בכנות, הפעם הראשונה שראיתי את הספר הזה היתה בחנות ספרים, קצת לפני שבוע הספר, מסודר בערמה מסודרת כיאה לרשת גדולה, מחכה שמישהו ירים ויקרא. אז הרמתי. וקראתי - את הכריכה האחורית. ביקשתי מהמוכרת פתק ועט ורשמתי לעצמי את השם, לא לשכוח. אחרי כן, עוד קיבלתי לגביו המלצה מעמיתיי לבלוגיספרה, ולקחתי אותו לידיי בביקורי הראשון בחנות ספרי יד שניה מספקת. כשסיימתי לקרוא את הספר האחרון שהיה ברשותי, עמדתי מול מדף הספרים השואף לאינסוף שלי, ומשהו בי נמשך לבחור דווקא בו כבא בתור. או, כמה שאני שמחה שעשיתי את זה.
"בדידותם של המספרים הראשוניים", מספר בראש ובראשונה על בדידות. מכיוון שזהו רגש המקנן בכל ישות חיה שהיא, אני סבורה שכל אחד יכול למצוא את מקומו על ספקטרום ההזדהות הבלתי נמנעת עם הדמויות האנושיות להפליא של הספר הזה. לאנשים אשר בדידות נהיתה חלק משגרת יומם, הספר הזה הוא מעין אישור, חותמת הבנה, אשר תשאב אותם לקרוא עוד ועוד אל אלו שמסיבות אלו או אחרות גם הם כמותם.
בין אם תבחרו להתעמק בסיפורי האהבה שלו או בסיפורים האנושיים של כל אחת מהדמויות (לא רק מתיה ואליצ'ה הראשיות, אלא גם דניס, מיקלה, הצלם קרוצה, ויולה באי, נדיה, אלברטו, ועוד ועוד ועוד) - תמצאו כאן חוויה יוצאת מן הכלל, ותמצאו את עצמכם מזדהים עם סלידתה של אליצ'ה ממזון, אם תשוקתו של מתיה לכאב, עם תשוקתם האצורה זה לזו ולאנשים אחרים. עם המצבים המביכים וחסרי המוצא, עם פחדים והתממשותם, עם לחצים מכל החזיתות ועם הפער בין המציאות לאידאל. יש כאן חווית קריאה שאסור לפספס.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
