“מהם הדברים החשובים באמת?...

שאלה שקשה מאוד להסכים עליה, אם זה אפשרי בכלל.
מי יודע האם כדאי להיות פשוט וזורם כמו פו הדוב,
שהופך כל יום להרפתקה?
או לפתח אדישות מסוימת לאסונות - כמו איה?

מה ייתן יותר שלווה: להגיד "ככה זה, ואלו הם החיים" - או לנסות לשנות ולהאמין שאפשר?
האם הבדיחות של הבריטים מצחיקות?
"שני אחים חצו כביש. משאית דרסה אחד מהם וגם השני לא אהב גבינה צהובה..."
יש פה בריטי שיכול להסביר?

אליס בארץ הפלאות מתווכחת עם הדוכסית - הדוכסית מחפשת את מוסר ההשכל החבוי במחשבותיה של אליס, ואליס בת השבע ושישה חודשים מתעקשת שאין שום מסר ולא חייב להיות.
האם היא פשוט ילדה ולכן היא חושבת ככה וכשתגדל תשתנה?
"מילים הן הסם החזק ביותר הידוע לאנושות" רודיארד קיפלינג.

הספר מכיל שאלות פילוסופיות רבות המבוססות על ספרי ילדים קלאסיים (פו הדוב, אליס בארץ הפלאות והנסיך הקטן) והוגים מתחומים שונים.
אסיים בציטוט שאהבתי מהספר:
"ידידות אמת צריכה לקיים לפחות שתי דרישות:
1.אתה שמח בשמחת ידידך.
2.אתה מוכן לעשות דברים שאינם טובים בשבילך אבל הם טובים לידידך.
אלה רק תנאים הכרחיים אך הם אינם מספיקים.
כך או אחרת, לא הרבה ידידים עמודים אפילו בשני הקריטריונים הללו.
ייתכן גם חוסר סימטריה ביחסי הידידות.
פו הדוב הוא ידיד אמת של חזרזיר, אך אינני בטוח שחזרזיר הוא ידיד אמת של פו."”

“ספר שקראתי ללא הפסקה תוך יממה, כלומר ראשית לכל ספר מעניין, מחכים ומהנה. קשה להגדיר אם
מדובר בספר שדן בתובנות הפילוסופיות והפסיכולוגיות שבספרי הילדים (ולמעשה מבוגרים בנפשם)
פו הדב, אליס בארץ הפלאות והנסיך הקטן או ספר פילוסופיה לעם המשלב את תובנות הספרים הנ"ל
בכל מקרה הספר מתובל בחוכמת החיים, הניסיון והידע הרב של המחבר פרופ.חיים שפירא ובאימרות חכמות
רבות של גדולי עולם,סופרים ועוד ודן בנושאים וערכים החשובים שנידונו ע"י פילוסופים, פסיכולוגים, מדענים ואחרים כגון
חוכמה וטפשות, ממשות וחלום, דת ואלוהים, אהבה, תכונות בני אנוש וכ"ו . בשורה התחתונה מומלץ ביותר !”

“בעיניי ספר לא טוב 1/5.
סיימתי את הספר בתחושה שהוא נתן לי מעט מאוד ובמקביל לקח לי זמן לא מבוטל.
הספר מתיימר להעביר לנו מסרים על הדברים החשובים ביותר בחיים, אבל לא עומד בהבטחתו. הספר כתוב בצורה של אנקדוטות רבות שאין ביניהן קשר לעתים, הוא נוגע בתחומים רבים מדי ובצורה שטחית, אין קו רציף שנבנה ומחבר בין הפרקים השונים, והפואנטה המיוחלת לא מגיעה. הכתיבה של שפירא, למרות ניסוחה בשפה "ידידותית" כביכול, גרמה לי לכאבי ראש. כמות ההערות, המאמרים המוסגרים, וההפניות לסרטים/ספרים/מחזות אחרים מרגישה אינסופית מסורבלת וחסרת פואנטה. לפרקים זה מרגיש כאילו הוא "משוויץ" בעולם הידע הרחב שלו וההומור שלו אותי לא הצחיק והרגיש לי מתנשא, וזאת מבלי לתת לקורא ערך מוסף אמיתי.
כן לקחתי איתי מהספר מספר ציטוטים מעניינים וחכמים שאהבתי, אבל הם לא היו שווים את כל הקריאה:
בפרק של פו הדוב מספר נקודות מעניינות על אושר, בפרק של הנסיך הקטן מספר אמרות מעניינות על אהבה, אבל הפרק של אליס הלך לאיבוד בארץ הפלאות.

חיים שפירא אדם חכם מאוד ומרצה מעניין, אבל מהספר הזה התאכזבתי לגמרי.”

“על כל הדברים שפתאום כבר לא חשובים.
על עלבונות קטנים שנשכחים עכשיו.
על בעיות של יומיום, על כעסים של שגרה, על עייפות, על סחרחורות, על רעד.
על כל הטרדות שנעלמות ואינן כשמשהו גדול קורה.

זה קרה קרוב לבית, קרוב מדי לבית, זה קרה מאש כוחותינו ואני לא אחשוב על זה עכשיו. זה קרה למישהו שאני מכירה. גם על זה אני לא אחשוב עכשיו.

אני מספרת להן סיפור לפני השינה, וזה קצת עוזר, כי אי אפשר להיות בערך עם ילדים. אתה כל כולך איתם, והמחשבות נרגעות קצת. אבל דווקא הלילה מכל הלילות הן עייפות, לא מבקשות אפילו עוד סיפור. ואני לבד.
אני והמחשבות. אני והרעד הפנימי הזה שלא מפסיק, ולא עוזרים שני סוודרים וכוס תה חם. אני ואתה והשקר, והפחד, והקרעים. אני ואתה ובורא השמיים שאין להם חוף. אני ואתה והחידה. אני ואתה והמוות.
אני רוצה להיעלם. להתעורר מחר בבוקר בעולם אחר. אני רוצה להישאב למקום שבו המילים פיגוע, פצוע אנוש, ירי, והמילים המרות כל כך אש כוחותינו לא קיימות בכלל. אני רוצה לחשוב על משהו אחר. אני חייבת לחשוב על משהו אחר.
על הדברים החשובים באמת:
אהבה. אי פחד. אופטימיות.
אין הרבה דברים שרחוקים ממני עכשיו כמו זה.
והבדיחות הקטנות והציטוטים, הייתי נהנית מהם אולי בכל יום אחר. עכשיו מתחשק לי להקיא.
אני עושה לספר הזה עוול. מגיעה לו קריאה נוספת.
יום אחד אני אמחק את הביקורת הזאת ואכתוב לו ביקורת ראויה.
אני אלך לי עכשיו לדפוק את הראש בקיר או משהו.

...משפט שיהיה הכי חכם בעולם, הכי מתאים לכל מצב, משפט שיעשה אותך שמח כאשר אתה עצוב, ושיעציב אותך קצת אם אתה שמח יתרעל המידה. הפילוסופים חשבו שלושה ימים ושלושה לילות וחזרו עם התובנה החכמה והמדויקת מאוד:
גם זה יחלוף במהרה כלא היה כלל.
זה לא עוזר. אני כנראה תקועה בכאן ובעכשיו.
ויש דברים שלעולם לא יהיו כלא היו.
אני שונאת את זה. אני שונאת את היקום שבו יכולים דברים כאלה לקרות.
אבל גם זה יחלוף במהרה.”