הסיפור הזה, שיצא לאור ב 1938 עוסק בנקודה קטנטונת ורבת משמעות בשאלה איך מיליוני אנשים הפכו בזמן קצר למפלצות. אנשים תרבותיים, חובבי אומנות ומוסיקה, המוכנים לקבל התעללות באנשים אחרים. בלי להטיל ספק, בלי לחוש אמפתיה, בלי ששום דבר ממהותם הקודמת יעצור רגע לחשוב "זה אני?"

מדובר ב 18 מכתבים ומברק אחד, שכתבו זה לזה שני שותפים עסקיים שהאחד מהם, מרטין, חזר עם משפחתו לגרמניה, מולדתו, והאחר, מקס, נשאר בסאן

צרור מכתבים ככתובת על הקיר

לפעמים אנחנו מביטים לתקופה שקדמה לשואה, ושואלים את עצמנו, כיצד בתקופת זמן כה קצרה, הפכו בני אדם בעלי ערכי תרבות נעלה, ללאומניים וגזענים, המלאים בשנאה רצחנית. האם היו סימנים מקדמים שהצביעו על אסון קרב, ככתובת על הקיר?

מען לא ידוע, הוא רומן מכתבים בדויים, אותם כתבה הסופרת אמריקאית <mark>קרסמן טיילור</mark>, בשנת 1938, במטרה להעיר את הציבור האמריקאי לנעשה באירופה, לאסון העומד להת

לטעמי מדובר בספרון חובה(רק 64 עמודים) המראה מה קורה לאנשים החיים
בתוך אידאולוגיה מעוותת של שנאה ורעל המחלחל לנפשם והופך אותם למפלצות.
ספר שצריך להילמד גם בבתי הספר.
מרטין שולזה(40) גרמני הנשוי לאלזה הוא חבר נפש של מקס אייזנשטיין(40) רווק החי באמריקה.

הם מחליפים ביניהם מכתבים בקו גרמניה-אמריקה, הם חברים טובים,
יש להם שפה משותפת, והגלריה בקליפורניה היא על שם שניהם.
הפרגון ביניהם הדדי, מ

מען לא ידוע הינו רומן מכתבים, שראה אור לראשונה בגרסתו המלאה ב-"Story Magazine" בארצות הברית בשנת 1938 וספרה הראשון והידוע ביותר של הסופרת "קתרין <mark>קרסמן טיילור</mark>",עלילת רומן המכתבים "מען לא ידוע" מתפרסת מ-12 בנובמבר 1932 עד 3 במרץ 1934, בין שני חברים טובים מאוד, מרטין שולץ, בן 40, גרמני, נשוי ואב לשלושה בנים, ומקס אייזנשטיין היהודי-אמריקאי, בן 40 גם הוא רווק,והינו ממוצא יהודי. שניהם שותפים וותיקים בע

---זהירות! ספויילרים!---

ספרון קצרצר שהומלץ לי כבר מזמן והגעתי אליו לבסוף ביום השואה האחרון. חלופת מכתבים בין שני חברים קרובים ושותפים עסקיים, המתנהלת בין השנים 1932-1934: שניהם גרמנים, האחד יהודי, מקס, והשני לא, מרטין. לשניהם גלריה משגשגת לאמנות בארה"ב אך עקב ירושה המתגלגלת לידיו חוזר מרטין לגרמניה, אך ממשיך להתכתב עם שותפו וחברו הקרוב, שממשיך לנהל את העסק. הימים הם שנות ה-30' של המאה הקודמת ו

כאשר קראתי את הספר לראשונה בהיותי נערה - הוא המם אותי בכוחו לזעזע חרף הצמצום במילים, בתיאורים ובעמודים. כעת, משקראתי אותו שוב, האפקט עומעם ובכל זאת, הוא שווה קריאה, בעיקר לאור ההישג מעורר ההערכה של הסופרת <mark>קרסמן טיילור</mark> להמחיש למיליונים שקראו את ספרה את הסכנה שבהיסחפות לאידיאולוגיה (הנאצית, במקרה זה), כיצד היסחפות שכזו קורית ואיך אנשים "נחמדים ומתורבתים" מפנים עורף לחבריהם רק בשל מוצאם (הספר נכתב בה

50 עמודים זה כל הספר. 50 גוונים של סגירות, אפלה, אימה.
ספר שהתפרסם ב-1938, כשכבר ידועה היתה האימה של המשטר הנאצי. אבל הספר מדבר על שנה ורבע בחייהם של מרטין ומקס. מרטין הוא הצד הגרמני ומקס היהודי, שניהם שותפים בגלריה לאמנות בסן פרנסיסקו.
השנה היא 1932, חודש לפני העליה הדמוקרטית, יש להדגיש, של הנאצים לשלטון. מרטין שב למולדתו ורוכש בית מהודר במחיר מציאה, 30 חדרים ועשרה משרתים. הוא מדגיש את מזלו הטו

הספרון הדקיק \"מען לא ידוע\", שניתן לקרוא אותו בפחות משעה, מטלטל את הקורא ומשאיר בו את רישומו לשעות רבות.
הספר הוא חליפת מכתבים בין שני ידידים: מקס היהודי ומרטין הגרמני. השניים ניהלו יחד גלריה לתמונות בסן פרנציסקו עד אשר, בשנת 1932, קבל מרטין בירושה אחוזה גדולה בגרמניה ועל כן עזב את ארצות הברית ושב למולדתו עם משפחתו.
המכתבים הראשונים הם רגילים ולא מפתיעים אך כבר במכתב השני או השלישי אנו מתחילים

"קראת את זה"? האחיינית שלי הושיטה מולי ספרון רזה וקטן. הסתכלתי. "לא" עניתי לה. "את חייבת לקרוא" היא ענתה. "טוב, אקח אותו הביתה" עניתי. "לא. אותו אני לא מוציאה מהבית"! ככה, בשניה אחת, נעלמו להן 24 שנים של נדיבות ונתינה, של כל דבר, כמעט לכל דיכפין. "אתם פה עד הערב", היא המשיכה, "יש לך זמן". וככה יצא שבמקום להתעדכן ברכילות המשפחתית או סתם להביע דעות על הנעשה בארץ ישבתי בצד וקראתי את הספרון הזה, שהוא