתכל על סיטואציות יומיומיות כאלו ולהפוך אותן לרגעים נדירים, מצליח לדלות מתוך אבק היומיום פנינים כאלו קטנות ויקרות.
ה"רוחניים האלה" (זו אני) עליהם הספר קצת מלגלג בכל כך הרבה חן, יגידו שזו הייתה הדרך של היקום להביא את הספר אל ייעודו, כשמישהו כל כך מוכשר בכתיבה לא מחלק את הכישרון שלו עם העולם אז הוא נענש, כל הדלתות נסגרות עד שיבין שהדלת האחת והיחידה שנפתחה זו הדרך שלו.
מאחלת שהספר הזה יגיע לעוד הרבה, הרבה אנשים כי זה מגיע להם.
תמר
הספר הגיע אלי ביום חמישי בערב, מאז אני קוראת בו, כבר מעל 120 עמודים... עוד יש לי דרך עד לסיום אבל עד עכשיו הקריאה היא הנאה גדולה, מלווה ברגשי הזדהות, כאב והרבה רגעים שבהם הצחוק מתפרץ.
מקסים, מרגש וכיף לי שיש לי עוד ימים של קריאה מהספר המרגש הזה.
חגית
טוב... אז התחלתי לקרוא את הספר ביום שני ופשוט נשאבתי למילים / קראתי ...וקראתי...לא עשיתי כמעט כלום חוץ מלקרוא / עד הערב הגעתי בערך לחצי מכמות העמודים / בנתיים....אני אוהבת כל מילה...כל פרק מרגש... הומור מעולה / מורידה את הכובע מול האמיתות שבספר / סוחף בכנות ובהגשה הטבעית שלו / בא לי לצעוק לכולם....שיעשו טובה לעצמם ויקראו את הספר הזה/ כמה פשטות וחוכמה יכולים לכבוש / כמה רוגע...
זהו... סיימתי את הספר אמש/ טילטל אותי לגמרי
אויייייי כמה שאהבתי / גרם לי להתרגש...לכאוב..לחייך...לכעוס...להתעצבן..לתסכול חריף
גרם לי לשמוח !
ביקורת של שלומית
זהו ספר יוצא דופן של אדם אחד, (הסופר) שהוא גם הגיבור הראשי של הסיפור,
שחולק עם הקוראים רגעים אינטימיים מחייו (ולא במובן הנמוך של המילה)
ופותח צפונות נפש. וזה נוגע.
קראתי וקראתי ונשביתי בקסמיו, ואז.. כשאני כבר "יעד כבוש"..
הלך הסיפור וטווה סביבי רשת ממגנטת, שגם אם כאב לי, כשהיה לי קשה לקרוא משהו, כבר לא יכולתי להפסיק. המגנט היה חזק מהכאב.
בעדינות ובהדרגה הקריאה בו חשפה אותי לכל מיני עוולות של היומיום,
כאלו שלא ממש נותנים עליהם את הדעת..
לא פעם הרגשתי שהספר הוא מעין מניפסט נגד "תרבות" השחיתויות בארץ.
והסיפורים.. מה יותר מצחיקים ומה פחות, אבל בפירוש עוולות.
ואל מול העוולות הנפרשות בהדרגה לעיניי הקורא, אילן לא נותר אדיש ולא מוותר.
מצוייד בחריפות שכל ובידע רב, הוא מצליח לעשות את שמעולם לא נעשה כאן:
לקרוא בקול רם - "המלך הוא עירום".
אני חייבת להתוודות ולומר שלקראת הסוף נוצרה בי ההרגשה
שאני נוכחת בהשתאות ב"דון קישוט" גירסת 2010...
* אבא הוריד ראש, ספר שאסור להחמיץ!
לביקורת המלאה: http://cafe.themarker.com/review/1618472/
מתוך ביקורת ספרים y-net
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-202-28310272,00.html
קישור לביקורת של לאה ברנט- שם הקומונה: ביקורת ספרים
כותרת ההודעה: קצת על "אבא הוריד ראש" / אילן גיל
כאזרחית המדינה הזו, אני מכירה כמה מחולייה, ואני יודעת שלפחות חלק מהכתוב הוא אמת לאמיתה.
אילן גיל כתב את חייו ואת התנסויותיו, ואני מאמינה שדבריו אמת.
הספר מיוחד מאד לדעתי. לא קראתי משהו דומה קודם לכן, ואין לי למה להשוות אותו.
סיפרתי על הספר ולא את תכנו למרות שזה לא ספר שיכול להיות בו חשש לספויילרים. אבל לדעתי ,חשוב לקרוא את הספר.
ביקורת מעופר שפירא
הספר הינו אוטוביוגרפיה חושפנית הכתובה בדיאלוג שנון, מצחיק, מרגש, לפעמים כעוס, אבל תמיד מעורר הזדהות, של אדם עם מסלול חיים גדוש חוויות ודרך חשיבה לא קונבנציונלית.
אילן הוא מסוג האנשים שהיית רוצה להיות חבר קרוב שלהם. את הספר כתב אילן תחת השפעת סם המריחואנה, כך הוא מגלה לנו תוך כדי הקריאה, ודרכו הוא מציג את המצב המעוות והאבסורדי
בין היחס של המדינה כלפי סם המריחואנה לבין המציאות המתבקשת על ידי הציבור.
באומץ רב הוא תוקף את המוסדות הגדולים, הארגונים, וחברות הענק, מתעמת איתם ומעלה שאלות נכונות בדבר זכות קיומם של מוסדות, אטימות המערכות בחברות העל והקלות בה הן יכולות להגיע לכיסינו,
וחושף מידע מצמרר אודות סם החשיש הנפוץ בארצנו.
אילן שוזר סיפורים אישיים, לצד נגעים בחברה, צרותיו של האדם הקטן מול הממסד, וחוויות והזיות מהסם אותו הוא צורך.
ספר מרתק מאוד, מקורי וחדשני, וכתוב באומץ ובחשיפה ובצורה מעניינת ביותר. קראתי אותו בנשימה אחת, ונהנתי לכל אורכו.
יש לו עוד המון מה לספר, אני מחכה כבר לספר הבא.
עופר שפירא.
צטט: מירי 2010-05-30
סיימתי את הספר " אבא הוריד ראש", מסתבר שכולנו יחד באותה הסירה.
לספר יש כוח השפעה. דבר שיכול ליצור שינוי, שינוי בחשיבה, בתפיסה ובדרך הפעולה, דרך ההתפתחות האישית שלנו כנשמות כאנשים המתפקדים בחברה.
והן באות יפה לידי ביטוי בספר "אבא הוריד ראש", ע"י תובנות מכורח המציאות מאירועים שקרו מילדות ובגרות ומאירועי היום יום המסופרים בצורה נפלאה בספר.
זה לא משנה מי צודק ומי לא! יש להכניע את האגו ולנסות להשתפר על מנת שנוכל להתפתח במסלול הזמן.
הרע שמתגלה הוא מעין מצב של אין ברירה זה כוח שמשודר אלינו ואנו צריכים לדרוש מעצמינו, או מאותו גורם התעלות מעל המצב ולדרוש את אותו שינוי במטרה להשתפר. יש לבצע קבלה מהיקום) "הזמנה מהיקום" כמו שניכתב בספר "אבא הוריד ראש")
המחבר בהחלט עומד בגבורה מול כל אותם כוחות אשר יוצרים אי שיווין ואי צדק משווע
והרבה דוגמאות טובות ניתן למצוא לכך בספר הנפלא הזה, "אבא הוריד ראש"
נושא הטבעת:
מפעיל ועורך את אתר האינטרנט. www.yeladeinu.info
קודם אוכל לגלות שכמעט טרקתי את הספר
על הדף הראשון, בגלל הטריק של ה"רוח קדים"
נתתי לחבר שהיה איתי לקרוא את הקטע והוא לא קלט
אחלה שנה
Leandro Rapaporte
לפני כחצי שעה סיימתי את הספר... מאוד נהניתי מהקריאה ולהוכחה, סיימתי ביומיים.
חייב לציין שלצערי, כל הנגעים החברתיים אינם מפתיעים או מחדשים לי, שוב, לצערי. אבל מאוד ממחיש ופותח קצת את הראש לקרוא את המקרים הישירים ולא רק עצם הידיעה.
מוצגות שם המון סוגיות, כל אחת ואחת מוצדקת ומייאשת בפני עצמה. בדרך כלל יש לי מין תהליך כזה ...כל פעם שאני מסיים קריאה מרוכזת של "נושאים לתיקון עולם"... אני קצת מתייאש, מנסה להתריס ולפעול בכל החזיתות...
עם הזמן נרגע וחוזר לאיזון מסויים ונזכר שאת הכל צריך לעשות בחיוך כי הכל מסתכם בשינוי תודעתי...
דורה ירדנה
Dora Yardena
כל הכבוד על כתיבת הספר " אבא הוריד ראש"
התרגשתי לקרוא , להכיר ולהבין ( כמה שאדם אחר יכול) את העולם שלך.
כתיבה קולחת, זורמת, מרתקת, ושובה. כמובן נשארתי עם שאלות פתוחות.. מי יודע אולי אמצא בספר הבא שתכתוב . בהצלחה עם הספר. בהצלחה במשפט.
בברכה ירדנה
צמרת (אנונימית)
"סיימתי לקרוא את הספר "אבא הוריד ראש" ונהניתי מאוד.
הספר כתוב בשנינות, קליל, זורם (בעיקר בהתחלה) ונחמד לראות מישהו כותב בכזאת חופשיות על גראס (ודי מבטא את מה שכל המשתמשים חושבים).
אבל לקראת הסוף היה לי עצוב לראות את המלחמתיות והקטנוניות של הסופר. על זה שהוא מנסה לחנך את העם למוסר. אני חושבת שזה קצת מתנשא, ילדותי, ומתנגח. חוסר צדק וסבל אפשר לראות בעולמנו במקומות הרבה יותר משמעותיים מאשר הגנבות הקטנות של חברות התקשורת שלנו. מספיק להתבונן ביחס של בני האדם לבעלי החיים במעבדות הניסויים, בתעשיית הבשר ושלא לדבר על פרוות ולראות קנה מידה לסבל אמיתי. חוסר הקבלה של הסופר לעניינים שמתנהלים בארץ, נותן תחושה של סגירות, מקובעות והצרות עין. זה לפחות התחושה שלי.
זה לא פגע בהנאה שלי בקריאת הספר ובהערכה גדולה להתפלפלות, משחקי המילים והשנינות העצומה שנמצאת מאחורי כל הדפים המתוסכלים. הזדהיתי והתרגשתי כשדיבר על אביו בסוף הספר ועל המחלה שלו כי גם אנחנו מתמודדים עם חוויות דומות.
סה"כ ספר חביב שגרם לי לצחקק תכופות באוטובוס לנוכח פניהם המשתאות של הנוסעים.
אה.... ועוד דבר, נראה כי החלקים השונים שהספר מתאפיין בהם לא קשורים אחד לשני: הסיפור על הגראס, הסיפור של האבא, הסיפור של הבן, הכעס והתסכול על חברת אורנג' וגנבים אחרים..."
צמרת
שרה שגיא - ד"ר לספרות – 'קורעת ספרים' (ניק)
הספר 'אבא הוריד ראש' של אילן גיל הוא ספר נאיבי. זה סוד הקסם שלו, אבל זו גם המכשלה שלו. הכותב החליט לשתף אותנו בפרקים מסיפור חייו ובסוגיות שהן הרות גורל מבחינתו. תחילה נדמה שמה שמוביל אותו הוא המאבק ללגיטימיות של השימוש בסמים קלים, ובעיקר בגראס, אך בסירובו הגורף ללכת בתלם הוא מערב
