פעם באוטובוס ראה עוזאי נערה שצחקקה אליו ואמה אמרה לה להפסיק וקראה לה אלכסנדרה. עוזאי התאהב מיד והחליט לחפש את אלכסנדרה, הנשמה התאומה שלו מהאוטובוס. בכל תחילת חודש עולה עוזאי על קו תל אביב-טבריה ומחפש, בכל פעם בתחנה אחרת, בישוב אחר.
בשורה של מונולוגים בעברית של נער גבולי, מתגלה עולמו הפנימי של עוזאי ומה שעבר עליו, בין התעללות של נערים ועד עלילת שוא שטופלו עליו, באינספור העבודות שבהן הועסק ובעיקר התמודדותו עם מצב משפחתו.
אביו, מושבניק גאה עם המון חברים מהמאה ואחד,איבד את עולמו במות שני בניו התאומים. אמו מחזיקה את המסגרת אך זו התרוקנה מתוכנה.
יצחק בן נר אינו מעמיד את עוזאי למשפט הקוראים אלא את החברה הישארלית, המשתקפת בעיניו של עוזאי. האם אנחנו חברה נורמלית?
האם ימצא עוזאי את האהבה האבודה?











![עריצה היא הלבנה [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers2/21233.jpg)



![שעה גנובה [מהדורה מחודשת]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers2/22206.jpg)
