אז ברור שאיך שהספר יצא ישר רצתי להשיג לי עותק, ואפילו קניתי את הגרסה האנגלית-בריטית (ולא האמריקאית).
דן בראון יצא במותחן חדש שגיבורו הוא ידידנו רוברט לנגדון.

כרגיל בראון מקסים ומלהיב אותנו בתיאורי האומנות והארכיטקטוקה - ממש עושה חשק ללכת ולעקוב אחרי המקומות במציאות בנק' העלילה השונות,
הפעם בראון מעניק לנו נק' מחשבה פילוסופית מעניינת שבה מתעסק הסיפור (כמובן שלא נגיד בדיוק מהי, כדי לא לעשות לכם ספויילר) - ועל כך הייתי ממליץ לכם לקרוא את הספר.

inferno - כשמו כן הוא, מתעסק בקומדיה האלוהית של דנטה, ספר שכולנו מכירים לפחות את עיקרי עלילתו.
אני חייב לציין שהכריכה מעוצבת היטב, וכדאי להציץ גם בכריכתו הפנימית (לפחות בגרסה הבריטית) שמכילה חלק מיצירות האמנות שמופיעות בספר.

אז בעייני, אחד משלושת הסנריוז' שהעליתי התברר כנכון, אבל שוב בראון הצליח לגרום לי לסיים את הספר כ"כ מהר (הפעם רק תוך יומיים), וזה מעיד על כך שהספר טוב :)

במדד שלי:
4 מתוך 5 סמיילים.

לאחרונה זכינו למהדורה חדשה ותרגום חדש של יצירה אפית זו, שיצאה לראשונה לאור לפני 55 שנה בארה"ב.
הספר שסבתי קראה אותו כשיצא לאור כשהיא היתה בערך בגילי - עדיין מהווה יצירת מופת העדכנית גם כיום.

אמנם "מרד הנפילים" נמצא תחת ז'אנר הרומן, אך בעצם יש כאן מסה פילוסופית המציגה את גישתה החדשה של המחברת - אובייקטיביזם.
הספר מגולל את מאבקם של שתי תפיסות עולם מנוגדות השורות בעולם:
התפיסה החברתית הקולקטיבית השואפת לטובת הכלל והוקרת אלטרואיזם הדוגלת בהקרבה עצמית,
אל מול התפיסה הרציונלית הקפיטליסטית הקרה והעסקית שבה על האדם לעסוק ביצירה ולהגיע לאושר.

זהו ספר סוחף, שנון, שגורם לך לחשוב על העולם סביבנו והדוגמה (קיבעון מחשבתי) השולטת בו.
קראתיו בנשימה עצורה בתוך יומיים.

קשה לחשוב ששיאו של הסיפור המגולם במונולוג של אחד הגיבורים על פני כ60 עמודים נכתב במשך שנתיים תמימות ע"י ראנד שהביאה את "מרד הנפילים" לשלמות.

קצת על העלילה, וגם בלי לגלות יותר מידי:
זהירות - ספויילר!

בספר מגולל סיפורה של דאגני טגארט, סמנכלי"ת התפעול בחברת הרכבות חוצת היבשת המובילה - טגארט טרנסקונטיננטל, המגלמת את הגישה היצרנית בניסיונה להגשים את חלומה באמצעות הרכבת ולהתמודד אל מול הקשיים הנערמים עליה מידי אנשי הגישה הקולקטיבית האלטרואיסטית

הסיפור מגולל גם את קורותיו של האנק רירדן, בעל חברת הפלדה "רירדן תעשיות פלדה" שהמציא סוג חדש של מתכת - מתכת רירדן, שעדיפה בכל פרמטר על המתכות המשמשות כיום. גם הוא כמייצג הגישה הקפיטליסטית נאלץ להתמודד עם השלטון הסוציאליסטי המערים קשיים ומנסה לגזול ממנו את המצאתו.

לאחרונה זכינו למהדורה חדשה ותרגום חדש של יצירה אפית זו, שיצאה לראשונה לאור לפני 55 שנה בארה"ב.
הספר שסבתי קראה אותו כשיצא לאור כשהיא היתה בערך בגילי - עדיין מהווה יצירת מופת העדכנית גם כיום.

אמנם "מרד הנפילים" נמצא תחת ז'אנר הרומן, אך בעצם יש כאן מסה פילוסופית המציגה את גישתה החדשה של המחברת - אובייקטיביזם.
הספר מגולל את מאבקם של שתי תפיסות עולם מנוגדות השורות בעולם:
התפיסה החברתית הקולקטיבית השואפת לטובת הכלל והוקרת אלטרואיזם הדוגלת בהקרבה עצמית,
אל מול התפיסה הרציונלית הקפיטליסטית הקרה והעסקית שבה על האדם לעסוק ביצירה ולהגיע לאושר.

זהו ספר סוחף, שנון, שגורם לך לחשוב על העולם סביבנו והדוגמה (קיבעון מחשבתי) השולטת בו.
קראתיו בנשימה עצורה בתוך יומיים.

קשה לחשוב ששיאו של הסיפור המגולם במונולוג של אחד הגיבורים על פני כ60 עמודים נכתב במשך שנתיים תמימות ע"י ראנד שהביאה את "מרד הנפילים" לשלמות.

קצת על העלילה, וגם בלי לגלות יותר מידי:
זהירות - ספויילר!

בספר מגולל סיפורה של דאגני טגארט, סמנכלי"ת התפעול בחברת הרכבות חוצת היבשת המובילה - טגארט טרנסקונטיננטל, המגלמת את הגישה היצרנית בניסיונה להגשים את חלומה באמצעות הרכבת ולהתמודד אל מול הקשיים הנערמים עליה מידי אנשי הגישה הקולקטיבית האלטרואיסטית

הסיפור מגולל גם את קורותיו של האנק רירדן, בעל חברת הפלדה "רירדן תעשיות פלדה" שהמציא סוג חדש של מתכת - מתכת רירדן, שעדיפה בכל פרמטר על המתכות המשמשות כיום. גם הוא כמייצג הגישה הקפיטליסטית נאלץ להתמודד עם השלטון הסוציאליסטי המערים קשיים ומנסה לגזול ממנו את המצאתו.

לאחרונה זכינו למהדורה חדשה ותרגום חדש של יצירה אפית זו, שיצאה לראשונה לאור לפני 55 שנה בארה"ב.
הספר שסבתי קראה אותו כשיצא לאור כשהיא היתה בערך בגילי - עדיין מהווה יצירת מופת העדכנית גם כיום.

אמנם "מרד הנפילים" נמצא תחת ז'אנר הרומן, אך בעצם יש כאן מסה פילוסופית המציגה את גישתה החדשה של המחברת - אובייקטיביזם.
הספר מגולל את מאבקם של שתי תפיסות עולם מנוגדות השורות בעולם:
התפיסה החברתית הקולקטיבית השואפת לטובת הכלל והוקרת אלטרואיזם הדוגלת בהקרבה עצמית,
אל מול התפיסה הרציונלית הקפיטליסטית הקרה והעסקית שבה על האדם לעסוק ביצירה ולהגיע לאושר.

זהו ספר סוחף, שנון, שגורם לך לחשוב על העולם סביבנו והדוגמה (קיבעון מחשבתי) השולטת בו.
קראתיו בנשימה עצורה בתוך יומיים.

קשה לחשוב ששיאו של הסיפור המגולם במונולוג של אחד הגיבורים על פני כ60 עמודים נכתב במשך שנתיים תמימות ע"י ראנד שהביאה את "מרד הנפילים" לשלמות.

קצת על העלילה, וגם בלי לגלות יותר מידי:
זהירות - ספויילר!

בספר מגולל סיפורה של דאגני טגארט, סמנכלי"ת התפעול בחברת הרכבות חוצת היבשת המובילה - טגארט טרנסקונטיננטל, המגלמת את הגישה היצרנית בניסיונה להגשים את חלומה באמצעות הרכבת ולהתמודד אל מול הקשיים הנערמים עליה מידי אנשי הגישה הקולקטיבית האלטרואיסטית

הסיפור מגולל גם את קורותיו של האנק רירדן, בעל חברת הפלדה "רירדן תעשיות פלדה" שהמציא סוג חדש של מתכת - מתכת רירדן, שעדיפה בכל פרמטר על המתכות המשמשות כיום. גם הוא כמייצג הגישה הקפיטליסטית נאלץ להתמודד עם השלטון הסוציאליסטי המערים קשיים ומנסה לגזול ממנו את המצאתו.

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם כשמו כן הוא - סיפור מצחיק עד דמעות!
לראשונה אצטט מהקדמת הספר:
"איש לא היטיב לרתק את קהל מאזיניו יותר מסבא, כשהיה יושב ומגולל את סיפורי המעשיות שלו,
רכון מעט קדימה על מקלו, ופיו מלא טבק-לעיסה.
- לא יכול להיות... זה נכון, סבא?
שאלנו אנחנו, הנכדים הנדהמים.
- אלא שרק מספרים את מה שקרה באמת, אותם לא שווה לשמוע, השיב סבא.
ספר זה מוקדש לו."

אלן קרלסון השבדי עומד לחגוג את יום הולדתו המאה, אך במקום לחגוג יחד עם כל המוזמנים בבית האבות במאלמשפינג החליט לעשות את הדבר שבו הצטיין ולסחוב אותנו יחד איתו לעוד הרפתקאה.
חמוש בנעלי בית ורודות, הוא יוצא מהחלון בדרך למצוא לעצמו כוסית או שתיים ליום חגו.
בדרך הוא מגיע לתחנת האוטובוסים ועולה על האוטובוס הראשון שיוצא (בגיל מאה זה הרי לא משנה לאן ייסע) אך בדקות הספורות שהמתין בתחנה ביקש ממנו צעיר עם מזג חם לשים לו עין על המזוודה כי הוא חייב לחרבן.
משהלה מבושש לבוא, אלן סוחב לו את המזוודה שמתברר כי היא שייכת לארגון פשיעה מקומי.
אז כמו שכבר הבנתם - מדובר בסיפור הרפתקאות מטורלל שבו הגיבור אלן אינו סתם עוד גיבור כמו בכל הסיפורים, הו לא!

אלן שמתרחק מפוליטיקה ומחפש רק שלווה וכוסית או שתיים בטוח גם כשהמצב נראה קשה שהוא יצליח למצוא מוצא (והוא אכן מצליח, בסיטואציות אין ספור).
לאט לאט נאספת סביבו חבורה של עוד כמה טיפוסים מעניינים, שלרוב מונעים מכוח המוסר האישי ולאו דווקא ע"פ החוק.

הספר משובץ בקורות חייו של אלן - ההסטוריה משופעת במקרים בהם נראה כי במקום ובזמן בו מתרחש אירוע מכונן או מיוחד, שם גם נמצא את אלן.
וכנראה שהוא גם התורם המכריע לה.

האי-גיון והאבסורד שולטים היטב בספר המצחיק והשנון הזה.
בסולם שלי - 5 סמיילים דומעים מצחוק.

רופא צעיר בשם רוי באש, משמש כסטאז'ר המתחיל את דרכו בבית האלוהים - בית ההחולים היהודי שהוקם עבור כל הרופאים היהודיים שלא התקבלו לבתי החולים הגויים.
הספר מגולל את סיפורו וסיפורם של הצוות הרפואי במקום, מהשמן הגאון והחבר האמיתי, דרך האחיות המאהבות וכולל גם הרבה הרבה עחמ"שים.
עחמ"ש הוא זקן חולה שלא מת לעולם, כאלו רק מחכים להתאשפז ולגרום לרופא המטפל בהם סבל וכאב עד שכל רצונך הוא שאותו עחמ"ש ינהג לפי הר"ת שלו - עוף מחדר המיון שלי.
במהרה מתגלה האמת המרה וצינית (כן, צינית) של הרפואה המודרנית:
כמה שפחות יותר טוב,
עחמ"שים לעולם לא מתים (אלא רק הצעירים),
במקרה של דום לב, קודם בדוק לעצמך את הדופק,
בספר שלובים לא מעט הגיגים יהודיים ושאר סיטואציות ביזאריות שלרוב הם מבדרות, אבל הספר מלא בנק' מבט דיכאונית ועצובה של הסבל שאותם סטאז'רים ומתמחים עוברים יום יום בבתי החולים.

בקיצור, מעניין ומשעשע לפרקים ובטוח מספק הצצה לנק' המבט של הצד השני - הרופאים.
בסולם שלי: 4 סמיילים

עוד ספר של קובן, השטאנץ הוא אותו שטאנץ, אבל הפעם - הקרשנדו בסיום נשמע יותר כמו אוושה לא מספקת.

כמותחן המנסה לשנות את כל תפיסת עולם הסיפור מס' פעמים גובר והולך ככל שמתקרבים לסיום העלילה - קובן פשוט לא מצליח להפתיע גם למי שקורא אותו בפעם הראשונה.

אבל מה שקובן יודע לעשות הוא לבנות דמויות טובות בצורה עכשיווית ומודרנית, כאילו שמעת זה עתה על המקרה ממכר שלך.

קצת על העלילה בספויילר:
זהירות - ספויילר!
***
תיכוניסטית מתבגרת נעלמת, דן מייסון עובד סוציאלי המנסה לעזור לצ'יינה תלמידתו ונופל קרבן לתכנית תחקירים של פדופילים אותה מנחה כתבת הטלוויזיה רייצ'ל.
למרות זכאותו הכתם דבק בו וכאשר היילי - תיכוניסטית נוספת נעלמת העלילה מסתבכת והעבר חוזר לרדוף את ההווה.
***

בסולם שלי - 3 סמיילים פושרים

על הספר שמעתי שנים וגיבשתי עליו כבר עמדה ודעה שהיו בהחלט לא מבוססים.

היה נדמה לי כי מבוסס במעין מותחן רומנטי, אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.

המציאות היא שהספר הזה הוא בדיוק מה שחשבתי עליו:
מעין דרמה אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.

-> הצרה היא שאין כאן שום מותחן ובפירוש לא רומנטיקה.

מאכזב, אך האשמה היא עליי..


הספר מגולל את קורותיהם של דוריאן גריי - צעיר המתואר כיפה תואר בכל הזדמנות לערך - אותו מצייר הצייר-אומן באזיל הולוורד ששואב השראה מאישיותו של דוריאן,
ומכרו של הצייר - הלורד הנרי ווטון שבמהלך כל הספר מחזק את קשריו עם דוריאן ומשפיע על אופיו עד שהוא גורם לאבדן ההשראה של הצייר ושחרור כל עכבת מוסר בדוריאן עצמו.

הספר מתאר כמובן את האריסטוקרטיה של המאה ה19 ומציג גם ביקורת לא סמויה כלל על כך שהאליטה לא מנסה לעזור לרוב העם העני וחסר ההשכלה,
ולא חוסך בתיאורים רבים על פסימיות העולם עצמו ובאמירות רבות של הלורד הנרי לדוריאן שמנסות להסב את השקפת עולמו להשקפה מייגעת דכאונית וחסרת חיים.

הספר עמוס לעייפה עד שכבר נמאס מגילויים חד-מיניים אירוטיים, סיפור עלילתי לא שובה, אמירותיו של הלורד שבמכוון מנסות לעייף את הקורא ולהוליכו סביב סביב בלוגיקה לא מובנת דווקא כדי להכעיס ולהציג את העולם כפסימי עד כדי דיכאון קליני.
בכמה שלבים התחשק לי לזנוח אותו כבר, אבל נאמן ליושרי כקורא חרקתי שיניים וצלחתי גם אותו.

התחושה העיקרית שלי היא פספוס - הרעיון לספר ולעלילה מוצלחים מאוד, אבל הביצוע בעיני מחפיר.
אין לי מושג איך הספר הזה נקרא יצירת מופת ואני שמח להיפטר ממנו.
בסולם שלי - 2 סמיילים (ולו בגלל הרעיון)

בילדותי (שהיתה רחוקה מלהיות עשוקה) סדרת המומינים היתה להיט בקרב הילדים.
אודה ואתוודה - עדיין שמור לי מקום חמים בלב למשפחה הליברלית והפתוחה הזו שמוכנה לקבל את כולם -
מכל קצוות הספקטרום החברתי בבית אחד סביב שולחן אחד, כאשר כולם שווים ונחמדים.

בתחילת הספר מצורף מכתב (מתורגם לעברית אמנם) שכתבה המחברת - בשגיאות כתיב מכוונות,
המיועד לילד הקורא את הספר ובו הקדמה מאוירת ונחמדה על גיבורי העלילה - בכל זאת, אז לא היתה עוד סדרה והיום הילדים לא מתעניינים בה לצערינו.
הדבר הזכיר לי את אחרית הדבר בספרו של אריך קסטנר "שלושים וחמישה במאי" ואין ספק בליבי שהילדים יהנו כשיקראו בו.
בסופו של הספר אחרית דבר מאת דנה כספי - שגם תרגמה את הספר בצורה נאמנה לדעתי ושמרה על רוב השמות מהסדרה העברית.

נכון, לא מדובר בספר ילדים שמנסה לחנך את הילד כמו שאר סיפורי הילדים המוכרים
ואולי בגלל זה הוא כ"כ אהוב על ילדים בעולם.

כל דמות מייצגת לרוב אספקט אחר של האדם, אך כולם משתלבים זה עם זה בבית העגול הכחול שעל הגבעה הירוקה
אי שם.. בעמק המומינים.

סיפור זה ספציפית מספר על מציאת מגבעת המכשף - פרק שזכור לי היטב ואחד האהובים עלי ביותר.

בסולם שלי: 5 סמיילים