• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אומן השיר

אומן השיר

מאת אורסון סקוט קארד

הביקורת של zivach

תמונה של zivach
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
אומן השיר

אומן השיר

מאת אורסון סקוט קארד

הביקורת של zivach

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של zivach
הוצאה לאור:אופוס
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
BooKie.
לפני 17 שנים

“לפני שעות ספורות סגרתי את כריכת הספר בן 342 העמודים, ואני עדיין מעורערת נפשית בקטנה. הספר סוחף, מע”

10/11
ביקורות על אומן השיר
הבאה
עתליה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר נפלא. אולי הכי טוב של קארד (וכולם טובים...). ספר עצוב ומרגש. מומלץ. מומלץ. מומלץ.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מיכל
מיכל
2קוראים|גיל ממוצע54|100%נשים

על המבקר

תמונה של zivach

zivach

חבר מזה 16 שנים
13 ביקורות•28 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של zivach
zivach
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות13
לייקים שקיבל28
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת4מדע בדיוני ופנטזיה3מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של zivach

דוקטור סליפ

דוקטור סליפ

סטיבן קינג

אין מה לעשות - האיש יודע לכתוב. כנראה שמדובר בסופר הכי פורה של המאה האחרונה. אלוהים יודע כמה ספרים הוא כתב, אלוהים יודע כמה עמודים. וכל ספר חדש. שונה. מרתק. אבל כבר תקופה די ארוכה, לטעמי, אפשר לזהות בספרים מבנה די קבוע. זה לא פוגם ביופי של הספר, אבל זה כן הופך את העסק ליותר צפוי. זה לא היה ככה בהתחלה. "בית כברות לחיות", "רזה", "עין הדרקון", "קארי" ואחרים היו ספרים פחות שלמים מ"דוקטור סליפ", מ-"22/11/63", מ"מתחת לכיפה האפלה" ואפילו מ-"זה", "העמדה" ו-"דברים שצריך". הם היו פחם גולמי - קסם לא מזוקק. באיזהשהוא שלב קינג הבין את הנוסחה והצליח לזקק את הקסם. הוא היום דיוויד קופרפילד של הכתיבה וכל ספר שלו הוא קסם "האיש הנעלם". אבל לפעמים, רק לפעמים, אני עוד רוצה איזה קסם קלפים סוג ד' או ארנב מהכובע ואני לא בטוח שאת זה קינג עוד זוכר איך לתת. מי שקרא את "המשליטים", את "קוג'ו", את "מתוך הביואיק",את "בית שחור", או את "המגדל האפל" (אני מתכוון לספר האחרון בסדרה) ירגיש ב-"דוקטור סליפ" שהוא צועד על קרקע מוכרת. אותו סוג של גיבור טוב (אבל לא מושלם), אותו סוג של רוע (מושלם. מושלם), ופחות או יותר אותו סוף. זה לא יימנע ממני לקנות גם את הבא של קינג ואת זה שאחריו (שיחיה לימים ארוכים ויוציא עוד הרבה ספרים). אבל לפעמים. רק לפעמים. אני עוד מתגעגע ל-"אקדוחן" ול-"שליפת השלושה".

לפני 11 שנים•
★★★★★
•zivach
איש ושמו אובה

איש ושמו אובה

פרדריק בקמן

ההתחלה שלי עם הספרות הנורדית לא הייתה טובה. קראתי איזה ספר של הנינג מנקל ופשוט לא הבנתי מה האיש הזה רוצה ממני. לא הבנתי את הסיפור. הוא נראה לי מבולבל, לא קוהרנטי ובעיקר משעמם. למשך תקופה לא התקרבתי יותר לכל הסופרים האלה עם השמות הבלתי קריאים מהצפון הקר. יש לכם את הנשים הכי יפות בעולם. עזבו אתכם מלכתוב. בואו תתרכזו בדברים שאתם טובים בהם.
ואז הגיע יו נסבו וגרם לי להתאהב. ואחריו קמילה לקברג הנהדרת, לארס קפלר המצמרר(ים), ועוד ועוד. אז אמרתי, טוב, נו. ספרי מתח הם יודעים לכתוב. ואז הגיע "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" של יונס יונסן שהצחיק אותי כמו שאף ספר לא הצחיק אותי כבר הרבה זמן, ואחריו "איש ושמו אובה".
"איש ושמו אובה" הוא ספר מצחיק. אבל הוא גם עצוב. הוא גם מרגש. הוא בעיקר הזכיר לי למה אני אוהב לקרוא. אובה הוא הזקן הנרגן מהקומה למטה. המעצבן הזה שתמיד מתלונן על הרעש, או על זה שחנית קצת ימינה מדי, או על זה שהשאירו את הדלת בחדר המדרגות פתוחה.קשה לחבב אותו. הוא גם לא עושה שום מאמץ להתחבב. דמות אנטי גיבור קלאסית. או שלא. כי בין הדפים אנחנו קצת לומדים להבין אותו יותר. אניחנו רואים אותו משתנה לנגד עינינו, בגיל שכבר אנשים לא משתנים... עד סוף הספר, הוא כבר חלק מהמשפחה.
בפרקים האחרונים רק קיוויתי שאולי הספר לא ייגמר, ועכשיו כשהוא נגמר אני מחכה לספר הבא של פרדריק בקמן ומקווה שהוא לא מאותם סופרים שיש להם רק סיפור אחד לספר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•zivach
חשוב על מספר

חשוב על מספר

ג'ון ורדון

נהניתי. ורדון יודע לספר סיפור ולמרות שהוא משתמש בלא מעט קלישאות הוא יצר פה סיפור סוחף, שקשה להיפרד ממנו מהתחלה עד הסוף. זה לא שאין קטעים צפויים. בוגרי הולמס, ופוארו בוודאי לא יתקשו להתמודד עם חלק מהתעלומות שמציב ורדון לאורך הדרך, ובכל זאת, זה לא פוגם בהנאה מהספר. לכל מי שהתגעגע לספרי הבלשים הטובים שבהם התעלומה היא באמת מרכז הסיפור ואתה לא מרגיש שאתה צריך להתנצל שאתה קורא אותו (וכן, גם אני אוהב את הרלן קובן ודיוויד באלדוצ'י...) - מומלץ!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

אכן ספר מופת. לא להאמין שהוא נכתב לפני יותר משישים שנה ובגרמנית, והוא עדיין קולח ורלוונטי גם היום. כמו 1984, לבד בברלין, מצליח להעביר קול של דור שלם בתקופה חשוכה מאין כמוה באמצעות סיפור קטן, כמעט בנאלי, על מרד קטן-גדול, ובעיקר בלתי אפשרי של שני אנשים משולי החברה. סיפור עצוב בעל סוף ידוע מראש שמצליח עדיין לרגש בכל דף. הוא אפילו מרגש יותר כשקוראים את הסיפור שמאחוריו ואת סיפורו של מחבר הספר. מומלץ בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach
אדום החזה

אדום החזה

יו נסבו

ספר שבהתחלה היה קשה לי מאד להתחבר עליו - יותר מדי שמות, יותר מדי פרטים, יותר מדי סיפורים שלא קשורים אחד לשני. אבל הספר כתוב יפה וקל להתאהב בו. אם מקדישים לו את הזמן והסבלנות, זה שווה את זה - אבל זה בטח לא ספר לקריאה באוטובוס. לי הוא גם פתח צוהר לספרות נורווגית. משהו שמעולם לא נתקלתי בו ואני חייב להודות שהיה לי כיף ללמוד קצת על תרבות אחרת, ואפילו להבין, למרות הקושי, שגם חיילים בשירות הנאצים - חלקם לפחות - הם בני אדם. בשורה התחתונה - מומלץ.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach
צדק אלוהי

צדק אלוהי

דיוויד באלדאצ'י

תראו, גאונות צרופה זה לא. באלדאצ'י בנה את עצמו מספרי מתח שאיתם אתה יכול בקלות להעביר שעתיים ברכבת אבל סביר שלא תודה בפומבי שאתה מאוהביו... ובכן, אני אאלץ להודות שבאלדאצ'י הוא ה-guilty pleasure שלי והספר הזה בהחלט עונה על הציפיות. מתח מסוגנן, קונספירציות, שינויי כיוון וכל שאר הטוב מבית מדרשו של באלדאצ'י. דרך אגב, עדיף לקרוא לפני הספר הזה את מועדון הגמל והאספנים כי החברה שמככבים שם נמצאים גם פה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach
מתח גבוה

מתח גבוה

מייקל שייבון

אחד מאותם ספרים שלא הצלחתי לסיים. ספר משעמם שעומד בניגוד חד לכותרת שלו. איפה המתח בדיוק? באיזה סיפור? קראתי עוד סיפור ועוד סיפור ועוד אחד, מנסה למצוא קצת מתח. מצאתי כמה סיפורים מוזרים, כמה סיפורים חסרי פואנטה, כמה סיפורים משעממים וסטיבן קינג אחד. לא מצאתי מתח ולא שווה את הכסף.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

אכזבה גדולה. קרת יודע לספר סיפור ומהספרים הקודמים שלו מעוד נהניתי. גם כשאין לסיפור פואנטה - ורוב הזמן זה המצב - הסיטואציה הייתה מספיק מעניינת ומיוחדת בשביל לעניין. הפעם זה לא ככה. לא רק שהסיפורים בקובץ הזה מאד סתמיים. בלי התחלה, בלי סוף, בלי מהות, גם רוב הסיטואציות שהוא מתאר לא מאד מעניינות. יש אולי סיפור אחד או שניים בספר שהתחברתי אליהם. לגבי השאר? פספוס.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach
בשורות טובות

בשורות טובות

ניל גיימן

מופלא. גאונות צרופה. ההומור של פראצ'ט עם הטירוף של גיימן יוצרים את אחד הספרים המהנים שקראתי אי פעם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•zivach

ביקורות נוספות על "אומן השיר"

אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

קשה לי למצוא מילים שיתארו את ההרגשה שלי בסיום קריאת הספר הזה, קשה לי במיוחד כי אני כותב עליו מיד בסיומו ועדיין נמצא בסערת רגשות עמוקה מהקריאה שלו. בשבוע וחצי האחרונים נכנסתי לעולם המדהים והמרגש שסקוט קארד בנה ומספר על בית השיר שלוקח תחת חסותו ילדים יתומים ומלמד אותם את אחת מהאומנויות הנפלאות שקיימות ביקום כולו - אומנות השירה. העלילה בספר מתרחשת בעתיק הרחוק, יותר מ-15,000 שנים קדימה בזמן. היקום מיושב בידי אדם על כוכבי לכת שונים ורק כמה עשרות שנים קודם לסיפור העולם סוף סוף התאחד תחת שלטונו של הקיסר. על אחד מהעולמות האלו קיים בית השיר.
אורסון סקוט קארד רב האומן במילים משחק בנפשו של הקורא לאורך הספר, הוא גורם לקורא לשכוח את עצמו בתוך הקריאה ולהיות מכוון כל כולו לשמוע את שירו של הספר המקסים והנפלא לאין שיעור הזה. העלילה עוקבת אחרי ילד קטן שמגיע אל בית השיר והופך להיות לציפור השיר הנפלאה ביותר שבית השיר שמע מימיו. כוחו של השיר מתבטא בתעצומות הנפש של האומן ששר אותו ומתבטא גם בעוצמות הרגש של השומעים. שיר הוא לא כמו דיבור, שיר הוא משהו שיכול להשפיע, שיר הוא שבר שיכול לרגש את השומעים, שיר הוא משהו היכול לגרום לנשמתו של האדם לעשות את הדברים שהיא שומעת בו ולכן הוא גם מסוכן, מסוכן מאוד.
סקוט קארד בכתיבה נפלאה ומרגשת מכניס את השיר שלו ישירות אל לב הקורא וממלא אותו ברגשות עד להתפקע, מעלה ומוריד, מלחיץ ומכאיב, ומזיל דמעות על האהבה העמוקה עד אין שיעור של השיר הזה.
הספר הזה הגיע לידי לפני שנים לכבוד יום הולדתי מידי ידידה יקרה שנעלמה מחיי לפתע, והוא מצא אותי שוב לפני יום הולדתי כשהפעם הייתי מוכן להיות קשוב אל שירו המלא ברגש של הספר.
תתרגשו...

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Braveheart
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

שמתחילים לקרוא את הספר נתפסים לעלילה, אבל לא הצלחתי להבין את הסיבה לכך, כל מה שידעתי זה שיש משהוא מסקרן בספר, הספר מרתק ומוזר, שונה כל כך, העלילה מפותלת וסובבת סביב סביב, ועדיין לא הבנתי מה תופס אותי להמשיך לקרוא, הדמות הראשית כל כך מורכבת, מושלמת, מוזרה, שונה כל כך ממש חוצנית, בשלבים מסוימים בהתחלת הספר ניסיתי להבין "למה המשורר התכוון".
הספר מהתחלה עד האמצע מכתיב קצב איטי וצריך סובלנות רבה.
הספר מיסטי, פסיכולוגי ובנוי מהמון רבדים שנוגעים בקורא בלי לדעת את זה עד אמצע הספר, ששם פתאום משהוא מתפרץ מכל העלילה הזו, והכל מתחיל להתחבר כמו בפזל, וההבנה למה בעצם אני כקוראת מרותקת לגיבורים ובעיקר לדמות הראשית, הספר גורם להרגיש שחייבים להיות קשובים כי עוד מעט הולך לקרות משהוא חשוב ורציני.
יש הזדהות עם הדמות הראשית אך יש גם ריחוק ממנו, יחס אביוולנטי הזוי אך מרתק.
הסיפור מסגרת מתרחש בעתיד מרוחק מאוד משלנו, אך הספר מתרכז בעיקר באנשים, ברגשות, ובאהבות גדולות ובלתי נתפשות, ולא בעתידנות הטכנולוגית כמו בהרבה ספרי מדע בדיוני.
הספר אפל ועמוק מאוד, אך יש בעלילה גם תקווה, אהבה, מערכות יחסים בין כל המינים, לא שגרתי, יש חמלה והבנה אנושית גדולה לשונה ולשוני.
העלילה לכאורה מאוד פשוטה אבל מנג גם מאוד מורכבת ככל שממשיכים עם הסיפור, זהו ספר מלא סתירות שמושוכות לכל כיוון, יש הרגשה לאורך כל הסיפור שיש משהוא ערטילאי שהסופר הכניס במהות של העלילה ולדמויות.
הספר לוחץ על כל מגוון הרגשות ומצליח מאוד, בכל אופן איתי זה הצליח.
בהחלט ספר מיוחד, שונה, המסגרת שלו היא בדיונית אבל בעצם הספר יכול להתאים לכול קורא, שאוהב ספרות איכותית.
ממליצה מאוד, חוויה יחודית ומרגשת שחותרת תחת שכבות רבים, סיפור שמסופר טוב, מרתק וממלא, טראגי ועמוק.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קלינסטי
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

התחלתי לקרוא את הספר הזה בערב וסיימתי עם קרני שמש ראשונות - לא יכולתי להפסיק לקרוא מרוב מתח ורצון לדעת מה קורה בסוף. סיפור מהפנט ומלא קסם - מאוד אהבתי את העולם שסקוט קארד יצר ואיך שהוא שואב את הקורא פנימה. בהתחלה היה לי קצת קשה לעקוב אחרי כל הדמויות וכל כמה זמן דפדפתי אחורנית, אבל אחרי שהתודעתי אליהן הסיפור זרם.

ספויילר חייבת לציין שאהבתי יותר את החלק הראשון של הסיפור, לפני שאָנְסֶט הופך למתנקש. מהרגע שמיקָאל מת הרגשתי שהסיפור נכנס להילוך מהיר ושהוא רץ על שנות ההתגברות וההזדקנות של אנסט הרבה יותר מדי מהר. לקראת הסוף הרגשתי שהספר מסרב להיגמר (ואולי העייפות השיגה אותי..) והסיפור הפך איטי ומקוטע.

למרות ההסתייגות, אני עדיין חושבת שמדובר בספר טוב ששווה קריאה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סתיו
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

ספר מדהים!!!!!!!!!!!!!
השישי שלי מתוך 13 של אורסון סקוט קארד, ואני לא מפסיקה להתפעל. זה הספר הראשון שלו שאני קוראת שלא מקושר לאנדר.

הדמויות טובות. מתחברים לאנסט [הגיבור], לתמימות שלו והאהבה שלו, ולקושי שלו להתחבר לעצמו ולמצוא את הקו שבו מסתיימים כל האנשים שלהם הוא שר, שאותם הוא משקף, ולמצוא את מי שהוא, עצמו.
הסוף מדהים. נורא, אמיץ, ומדהים. הצלחתי למצוא בספר את פטרה [מהמשחק של אנדר (קיארן, כאן)]. בסוף פשוט לא ידעתי מה להרגיש, פשוט הרגשתי את האנרגיה של הספר אצלי, ולא רציתי שאני אשכח אותו שוב, כמו שקורה לי תמיד, רציתי שהוא יישאר וייחרט אצלי בזיכרון ושלעולם לא אוכל לשכוח את העוצמה שלו ואת כל הרגשות המשונים, הגוונים והמצבים שהוא מבטא.
אממ, אז כן, זה ספר טוב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רוני
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

הסופר מראה הבנה בפסיכולוגיה של הנפש, ועם זאת אני תמיד מוצא את הספרים של אורסון סקוט קארד שמדברים על גיבור בגילאי הגן קצת מטרידים, בעיקר בגלל התהליכים הכואבים שהוא מכריח אותם לעבור.לקארד יש את הכישרון כך שהספרים שלו כובשים על אף הפן האפל שלהם.

אומן השיר הוא ספר מהמעלה הראשונה, הוא זורם ולא שוכח לקחת את הקורא איתו, ולבסוף הקורא מוצא את עצמו מתלהב ומתאכזב עם אנסט. אני ממליץ לקרוא אותו.

עם זאת אני מקווה שבניגוד לספר "המשחק של אנדר" אורסון סקוט קארד לא יתפתה להמשיך את הסדרה. האיכויות של הסדרות שלו יורדות ביחס ישיר לכמות הספרים בסדרה כשהראשון הוא תמיד המוצלח ביותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•נתנאל
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

זהו הספר השלישי של אורסון שקראתי שלא קשור לאנדר יקירנו, ולא יכולתי שלא לנסות להשוות אותו למשחק.

גיבור צעיר מאוד, גאון שבונה והורס את עצמו- יש.
מורים שלוקחים איתו סיכונים- יש.
ספקות לגביו- יש.

על הצד האחורי של העטיפה היה כתוב שהספר נכתב בין כתיבת הסיפור הקצר של המשחק של אנדר לבין הספר עצמו, האם זאת הייתה סוג של טיוטה? אינני יודעת.

מה שמוזר הוא שלא הייתה שום התייחסות לבעייתיות של בית השיר.
מסממים שם ילדים כדי לעקב את הבגרות המינית שלהם?! מוכרים אותם? גורמים להם ליצור מחסומים רגשיים מגיל 3 והכל תחת מעטה שהכל יפה וכולנו דואגים למחוננים הקטנים שלנו?

אנסט היה הקיסר אחרי הכל, אבל גם הילד הקטן שמשחקים בו, אולי יש סיכוי שמכאן שאב אורסון את ההשראה לאנדר ופיטר?

זה ספר מבלבל, נראה שיש שם כמה דמויות שאמורות להיות ראשיות אבל פוספסו.. כל מיני עלילות שנגעו בהם לרגע, אבל לא מספיק כדי שתהיה הרגשה שהן במקום.
לא הייתי מוותרת על הקריאה שלו, ספר טוב, אפילו טוב מאוד.
אבל קשה לקרא אותו תוך כדי שהוא חוסה בצילו של המשחק של אנדר.

מומלץ. :-)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סהר־פז
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

קראתי את הספר לפני מספר שנים, רכשתי אותו, ומאז אני פותחת אותו מידי פעם וקוראת כמה עמודים. הקסם אינו פג.

הדמויות המופלאות קמות לתחייה ואורסון סקוט קארד עשה את מה שחששתי שלא יצליח לעשות: בשבילי, הוא שחזר את ההתרגשות שיצרו אצלי המשחק והצל של אנדר.

לא רבים הספרים שהעלו בי רגשות כמו הספר הזה.

לא יכולתי להמליץ עליו עם יותר כוונה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•תמר
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

לפני שעות ספורות סגרתי את כריכת הספר בן 342 העמודים, ואני עדיין מעורערת נפשית בקטנה.
הספר סוחף, מעניין, מרתק, עצוב ושמח באותה העונה.
אתה מתחיל ואתה מגלה שאתה לא יכל להפסק, עד ששורפות עינייך.
בין הסקה להפסקה, אתה מוצא את עצמך מהרהר בדמות הראשית ובך עצמך. הספר למלד אותך רבות. גם על הסביבה וגם על עצמך.

אחד הספרים הטובים, מומלץ בחום רב!

לפני 17 שנים•BooKie.
אומן השיר

אומן השיר

אורסון סקוט קארד

הייתי אומרת שזה חיקוי תמציתי ודהוי של "המשחק של אנדר" ושלל המשכיו, אבל מסתבר ש"אומן השיר" קדם לו.
עדיין - ילדים כמשני העולם, אלימות המתוארת לפרטי פרטים, כמה מנות חמלה בשביל האיזון והתחקות אחרי קורות הגיבור לאורך כל ימי חייו - גם כשזה גובל בשיעמום (צריך לדעת לפרוש בשיא...)
בקיצור, אני שמחה שאורסון סקוט קארד רק השתפר מאז - את "המשחק של אנדר" אהבתי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•תמי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 18 שנים

“לאורסון סקוט קארד, לדעתי, יש תכונה להתעלל קצת בדמויות שלו, בפרט בגיבוריו הילדים. ובכל זאת גם כבן אדם”