ג'וליוס וינסום הוא גיבורו הרזה הגבוה והבודד של הספר החביב והקצר הזה, רק 200 עמודים מודפסים בכתב גדול יחסית. הוא גר בבדידות מוחלטת בבית קטן בלב היער, מוקף באלפי ספרים שירש מאביו, כשכלבו האהוב הוא חברו היחיד עלי אדמות. יום אחד, מישהו, כנראה צייד מקומי, יורה והורג את הכלב שלו, ככה סתם, ללא כל סיבה, וג'וליוס שבור הלב יוצא לנקום.

אם יצא לכם פעם לשחק במשחק מחשב שבו אתם מגלמים איזה לוחם בלתי נראה, שמתבונן בעולם מבעד לכוונת הרובה שלו, ותפקידכם לירות בכל מיני דמויות חסרות פנים שמופיעות משום מקום. אם אתם מכירים את שביעות הרצון הקטנה שמתלווה לרגע שבו אתם לוחצים על הכפתור והדמות הלא מזוהה הופכת למין שלולית דם אדומה ומונה הנקודות עולה, אז יש משהו מההרגשה הזו בקריאת הספר הזה. אמנם אין שום משחקי מחשב בסיפור הזה, שמתרחש במדינת מיין בצפון ארה"ב על גבול קנדה. מקום קר מאוד של יערות ענק ואנשים קשוחים עם רובי ציד, אבל בכל זאת, זו האסוציאציה שעלתה בראשי.

מעבר אולי להיכרות עם המקום המיוחד, כביכול ה'פואנטה' של הספר היא המניפולציה שנעשית על הרגשות שלנו, על תאוות הנקם שלנו עצמנו, על יכולתנו להזדהות דווקא עם הרוצח ולחוש אדישות כלפי הקורבנות. לג'וליוס יש פנים, מחשבות, רגשות והיסטוריה. הספר מלמד אותנו מהיכן הוא הגיע, ומדוע הוא לבד. קורבנותיו, לעומת זאת, הם סתם דמויות אלמוניות שמגיחות לפתע מבין העצים, במטרה לצוד חיות ביער . זה לא מאוד מפתיע בעיניי שרובנו נוטים לא להצטער נורא כשהם הופכים לשלולית דם אדומה, לפחות עד שאנחנו למדים מי הם היו ומי נשאר להתאבל עליהם.
הציידים הופכים לניצודים.

בסך הכל הספר מעניין, כתוב יפה, נוגע ללב, אבל קצר וחולף. לא הצליח להשאיר אצלי רושם עמוק במיוחד. נחמד.

הסולם של חנן
☺☺ האם השכלת
☺☺ האם נהנית
☺☺☺☺ האם סבלת
☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺ האם האהבה עוברת
☺☺☺ האם הקרבת העצים לצורך ההדפסה ,נסלחת.
☺ האם הספר ישרוד ל עשרים שנה

מתוך הספר
" בוקר אחד ירדתי מאחד השבילים האסורים ומצאתי מלתעות ברזל חלודות קשורות לעץ בשרשרת ונעוצות ברגל...החיה דרכה על מלכודת ציידים מוסתרת, ונגסה תחילה בבשר ובגידים של עצמה אחר כך בעצמות, עד שקרעה את עצמה מהמלכודת . חיות שלא מצליחות להשתחרר, אמר, מושכות ומושכות כמה ימים עד שהרעב גובר על הכאב ... עד שהן זוכות להגיע למוות ולמנוחה."
הקטע המובא כאן הוא כמו סכין המפלחת את בית החזה ולאחר מכן מסתובבת וכורעת את נשמתך.
האם באמת קיים דבר כזה ,האם יצור חי שאינו אדם מסוגל לכזה מעשה מחריד?
אינני יודע ,אבל מרגע שקראתי זאת צפו ועלו בי רגשות קשים של זעם ,חוסר אונים ,רצון עז לנקמה ואפסות ,סוג של טלטלה מעגלית שמפרקת אותך לאטומים.
מעבר לחומרים מעוררי הנקם יש בספר גודש של תאורי קור, שירה ושקספיר .
אין זה ספר משובח ,הוא כתוב או אולי מתורגם באופן לא לגמרי ברור ,לא פעם מצאתי את עצמי קורא משפט מספר פעמים כדי לנסות ולהבין למה התכוון הכותב אך לבסוף הסתפקתי בניחוש.
התחושה שהיה כאן ניסיון לרקוח משהו מיוחד שרק בחלקו הצליח.

ג'וליוס וינסום גר לבדו בבקתה בצפון ארה"ב על גבול קנדה. במרחבים שסביב הבקתה ישנה תנועה מתמדת של ציידים וקולות ירי. יום אחד מגלה ג'וליוס שכלבו נורה למוות מטווח קצר. כשהוא תולה בעיירה הסמוכה מודעה לחיפוש מידע אודות היורה הוא נענה בהערות נוסח "ביי-ביי כלב", "אז מה, כלב אחד פחות". התסכול מביא אותו לערוב ביער לציידים ולרצוח אותם. לכאורה סיפור על רוצח מטורף.
ג'וליוס חריג לא רק בהתנהגותו, גם במראהו - גבוה בלונדיני כחוש ובהיר. הוא נושא את מורשתם של סביו ואביו אשר לחמו במלחמות העולם ונשבעו לא לירות שוב, אימו מתה בלידתו והקשר היחידי שלו עם נשים מתחיל ומסתיים באי ודאות גדולה. מעולם לא היתה טלויזיה בביתו והוא מבלה את ימיו בקריאה מהספריה הביתית העשירה שהותיר אביו.
דונובן טווה כאן סיפור מקסים על בדידות האדם ועל חיים בצל איתני הטבע אשר מכתיבים לאדם את תנועותיו ובמידה לא קטנה מושלים בעולמו הפנימי. סיפור הרציחות הוא בשוליים, מצאתי עצמי מזדהה עם תחושות הגיבור בהיבט בדידות האדם, החשש מהלא מוכר ומהלא ידוע וחוסר האונים מול איתני הטבע ומול, להבדיל, קבוצות אנשים מסוימות.
לטעמי מדובר ביצירה פיוטית מרגשת אשר הזכירה לי במעט את יצירתו של לימסארס.
נהניתי.

ג'וליוס וינסום הוא ספר מוזר. הוא מוזר בגלל הגיבור שלו שעל שמו קרוי הספר, שגר בבקתה מבודדת בלב היער יחד עם אלפי ספרים שירש מאביו ומכסים את קירות הבקתה. החבר הטוב שלו הוא הובס, כלב מעורב שאמץ. יום אחד מגלה ג'וליוס שמישהו ירה בכלבו האהוב מטווח קצר ובנסיון לברר את זהות היורה האכזר הופך ג'וליוס לרוצח. המניפולציות הרגשיות שעושה הספר על הקורא הן ברורות אך לא מורגשות בקריאה. הזעזוע מרצח הכלב, לפחות בעבור כל קורא שהוא אוהב כלבים כמוני, היא קשה. אבל כשמתוארות הרציחות של אנשים אקראיים ביער - הזעזוע, לא רק שאינו קשה, אלא באופן מפחיד, אפילו כמעט ולא קיים...אפשר להבין את הכעס של ג'וליוס על המין האנושי, או לפחות האנשים שמגלמים את המין האנושי - תושבי האיזור המיוער והקר בצפון מדינת מיין, רובם אנשי עמל קשוחים, ציידים, אנשים שמותו של כלב לא ממש מזיז להם. וכך מוצא עצמו הקורא עוקב לאורך 200 עמודים (ספר קצר) אחר עלילה מוזרה של איש מוזר עם מעשים איומים ועם זאת - משהו בכל הסיפור הזה לוכד את הקורא, גורם לו להזדהות עם הגיבור ועם מעשיו ולהתעצב יחד איתו על מותו האכזרי של הכלב הטוב והנאמן.
עוד הערה אחת: ג'וליוס וינסום בדומה לגיבור ספרו של יהלי סובול "דמי מפתח" אוהב ספרים, חי אותם ולמעשה חי איתם. זה משהו שמאוד דיבר אלי ו"עשה לי את זה" בספר כי אני אוהבת ספרים שיש בהם גיבור חובב ספר. ובדומה לספר "יוצאים לגנוב סוסים" גם הספר הזה מתרחש באקלים קר מאוד, מושלג לעיתים - שזה גם נוף ואקלים שאני אוהבת לקרוא עליהם בגלל שהם כ"כ שונים מכאן. רק לדמיין את הבקתה הזו, בלב היער הקר והמבודד, מוקפת כולה ספרים ואח מבוערת, עשו לי טוב על הלב. :)
לסיכום: מומלץ בחום לכל מי שהדברים הנ"ל נגעו בו במידת מה. מי שלא הסתקרן, כנראה שגם לא יאהב.

אני כותבת את הביקורת הזאת ואני נזכרת בתחושה שאחזה בי כשקראתי את הספר.
השאלה האם רצח ניתן להצדקה, ההזדהות שלי עם מסע נקמה חסר פשרות, את האופן שבו הצלחתי במספר לא רב של עמודים לאהוב את הדמות עד עמקי נשמתי, לאהוב את חברו הטוב ביותר שנרצח כאילו היה חברי הקרוב.
הבדידות, העוצמה שבקירבה, ואהבה ללא גבולות.
ומנגד אכזריות בלתי נשלטת, בוגדנות, שינאה וכאב אינסופי.
לכל מי שאי פעם חש שהוא לא שייך לעולם הזה, שלא רוצה לקחת חלק ממה שנקרא "אנושות" מהגועל, מהכאב...
הספר הזה ממשיך להדהד גם לאחר שהוא נסגר וחזר למקומו על המדף.

כל המניפולציות הרגשיות של הסופר לא עזרו לי לפתח הזדהות עם גיבור הסיפור. רציתי, קוויתי, ציפיתי שיתפסו אותו כבר !!!
הסיפור מעניין, כיוון שהוא מאפשר הצצה למוחו הקודח, של רוצח, פסיכופט הרוצח בשם הצדק החברתי, או בשם זכויות בעלי החיים.

מיין, המדינה הגדולה בצפון מזרח ארה"ב היא בעיקר מדינה של יערות, קור וכפור, מיעוט אוכלוסיה ושממה לרוב.
ג'וליוס וינסום גר שם מאז נולד וירש בית ובו מעל 3000 ספרים. בגיל 51 הוא גנן של בתי עשירים מהסביבה, חי לבד עם כלבו הובס. ערב אחד הוא שומע יריה קרובה למדי. הוא יוצא לחפש את כלבו וזה אינו מגיב לקריאותיו. חיפוש קצר מגלה את הכלב ירוי וזה מת זמן קצר לאחר מכן. וינסום לא משלים עם האובדן ויוצא למסע נקמה במטרה למצוא את היורה ולהורגו. הנה חומר משובח לנובלה: כלב, ידידו הטוב של האדם, אדם, שגר לבד בקצה יער קפוא רוב הזמן, אשה, הבאה ונעלמת, ומסע נקמה.
כגדול ההבטחה כן גודל אכזבה. הספר שוקע מהר מאוד לכיוונים הזויים, סיפורים על רובים ומלחמות וצלפים. יש מתים ויש דם ויש מתח בגרוש. סיפור של ממש אין ולמרות שהספר קל לקריאה ומכיל הבטחה, אפשר לדלג בקלות, בלי לחוש אשמה.