“לטעמי מדובר בספרון חובה(רק 64 עמודים) המראה מה קורה לאנשים החיים
בתוך אידאולוגיה מעוותת של שנאה ורעל המחלחל לנפשם והופך אותם למפלצות.
ספר שצריך להילמד גם בבתי הספר.
מרטין שולזה(40) גרמני הנשוי לאלזה הוא חבר נפש של מקס אייזנשטיין(40) רווק החי באמריקה.

הם מחליפים ביניהם מכתבים בקו גרמניה-אמריקה, הם חברים טובים,
יש להם שפה משותפת, והגלריה בקליפורניה היא על שם שניהם.
הפרגון ביניהם הדדי, מקס מתלוצץ עם מרטין על ההצלחה שלהם במכירות תמונות האמנות במחיר יחסית מופקע.
"אנחנו נבובים ולא ישרים, כי רק כך אנו יכולים לגבור על אנשים נבובים ולא ישרים אחרים.
הרי אם לא אמכור את הזוועה הזאת לגברת פלשמן, מישהו אחר ימכור לה זוועה נוראה יותר.
אלה פני העולם, ועלינו לקבל זאת".

התקופה היא זמן עלייתו של היטלר לשלטון(1933) ומרטין מתמוגג מהמנהיג שהגיע להציל את גרמניה...
"האיש הוא כמו הלם חשמלי, חזק ורב עוצמה כפי שרק נואם מחונן וקנאי יכול להיות".
בהמשך ההערצה הופכת להיות סגידה. מרטין מסביר למקס שאחרי שנים של מחסור ושל קץ התקווה.
הם שקעו עד צוואר בביצות הייאוש. ואז, רגע לפני מותם, הופיע אדם וחילץ אותם.
ויש תחושת התעלות שבאה עם הגאולה.

מקס מצידו מאוד מודאג. מגיעות אליו ידיעות על התאכזרות קשה כלפי בני עמו,
והוא מנסה באמצעות המכתבים לבדוק מה מתחולל שם כשהוא סמוך ובטוח
שחברו הקרוב יכתוב לו בכנות ויצליח להרגיע את רחשי ליבו.
והמכתבים ממשיכים...והשינוי הוא בלתי נתפס...

הספרון לא קל לקריאה. המסר החברתי שלו מקבל חשיבות לנוכח התגברות האנטישמיות.
השואה הראתה לכולנו מה יכול לקרות כאשר מפיצים כל כך הרבה שנאה.
שנאה שלצערנו מחלחלת גם פה, בינינו.
חובת קריאה בכל בית.



*קרסמן טיילור נולדה כקתרין קרסמן בשנת 1903 בארצות הברית.
בשנת 1938 היא כתבה את "מען לא ידוע"
ובגלל הסיפור החזק הוחלט לפרסמו תחת שם של גבר, כדי שיקבל את הרושם הראוי.
את סיפור המכתבים היא כתבה בתוך שלושה חודשים, וההשראה לספר הייתה
סיפורם של סטודנטים אמריקאים שלמדו בגרמניה באותה תקופה, וראו את זוועות הנאצים.”

“---זהירות! ספויילרים!---

ספרון קצרצר שהומלץ לי כבר מזמן והגעתי אליו לבסוף ביום השואה האחרון. חלופת מכתבים בין שני חברים קרובים ושותפים עסקיים, המתנהלת בין השנים 1932-1934: שניהם גרמנים, האחד יהודי, מקס, והשני לא, מרטין. לשניהם גלריה משגשגת לאמנות בארה"ב אך עקב ירושה המתגלגלת לידיו חוזר מרטין לגרמניה, אך ממשיך להתכתב עם שותפו וחברו הקרוב, שממשיך לנהל את העסק. הימים הם שנות ה-30' של המאה הקודמת ומרטין שזה מקרוב שב מופתע וכואב את המצב הכלכלי הגרוע של ארצו האהובה. הוא חולק עם חברו את דאגותיו ורגשותיו ולאט לאט מפציעה במכתביו תקווה חדשה, מנהיג הופיע, איש מעשה, שיציל את גרמניה מעונייה ומצוקתה וישיב אותה לגדולת העבר.
דרך המכתבים הקצרים אנו חווים את ההתרחקות בין החברים, את האכזבה והזעזוע של החבר היהודי ואת ההתלהבות והיהסחפות של הגרמני אחרי המנהיג החדש וערכיו, השונים כל כך מכל מה שהוא האמין בו בעבר. בינתיים, מקס חושש לגורלה של אחותו הצעירה, השחקנית היפהפיה שלא שועה לכל בקשותיו והפצרותיו ונשארת בגרמניה. הוא מבקש ממרטין, שאף ניהל איתה בעבר רומן, לדאוג לה ולעזור לה בשעת הצורך. אך החבר, שכעת ניתן לכנותו חבר לשעבר מתנכר לבקשת העזרה וכאשר היא מידפקת על דלתו הוא משיב פניה ריקם. וכי כיצד יוכל לסכן את מעמדו ומשפחתו למען יהודייה, והרי הבית מלא ילדים ואשתו עוד מתאוששת מלידתו של אדולף הקטן...

זוהי נקודת השבר ושיא ההתבהמות וההתנוולות של החבר בצד הגרמני, כעת ניתן לומר נאצי, של המתרס. אך האלימות והאכזריות אינה עוצרת שם. בכאבו ובמצוקתו הופך גם החבר היהודי עדין הנפש לנוקם אכזר ואטום לכל תחינה ובקשה. הוא נחוש לנקום את מות אחותו ולהרוס את אויבו ואת כל מה שיש לו. כך שהאלימות, הגזענות והאימה חוצים את האוקיינוס ומשחיתים את הקורבן, כמו גם את הפוגע. שני הצדדים נשרפים באישה של הלאומנות והגזענות הנאצית ולבסוף לא נותר דבר.

זהו טקסט קצרצר, הבנוי במתכונת של מכתבים, לכן קיימים פערים רבים שעל הקורא, כמו גם על מקבל המכתב להשלים. מה קרה בינתיים? איך חל השינוי הנוראי? מה חשב הכותב? איך ייתכן? חוזקו הגדול של הטקסט, מלבד צניעותו וחוסר היומרה שבו הוא ההבנה של המצב ההיסטורי והיכולת הכמעט נבואית של הכותבת, פרסומאית מניו יורק, להבין ולנבא את המתחולל בגרמניה. לדבריה היא שמעה על הנעשה מסטודנטים אמריקניים שחזרו מלימודים בגרמניה (?!) ולכן היא כתבה את הסיפור בכדי להזהיר ולעורר. הסיפור אכן פורסם בהצלחה מרובה בכתב העת "סטורי" ב-38' ובפורמט של ספר ב-39' אך הוא לא הזהיר ולא עורר. כנראה שכאז כן עכשיו מי שרוצה לדעת יכול לדעת, ומי שלא אז לא.”

“50 עמודים זה כל הספר. 50 גוונים של סגירות, אפלה, אימה.
ספר שהתפרסם ב-1938, כשכבר ידועה היתה האימה של המשטר הנאצי. אבל הספר מדבר על שנה ורבע בחייהם של מרטין ומקס. מרטין הוא הצד הגרמני ומקס היהודי, שניהם שותפים בגלריה לאמנות בסן פרנסיסקו.
השנה היא 1932, חודש לפני העליה הדמוקרטית, יש להדגיש, של הנאצים לשלטון. מרטין שב למולדתו ורוכש בית מהודר במחיר מציאה, 30 חדרים ועשרה משרתים. הוא מדגיש את מזלו הטוב לפני חברו מקס במכתב שנשלח אליו. ההדגשה על המזל הטוב נובעת מבעיותיה הכלכליות הקשות של גרמניה.
כל הספרון הזה מורכב ממכתבים העוברים בין השותפים לגלריה וכיצד מתפתחת לה זיקתו של מרטין הנאור לשלטון הגרמני הנאצי. זיקה שגוררת מעשה.
לכאורה, בקושי 15 מכתבים בין השותפים החברים. אלא שהאימה מזדחלת וגדלה לנוכח השתנותו של מרטין, ובמידה מסויימת גם של מקס היהודי. קשה לא לגלות פרטים בספרון דקיק שכזה, אבל מקרה מסוים מאיץ את המהלכים וכל מי שחווה את השואה במישרין או בעקיפין, חש עור ברווז ואימה המזדחלת בעורף.”

“זהו ספרון שהוא למעשה חלופת מכתבים בין שני חברים האחד הוא יהודי-אמריקאי ששמו מקס אייזנשטיין והשני הוא גרמני-אמריקאי בשם מרטין שחזר עם משפחתו המורחבת לגרמניה ולא גר יותר בארצות-הברית. חלופת המכתבים מתחילה בשנת 1932 חודשים ספורים לפני עלייתו של היטלר לשלטון ותחילתו של האבדון שהיטלר גרר את גרמניה אחריו וכך גם את העם שלנו לשואה ועשרות מיליונים של אנשים מעמים אחרים אל סופם המר. מרטין ומקס היו חברים טובים וחונכו יחדיו על ברכי הדמוקרטיה האמריקאית, ידידים בנפש בעלי תחומי עניין משותפים. אפילו אם בשנות ה-30 החברה האמריקאית לא הייתה מושלמת או העניקה שוויון אמיתי לכל אזרחיה, היא הרי עדיין לא התקרבה לרמת הקיצוניות של המשטר הנציונל-סוציאלסטי הגרמני שלא ראה דבריו לנגד עיניו מלבד התעצמותה של גרמניה. באותה תקופה של שנות השלושים בגרמניה היה רדיו לכל משפחה לשם מטרת העברת המסר של המפלגה לכלל הגרמנים היטלר ידע למשוך אנשים ללכת בעקבותיו אבל הוא השתמש בכישרון הדיבור שלו ובמצב הכלכלי והלאומי העגום של גרמניה לשם השגת המטרות המעוותות שלו ככה גם רבים נסחפו אחריו. הרי ככה תמיד היה המצב להרבה אנשים נוח להשלים עם הצד החזק ולא להתנגד ורק המעטים נוהגים כנגד הזרם ומוקפים בלהבות של שנאה. הכי מדכא זה שתמיד יהיו אנשים שיאמינו בצדקתה של כל מטרה ואותם ניתן ללוש ולעצב כמו פלסטלינה.

זהו בסך הכל סיפור ששופך אור על כמה קל להוביל אנשים בשולל אחרי משטרים שמציעים עתיד חדש, סיסמאות קליטות וכדומה ומה יכול לקרות כאשר מפיצים כל-כך הרבה שנאה ובו זמנית נאחזים בכל הכוח בתקווה אבודה. נוח לראות בשואה אירוע שכבר חלף נוח לחשוב ולפנטז שהנה ומצב כזה כמו השואה לא יחזור יותר אבל כל החרם והשנאה הזאת שקיימים כלפי מדינה שמנסה להתגונן, מדינה שלא ניתנת לה הרשות להכריע ולנצח מלחמות, כל התחושות המעורבות העולות בכל כך הרבה אנשים שרק שומעים את המילה 'ישראל' כל אלו הרי מוכיחים שאין גבול להפתעות. מעניין ומותח 4 כוכבים.”