אחד הספרים היותר מזעזעים ומטלטלים שקראתי. תוכנו של המחברת הכחולה קשה לקריאה ולעיכול, אף פעם לא קל לקרוא על ילדים מנוצלים מינית, מוכים, מושפלים, רעבים נמכרים לעבדות ומדוכאים באף חברה אנושית, במיוחד מה שמתרחש בארצות העולם השלישי : אפריקה והודו. אני מודה שהרגשתי סערת רגשות בעודי קוראת את הזוועות שילדות וילדים חווים בהימכרם לזנות על ידי הוריהם, דמם ובשרם, באותה מידה חשתי חוסר אונים מוחלט כאזרחית ישראלית ממוצעת בהיזכרי בילדות הנוחה יחסית שעברתי אני או ילדיי לעומת הילדים ההודים האומללים האלו.
המחבר טווה בכישרון רב ובשפה פשוטה את חייה הדלים והמעונים של ילדה צעירה על פני שנות התבגרותה, מגיל 9 ועד 15, במעגל הזנות, אליו נגררה ונמכרה בעל כורחה על ידי אביה, מולידה, זה שהיה אמור לגדל אותה ולהגן עליה, הוא שהפקיר אותה לעולם אכזר ומרושע כדי להפיק רווח כספי מיתרונותיה של בתו הצעירה עד מאוד.
קשה עד מאוד להבין את המניע הכספי למעשיהם של הורים אלו למרות שאני מודה שלא הייתי יודעת מה לעשות במקומם ובאפשרויות שעומדות בפניהם.
בכל זאת אני רוצה להאמין שהייתי מוצאת פתרון אחר להרוויח כספים ולא על ידי מכירת ילדיי למסחר אכזרי ונוראי כל כך.

ספר עצוב ביותר, סוחף במיוחד, לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.

הסופר שכתב את הספר, הוא רופא, שבמהלך עבודתו חקר המון נושאים, אחד מהם היה בעת שהותו במומביי, הוא ראה ילדים קטנים שעוסקים בזנות, ילדה אחת קטנה שישבה בצד עם מחברת כחולה וכתבה, שבתה וסקרנה אותו, מכאן נוצר הסיפור הזה.

בעת הקריאה היה לי עצוב, הזדעזעתי כל כך, איך יכולים הורים למכור את ילדם עבור כסף?
האב שאהב במיוחד את בתו, היה מספר לה סיפורים, קשור אליה במיוחד, מחליט ביום אחד למכור אותה לעבוד בזנות, איזה מן אב זה? הורים מביאים ילדים לעולם בכדי לעטוף אותם באהבה, לדאוג להם, להגן עליהם, לתת להם את רוב מבוקשם, לתת להם אוזן קשבת, כתף תומכת, להיות לצידם בטוב וברע, לקרוא את הספר הזה ולדעת שבמקומות שונים בעולם, ילדים הם רק חפץ עבור הורים, זה כואב עד דמעות.

הסיפור מרתק, אך הסוף מאכזב, נותרתי עם המון סימני שאלה, לא הבנתי מדוע בחר הסופר לסיים כך את הספר, מה עלה בגורלה של הילדה? מה ההמשך מהמקום האחרון בו היא הייתה?
כל כך רציתי לדעת, הסיפור עצוב מתחילתו ועד סופו, חבל שכך הוא בחר לסיים את הספר.

אף פעם לא הצלחתי להתחבר לספרים שכותבים מבוגרים בשמם של ילדים. משהו שם תמיד נשמע לי מזוייף, מתייפיף.
מרגע שבגרנו לא קל לנו להתחקות מחדש אחרי התמימות הילדותית. קל וחומר שלא פשוט לשכתב אותה.
לכן עלו בי ספקות לגבי הספר כבר מראשיתו.
הספר מעלה על הכתב יומן של ילדה מהודו שנמכרה לזנות בגיל 11 ע"י הוריה ומספרת הכל, בגוף ראשון, בצורה ישירה, חושפנית, בוטה ולא מתנצלת.
ואמנם, קשה להיסחף עד הסוף עם התחושה שילדה קטנה כותבת את היומן הזה. תיאורים שכמו נכתבו ביד אומן, אמת קשה ומסרים חזקים המובאים מפיה של זונת רחוב קטנה.
הטבעיות שבה היא מקבלת את גורלה, המעשים המזעזעים שהיא וחבריה עוברים, הדלות ברחובות והזילות בחיים צועקים מכל עמוד בספר.

ספר קשה לקריאה.

בהחלט ספר תיעוד קשה ומזעזע,ילדים אשר מעסיקים אותם
בזנות מגיל קטן מאוד.
בזמן הקריאה הייתי בשוק כמה העולם יכול להיות אכזר.
קשה לאמין שייש דברים כאלה!

הלב כואב, העיניים דומעות והנשמה בעיקר מזועזעת.

לא הכרתי את תופעת הזונות בכלובים לפני הקריאה בספר הזה וזו הסיבה שספרים כאלה הם החשובים שבספרים, לא רק כי הם קורעים לך את הנשמה אלא כי הם מגלים בפנייך דברים שלא חשבת שקיימים בעולם האכזר הזה.

באטוק, ילדה בת 9 המתגוררת עם משפחתה הענייה על גדת הנהר בכפר נידח ומסכן בהודו האקזוטית. כשהמשפחה מבינה שכביכול אין לה מוצא אחר האבא לוקח את באטוק למומבאי ומוכר אותה לסוחר בזנות. אבא שמוכר את הילדה שלו. רק העובדה הזו לבדה מעמידה את כל העולם הזה על כדור מזכוכית שנסדק ונסדק עד שבשלב כלשהו פשוט יתנפץ.

מאותו הרגע באטוק הופכת להיות נכס, צעצוע מין, רכוש של גברים מטונפים ועלובים שאת האיחולים שלי אליהם אני אעדיף לא להעלות על הכתב. היא נאנסת, מוכה, ופשוט יום אחרי יום עוברת תלאות שאין לנו יכולת לדמיין אותם. בשלב מסוים באטוק מבינה שעליה לעשות כמיטב יכולתה על מנת לזכות בשלווה מהסרסורה שלה ומתחילה בעצמה, מתוך הכלוב שלה שבו היא מוצגת לראווה ברחוב המסחר במומבאי, להציג את גופה ולפתות גברים על מנת שתספיק "לאפות דובשניות" (כך היא קוראת ליחסי המין אותם היא מקיימת עם גברים) רבות ככל האפשר ביום אחד.

ברחוב המסחר, תחת אותה סרסורה, קיימים כלובים נוספים, בכל כלוב יושב נער או נערה אחרים אשר גם החיים שלהם הביאו אותם בעל כורחם למכור את גופם בלי יכולת התנגדות כלל. והמראה הזה, של נערים ונערות מוזנחים בכלובים הוא מראה כל כך יומיומי שהדבר כואב.

הספר הזה מעביר את הקורא בו שבעה מדורי גיהנום, מגיל 9 עד גיל 15 באטוק עוברת זוועות ותלאות בל ידומיינו! וכל מה שנותר לקורא לעשות זה לנגב את הלחלוח מהעיניים, להמשיך לקרוא ולקוות לעולם טוב יותר, בלי אנשים נתעבים כאלו שמוכרים ילדים לזנות או קונים את שירותי אותם הילדים.
חשוב, חשוב, חשוב לקרוא את הספר, תתכוננו לזוועה בלתי נגמרת ולכאב בנשמה אבל אין ספק שעל הספר הזה אי אפשר לוותר.

ספר מעולה על נושא מאוד קשה. ילדים הודים, שהוריהם נאלצים עקב עוניים הגדול למכור אותם לזנות.
הספר מספר על באטוק ילדה למשפחה כפרית עניה מאוד שמוכרת אותה לזנות בגיל 9 במומבאי.
הספר מספר עליה בגוף ראשון, בעצם היא מספרת על עצמה. מגלים שהיא ילדה מאוד חכמה שכיוון שחלתה בשחפת כשהייתה קטנה ואושפזה במיסיון למדה לקרוא תוך כ-3 חודשים.
היא מתחילה לכתוב כאשר לאחד מלקוחותיה נופלת מחברת ולמדאם נופל העיפרון. וכשהמחברת נגמרת היא עוברת לדפים.
היא מועברת יום אחד למשחק לאיש עסקים מליארדר שבנו סיים את בחינות הבגרות והוא בן 18.
מתברר שהבן לעומת האב הוא ילד סאדיסט כיוון שלעומת אביו שנראה חביב, למרות שהוא קשה, הוא "ללא עמוד שידרה".
היא כותבת מה קורה לה ב-24 השעות שנמצאת שם ובדיעבד איך הוא מנסה להרוג אותה בעזרת חבריו.
הסיפור מחריד מצבם של האנשים בהודו הוא נורא.
הסיפור נכתב ע"י רופא מערבי בבי"ח פילנטרופי, שראה יום אחד ילדה יושבת בכניסה ל"קן" שלה לפני שלקוחות מגיעים כותבת במחברת בצבע כחול. הדבר נתן לו את הרעיון לסיפור במיוחד שהוא טיפל בילדים שהועסקו בזנות.
אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר למרות הנושא. מירה

הייתי מקטלגת אותו לרשימת "ספרי נשים".
הסיפור מרגש, מרגיז, מקומם, מגעיל, מעודד - כל מה שתרצו.
ספר ,אשר נורא קשה להניח הצידה ! אחרי שקראתי את "הנער החידות ממומביי" קניתי את הספר הזה רק ע"פ התקציר ע"ג הכריכה כי רציתי להמשיך בנושא ההודי.
מומלץ בחום, אך לא לרגישים במיוחד: ישנם תיאורים קשים בספר.

הודו אף פעם לא היתה ולא תהיה מסומנת אצלי כחלום לטיול והספר הזה רק חיזק את הרגשתי. ספור מצמרר על מכירת וניצול ילדים לזנות מתוך מחברתה של ילדה-זונה שאהבתה לכתיבה מובילה לספר זה, ספק תמים, ספק ציני, שזור הומור וחכמת הישרדות לחיים בלתי אפשריים ובלתי הגיוניים בעליל.
מעלה הרבה שאלות ותהיות לגבי גורלו של אדם וגלגוליו.

"המחברת הכחולה צבט בלבי ופקח את עיניי,
הגיבורה הספרותית של לוין,
באטוק, עומדת בשורה אחת עם אנה פראנק,
נערה אמיצה כמותה אשר תמימותה הושמדה אך רוחה שרדה,
ומתנתה לעולם הייתה העדות הכתובה שהותירה אחריה .
בקריאת המחברת הכחולה משמש הקורא כעד למתרחש.
דבר שחובה עלינו לעשות אם אנו רוצים בעולם שילדים אינם מנוצלים בו,
עולם שבו חיים בביטחון"
וואלי לאמב- מחבר שומר אחי

"המחברת הכחולה הוא סיפור מרגש עמוקות
המהווה תזכורת נוקבת לעוצמתה של הנפש האנושית
זוהי דוגמה ומופת לאופן שבו מעניקה הכתיבה משמעות
אף בנסיבות החיים המחרידות ביותר
ומסייעת לאדם להתעלות מעליהן.
קולה של באטוק הילדה-זונה הבלתי נשכחת, ימשיך ללוות את הקורא זמן רב"
חאלד אל חוסייני - רודף העפיפונים