*
אני חושבת שלא היו לי ציפיות לגבי הספר. ליתר דיוק - לא ידעתי שיש לי ציפיות. קראתי כמה ביקורות עליו ונהניתי מהן בלי שיהיה לי מושג למה לצפות בקריאתו. (זה דבר ידוע - ככל שהביקורת מהנה אותי יותר היא מתארת תחושות והתרשמויות של הכותב מהספר ולא את העלילה)

סבתא בת 88 ונכדתה בת 6 (תעשו לבד את החשבון...) חיות - כמו בכל קיץ - עם המשפחה באיון קטן, בארכיפלג הפיני. ז

"גברת אמלין," אמרה קתרי, "למען האמת את ציניקנית לא קטנה. איך הצלחת להסתיר את זה?" (עמוד 127)

מה אהבתי בספר?
• שהוא קצר. נגמר מהר.

מה לא אהבתי בספר?
• את האוקסימורון המתחכם בשם המטופש שלו.
• אם נחזור לציטוט שפתחתי בו, אפשר לומר אותו על כל הספר. יש בספר המון ציניות והמון סרקזם, אבל קשה מאוד לדעת מתי הסופרת מתכוונת לדברים כפשוטם ומתי היא צינית. זה מבלבל, זה מתחכם וזה ממש לא לעניין.
• כל

איזה תענוג של ספר!

טובה ינסון, המוכרת לנו כמחברת של ספרי משפחת המומינים, כתבה ספר נפלא למבוגרים, שמתאים גם לילדים ובעצם למי לא. קשה לתמצת את העלילה כי היא כמעט לא קיימת. מה שקיים הוא אוסף של אנקדוטות, מעין סיפורים קצרים על קורותיה של ילדה בשם סופיה וסבתה המבוגרת, באי פיני קטן ומבודד במהלך חופשת הקיץ. גם האבא נמצא שם, אך הוא לא יותר מאביזר רקע עבור הילדה. הרפתקאותיהן הקטנות של השתיים, שיחותיהן,

#
מכירים את התמונות האלה שאם תתבונן בהם מזווית אחרת ותתרכז, תגלה שהתמונה שאתה רואה היא בעצם תמונה שונה לגמרי? כזה הוא הספר הזה. שלוש דמויות לוקחות חלק בסיפור. צעירה אניגמטית שאינה נחמדה בעיקרון, סופרת-ציירת קשישה ומעורפלת, שכל חייה התאמצה להיות נחמדה ושאף אחד לא יכעס עליה, על חשבון מה שהיא רוצה באמת, ונער טוב מזג, נחמד ותמים, הנתפס על ידי כולם כרפה-שכל.

זו הרגשת הזרות, נראה לי, שגרמה לי לקר

הקיץ של "ספר הקיץ" הוא לא הקיץ שאנחנו, הים תיכוניים, רגילים אליו. פה מדובר בקיץ פינלנדי. הוא לעולם לא חם מדי ומדי פעם סערות וקור שוברים את שגרת החיים הנעימה והשקטה. אבל עכשיו עלה לי הרעיון שגם עבור דמויות הספר עצמן, לכל אחת קיץ משל עצמה.
סופיה בת השש איבדה את אמה, ואת חודשי הקיץ של ילדותה היא מעבירה על אי קטן במפרץ הפינלנדי יחד עם אביה העסוק תמיד וסבתה, שמניין שנותיה מעל שמונים. הסבתא היא סבתא אמ

"כשאתה מחבר את זה" הזהרתי, "תשים לב איפה הפס המצופה. הם לא מצפים את כל הצדדים - מאחורה זה סיבית." הוא נראה כאילו הוא מקשיב רוב קשב.
"קודם תניח את כל החלקים על הרצפה ותבדוק בדף ההוראות אם שום דבר לא חסר" המשכתי במלוא הקיטור שקונטרול פריק מצוידת בו "אחרת תתקע באמצע, והצירים של הדלתות - "
"טוב אימא, סיפרת לי על כל הטעויות שלך. עכשיו תני לי לעשות את שלי". הוא קטע אותי בחיוך.

"כשירדו לחוף ועמדו ל

באותם ימים רחוקים בהם הייתי מתעורר לפני זריחת השמש (בעיקר בשבתות, בהן לא היה צורך ללכת אל גן הילדים), הייתי מטייל בודד בבית, משוטט חסר מעש וממתין להתעוררות ההורים. לאחר שנה-שנתיים, כשהגעתי אל בית הספר, למדתי לקרוא והתחלתי להחליף ספרים בספרייה, הופתעתי לגלות כי כבר הספר השני אותו לקחתי בהשאלה (שוב ושוב, אגב), העלה בפני רגש של הזדהות עם בעיה דומה. מדובר היה במומינטרול, יצור מוזר חביב ועגלגל החי בפינ

מחקתי עכשיו את הספר מרשימת "צריך לקרוא מתשיהו", כי הנה, הגיע הזמן הזה, וקראתי. ובאמת, אין צורך לרוץ ולקנות ספר מיד כאשר הוא יוצא. מה גם שמדובר בספר שההוצאה בעברית שלו בעצמה לא ממש הזדרזה. אז אם חיכו ארבעים ושלוש שנים להוצאה לאור, אפשר לחכות עוד חודשיים או שנתיים עד שיזדמן לקרוא אותו. לכן לא רצתי לרכוש, ולא לקרוא, אבל היה ברור לי שיבשיל הזמן ותגיע העת המתאימה לספר הזה.

את ספר המומינים הראשון שלי

ספויילרים (?)

לא ציפיתי לספר על סוף העולם. אולי אם הייתי קורא אותו כשהוא יצא לראשונה בשוודית - בשנת 1946 - העיסוק בסוף העולם לא היה תופס אותי לא מוכן, אפילו ייתכן שאז, אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתי מרגיש מרומה אם הייתי מוצא ספר ולא היו כותבים בו על סוף העולם. אבל עכשיו, רחוץ ושבע בדירה ממוזגת, לא ציפיתי לקרוא על סוף העולם כשהתחלתי לקרוא עוד ספר על הרפתקאות המומינים.

והאמת, רוב הספר הוא לא ע