איזה ספר מקסים...
נכון שלקחתי אותו ליד בגלל התמצית שרשומה על כריכתו האחורית. אבל בינה לבין תוכן הספר אין כמעט דבר.
אבל לא התאכזבתי מהבחירה לקרוא את הספר. זכיתי לטעימה מהדבש הזה.
ספר מקסים, בנימת פאדו פורטוגזי מעורב בהרבה רוח ברזילאית ועם זאת הוא בהחלט מיוחד בהיותו אנגולי.
יש בו את החיבור החזק לעולם של אירופה האינטלקטואלית ושל אנשיה הטובים שעולמם הקוגניטיבי עשיר בידע והכרת סופרים, משוררים, מוז

הדיסוננס בין מה שחשבתי שיהיה בספר הזה לבין מה שיש בו בפועל גדול מאד.
אחרי שקראתי את הכריכה האחורית, המספרת כי מדובר פה בזייפן של קורות חיים, העומד לשירותם של פוליטיקאים ושאר מבקשי יוקרה, ולאור שם הספר, ציפיתי לסאטירה עוקצנית, שנונה ומבדחת.

זה לא.

אין פה הרבה סיפור. במקום זה יש פה יופי ואווירה והוא פיוטי ממש.

הספר הזה מתנהל לאיטו, למרות שאינו ארוך ומחולק לפרקים קצרים מאד, עמוד אחד עד עמ

כשקראתי את גב הכריכה של "מוכר האתמולים" נזכרתי ב "נפשות מתות" של גוגול. שם נוכל מסתובב וקונה זכויות של איכרים מתים . ב"מוכר האתמולים" מסופר על אנגולה אחרי שהגיעה לעצמאות ואנשים שעלו לגדולה רוצים ליצור לעצמם יחוס משפחתי מכובד, שיתאים למעמדם בהווה.

וכגודל הצפייה הייתה גודל האכזבה. כבר בתחילת הספר הקורא נתקל בדו שיח בין "גיבור הספר – פליקס ונטורה" לשממית (כן,שממית ואפילו לבנה). השממית מהווה נדבך

ספר נפלא על הגבול שבין ממשות לדמיון,חלום וזכרון.
אחרי פתיחה כזאת בומבסטית, יש לאמר, כי הספר כתוב בפשטות,בקסם של משפטים וביטויים, המון תובנות חיים וציניות על הפוליטיקה ותועבות האדם.
הסיפור מובא מנקודת מבטה של.. שממית שעל הקיר בבקתה באנגולה.
שם גר אדם שמיצר ביוגרפיות אותנטיות לאנשים שונים.
בעוד הוא פוחד כי האנשים ינסו לבדוק את "עברם", הרי הם בודקים ומוצאים אותו מתאים לשביעות רצונם.
הסיפור, אירו

תמיד אחרי שאני מסיימת לקרוא אני קוראת את הביקורות על הספר שסיימתי בסימניה. התאור "מפוזר" חזר על עצמו גם בביקורות הטובות יותר וגם בפחות טובות.
ואני חייבת להסכים. העלילה מפוזרת , הפרקים מאוד קצרים , לעיתים נראים לא ממצים אבל לדעתי – כמו שסיכם רמי סערי באחרית דבר על ספר – על כל מילה ומילה היתה מחשבה מעמיקה. הסופר מצליח להעביר את תחושת החלום בעלילה שמתרחשת במציאות ודווקא רוב האינפורציה ה"אמיתית" מתקב