אף פעם לא הצלחתי להתחבר לספרים שכותבים מבוגרים בשמם של ילדים. משהו שם תמיד נשמע לי מזוייף, מתייפיף.
מרגע שבגרנו לא קל לנו להתחקות מחדש אחרי התמימות הילדותית. קל וחומר שלא פשוט לשכתב אותה.
לכן עלו בי ספקות לגבי הספר כבר מראשיתו.
הספר מעלה על הכתב יומן של ילדה מהודו שנמכרה לזנות בגיל 11 ע"י הוריה ומספרת הכל, בגוף ראשון, בצורה ישירה, חושפנית, בוטה ולא מתנצלת.
ואמנם, קשה להיסחף עד הסוף עם התחושה שילדה קטנה כותבת את היומן הזה. תיאורים שכמו נכתבו ביד אומן, אמת קשה ומסרים חזקים המובאים מפיה של זונת רחוב קטנה.
הטבעיות שבה היא מקבלת את גורלה, המעשים המזעזעים שהיא וחבריה עוברים, הדלות ברחובות והזילות בחיים צועקים מכל עמוד בספר.
ספר קשה לקריאה.


















