• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבור

הבור

מאת דן מרגלית

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הבור

הבור

מאת דן מרגלית

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אורי רעננה
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:צבא ובטחון
הקודמת
עופר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“בשתי מילים קראתי והזעזעתי!! קשה להגיד מה יותר חמור בריאליטי שקרה לנו לקראת מינוי הרמטכל ה-20 של ה”

7/24
ביקורות על הבור
הבאה
הנביא
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספר קשה לקריאה , מעורר מחשבות.
אני נוהג לקרוא ספרים " אקטואלים" במרחק זמן.
כך, הספר עומד למבחן הזמן ומקבל פרופורציות נכונות.
הספר הזה ראוי שייקרא עכשיו וזאת כדי לתקן את המעוות וליצור תהליך ממשל תקין יותר.
יש כאן הכל: יצרים אפלים, תככים, קנוניות מצד כלם.
- קצינים בצבא, שהחברות מסמאת את עיניהם. אין הם רואים כיצד נוכל משתלט ומשפיע על סדרי פיקוד, ענינים מבצעיים וקבלת החלטות.
- אנשים בדרגות בכירות מאוד החותרים תחת סמכות אזרחית ריבונית.
- ושר בטחון הנותן ליצריו ולכוחניותו להובילו.
- ואי אפשר בלי עיתונות שאינה מבקרת את פטפוטיה, ואין מי שיעצור בעדה.
- קשרי הון שלטון, כאשר אנשי ההון היו בעבר אנשי צבא היום הם " יזמים" או "גורמים אזרחיים" שרק נותנים שירות למי שצריך.
- וברקע, גורמי אכיפה שנגררים אחרי בעלי השררה והכח.
כל הדברים האלו ואחרים, כתובים בספר בצורה קולחת, תמציתית וענינית.
מפריע לי כי חלקו של שר הבטחון בפרשה הועם מעט.
או שהמידע עליו הגיע מאוחר יותר.
אני מתכוון לענין "גריסת הדיסקים הקשיחים", והשמדת מסמכים.
אני בהחלט מזדהה עם הסיכום כי מי שיצא מפסיד מזה הם אנחנו האזרחים ומדינת ישראל השסועה בלאו הכי.
מומלץ מאוד לקריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של עולם
עולם
תמונה של חלבי
חלבי
תמונה של שין שין
שין שין
4קוראים|גיל ממוצע69|50%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,488 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,488
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות73

דיון על הביקורת

2 תגובות
עולם
עולם •לפני 14 שנים

קראתי את הספר, הוא נראה לי אמין, ותוכנו מזעזע.

נראה כי הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ועוזריו פעלו באופן לא אתי, על סף הפוטש, בנסיון לטרפד בדרכים נלוזות החלטות של הדרג המדיני. אני מעריך שכאשר יתפרסם הדו"ח המלא של מבקר המדינה בנושא, אשכנזי כבר לא יוכל להסתתר מאחורי מסך עשן.
חלבי
חלבי•לפני 14 שנים
אני מזדהה עם מה שכתבת קראתי וידעתי טרם הקריאה שצה"ל זו חממה גם חממה איכותית ותורמת אך אני מסכים שיש בה חריגים שקשה להבינם ולקבלם
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "הבור "

הבור

הבור

דן מרגלית

רבע לתשע בערב, הילדים רחוצים ובמיטות, הבייביסיטר מוכנה. בן זוגי עומד לידי עצבני:" נו, כבר! בתשע הסרט מתחיל!!!".
"אבל נשארו לי רק עשרים עמודים," ניסיתי לדבר אליו בהגיון.
"עזבי את הספר או שאני הולך לבד," הוא איים. "לעזעזל, אפשר לחשוב שזה ספר מתח!" הוא לקח את המפתחות מהשולחן ונעמד בהפגנתיות ליד הדלת הפתוחה. נאלצתי לסגור את הספר, אך בדרך הסברתי לו ארוכות למה הוא טעה:-)
זה בהחלט ספר מתח, גם דרמה, גם סאגה משפחתית חוצה דורות, גם קומדיה, גם טרגדיה, גם פנטזיה ובעיניי גם מד"ב. לכאורה מה שחסר שם זו ארוטיקה, אך אם מתייחסים לליקוקי תחת כמשהו שלקוח מהז'אנר, ניתן לקרוא לספר גם "חמישים גוונים של ירוק זית".
אני מניחה שיש לא מעט רכילות בספר הזה, גם אי דיוקים, נקמנות וחד צדדיות, אבל גם אם שמינית ממה שמתואר מהספר הזה נכון, הרי שמקומם של הרפז, בניהו ואשכנזי יחד עם קצב, אולמרט ושות' מאחורי סורג ובריח ולא בראשות חברה בורסאית או כיועץ לשר בכיר.

לפני 12 שנים•נתי ק.
הבור

הבור

דן מרגלית

הבור-כמטפורה לחברה המצויה במשבר עמוק

לפני זמן מה ניהלנו שיחה בין חברים, בה נשאלה שאלה האם קיימת מנהיגות זולת זאת של ביבי שלגביה עשויה להיות הסכמה על ידי העם? אני השבתי מייד, אני מקווה שאשכנזי יכול להיות המנהיג הבא? האמנם, ענה לי חברי לשייח, אם אתה חושב כך לבטח את הספר הבור לא קראת, אם הייתה קורא דעתך הייתה אחרת.

ביום שישי האחרון בפגישתנו השבועית הקבועה הוא הביא לי את הספר הבור, של דן מרגלית ורונן ברגמן, עטוף בשקית ניילון, קח תקרא.

הבור מגדיר את עצמו, כחשיפת המשבר המנהיגותי והערכי הגדול ביותר שהיה אי פעם בצה"ל ובמערכת הביטחון, אותם נהגנו עד כה לכנות, שמורת הטבע של החברה הישראלית, בה מפקדים ערכיים העשויים להנהיג גם את החברה הישראלית כתיקון. אוטופיה שאין לה אחיזה במציאות כפי שהספר מתאר, ומכאן בעצם חשיבותו הגדולה, בכך שהוא אמור להציב בפנינינו מראה גדולה למה שאנחנו, לגודל השבר הערכי הקיים בתוכנו, הכולל את מערכת הביטחון.

גיבורי הספר הראשיים הם שניים: קצין שהיה אמור להיות אלמוני, בועז הרפז, והשני הצטייר תמיד כגולנ'ציק עממי, האומר באופן ישיר את אשר על ליבו ורחוק מתככים ומפוליטיקה. לתדמית הזאת של אשכנזי תרמה לא מעט התוכנית ארץ נהדרת שהציגה אותו כמ"פ מסייעת גולני, "השואג היי המרגמות." אבל במציאות אשכנזי פיקח ושנון, כמו העובדה שהוא שולט היטב באנגלית.

למען גילוי נאות, את אשכנזי אני מכיר ממעגלים משפחתיים רחבים, ומעצם היותנו תושבי אותה עיר, היכרות שאחת מביטוייה היא, חברה שלנו המתגוררת בבית הדירות של אשכנזי ויש לה רק מילים טובות לומר עליו. או התקופה שבני נפצע בצבא ואשכנזי היגע לבקרו בבית החולים בכדי ללחוץ את ידו ולאחל לו בריאות, אני חושב שהיה משהו אמיתי ונוגע ללב בדרך שבה הוא ביטא את דאגתו.

הבור מתמקד באשכנזי, בקרבות שנהל עם ברק, שבמסגרתם הוא שתל את הרפז כחפרפרת במשרד הביטחון, ולפתע מבינים שלא מדובר רק במסמך הרפז, אלא בהתנהלות נואלת, על הגבול של פוטש נגד משרד הביטחון. והחמור מכל אשכנזי טיפח את הרפז ככלי פוליטי במאבק בין שתי הלשכות, זאת של אשכנזי והשנייה של ברק. כשהולכים לשון עם כלבים, אומר לשון הפתגם, אל תתפלא שאתה קם בבוקר עם פשפשים. או הרפז כפשפש שטיפס למעלה והפך המביא והמוציא.

בספר הזה מטריד השימוש שעושים בספינים שקריים, כמו העובדה שעל שלושת החטופים מהר דב, חיילים קרביים, הפיצו שמועה שהגיעו לשער הגדר לא כמענה להתרעה, אלא כמפגש לרכישת סמים. מי יצר את הספין הזה ומי השתמש בו, לספר אמירות אמיצות ומדירות שינה.

הספר הזה בחלקו הגדול מעניין, בחלקים רבים ממנו הוא משעמם ומיותר, כמו פירוט היתר של הקומבינות המנהלתיות בהם הרפז לקח חלק. המחברים סימנו מטרה, מאתיים תשעים עמודים, לא מוצדקים, הוא היה צריך לעבור עריכה קפדנית יותר ולהתמקד במסמך הרפז.

הספר הזה אקטואלי בצורה מפתיעה, גיבורי המערכה הראשונה, עברו למערכה השנייה, לזירה הפוליטית, בה אנחנו מוצאים את אשכנזי כשר החוץ, ואת יריבו משכבר הימים גלאנט בחינוך, יריבים ברמה האישית והפוליטית. וכמה מפתיע מוצאים בה גם את ברירית המחדל שלנו גנץ, הוא כעת ראש ממשלה חלופי (מה זה?), מי שהיה שחקן משנה בעלילה הקודמת, המשיך גם בעלילה הזאת להיות שחקן משנה, שכלל לא מבין את העלילה ולא מצליח להתחבר לסט, והערכים שבשמם בכלל יצאתם אל הבוחר, מה איתם? לא היו כאלה בעלילה הראשונה, אז למה לנו לצפות להתממשותם כעת.

ספר מטריד ומדיר שינה, בתקופה בה המדינה איבדה את דרכה ואת האימון במנהיגיה כמייצגי טובת הכלל. נורמות פסולות והתנהלות קלוקלת במערכת הביטחוניות, מצאו את דרכם למערכת השלטונית.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רץ
הבור

הבור

דן מרגלית

בספר הנדון יש שתי עובדות וחצי נכונות ועליהם נבנה הספר העובדות האלה מוחזרו עד שנקעה נפשי מההתחשבנות של אחד הכותבים עם הרמטכ"ל
מעצם כתיבת הספר צריכה להישאל השאלה מה המותר ומה האסור לדון ולנתיח עובדות הנוגעות לפרשה שבמילא נבדקת ע"י מבקר המדינה ורק הוא רשאי בינתיים לספר לעם ישראל מה קרה בפרשה הנדונה בספר
חבל ששני עיתונאים רציניים כדן וברגמן איבדו את רסן האיפוק ובאים חשבון שאין בו ולו שמץ של אתיקה עיתונאית

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חלבי
הבור

הבור

דן מרגלית

ספר מצוין!
שלמרות שהצנזורה הצבאית הקשתה על פירסומו, ולמרות שהרבה מאוד אנשים עשו הכול כדי שלא יצא לאור, הוא פורסם, והוא אף מהווה מסמך חשוב ביותר.
דן מרגלית ורונן ברגמן‏, מתארים בכשרון רב את השחיתויות במערך הסודי ביותר של צה"ל.
והראש לא תופס, והלב מסרב להאמין, והבטן מתכווצת, ואז מתחילים להזכר בקטעי מבזקים "מאולפן שישי", שבהם מזכירים מסמך בשם: "מסמך גלאנט" ומבטיחים, שהוא עומד לטלטל את כל המערכת.
בסוף דבר לספר כתבו מחבריו:
"כשהערפל הזה שוקע אנחנו נשארים עם אלוף שכמעט היה רמטכ"ל(יואב גלנט) שאולי היה ראוי לכך מכל בחינה מקצועית,
אבל שבהתנהלותו האישית נפל רבב; עם שר ביטחון שתחת ידיו יצאה הצמרת הצבאית מכלל שליטה(ברק) ; עם נוכל וזייפן, שהצליח להתברג אל יחידות צה"ל הסודיות ביותר(בועז הרפז )
שיגשג באווירת ההפקרות והשחיתות שם, המשיך אל לשכת הרמטכ"ל, וניצל גם אותה לטובתו האישית.
אבל חמור מכול - אנחנו נשארים עם רמטכ"ל( גבי אשכנזי) שחיפה על אותו נוכל, ואף התפתה להשתמש בו כמרגל בלשכת שר הביטחון"
מסמך מרתק מצמרר, ובעיקר חשוב ביותר !!!

לפני 9 שנים•
★★★★★
•נילי
הבור

הבור

דן מרגלית

את הספר הזה קראתי כי חבר אמר לי שכדאי לי לקרוא מה קורה במערכת הביטחון. זוהי גם ההמלצה שיש לי לאחרים: לקרוא כדי לדעת. לדעת מה, בעצם? ראשית, להכיר את עולם הפוליטיקה של צה"ל, את האגו, את העוצמה היוקדת של רגשות, של קליקות, של פוליטיזציה, של שימוש בתקשורת כדי לקדם קריירות, את המידה שבה התקשורת ומתמרני התקשורת המקצועיים חדרה למערכת ושולטת בסדר היום, את הפער בין ניראות לבין מציאות, את החשיפה המפחידה של סודות מדינה בפני היחצ"נים, את העובדה שהתקשורת עצמה מועסקת ע"י מתמרנים ואינה עושה יותר את תפקידה הדמוקרטי. שנית, לקבל מושג על דמות אפלולית, נכלולית, שמככבת כבר הרבה זמן בסדר היום הלאומי - בועז הרפז. לפי התיאורים עולה דמות כמעט-שטנית מבחינת יכולתה להשחית את כל המערכת ולהיחלץ מכל מצב שנראה אבוד. והסיפור על בועז הרפז הוא סיפור הזוי, אם מקבלים את גירסת הספר.

אם יש תובנה אחת שהתחזקה אצלי בעקבות הקריאה, זו התובנה שסודיות היא חרב-פיפיות. היא בלתי נמנעת מבחינת ביטחון המדינה, אבל היא מובילה בהכרח לשגשוג של ריקבון ושחיתות בזכות החיסיון. בצד כמה אנשים שעושים בסתר עבודה חשובה כדי להבטיח את קיומנו הלאומי, פועלים אחרים שמעטה הסודיות מאפשר להם לשדוד את כספי המדינה - פשוטו כמשמעו. לא מדובר כאן בשימוש לרעה בנימוקי ביטחון במונחי שלטון החוק, כמו שהיה בפרשת "קו 300" ובמקרים אחרים. מדובר כאן בשוד פשוט: תקציבים כספיים לא מבוקרים שקוראים לגנבים. וכרגיל, כדי לשדוד צריך לרצות את הסביבה ולהפוך את כולם לשותפים: לחלק דליקטסים להמון, לרכוש פריטי ציוד לשימוש פרטי של מפקדים תוך דיווח על הוצאות לפרוייקט ביטחוני, לאפשר לשותפים ליהנות מכלי רכב מיוחדים או כלי נשק מיוחדים, ועוד ועוד. והמחריד מכל - לסחור בסודות מדינה: לאפשר לאנשים שאין להם צורך ולא סיווג ביטחוני להתקרב לליבת הסוד, כאתנן עבור שיתוף פעולה בנושאים לא חוקיים. כמו שכבר אמרו רבים, אור השמש הוא המחטא האולטימטיבי. אם הבנו מהספר שכל סוד גורר אחריו להקת גנבים - נחשוב שוב אם לא היה הכרחי שכל דבר יהיה פתוח לביקורת בלתי-תלויה. מהספר עולה שאין כמעט למי להאמין: בסדום יש מעט מאד צדיקים, והם במיעוט במאמציהם לשמור על הליבה. הרפזים יש יותר, ויש להם תכסיסים לנטרל צדיקים. לקרוא את הספר ולא להאמין.

ועוד הערה לקורא. עיתונאים כותבים ספר. זהו ספר רהוט, לפעמים אפילו מרתק. תמיד מטלטל. אבל יש להם אג'נדה: הם מוכרים זוועה. הם מוכרים צהוב. כדאי אולי לזכור שייתכן שהצגת הדברים קיצונית, שיש בסיפור הזה צדיקים מוחלטים ורשעים מוחלטים, והחיים הם קצת יותר אפורים. אז כדאי לקרוא, אבל לא כדאי להיגרר למסקנות קיצוניות.

ואחרון: משהו על תפקיד צה"ל ככור היתוך. הפלמ"ח הפך גניבת תרנגולות מהמשקים לפולחן. בהזדמנות - הוא החל במכבסת מילים: "סחיבה", לא גניבה. צה"ל קלט לתוכו את גניבת הציוד כערך חיובי, חינוכי, הישרדותי: קוראים לזה "השלמת ציוד". וכך, דורות שלמים של חיילים גדלים על מערכת ערכים שבה גניבה מסויימת אינה בעצם גניבה. היא לגיטימית. היא מעידה על יוזמה. וגם משמעת כבר אינה משמעת: היא מתחלקת למשמעת מבצעית (חיובית) ומשמעת אחרת (שלילית, בזויה, לא ישראלית). יש בספר הזה כמה דוגמאות להזכיר לנו לאן הגענו במערכת הערכים הבלתי אפשרית הזו, שבה כולם משקרים ומתמרנים ועושים ספינים וגונבים ציוד ומדווחים דיווחי שקר על הוצאות כספיות ולאף אחד אין אפילו בעיה מוסרית עם זה.

לפני 12 שנים•דורון נחמני
הבור

הבור

דן מרגלית

בשתי מילים קראתי והזעזעתי!!

קשה להגיד מה יותר חמור בריאליטי שקרה לנו לקראת מינוי הרמטכל ה-20 של המדינה:
א. האם היה לנו רמטכל שהעדיף לגונן על נוכל (בועז הרפז), כפי שהוא מצטייר מהספר, שעבר על כל כללי ביטחון שדה,שחיתויות כספיות בתפקידיו הבטחוניים, שאפתנות ואמביציה שהעבירו אדם (וגם את אשתושעבדה בביטוח לאומי והפרה את חוק סודיות מאגרי מידע).
ב. האם התווסף לנו נופך נוסף של הון שלטון - בנו של אשכנזי,איתי? בועז הרפז,ועוד מטובי הלוחמים שהיו לנו שהתקשרו בדרך לא חוקית עם הצבא לאחר שחרורם
ג. האם אנחנו עד כיד מושחתים?

מהספר מצטיירת התנהגות זוועתית של האנשים שאנו מעריצים (אנשי צבא):
- חוסר פיקוח כספי (מתי לעזאזל לצבא יהיה חשב ואנשי בקרה כספית חיצוניים, בלתי תלויים),
-רשלנות אישית, נהנתנות,שמזכירה את השלטון הפוליטי שלנו,
- חוסר לויאליות והתעסקות באגו- מתי יש להם זמן להגן על חיינו?
- יחס של איפה ואיפה (ענת קם , אורי בלאו, ציקו תמיר ועמאד פארס שחטאו ואין להצדיק את חטאם מול ההגנה על הרפז)
- חוסר שליטה מדהים של השלטון המרכזי.

ואם רק חלק קטן מהכתוב נכון (חלק, לגבי חוסר הפיקוח הכספי ,כבר ידוע ומזמן שמנסים לתקן זאת ,לא בהצלחה יש לומר)- למה פשוטי העם היו משלמים ביוקר על מעשים דומים ולבכירים דין אחר. ואם יש אי דיוקים או השמצות -איפה בכירי צהל שהושמצו
איפה הרמטכל הקודם, דובר צה"ל, אלופי משנה שמושמצים לאורך העלילה -מדוע לא מוגשות תביעות דיבה נגד דן מרגלית ורונן ברגמן - האם זה אומר שיש אמת בדבר.

בשולי הדברים -בן כספית,שנחשב לעיתונאי מעולה -גם ממנו בעקבות הספר לא נשמעו תביעות דיבה, מה זה אומר עלינו כחברה?

ובכל זאת הצבא הוא קונצנזוס בעיניי -מקום שתמיד ידבר אליי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עופר
הבור

הבור

דן מרגלית

הספר הזה די זיעזע אותי, אני מכיר די טוב את המערכת הצבאית ותמיד ידעתי שיש בה שחיטויות ברמות שונות אבל באמת שלא חשבתי שזה יגיע לדרגים כאלה בכירים.
למרות הכל הספר הוא ספר של עיתונאים לכן אני לא יכול להגיד שאני מאמין לכל מה שכתוב במיליון האחוזים למרות כל ההוכחות.
אני מעריץ את גבי אשכנזי וחושב שהוא היה רמטכ"ל מעולה שעזר לשקם את הצבא בכל מובן לאחר כשלונו של חלוץ, אך למרות זאת אני חושב שאף אחד לא מושלם ושכמו שכל אחד שהיה בצבא יודע שהקצונה והכוח עולה לראש ולכן יכול להיות שמה שנאמר על "הצד האפל" של אשכנזי יש בו חלק של אמת.
לפי דעתי(וזאת דעתי בלבד) אני חושב שגלנט היה יכול להיות מנהיג מאוד טוב ושנעשה לו סוג של "אמבוש" על מנת למצוא עליו את הלכלוך שחיפשו.
בעז הרפז הוא בן-אדם מתוחכם מאוד ואני באמת לא מבין איך גדולי המנהיגים של המדינה (גם בלשכת המטכ"ל וגם בלשכת המודיעין והמ"מ בפרט) לא הצליחו להבין שהוא בעצם מסובב את כולם על האצבע הקטנה. צריך לקרוא בשביל להבין עד כמה הבן אדם הזה מתוחכם ושפל ומשיג כל מה שהוא רוצה בלי להתאמץ יותר מדי.

ספר מומלץ לכל מי שאוהב את הצבא, כל מי שאוהב תחכים ומזימות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יאיר פישי
הבור

הבור

דן מרגלית

ספר רכילות מזוככת על קצינים בצה"ל והתנהלותם בפרשת " מסמך הרפז". מהספר עולה תמונה מדאיגה
של קצינים המצ'פרים עצמם בפינוקים שונים אך לוקים בזיכרונם ואינם יודעים מאין בא להם כל השפע הזה. מי שמסתפק בערמות של בוץ המוטח בצמרת צה"ל ימצא עניין בספר אך מי שינסה למצוא בספר תובנות מורכבות יותר ייווכח עד מהרה שפרט לסיפורי "אמרתי לו ואז הוא אמר לי" כמעט ואין בו מאומה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•הנביא
הבור

הבור

דן מרגלית

יצא בצמוד לאירועים שהסעירו את מערכת הביטחון.
גם אם חלק קטן מהמתואר בספר זה נכון, הרי שהריקבון פשה בכל הצמרת הבטחונית בארץ, מהעומד בראשה ועד דרגי השטח.
מעורבות במינויים, חגיגות על חשבון כספי מבצעים מיוחדים, נהנתנות שאין לה גבולות, וכולם בוחשים בהכל.
כדאי לקרוא כדי לאבד את התמימות - אם עוד יש כזו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•Hassone
דירוג
2.0
לפני 15 שנים

“ספר רכילות מזוככת על קצינים בצה"ל והתנהלותם בפרשת " מסמך הרפז". מהספר עולה תמונה מדאיגה של קצינים ה”