לאחר שקראתי בסימניה סופרלטיבים כה רבים על סדרת ספרי "תיבת פנדורין" של בוריס אקונין (שם העט של גריגורי צ'חרטישווילי, פרופ' לבלשנות ולספרות יפנית) החלטתי שאני חייב לנסות. ורצוי להתחיל מן ההתחלה – מן הספר הראשון בסדרה, "עזאזל". הצצתי ונפגעתי.
"עזאזל" מציג לנו את גיבור הסדרה, אֶראסט פנדורין, צעיר בן עשירים שהתייתם וירד מנכסיו, המתחיל בקריירה המשטרתית שלו (העתידה להיות מפוארת) כפקיד זוטר בדרגת "רשם קולגיאלי". (הכי נמוך שאפשר במדרג הפקידותי הרוסי של אותם זמנים, מקביל אולי לתת-טוראי בצה"ל...) עלילת הספר מתרחשת במאה התשע-עשרה ואקונין אף מקדיש לה את הספר כך: "לזכר המאה התשע-עשרה שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה – חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב-טעם". הקדשה זו מדגימה את האירוניה בכתיבתו של אקונין המאפיינת את הספר (רציחות אכזריות בטוב-טעם?).
הגיבור הספרותי פנדורין מכונה "ג'יימס בונד של המאה התשע-עשרה" ואכן, כמו 007 הזכור לטוב הוא מצליח שוב ושוב לצאת ממצבים שאי אפשר לצאת מהם. כמו שאומרת לפנדורין אחת הדמויות בספר: "יש בך משהו... זה כאילו שאני רואה הילה מעל ראשו של הבן-אדם... הם אנשים מיוחדים, ההם עם ההילה, וגורלם שומר עליהם ומגן עליהם מכל סכנה... עם אחד כזה אסור לצאת לדו-קרב: הוא יהרוג אותך. אל תשחק איתו קלפים: תפסיד, לא משנה מה החבאת אצלך בשרוול." אכן, בונד. ג'יימס בונד.
הספר נקרא בנשימה אחת ועלילתו בלתי-סבירה ומרתקת בו-זמנית. הנופך של המאה התשע-עשרה (עקוב אחרי המכונית הזו! סליחה, עקוב אחרי הכרכרה הזו!) והאירוניה בכתיבתו של אקונין בהחלט מוסיפים להנאה. התחלתי לקרוא את "עזאזל" אתמול בערב. באחת לפנות בוקר שקלתי ללכת לישון. אקונין, כמו חש את התלבטותי, הגיב בפרק שכותרתו היא: "פרק אחד-עשר, שמתואר בו לילה ארוך מאד". הבנתי את הרמז, והמשכתי לקרוא. היה זה אכן לילה ארוך מאד ומהנה. מומלץ.

















![הפיל נעלם [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/966559.jpg)