את "מים שאין להם סוף" צלחתי ביותר כיף מאשר את "אבדות", אם כי אינני מסוגלת להסביר מדוע.
הדמות הראשית בספר הייתה מוזרה- בחור רגיש כזה הוא מצרך נדיר כל כך במחוזותינו, עד שהרמתי גבותי בפליאה ומלמלתי לעצמי: הטיפוס הזה, מה הסיפור שלו לכל הרוחות?
אבל ככה הן הדמויות של שינפלד, וזה לא בהכרח רע.
כך או כך, הסיפור מגולל שתי עלילות משנה בחייו של הגיבור- ושתיהן הצליחו לעניין אותי מספיק כדי להנות מהספר.
למען הגילוי הנאות אוסיף ואומר- קראתי אותו יותר מפעם אחת.











